אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק י

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק י

פרק ט

א) ולכאורא יש להקשות על דברינו שכתבנו לפירש"י דאע"ג דס"ל דכופר הכל חייב בפיקדון מ"מ לא אמרינן מתוך שאיל"מ דהנה התוס' בב"מ דף ג' ובכתובות דף י"ח הקשו מנא לן דכופר הכל פטור משבועה ורצו התוס' לומר דילפינן מדאיצטריך למיכתב שעד א' מחייבו שבועה ואי כופר הכל חייב מאי נפקא מינה מעד אחד הא בלאו הכי חייב אפילו בכופר הכל ע"ש בתוס' ואם איתא לדברינו דאפילו במקום דמחייבינן בכופר הכל שבועה דאורייתא מ"מ לא אמרינן מתוך שאיל"מ א"כ לפי הס"ד של התוס' דכופר הכל חייב שבועה דאורייתא מסתמא לא יהא כחו יפה מכופר הכל בפקדון לפירש"י דאע"ג דחייב שבועה דאורייתא מ"מ לא אמרינן בזה מתוך שאיל"מ, א"כ אמאי כתבו דילפינן דכופר הכל פטור מדאיצטריך קרא לחייב בעד אחד א"כ מסתמא כופר הכל פטור דאם נימא דכופר הכל חייב מאי נפקא מינה בעד אחד הא בלאו הכי חייב, והלא חילוק גדול יש דכופר הכל בלא עד אחד לא אמרינן מתוך שאיל"מ וע"י עד אחד אמרינן מתוך שאיל"מ וא"כ יש לומר דאפילו כופר הכל חייב שבועה דאורייתא, וקרא דעד אחד איצטריך לומר מתוך שאיל"מ.

ב) ויש לתרץ דס"ל להתוס' לדוחק גדול לומר דקרא דעד אחד איצטריך לומר מתוך שאיל"מ חדא דמשמע בשבועות (דף מ"ז) דהרבה אמוראים לא ס"ל האי דינא דמתוך שאיל"מ ומה נתרץ אליבא דאמוראים הנ"ל ועוד דמאן דס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ משמע דילפינן ליה מדכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים כדאיתא בשבועות (דף מ"ז) ולא ילפינן לה משבועת עד אחד א"כ ליכא למימר דקרא דעד אחד אתיא דוקא לזה דאמרינן מתוך שאיל"מ, היוצא מזה דאיכא למימר דלפי הס"ד דהתוס' דס"ל השתא דכופר הכל חייב ג"כ מ"מ לא אמרינן בזה מתוך שאיל"מ כמו שכתבנו לענין כופר הכל בפיקדון לפירש"י דלא אמרינן מתוך שאיל"מ.

ג) עוד יש לומר דלפי הס"ד דהתוס' דהשתא דכופר הכל חייב ס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ כמו במודה במקצת ממש ואינו דומה לכופר הכל בפקדון לפירש"י שכתבנו דאע"ג דחייב שבועה דאורייתא מ"מ לא אמרינן מתוך שאיל"מ והחילוק בזה הוא, דהנה על התוס' דב"מ וכתובות הנ"ל שהקשו מנא לן דכופר הכל פטור הקשה לי ידידי ה' מיו. מאי הקשו התוס' מנא לן לפטור כופר הכל והלא כל זמן שאין לנו קרא לחייבו ממילא הוא פטור אף שאין לנו קרא בהדיא לפוטרו שהרי לענין מודה במקצת ועד אחד איכא קראי בהדיא לחייבו שבועה וכן לענין העדאת עדים דחיק הגמ' הרבה למצא ילפותא לחייבו אלמא כי כל זמן שלא מצינו קרא לחייבו ממילא הוא פטור א"כ בכופר הכל כיון דליכא קרא לחייבו שבועה ממילא הוא פטור א"כ מה הקשו התוס' מנא לן דכופר הכל פטור.

ד) ונראה דקושית התוס' הוא על דברי רבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע פירוש יהא נאמן במיגו דאי בעי כפר הכל, על זה הקשו התוס' מנא ליה לרבה דכופר הכל פטור דאם ליכא קרא בפירוש למיפטר כופר הכל יש לנו לחייבו לפי סברת רבה דהשתא דאם כופר הכל פטור גם מודה במקצת יש לנו למיפטריה במיגו דאי בעי כופר הכל וכיון דמודה במקצת ילפינן מקרא לחייבו מזה יש ללמוד שגם כופר הכל חייב אלא ודאי איכא קרא לרבה לפטור כופר הכל לכן קאמר רבה שפיר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע יהא נאמן במיגו דאי בעי כופר הכל כיון דאיכא קרא בפירוש שכופר הכל פטור לכן הקשו התוס' מנא ליה לרבה דכופר הכל פטור.

ד) ובזה ניחא דבכל דוכתי הקשו התוס' קושיא זו מנלן דכופר הכל פטור על מימרא דרבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע והדבר תמוה אמאי לא הקשו התוס' על כמה משניות דשנינו בפירוש דכופר הכל פטור ואמאי הקשו התוס' על מימרא דרבה שלא אמר בפירוש שכופר הכל פטור רק ממשמעות מילתא דרבה שמעינן דכופר הכל פטור היינו ממה דמפרשינן מילתא דרבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת הטענה ישבע ומפרשינן לדברי רבה דכונתו הוא יהא נאמן כשמודה במקצת במיגו דאי בעי כופר הכל א"כ שמעינן מזה דכופר הכל פטור ועל זה הקשו התוס' מנא לן דכופר הכל פטור ויותר טוב היה להתוס' להקשות על משנה מפורשת בריש פ' שבועות הדיינים דאיתא שם מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב עכ"ל המשנה אלמא דכופר הכל פטור ומודה במקצת חייב על זה היה להם להתוס' להקשות מנא לן דכופר הכל פטור וכן איכא עוד משניות שם בפ' שבועות הדיינים ובב"מ דף צ"ז ובשאר דוכתי דכופר הכל פטור ומודה במקצת חייב ולא הקשו שם התוס' האי קושיא מנלן דכופר הכל פטור רק על מילתא דרבה הקשו התוס' כן והוא תמוה.

ו) ובדברינו ניחא דבכל דוכתי אין זה קושיא כלל מנא לן דכופר הכל פטור דכיון דליכא קרא לחייב כופר הכל ממילא הוא פטור כמו שאם לא היה לנו קרא לחייב מודה במקצת ועד אחד והעדאת עדים היה פטור אע"ג דליכא קרא לפוטרם מ"מ הוא פטור משום דליכא קרא לחיוב ממילא הוא פטור א"כ גם בכופר הכל כיון דלית קרא לחייבו ממילא הוא פטור, ואין קושית התוס' רק על מילתא דרבה דאמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע היינו שיהא נאמן במודה במקצת במגו דאי בעי כופר הכל, וכיון דס"ל לרבה דאיכא מיגו במודה במקצת דאי בעי כופר הכל אם אין לו לרבה קרא מפורש לפטור בכופר הכל עליו בודאי יש שפיר להקשות נילף לחייב בכופר הכל ממודה במקצת עצמו דאם אמרת דכופר הכל פטור יש לנו לפטור גם במודה במקצת במגו דאי בעי כופר הכל אלא בודאי יש לו לרבה מקרא מפורש לפטור כופר הכל לכן הקשו התוס' שפיר מנא לן דכופר הכל פטור.

ז) היוצא מזה דלפי הס"ד של התוס' דהשתא דס"ל דכופר הכל יתחייב הוא משום דילפינן ממודה במקצת דכיון דמודה במקצת חייב א"כ מזה ילפינן דגם כופר הכל חייב וכיון דממודה במקצת ילפינן שמעינן מזה דאמרינן מתוך שאיל"מ אפילו בכופר הכל משום דהוי דומיא דמודה במקצת דכמו דאמרינן מתוך שאיל"מ במודה במקצת כן אמרינן מתוך שאיל"מ בכופר הכל, משא"כ בכופר בפקדון לפירש"י דס"ל דבפקדון אפילו כופר הכל חייב דהטעם דמחייבינן בכופר הכל בפקדון אינו משום דילפינן ממודה במקצת רק מסברא הוא זה דכיון שלא עשה לו טובה יכול הנתבע להעיז וליכא הוכחה דקושטא קאמר הנתבע לכן מחויב לישבע משום בירור לברר דקושטא קאמר וכיון שאין לו להתובע שום הוכחה דקושטא קאמר לכן לא אמרינן בזה מתוך שאיל"מ כמו שכתבנו לעיל דלא אמרינן מתוך שאיל"מ רק במקום שעושה מתחלה על הנתבע חיוב ודאי והשבועה היא באה להכחיש ולהזים אבל במקום שאין על הנתבע רק חיוב ספק והשבועה באה לברר לא אמרינן מתוך שאיל"מ.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה