אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק ז

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק ז

פרק ו

א) עוד מילתא דתמיהה טובא איכא בהאי סוגיא דאיתא התם (דף מ"ח) לענין מילתא דרב ושמואל הנ"ל ורב אמי סבר שיש חילוק שאם עמד המלוה בדין עם יורשי הלוה ואח"כ מת המלוה אז אמרינן שכבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו אבל אם לא עמד המלוה בדין ומת אזי נשבעים היורשים שבועת היורשים ונוטלים ורב נחמן פליג על זה ואמר שאין חילוק בין שעמד בדין או לאו רק אם איתא לדרב ושמואל איתא אי ליתא ליתא ופריך הגמ' אלמא מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא והאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן עבד רב נחמן עובדא יחלוקו ותירץ הגמ' לדבריו דר"מ קאמר וליה לא ס"ל ע"כ ת"ד הגמ' ע"ש.

ב) מפשטות דברי הגמ' אלה משמע דדברי ר' יוסי שאמר יחלוקו בשניהם חשודים אמר יחלוקו גם ביתומים מן היתומים לכן הקשה הגמ' אמאי מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל ביתומים מן היתומים אם מפסדי היתומים בני המלוה או לא מפסדי והאמר ר"י בר מניומי עבד רב נחמן עובדא יחלוקו לענין שניהם חשודים א"כ גם לענין היתומים מן היתומים יש לנו לומר שיחלוקו וכן פירש רש"י וז"ל יחלוקו גבי שניהם חשודים דדמיא להא שאין אחד מהם יכול לישבע אלמא ליתא להא דרב ושמואל עכ"ל רש"י אלמא משמע מרש"י ג"כ דכיון דעבד ר נחמן עובדא יחלוקו בשניהם חשודים ס"ל גם ביתומים מן היתומים יחלוקו דדמיא זה לזה שאין אחד מהם יכול לישבע, והדבר תמוה חדא שהתוס' בשבועות וכן שאר ראשונים כתבו דטעמא דר' יוסי דאמר יחלוקו בשניהם חשודים הוא משום שקנסו רבנן לחשוד מפני שהוא חשוד א"כ משמע דדוקא בחשוד ס"ל לר' יוסי ולרב נחמן יחלוקו אבל ביתומים מן היתומים דלא שייך שם קנסא לא ס"ל לר' יוסי ולרב נחמן יחלוקו ועוד דשם דף מ"ח ע"ב איתא איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרו ליה ליתי מר נעקרא להא דרב ושמואל אמר להו איכפלי ואתאי כל הני פרסי למעיקרא להא דרב ושמואל אלא הבו דלא לוסיף עלה כגון מאי דאמר רב פפא הפוגם שטרו ומת יורשים נשבעים שבועת יורשים ונוטלים עכ"ל הגמ' אלמא דביתומים מן היתומים לא ס"ל לרב נחמן יחלוקו רק ס"ל כרב ושמואל דמפסדי היתומים בני המלוה לגמרי ולא גבו כלל ובפוגם שטרו ומת ס"ל לרב נחמן דבני המלוה לא מיפסדי כלל רק גבו הכל אלמא דלא ס"ל לרב נחמן יחלוקו בשבועת היתומים רק בשניהם חשודים א"כ צריך להבין קושית הגמ' שהקשה אלמא דמספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא והא עבד רב נחמן עובדא דיחלוקו ומאי קושיא היא זו והלא רב נחמן דעביד עובדא דיחלוקו בשניהם חשודים הוא דעביד עובדא יחלוקו ומאי דמספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא היינו בשבועת היתומים מספקא ליה דליכא למ"ד דס"ל בשבועת היתומים יחלוקו

