משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק ו
א) עוד הקשו התוס' בב"מ ובשבועות וכן הקשו שאר ראשונים דאמרינן בשבועות דף מ"ח האי דיינא דעבד כרב ושמואל עביד דעבד כר' אלעזר עביד והיינו דר' אלעזר פליג על מילתא דרב ושמואל ביתומים מן היתומים, דס"ל לרב ושמואל כשמת לוה בחיי מלוה מפסדי היתומים בני המלוה משום שאינם יכולים לישבע השבועה דרמו רבנן עליה שלא פרעו ור' אלעזר פליג על זה וס"ל שהיורשים בני המלוה נשבעים שבועת היורשים ונוטלים, וכיון דהגמ' שם דף מ"ז ס"ל דרב ושמאל לא ס"ל הא דר' אבא וכיון דקי"ל הלכה כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ א"כ ממילא אין הלכה כרב ושמואל ואמאי קאמר הגמ' האי דיינא דעביד כרב ושמואל עבוד, ועוד הקשו דרב אמי סבר כר' אבא דבשבועות דף מ"ז איתא אמר רבא כותיה דר' אבא מסתברא דתני ר' אמי שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ובדף מ"ח משמע דמספקא ליה לרב אמי אם הלכה כרב ושמואל או לא דאיתא התם שלחוה בי רבי אמי אמר כולי האי שלחו לי וכו' אלא אמר רב אמי עמד בדין ומת וכו' ע"ש.
ב) ונראה לתרץ ע"פ מה שכתבנו לעיל ביסוד השני דרב פפא ס"ל שכל השבועות השטים במשנתנו בפ' כל הנשבעים כולם שוים הם וכיון דחזינן דרב ושמואל ס"ל לענין היתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה משום שאינם יכולים לישבע שמעינן מזה דס"ל לרב ושמואל שהשבועות דפ' הנשבעים נתקנו משום בירור הספק ולא משום בירור דלכתחילה א"כ השבועה שתיקנו בחשוד שיהא כנגדו נשבע ונוטל ולא יטול בלא שבועה נתקן ג"כ משום בירור הספק ולא משום בירור דלכתחלה כיון שכל השבועות דפ' הנשבעים שוים הם וכיון שהשבועה של החשוד שתיקנו שכנגדו לא יטול בלא שבועה נתקנה משום בירור הספק שמעינן מזה דהאומדנא של מודה במקצת או דברי העד א' אין עושים חיוב ודאי רק חיוב ספק לכן צריך התובע לישבע לברר את הספק וממילא לא אמרינן מתוך שאיל"מ כיון שאינו עושה עושה רק חיוב ספק כל זה כתבנו לעיל לדברי ר' מאיר דלא חזינן מדבריו שום שינוי בשבועת חשוד משאר שבועות דרבנן השנוים בפ' כל הנשבעים.
