משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק ט
א) ובזה שכתבנו לעיל בסוגיא דההוא רעיא ב"מ דף ה' יש ליישב עוד קושיא אחרת בסוגיא דשם דאיתא שם ההוא רעיא דהוו מסרו ליה כל יומא חיותא בסהדי יומא חד מסרו ליה בלא סהדי לסוף אמר להו לא היו דברים מעולם אתו סהדי אסהידו ביה דאכל תרתי מינייהו אמר ר' זירא אם איתא לדר' חייא משתבע אשארא אמר ליה אביי אם איתא משתבע והא גזלן הוא אמר ליה שכנגדו קאמינא וכו' ותיפוק ליה דהוה ליה רועה ואמר רב יהודא סתם רועה פסול לא קשיא הא דידיה הא דעלמא עכ"ל הגמ' ועל קושית הגמ' שהקשה ותיפוק ליה דהוה ליה רועה פירש"י וז"ל אדאביי קמתמה דקשיא ליה והא גזלן הוא ותיפוק ליה דבלאו הך גזילה פסול לשבועה עכ"ל רש"י והוא משום דהוה ליה רועה, והקשו המפרשים על זה והלא גזלן הוא פסול מדאורייתא ורועה אין פסולו אלא מדרבנן מיין חו"מ סי' ל"ד וסי' צ"ב א"כ בודאי יותר נכון להקשות דהוי ליה גזלן משום דאכל תרי מינייהו דהוי פסולי מדאורייתא מלהקשות דהוי ליה רועה דאין פסולו אלא מדרבנן.
ב) ולדברינו הנ"ל יש לומר דהנה בודאי אביי סליק אדעתי' לומר דהא דאמר ר' זירא אם איתא לדר' חייא משתבע אשארא היינו שהוא בעצמו ישבע ולא ידע אביי מתירוצו של ר' זירא דאמר שכנגדו קאמינא ולכן הקשה אביי והא גזלן הוא לזה הקשה הגמ' אדאביי ותיפוק ליה דהוה ליה רועה והיינו שהיה לו לאביי להקשות על דברי ר' זירא דהוה ליה רועה ואז היה קושית אביי על ר' זירא בתרתי חדא דהוה ליה נפקד ונפקד חייב לישבע אפילו בכופר הכל כמו שכתבנו לעיל לפירש"י וא"כ אמאי אמר ר' זירא אם איתא לדר' חייא משתבע משום דהעדאת עדים מחייבי שבועה דאורייתא כמו בהודאה במקצת והלא כיון דהוה ליה רועה שהוא נפקד א"כ מחויב לישבע שבועה דאורייתא אפילו אם נימא דליתא דר' חייא והוי כופר הכל מ"מ חייב שבועה דאורייתא, ועוד הא הוה ליה רועה ורועה פסול לישבע מיהא מדרבנן ואמאי אמר ר' זירא אם איתא לדר' חייא משתבע והא הוה ליה רועה ורועה הוא פסול לשבועה מדרבנן מיהת, א"כ אמאי הקשה אביי והא הוה ליה גזלן שאין קושיתו אלא בחדא שהוא פסול לשבועה מפני שהוא גזלן והלא היה לו לאביי להקשות שהוא רועה ואז היה קושית אביי בתרתי כנ"ל.
ג) ומתרץ הגמ' הא דידיה הא דעלמא א"כ רועה של בהמות אחרים אינו נפסל לשבועה לכן אביי לפי הס"ד שלו דסבר שהוא בעצמו ישבע ולא ידע מתירוצו של ר' זירא שכנגדו קאמינא הקשה והא גזלן הוא וגזלן פסול לעדות ואינו מקשה והא הוה ליה רועה דהיינו דהוה ליה נפקד ונפקד חייב אפילו בכופר הכל ואמאי אמר ר' זירא אם איתא לדר' חייא משתבע משום דיותר טוב נראה לאביי להקשות והא הוה ליה גזלן ואיך ישבע בעצמו מלהקשות והא הוה רועה שהוא נפקד ונפקד חייב אפילו בכופר הכל דבקושיית אביי שהקשה והא הוה ליה גזלן בזה סותר אביי את דינו של ר' זירא שר' זירא פסק שישבע ואביי מקשה לו כי לאו שפיר דן ר' זירא כי הוא גזלן וגזלן הוא פסול לשבועה אבל אם אביי היה מקשה לו לר' זירא דהוי ליה רועה כיון דרועה של בהמות אחרים הוא כשר לשבועה הרי בזה אין אביי סותר דינו של ר' זירא כלל אם יקשה לו דהוי ליה רועה שהוא נפקד ונפקד חייב אפילו כשכופר הכל כי גם לדברי אביי חייב לישבע רק שהקושיא הוא למה לו לר' זירא לחייבו לישבע משום דאיתא לדר' חייא היה לו לר' זירא לחייבו מטעם אחר משום דהוי ליה רועה שהוא נפקד ונפקד חייב אפילו בכופר הכל, א"כ עדיפא ליה לאביי להקשות על דברי ר' זירא והא הוי ליה גזלן לסתור דינו של ר' זירא כי לאו שפיר דן, מלהקשות והא הוי ליה נפקד כי בזה אינו סותר דינו של ר' זירא ואינו קושיא כ"כ כדאמרינן חדא מתרי תלתא טעמי נקיט.