ג) וכן היא מסקנת הגמ' שם דף מ"ח ע"ב השתא דלא דלא איתמר הילכתא לא כרב ושמואל ולא כר' אלעזר האי דיינא דעביד כרב ושמואל עביד כר' אלעזר עביד עכ"ל הגמ' ואי נימא דרב נחמן דעביד עובדא יחלוקו בשניהם חשודים ס"ל נמי יחלוקו ביתומים מן היתומים אמאי לא קאמרה הגמ' האי דיינא דעבד כרב נחמן עבד דיחלוקו וכן יש הרבה פוסקים שפסקו כרב נחמן בשניהם חשודים דיחלוקו וביתומים מן היתומים לא אישתמיט שום פוסק לפסוק דיחלוקו אלמא כדאמרן דרב נחמן לא ס"ל יחלוקו רק בשניהם חשודים ולא ביתומים מן היתומים א"כ תימה מה זה שהקשה הגמ' והא עבד רב נחמן עובדא יחלוקו ואמאי מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא והלא אין להם שייכות זה לזה דרב נחמן דוקא בשניהם חשודים עבד עובדא יחלוקו וספיקא דרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא היינו ביתומים מן היתומים.

ד) וגם דברינו הנ"ל אינם מיושבים לפי פשטות הגמ' הזאת דהרי כתבנו לעיל שיש חילוק בין ר' מאיר לר' יוסי דלר' מאיר דלא חזינן מדבריו שום שיטי והשתנות בין שבועת החשוד לבין שבועת היתומים יש לנו לומר שכולם שוים ולמדים זה מזה אם שבועת היתומים היא משום בירור הספק א"כ גם שבועת החשוד הוא משום בירור הספק ואם שבועת היתומים היא משום בירור דלכתחלה א"כ אף שבועת החשוד הוא כן לר' מאיר אבל לר' יוסי כיון דס"ל שיש חילוק בין שבועת חשוד לשאר שבועות דרבנן שהרי ס"ל לר' יוסי דיחלוקו בשבועת החשוד אם היו שניהם חשודים היינו משום דקנים ר' יוסי את אחד מהם במחצה או את התובע או את הנתבע וכיון דחזינן מילתא חדתא במילתא דר' יוסי היינו שנשתנה שבועת החשוד משאר השבועות א"כ יוכל היות שגם בזה נשתנו דשבועת החשוד היא מטעם בירור דלכתחלה ושבועת היתומים היא משום בירור הספק כיון שאין השבועות שוים לר' יוסי אין למדים זה מזה כל זה כתבנו לעיל אבל אם נימא כפשטות הגמ' דכאן דף מ"ח דר' יוסי דאמר יחלוקו וכן רב נחמן דעבד עובדא יחלוקו לא אמר בשבועת החשוד לבד רק גם ביתומים מן היתומים ס"ל לר' יוסי יחלוקו א"כ אין אט רואים שום השתנות גם לר' יוסי בין שבועת החשוד לשאר השבועות א"כ יש לנו לומר לר' יוסי כמו לר' מאיר דכל שבועות השנוים במשנה בריש פ' כל הנשבעים כולם שוים הם ולמדים זה מזה, א"כ נסתר בזה כל דברינו הנ"ל.

ה) עיין בזה בר"ן פ' כל הנשבעים סוף ד"ה ומקשו קודם ד"ה במשנה החנוני על פנקסו ועיין בדברי בעל המאור שם דף מ"ח ועיין במלחמות שם ועיין בביאור הגר"א בחו"מ סימן צ"ב ס"ק מה שדחקו בביאור דברי הגמ' הזאת ועיין בשאר מפרשים מה שדברו בזה.

י) והנה לפי דברינו הראשונים שכתבנו אליבא דר' מאיר שכל השבועות השנוים במשנה שוים הם יש ליישב דברי הגמ' הנ"ל דהכי מקשה הגמ' דכיון דר' נחמן עבד עובדא כר' יוסי דיחלוקו א"כ מסתמא קים ליה לרב נחמן ונתברר לו טעמו של ר' יוסי מפני מה אמר ר' יוסי יחלוקו דאי לאו דידע רב נחמן טעמו של ר' יוסי מסתמא לא הוי עבד עובדא כותיה כדאמרינן בעלמא טעמו של אחרים ושל דייני גולה לא ידעינן הלכתא כותיה עבדינן (ב"ב דף ק"ז) וכן הוא בב"ב דף קל"ו אמר ר' נחמן טעמא דר' יוסי לא ידענא הלכה איבעיא מיניה וכיון דר' נחמן כבד עובדא כר' יוסי דיחלוקו ויודע טעמו של ר' יוסי א"כ יודע רב נחמן את מי קנס ר' יוסי במחצה אם את התובע או את הנתבע ותו אין לו לרב נחמן מה להסתפק ביתומים מן היתומים אם איתא לדרב ושמואל או לא דהיינו אם נתבררה לו לרב נחמן דמשו"ה אמר ר' יוסי יחלוקו בשניהם חשודים משום שקנס את התובע במחצה והיינו דמצד הדין היה ראוי שהתובע לא יפסיד כלל משום דאית לנו לומר חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ ושבועה דרבנן שתיקנו על התובע אינו אלא משום בירור דלכתחלה ואם התובע הוא חשוד אינו נפסד כלל מצד הדין רק דרבנן קנסו את התובע שיפסיד חציו משום שהוא חשוד א"כ ביתומים מן היתומים יש לנו לומר שלא יפסידו כלל היתומים בני המלוה אע"ג שלא נשבעו כיון דשבועות דרבנן אינן אלא משום בירור דלכתחלה ולא משום בירור הספק, א"כ יודע רב נחמן דליתא לדרב ושמואל דאמרי ביתומים מן היתומים דמיפסדי היתומים בני המלוה משום שאינן יכולין לישבע משום רב ושמואל ס"ל דשבועות דרבנן משום בירור הספק הם וכיון דלרב נחמן פסיקא ליה דלר' יוסי יחלוקו משום שקנסו רבנן להתובע א"כ בודאי ליתא לדרב ושמואל א"כ אין לו לרב נחמן מה להסתפק אם איתא לדרב ושמואל או לא.

ז) וכן להיפך אם נתברר לו לרב נחמן דטעמא דר' יוסי דאמר יחלוקו בשניהם חשודים הוא משום שקנסו חכמים את הנתבע במחצה, והיינו דמצד הדין היה ראוי לומר בשניהם חשודים שהנתבע לא ישלם כלל משום דכיון שתיקנו חכמים בחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל היינו שבלא שבועה לא יטול התובע א"כ שבועתו הוא מטעם בירור הספק וכיון שהתובע אינו נשבע לברר את הספק משום שגם התובע הוא חשוד היינו ששניהם חשודים א"כ היה ראוי לומר שהנתבע לא ישלם כלל שהרי נשאר הדבר בספק ואין מוציאין ממון מספק רק דקנסא קנסו חכמים להנתבע במחצה שיחלוקו, אם נתברר לרב נחמן כך, א"כ ביתומים מן היתומים בודאי איתא לדרב ושמואל דמיפסדי היתומים בני המלוה דכיון דהשבועה של החשוד הוא משום בירור הספק א"כ גם השבועה שתיקנו רבנן שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא ג"כ משום בירור הספק כמו שכתבנו דהשבועות דרבנן השנוים במשנה בריש פ' כל הנשבעים כולם שוים הם.

ח) לכן מקשה הגמ' שפיר כיון דעבד רב נחמן עובדא יחלוקו בשניהם חשודים כר' יוסי ונתברר לו טעמו של ר' יוסי א"כ שוב אין לו לרב נחמן מה להסתפק אם איתא לדרב ושמואל ביתומים מן היתומים או ליתא כותיהו דנהי דביתומים מן היתומים ליכא למ"ד יחלוקו כמו בשניהם חשודים מ"מ אין לו לרב נחמן מה להסתפק ביתומים מן היתומים אם איתא לדרב ושמואל או לא כיון דרב נחמן עבד עובדא יחלוקו.