ג) אבל לר' יוסי כיון דחזינן אצלו מילתא חדתא בשבועות חשוד היינו מה דס"ל לר' יוסי יחלוקו וע"כ מחצה הוא מטעם קנס ואינו מבורר בדברי ר' יוסי את מי קנס אם את התובע קניס ר' יוסי במחצה או את הנתבע קניס ר' יוסי במחצה אבל כיון דעכ"פ שבועת החשוד אינו שוה לר' יוסי לשאר שבועות שהרי בשאר שבועות לא שמעינן ליה לר' יוסי שיאמר יחלוקו כשאינו יכול לישבע רק בחשוד לבד שמעינן ליה לר' יוסי שיאמר יחלוקו, וכיון שכן לר' יוסי יוכל היות שגם רב ושמואל יסברו דאמרינן מתוך שאיל"מ דאע"ג דס"ל לרב ושמואל ביתומים מן היתומים דמיפסדי היתומים בני המלוה משום שאינם יכולים לישבע א"כ משמע מזה שהשבועה שתיקנו רבנן שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא משום בירור הספק ולא משום בירור דלכתחלה שהרי אם היה משום בירור דלכתחלה אמאי מיפסדי היתומים בני המלוה מ"מ בחשוד על השבועה שתיקנו רבנן שכנגדו נשבע ונוטל ולא יטול בלא שבועה זה יוכל היות שהוא משום בירור דלכתחלה משום שהאומדנא של מודה במקצת או דברי העד א' שחייבו שבועה את החשוד עשו חיוב ודאי ואמרינן מתוך שאיל"מ ובדין היה שכנגדו יטול בלא שבועה רק משום בירור דלכתחלה הצריכו חכמים לישבע וכשגם התובע הוא חשוד ואינו יכול לישבע היינו ששניהם חשודים היה ראוי לומר שלא יפסיד התובע כלל רק משום קנסא קניס ליה ר' יוסי במחצית דכיון דחזינן לר' יוסי דשבועת החשוד אינה שוה לשאר שבועות א"כ יוכל היות שהשבועה שתיקנו רבנן בחשוד שהתובע לא יטול בלא שבועה הוא משום בירור דלכתחלה והשבועה שתיקנו חז"ל שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא משום בירור הספק דאע"ג דאינן שוים השבועות דרבנן זה לזה שהרי תקנת שכנגדו נשבע ונוטל הוא משום בירור דלכתחלה והשבועה שתיקנו חז"ל שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה הוא משום בירור הספק מ"מ לר' יוסי ע"כ שבועת חשוד נשתנה משאר השבועות דתני התם במשנה בריש פרק כל הנשבעים.
ד) ונהי דרב ושמואל בעצמם כיון שהם מפרשים מילתא דר' מאיר מסתמא כר' מאיר ס"ל מ"מ שאר אמוראים דס"ל כרב ושמואל בהאי מילתא דיתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה כשמת לוה בחיי מלוה ובמילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה מוכרחים גם הם לפרש כרב ושמואל דחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון, דכיון שגם הם ס"ל דיתומים מן היתומים מיפסדי היתומים בני המלוה א"כ ס"ל ע"כ דהשבועה שתיקנו חכמים לענין הבא ליפרע מנכסי יתומים משום בירור הספק הוא א"כ גם השבועה שתיקנו חז"ל בשכנגדו חשוד על השבועה שהתובע לא יטול בלא שבועה הוא גם כן מטעם בירור הספק לר' מאיר כיון דלר' מאיר כל השבועות שבמשנה בריש פ' כל הנשבעים שוים הם א"כ מוכרחים לפרש במילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה היינו חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון, מ"מ כל זה הוא בפירושא דמילתא דר' מאיר אבל כל שאר האמוראים הם בעצמם מצו סברי כר' יוסי דיחלוקו וס"ל דנשתנה שבועת החשוד משאר שבועות דרבנן לכן אע"ג דס"ל לשאר האמוראים בהא מילתא כרב ושמואל דיתומים מן היתומים מפסדי היתומים בני המלוה והוא משום דשבועת היתומים משום בירור הספק נתקנה מ"מ שבועת החשוד שתיקנו חז"ל שכנגדו נשבע ונוטל מצי סברי דמשום בירור דלכתחלה נתקנה ושפיר מצי סברי דאמרינן מתוך שאיל"מ כיון דס"ל כר' יוסי דיחלוקו וקנסו את התובע במחצה ונשתנה שבועת חשוד משאר שבועות רבנן ויוכל היות שגם רב ושמואל מודים דלר' יוסי נשתנה שבועת חשוד משאר שבועות דרבנן רק דרב ושמואל ס"ל כר' מאיר ואם אפילו נימא דאליבא דר' מאיר קאמרי רב ושמואל ולהו לא ס"ל מ"מ אליבא דר' מאיר ודאי מוכרחים לפרש כן הא דאמר ר' מאיר חזרה שבועה למקומה היינו לסיני קאמר כיון דס"ל לרב ושמואל ביתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה וכיון דס"ל לר' מאיר דשוים הם כל השבועות דרבנן זה לזה ולכן קאמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל דודאי רב ושמואל מוכרחים לפרש כן דברי ר' מאיר דחזרה שבועה לסיני קאמר ואין כאן לא שבועה ולא פרעון.
