משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק יב
א) והנה לענין עד המסייע שכתב הרא"ש בשם הר"מ מרו"ב שפוטר מן השבועה סיים הרא"ש וז"ל ויש מקשים הבל מהא דאמר לקמן שומר שמסר לשומר חייב (ב"מ דף ל"ו) דאמר ליה את מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה ואמאי חייב יפטרנו השומר השני בעדותו משבועתו שהוא חייב ולא קשה מידי דחיוביה דראשון בשביל דאין יכול לישבע הוא והוא אינו רוצה להאמין לשבועת השני ונתחייב הראשון ממון ואין עד א' פוטר מחיוב ממון עכ"ל הרא"ש וכ"כ הש"ך בסימן פ"ז ס"ק נ"ט וכ"כ הש"ך בסי' ע"ב ס"ק ס"א וז"ל וא"כ מוכח מזה דמחויב שבועה ואי"ל שיש לו עד אחד מסייעו אפילו הכי אינו פוטרו משבועה וכן מוכרח לכאורא בהרא"ש פ"ק דב"מ גבי ויש מקשים הבל וכ"כ בתרומת הדשן ס"ס של"ד וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק מ"ה, דהיכי שהוא מחויב שבועה שאינו יכול לישבע אין עד המסייע פוטרו, והקצוה"ח סימן פ"ז ס"ק ט' חולק על דברי הש"ך בזה וז"ל שם ולענ"ד נראה דזה לא הוי ממון דהא היכא דטעין איני יודע וע"א מעיד דצריך לשלם משום משאיל"מ לא אמרינן היכי קם עד אחד לממון וכן בחשוד דצריך לשלם ע"פ עד אחד ע"כ צריך לומר דעד אחד כי אתי לשבועה קאתי אלא ממילא חייב משום דאינו יכול לישבע וא"כ ה"ה להיפוך כי אתי עד מסייע לפוטרו משבועה וכי נפטר משבועה ממילא תו ליכא חיוב ממון עליה ועוד דהא עד מסייע יליף לה מוהר"ם בק"ו אם זוקק המוחזק לחייב שבועה אינו דין שיפטור את המוחזק משבועה הובא באשר"י וזה נמי מצינן למילף בהאי ק"ו אם זוקק את המוחזק לחייבו ממון בדין משאיל"מ אינו דין שיפטור אותו מדין משאיל"מ. עכ"ל הקצוה"ח.
ב) היוצא מדברי הקצוה"ח הנ"ל דס"ל דעד המסייע פוטר אפילו היכא דהיה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע כגון בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ועד אחד מעיד שאינו חייב לו יותר מחמשים פוטר אותו העד מלשלם ממון אע"ג דקי"ל בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי ליה מחויב שבועה שאיל"מ וחייב לשלם ממון ועד אחד אינו קם לממון מ"מ יוכל העד א' המסייע לפוטרו מלשלם משום דאמרינן עד אחד לשבועה קאתי וממונא ממילא קהוי כמו דקי"ל כשהוא טוען איני יודע והעד אחד מעיד שהוא חייב ממון קי"ל דהוי מחויב שבועה ואיל"מ ולא מקרי שהעד קם לממון משום דאמרינן דהעד לחייבו שבועה אתא וממונא ממילא הוי א"כ לענין עד המסייע לפוטרו מממון נמי אמרינן הכי דעד א' לשבועה קאתי וממונא ממילא הוי.