ט) אך לפי מה שכתבנו לעיל במילתא דר' יוסי דכיון דחזינן דס"ל לר' יוסי שנשתנה שבועת חשוד משאר השבועות דרבנן דס"ל יחלוקו א"כ יוכל היות שנשתנה גם בזה דשבועת חשוד נתקנה משום בירור דלכתחלה ושבועות היתומים נתקנה משום בירור הספק א"כ אע"ג דעבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דיחלוקו ונתברר לו לרב נחמן טעמו של ר' יוסי בשניהם חשודים מפני מה אמר יחלוקו אם הוא משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה מ"מ עדיין יש לו לרב נחמן להסתפק ביתומים מן היתומים אם איתא לדרב ושמואל או לא כיון שאינם שוים שבועת החשוד לשבועת היתומים אליבא דר' יוסי א"כ יוכל להיות דשבועת החשוד הוא משום בירור דלכתחלה ושבועת היתומים הוא משום בירור הספק או איפכא ועדיין נשארה התמיה הנ"ל במקומה מה זה שהקשה הגמ' דכיון דרב נחמן עבד עובדא יחלוקו שוב אין לו מה להסתפק אם איתא לדרב ושמואל או לא, והלא אע"ג דעבד רב נחמן עובדא יחלוקו אפילו הכי יש לו להסתפק אם איתא לדרב ושמואל או לא.

י) ואולי בדוחק יש להעמיס את התירוץ הזה שכתבנו בדברי הגמ' דהנה הגמ' מתרצת על הקושיא הנ"ל וז"ל לדבריו דר' מאיר קאמר וליה לא ס"ל עכ"ל הגמ' ופשטות הדברים משמע דעל רב נחמן קאי דהא דרב נחמן מספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לא היינו לר' מאיר אבל ר"נ לא ס"ל כן כי רב נחמן פסק כר' יוסי דיחלוקו ובדברינו נוכל לומר דעל דברי המקשן קאי פירוש דהגמ' השיב שדברי המקשן הם אליבא דר' מאיר אבל ליה לא סבירא ליה דרב נחמן לא ס"ל כר' מאיר רק כר' יוסי דיחלוקו דלדברינו אי אפשר לן לפרש כפירוש הנ"ל דדוקא לר' מאיר מספקא ליה לרב נחמן ולא אליבא דנפשיה דרב נחמן כיון דס"ל כר' יוסי דיחלוקו בשניהם חשודים הוא שפיר יכול להסתפק ביתומים מן היתומים גם אליבא דנפשיה אם איתא לדרב ושמואל או לא כמו שכתבנו לעיל דכיון דרב נחמן ס"ל כר' יוסי דשאני שבועת חשוד משאר שבועות דיוכל היות דשבועת חשוד הוא משום בירור דלכתחלה ושבועת היתומים משום בירור הספק וכן יכול להיות איפכא דלר' יוסי אינם שוים השבועות של המשנה ואין למדים זה מזה וכיון דר' נחמן מצי סבר כר' יוסי דיחלוקו ומצי סבר ביתומים מן היתומים שיש ספק אם איתא לדרב ושמואל או לא א"כ לא שייך לתרץ ולומר אליבא דר' מאיר קאמר וליה לא סבירא ליה היינו דהא דמספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא היינו אליבא דר' מאיר ומה דעבד רב נחמן עובדא יחלוקו היינו כר' יוסי דהרי רב נחמן גם אליבא דנפשיה יוכל לסבור כר' יוסי ויוכל להסתפק אם איתא לדרב ושמואל או לא.