ה) ובזה מתורץ הקושיא שהקשו התוס' ושאר ראשונים אמאי קאמר הגמ' האי דיינא דעבד כרב ושמואל עבד לענין יתומים מן היתומים דמפסדי בני המלוה והלא מהגמ' מוכח דמאן דס"ל כרב ושמואל דבני מלוה נפסדים מוכרח לומר דלא ס"ל כר' אבא דמחויב שבועה שאיל"מ וכיון דקי"ל כר' אבא א"כ ליתא לדרב ושמואל ואם איתא לדרב ושמואל ליתא לדרבי אבא ובדברינו ניחא דכיון דהלכה כר' יוסי דאמר יחלוקו וס"ל דנשתנה שבועת חשוד משאר השבועות דרבנן א"כ ממילתא דרב ושמואל דאיירו לענין שבועת היתומים דנתקנה מטעם בירור הספק אין ראיה מדבריהם לענין שבועת חשוד שיהא ג"כ מטעם בירור הספק ושפיר יוכל להיות שבועת החשוד מטעם בירור דלכתחלה לר' יוסי אע"ג דשבועת היתומים מטעם בירור הספק הוא דדוקא לר' מאיר קאמר הגמ' דכולם שוים הם אבל לר' יוסי ע"כ אינם שוים וכיון דשבועת חשוד הוא משום בירור דלכתחלה שפיר מצי סברי כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ וקנסינן להתובע בחצי לר' יוסי ובשבועת היתומים מיפסדי בני מלוה כשמת לוה בחיי מלוה משום דהשבועה של היתומים נתקנה משום בירור הספק ולא משום בירור דלכתחלה
ו) ולכאורא יש להקשות על דברינו דא"כ מנא ליה לרב פפא דרבותינו שבבל הם רב ושמואל, דהיינו דמפני דחזינן דס"ל לרב ושמואל ביתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה לכן ס"ל ג"כ בשניהם חשודים דחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון ולית להו להא דר' אבא, מנא ליה לרב פפא הא אולי ס"ל לרב ושמואל גם כן כר' יוסי דשבועת חשוד נשתנה משאר שבועות דרבנן ולכן אע"ג דס"ל לרב ושמואל ביתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה משום דשבועתם הוא משום בירור הספק מ"מ בשניהם חשודים ס"ל לרב ושמואל כר' יוסי דיחלוקו לפי דמשום בירור לכתחלה ניתקנה שבועת החשוד וס"ל לרב ושמואל גם כן הא דר' אבא כמו דאמרינן אליבא דשאר האמוראים דס"ל כהא דרב ושמואל ביתומים מן היתומים וס"ל בשניהם חשודים כר' יוסי דיחלוקו וס"ל כר' אבא א"כ יוכל היות שגם רב ושמואל בעצמם ס"ל ג"כ כנ"ל.
ז) ונראה דהא דאמרי רבותינו שבבבל חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון וכן הא דאמרי רבותינו שבארץ ישראל חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאינו יכול לישבע משלם לא איירו כלל מענין זה אם הלכה כר' מאיר או כר' יוסי רק איירו בפירושא דהאי מילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה רבותינו שבבבל מפרשים דהכי היא כונת ר' מאיר היינו דחזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון, ורבותינו שבא"י מפרשים דכונת ר' מאיר היא מה דאמר חזרה שבועה למקומה היינו חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ אבל אם רבותינו שבבבל ורבותינו שבא"י ס"ל כר' מאיר או לא מזה לא איירי הגמ' כלל ויוכל היות דס"ל כר"מ ויוכל היות דס"ל כר' יוסי דיחלוקו ואליבא דר' מאיר קאמרי רבותינו שבבבל חזרה שבועה לסיני אבל הם ס"ל כר' יוסי דיחלוקו וכן רבותינו שבא"י דאמרי אליבא דר"מ חזרה שבועה למחייב לה ומתוך שאיל"מ יוכל היות ג"כ דס"ל כר' מאיר ויוכל היות דס"ל כר' יוסי דיחלוקו.
ח) לכן רב פפא דאמר רבותינו שבבבל רב ושמואל ורבותינו שבא"י ר' אבא לא איירי ג"כ מענין ההלכה אם פסקו רבותינו שבבבל ושבא"י כר' מאיר או כר' יוסי רק בפירושא דהאי מילתא דר' מאיר איירי רב פפא דרבותינו שבבבל היינו רב ושמואל הם מפרשים מילתא דר' מאיר חזרה שבועה לסיני ורבותינו שבא"י היינו ר' אבא מפרש מילתא דר' מאיר דחזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ, וכיון דרב פפא לא איירי מענין ההלכה כלל רק בפירושא דר' מאיר איירי א"כ שפיר קאמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל ורבותינו שבא"י ר' אבא דאף אם נימא דרב ושמואל ורבי אבא ס"ל כר' יוסי דיחלוקו היינו דקנסו במחצה את התובע או את הנתבע מ"מ בפירושא דמילתא דר' מאיר מוכרח לומר כן כדברי רב פפא דרב ושמואל כיון דס"ל ביתומים מן היתומים דמפסדי היתומים בני המלוה א"כ ע"כ ס"ל דתקנתא דרבנן שתיקנו ביתומים הוא משום בירור הספק א"כ בשניהם חשודים לר"מ ג"כ נפסד התובע כיון שלא נשבע נשאר הדבר בספק, ונהי דיוכל היות דרב ושמואל ס"ל כר' יוסי דיחלוקו ונשתנה שבועת החשוד משבועת היתומים ויוכל היות לר' יוסי כי שבועת היתומים היא מטעם בירור הספק ושבועת החשוד היא מטעם בירור לכתחלה מ"מ לר' מאיר דלא חזינן ממנו שום השתנות בשבועת היתומים משבועת החשוד א"כ לדידיה שוים הם שבועת החשוד לשבועת היתומים וכיון דרב ושמואל ס"ל דשבועת היתומים היא משום בירור הספק א"כ שבועת החשוד נמי היא משום בירור הספק לר' מאיר א"כ ס"ל לרב ושמואל דהא דאמר ר' מאיר חזרה שבועה למקומה היינו חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון וכן לר' אבא הוא איפכא אע"ג דיכול היות דר' אבא ס"ל כר' יוסי דיחלוקו מ"מ בפירושא דמתניתין אליבא דר"מ מוכרח לפרש חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ.
ט) ואם נימא דאליבא דר' מאיר קאמרי רב ושמואל ור' אבא ולדידהו לא ס"ל יוכל היות דבאמת ס"ל לרב ושמואל ור' אבא כר' יוסי דיחלוקו רק דמילתא דר' מאיר מפרשי רב ושמואל ור' אבא ויוכל היות לפי זה שגם רב ושמואל ס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ כיון דלר' יוסי אינו דומה שבועת חשוד לשאר שבועות כמו שכתבנו לשאר האמוראים דס"ל כותיה, ומאי דאמרינן רב ושמואל האי שבועת ד' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה היינו דלר' אבא דרשינן שבועת ד' תהיה בין שניהם דאמרינן מתוך שאיל"מ אבל לרב ושמואל דלא ס"ל האי דינא דמתוך שאיל"מ מאי דרשי ביה בהאי קרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם אם נימא שגם רב ושמואל ס"ל האי דינא דמתוך שאיל"מ צריך לומר שהקשה הגמ' לרב ושמואל אליבא דר' מאיר מאי דרשי ביה בהאי קרא דשבועת ד' תהיה בין שניהם.