ג) ולדברינו הנ"ל אין ללמוד לפטור ממון מחיוב ממון דדוקא אם העד א' מחייבו שבועה אז דוקא אמרינן דעד אחד לשבועה קם ומה שמשלם הנתבע אח"כ כשאינו יכול לישבע אפילו הכי לא מקרי שהעד קם לממון לא מיבעיא כשהנתבע טוען איני יודע והעד א' אומר שהוא חייב דלא מקרי שהעד קם לממון שהרי יוכל היות שיזכור הנתבע אח"כ וידע וישבע להכחיש את העד, וכשבא העד מתחלה לשבועה קם וממונא ממילא קאתי, אפילו בחשוד על השבועה ואפילו בשניהם חשודים אליבא דמ"ד חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ כדאיתא בשבועות דף ל"ב שהתובע נוטל בלא שבועה וא"כ לכאורא יש מקום לומר דהעד א' כי אתי מתחלה לממונא קאתי ולא לשבועה, מ"מ אכתי יש לומר דאם יעשה הנתבע תשובה הרי אין עליו חיוב ממון רק חיוב שבועה לכן שפיר אמרינן מתוך שאיל"מ ולא מקרי קם לממון, מה תאמר כיון דסוף סוף לא נזכר הנתבע ולא עשה תשובה והרי זה משלם ממון ע"פ העד מ"מ לא איכפת לן ולא מקרי שהעד קם לממון שהרי החיוב ממון לאו ממעשה העד המה רק ממעשה הנתבע שלא נזכר ולא עשה תשובה א"כ העד לשבועה קאתי וממון ממילא קאתי ע"י מעשה הנתבע, כל זה הוא כשהעד א' בא לחייב את הנתבע שבועה.
ד) אך אם הנתבע טוען חמשין ידענא וחמשין לא ידענא והרי הוא מחויב לשלם חמשים להתובע, ויש לו לנתבע עד א' שמסייעו אם נימא דעד המסייע פוטר כהאי גונא את הנתבע מלשלם נמצא שהעד א' קם לממון כיון שהנתבע הוא מוחזק בנכסיו ולא מחסרא גוביינא לכן כיון שהנתבע נפטר מלשלם ע"פ העד המסייעו לכן מקרי שהעד א' קם לממון וכיון דקי"ל שאין עד א' קם לממון לכן אין עד המסייעו פוטרו מחיוב ממון.
ה) ואין להקשות א"כ גבי עד המסייעו לפטור את הנתבע מממון נמי נימא כמו לענין עד המחייב את הנתבע ממון, דלענין עד המחייב את הנתבע ממון אמרינן דעד כי אתי לחייב שבועה אתי אם יזכור הנתבע או יעשה תשובה אזי ישבע הנתבע להכחיש את העד א"כ תימה דלענין כשטוען הנתבע חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ובא עד א' ומסייע להנתבע נמי נימא הכי דהעד כי אתי לפטור את הנתבע שבועה אתי אם יזכור ויאמר חמשין אית לך וחמשין לית ליך או אם הנתבע הוא חשוד בא העד לפטור את הנתבע משבועה אם יעשה תשובה ואמאי אמרינן לענין עד המסייע דלפטור ממון קאתי ולענין עד המחייב אמרינן דלחייב שבועה אתי וממונא ממילא קאתי.
ו) ויש לתרץ ע"פ מה שכתבנו לעיל שיש חילוק בין תובע לנתבע דהנתבע כיון דלא מחסרא גוביינא וכיון שהיום עדיין לא נזכר הנתבע ועדיין לא עשה תשובה הנתבע ומוטל עליו חיוב תשלומין אם נאמר דהעד המסייע פוטר מתשלומין מקרי תיכף שירדנו לנכסי התובע וגבינו מנכסיו ונתנו ליד הנתבע ע"פ עד א' והרי עד א' קם לממון לכן לא אפשר לעשות כן, ונהי דיוכל היות דהיום או למחר יזכור הנתבע או יעשה תשובה ונמצא שהעד א' לא קם לממון רק לשבועה מ"מ כל זמן שלא נזכר הנתבע ולא עשה תשובה לא אפשר לנו לירד לנכסי התובע וליתן לנתבע ע"פ עד א' דקי"ל עד א' אינו קם לממון רק לשבועה.
ז) משא"כ בעד א' הבא לחייב ממון את הנתבע כיון דעדיין מחוסר גוביינא והעד אינו בא מתחלה לחייבו ממון רק שבועה הוא בא לחייבו ואם נזכר הנתבע או עשה תשובה באמת אין עליו רק חיוב שבועה ולא ממון ובשעה שאנו מקבלים את דברי העד עדיין אין אנו מוציאין ממון ע"פ עדותו ואין אנו יורדים תיכף לנכסי הנתבע רק אח"כ כשלא יזכור הנתבע או כשלא יעשה הנתבע תשובה אז נרד לנכסיו ונגבה מהנתבע אבל כל זמן שלא גבינו מהנתבע לא קם העד א' לממון רק לשבועה כי יוכל היות שיזכור או יעשה תשובה לכן מהני שפיר עדותו של עד א' לחייב במתוך שאיל"מ משא"כ לפטור את הנתבע מתשלומין זהו אין בכח העד א' דכיון דהנתבע הוא מוחזק בנכסיו מקרי תיכף קם לממון קודם שנזכר הנתבע וקודם שעשה תשובה וקי"ל דעד א' אין קם לממון
ח) ומה דיליף הקצוה"ח ק"ו ומה אם העד א' זוקק את המוחזק לחייבו ממון בדין משואיל"מ אינו דין שיפטור אותו מדין משואיל"מ ק"ו פריכא הוא דיוכל היות דדוקא לזקוק את המוחזק לחייבו ממון יכול העד א' משום דעדיין מחסרא גוביינא ולא מקרי שהעד קם לממון משא"כ שהעד יסייע את המוחזק לפטרו ממון אינו יכול שהרי לא מחסרא גוביינא ואם יפטור את הנתבע מלשלם מקרי קם לממון לכן אינו יכול העד א' להביא תועלת להנתבע לפוטרו מממון משום דעד א' אינו קם לממון, כי כן הוא דרכו של העד א' בכל מקום שמביא תועלת למי שאינו מוחזק שהוא התובע ומחייב שבועה את הנתבע המוחזק אבל העד א' אינו יכול לסייע את המוחזק ולפוטרו מלשלם עד שישבע התובע ויטול משום דעד א' אינו קם לממון ואם יפטור את המוחזק מלשלם נמצא שהעד א' קם לממון, א"כ כאן נמי דאע"ג שאנו אומרים מחויב שבועה שאיל"מ ומחייב את המוחזק ממון מ"מ אינו מקרי קם לממון דהעד א' אינו קם רק לשבועה ויוכל היות שיזכור התובע והחשוד יעשה תשובה ולא ישלמו ממון ואם משלם הנתבע אח"כ ממון אין זה מדברי וממעשה העד רק הוא ממעשה הנתבע שלא עשה תשובה ובשעת דברי העד עדיין לא גבינו ממנו שום ממון ולא ירדנו לנכסיו, משא"כ אם נאמר שהעד א' יסייע את הנתבע המוחזק ויפטור אותו מלשלם מדין מחויב שבועה שאיל"מ שכן תיכף מקרי גביה כיון שהנתבע הוא מוחזק ומקרי שתיכף ירדנו לנכסי התובע וגבינו ממון ע"פ עד א' ומקרי שעד א' קם לממון לכן אין העד יכול לפטור את המוחזק מממון, ונהי דאם יזכור הנתבע ואם החשוד יעשה תשובה מקרי שהעד א' קם לשבועה ולא לממון מ"מ קודם שעשה תשובה וקודם שנזכר הנתבע כבר גבינו ממון וירדנו לנכסי התובע לכן אין העד יכול לסייע את המוחזק לפוטרו מממון דעד א' אינו קם לממון.
ט) ומור"ם מרוטנברג שהביא הרא"ש שדן ק"ו הנ"ל שפיר דן כי הוא דן לענין שבועה ולא לענין ממון וכיון דליכא להקשות עד א' אינו קם לממון בודאי יפה כח המוחזק ממי שאינו מוחזק וכיון שהעד יכול לסייע את שאינו מוחזק ולחייב שבועה את המוחזק מכ"ש שיכול העד לסייע את המוחזק ולפוטרו משבועה כנגד שאינו מוחזק, משא"כ הק"ו של הקצוה"ח בודאי יפה כחו של אינו מוחזק מכח המוחזק משום שהוא לענין ממון ועד א' אינו קם לענין ממון.