יא) רק מה דקאמר הגמ' לדבריו דר' מאיר קאמר וליה לא ס"ל קאי על דברי המקשן שהקשה דדברי רב נחמן סתרי אהדדי שעבד רב נחמן עובדא כר' יוסי דיחלוקו בשניהם חשודים וא"כ אמאי מספקא ליה לרב נחמן ביתומים מן היתומים אם איתא לדרב ושמואל או לא והלא כיון דעביד רב נחמן עובדא כר' יוסי דיחלוקו א"כ מסתמא נתברר לו לרב נחמן מאי טעמא דר' יוסי את מי קניס ר' יוסי במחצה אם את התובע או את הנתבע א"כ יודע ר' נחמן בחשוד אם שבועתו היא משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה א"כ אין לו לרב נחמן מה להסתפק גם בשבועת היתומים אם שבועתו היא משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה א"כ אמאי מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא כיון שגם זה תליא בזה שאם שבועת המשנה היא מטעם בירור הספק איתא לדרב ושמואל ואם שבועת המשנה היא מטעם בירור דלכתחלה ליתא לדרב ושמואל כן הקשה המקשן דדברי רב נחמן סתרי אהדדי ועל זה תירץ הגמ' לדבריו דר' מאיר קאמר המקשן וליה לרב נחמן לא ס"ל כן היינו דדוקא לר' מאיר דלא חזינן ממנו שום השתנות בשבועת חשוד משאר השבועות אליבא דר' מאיר יש להקשות כן לומר שכל השבועות השנוים בפ' כל הנשבעים שוות הם ושבועת חשוד ושבועת יתומים גם כן שוות ולמדים זה מזה שפיר יש להקשות כן כדברי המקשן דכיון דקים ליה לרב נחמן בשבועת חשוד למה היא באה שוב אין לו לרב נחמן מה להסתפק בשבועת יתומים אבל ליה לא ס"ל היינו דרב נחמן כיון דפסק כר' יוסי דיחלוקו וראינו לר' יוסי שיש חילוק והשתנות בין שבועת חשוד לשאר שבועות א"כ אין למדים זה מזה ויוכל רב נחמן שפיר להסתפק בשבועת יתומים אם איתא לדרב ושמואל או לא ואם שבועתם היא מטעם בירור הספק או מטעם בירור דלכתחלה אע"ג דבשבועת חשוד קים ליה לרב נחמן שבועתו משום מה היא באה ועביד עובדא יחלוקו כר' יוסי כיון דלר' יוסי אינם שוים הם ורב נחמן כר' יוסי ס"ל והמקשן אליבא דר' מאיר קאמר שמדמה את השבועות זה לזה כל זה יש להעמיס בדברי הגמ' אך דוחק הוא.

יב) עוד יש לומר דנהי דרב נחמן מצי סבר לענין שבועת חשוד שהיא משום בירור דלכתחלה וס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ ובשבועת היתומים מצי סבר שהוא משום בירור הספק ומיפסדי היתומים בני המלוה משום שלא יכלו לישבע השבועה דרמיא עלייהו ואע"ג דלר' מאיר שוים הם שבועת החשוד ושבועת היתומים אם זהו משום בירור הספק אף זהו משום בירור הספק ואם זהו משום בירור דלכתחלה אף זהו משום בירור דלכתחלה מ"מ כיון דס"ל לרב נחמן דלר' יוסי אינן שוים שבועת החשוד ושבועת היתומים לכן מצי סבר רב נחמן כר' יוסי דחדא מהם הוא משום בירור הספק וחדא מהם הוא משום בירור דלכתחלה.

יג) אך כל זה הוא דוקא אם פשיטא ליה לרב נחמן דר' יוסי חולק בזה על ר' מאיר דלר' מאיר שוים הם השבועות הנ"ל ולר' יוסי אינם שוים וגם פשיטא ליה לרב נחמן דהלכה כר' יוסי בזה אזי יש רשות לרב נחמן לפסוק כר' יוסי ולא כר' מאיר אבל אם אט רואים לרב נחמן דמספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לאו והיינו דמספקא ליה לרב נחמן בשבועת היתומים אם הוא משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה, בודאי יש להקשות עליו כיון דרב נחמן עביד עובדא כר' יוסי דיחלוקו בשבועת חשוד א"כ יודע רב נחמן דהלכה כר' יוסי גם יודע רב נחמן טעמו של ר' יוסי ואת מי קניס או את התובע במחצה משום דהשבועה היא משום בירור דלכתחלה לענין חשוד או את הנתבע קניס ר' יוסי במחצה משום דשבועת חשוד היא משום בירור הספק, וכיון דכל זה יודע רב נחמן ומה דמספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לא אין הספק רק אם שוים הם שבועת החשוד ושבועת היתומים או לא וכיון דלר' מאיר בודאי שוים הם כל השבועות השנוים במשנה ולר' יוסי אין לו לרב נחמן שום הוכחה שיחלוק בזה על ר' מאיר שהרי מספקא לרב נחמן ואם איתא שיש לו לרב נחמן הוכחה דר' יוסי פליג בזה וס"ל דאינם שוים שבועת חשוד לשבועת היתומים אמאי מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא והלא אין לו לרב נחמן מה להסתפק בזה וכיון דרב נחמן מספקא ליה אם איתא לדרב לשמואל או לא והספק הוא אם שבועת היתומים היא משום בירור דלכתחלה או משום בירור הספק א"כ שפיר מקשה הגמ' כיון דבחשוד עביד רב נחמן עובדא דיחלוקו אלמא דלא מספקא ליה לרב נחמן בחשוד אם שבועתו היא משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה א"כ אמאי מספקא ליה לרב נחמן לענין שבועת יתומים והלא אית לן למימר דשוים הם שבועת היתומים ושבועת החשוד לר' יוסי כמו דשוים הם אליבא דר' מאיר כיון שאין לו לרב נחמן שום הוכחה לר' יוסי שאינם שוים שהרי מספקא ליה לרב נחמן וכיון שאין לו לרב נחמן שום הוכחה שר' יוסי יחלוק על זה בודאי אית ליה לרב נחמן לומר דשוים הם שביעת החשוד ושבועת היתומים וכמו דפשיטא ליה לרב נחמן בשבועת החשוד משום מה היא שהרי עביד רב נחמן עובדא יחלוקו כך אין לו לרב נחמן מה להסתפק בשבועת היתומים על מה הם באים משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה ושפיר מקשה הגמ' אמאי מספקא לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא.

יד) ומתרץ הגמ' אליבא דר' מאיר קאמר וליה לא ס"ל ולפי גירסא זו דגרסינן אליבא דר' מאיר קאמר וליה לא ס"ל הכי פירושו דהא דרב נחמן מספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לא היינו אליבא דר' מאיר אבל רב נחמן בעצמו לא ס"ל כר' מאיר רק כר' יוסי ס"ל ולר' יוסי לא מספקא ליה לרב נחמן מידי, והטעם הוא דלר' יוסי כיון דעביד רב נחמן עובדא כר' יוסי דיחלוקו א"כ יודע רב נחמן בבירור טעמו של ר' יוסי ואת מי קנס את התובע או את הנתבע וא"כ יודע רב נחמן לענין חשוד אם שבועתו היא מטעם בירור הספק או מטעם בירור לכתחלה וממילא אין לו לרב נחמן מה להסתפק גם בשבועת היתומים אם הוא משום בירור לכתחלה או משום ספק דממה נפשך פשיטא ליה לרב נחמן אם שוים הם השבועות לר' יוסי כמו לר' מאיר או לא כמו שכתבנו לעיל כיון דלר' מאיר שוים הם השבועות אם יודע רב נחמן שר' יוסי חולק על זה וס"ל שאינם שוים הרי יודע רב נחמן שאינם שוים ואין לו מה להסתפק ואם אין לו הוכחה לרב נחמן שר' יוסי חולק א"כ מסתמא ס"ל לר' יוסי גם כן דשוים הם השבועות ואין לו ג"כ מה להסתפק אליבא דר' יוסי אם איתא לדרב ושמואל או לא.

טו) וספיקו של רב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא אינו אלא אליבא דר' מאיר דאע"ג דר' מאיר ס"ל שכל השבועות שוים הם מ"מ מספקא ליה לרב נחמן אליבא דר' מאיר בכל השבועות הן בשבועות החשוד הן בשבועת היתומים אם הם משום בירור הספק או משום בירור דלכתחלה דר' מאיר קאמר לענין שבועת החשוד בשניהם חשודים חזרה שבועה למקומה ומספקא ליה לרב נחמן מה ביאור דברי ר' מאיר אם פירושו כרבותיו שבבבל שחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון והוא משום דהשבועה היא משום בירור הספק וממילא איתא לדרב ושמואל דמיפסדי היתומים או אולי פירושו של דברי ר' מאיר הוא חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ והוא משום דשבועת חשוד היא משום בירור דלכתחלה וממילא לר' מאיר ליתא לדרב ושמואל כיון דלר' מאיר כל השבועות שוים הם א"כ היורשים נשבעים שבועת יורשים ונוטלים ולא מיפסדי היתומים בני המלוה כיון דהשבועה אינה אלא משום בירור לכתחלה, א"כ דוקא אליבא דר' מאיר מספקא ליה לרב נחמן אם איתא לדרב ושמואל או לא אבל אליבא דר' יוסי לא מספקא ליה לרב נחמן מידי.

טו) עוד יש גירסא בגמ' שם לדבריו דר' אמי קאמר וליה לא ס"ל וז"ל הש"ך בסימן צ"ב ס"ק ט' ומצאתי בהלכות גדולות דף קי"ח איתא לדבריו דר' אמי קאמר ונראה שכך היה גורס הר"ן ר' אמי ולא ר' מאיר וקאי התם אמאי דמחלק ר' אמי בין עמד בדין או לא וגירסא זו ניחא יותר מגירסת הש"ס ר' מאיר וכן הוא בבעל המאור בפירוש הר' משה ב"ר יוסף דמשני לדבריו דר' אמי קאמר וליה לא ס"ל עכ"ל הש"ך וכן הוא בגליון הש"ס בשם ס"י ובשם רש"ל דגרסינן לדבריו דר' מאיר קאמר וליה לא ס"ל, ולפי גירסא זו יש לומר דהגמרא לא רצה לתרץ דרב נחמן אליבא דר' מאיר מספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לא דכיון דרב נחמן דחה מהלכה את דברי ר' מאיר ופסק הלכה כר' יוסי דיחלוקו וגם עבד עובדא דיחלוקו כר' יוסי א"כ מסתמא נתברר לו לרב נחמן בבירור גמור טעם פלוגתתם של ר' מאיר ור' יוסי וכיון דרב דרב נחמן יודע גם טעמו של ר' מאיר א"כ ליכא למימר דלדבריו דר' מאיר מספקא ליה לרב נחמן לכן הוצרך הגמ' לומר דאליבא דר' אמי קאמר רב נחמן דמספקא ליה אם איתא לדרב ושמואל או לא אבל אליבא דר' מאיר ומכ"ש אליבא דר' יוסי לא מספקא ליה לרב נחמן כלום כמו שכתבנו לעיל.

טז) היוצא מכל זה שיש לנו לפסוק ככולהו כר' אבא וכר' יוסי וכרב ושמואל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ כמו שמוכח מכמה סוגיות הש"ס דהלכתא כר' אבא וכמו שפסקו כל הפוסקים כותיה וכר' יוסי דנימוקו עמו וגם רב נחמן פסק כותיה דבשניהם חשודים יחלוקו והטעם דקנסינן להתובע במחצה דאע"ג דקי"ל דהלכתא כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ויש לנו לומר שהנתבע ישלם הכל מ"מ קי"ל כר' יוסי דקנסינן להתובע במחצה מפני שהוא חשוד וכרב ושמואל קי"ל ביתומים מן היתומים שהתובע נפסד הכל כשמת לוה בחיי מלוה ואין המלוה יכול לישבע משום דשבועת התובע היא משום בירור הספק ולא משום בירור דלכתחלה דאע"ג דלענין חשוד קי"ל דשבועתו של שכנגדו אינו אלא משום בירור דלכתחלה ולא משום בירור הספק ורב פפא ס"ל שכל השבועות של המשנה שוים הם מ"מ היינו דוקא לר' מאיר ס"ל לרב פפא שהם שוים, אבל לר' יוסי דקי"ל כותיה אנו רואים בפירוש דס"ל שאין השבועות שוים שהרי ס"ל לענין חשוד שיחלוקו א"כ קי"ל שאין השבועות שוות לדידן ושבועת חשוד הוא מטעם בירור דלכתחלה ושבועת היתומים הוא משום בירור הספק.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה