אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק ה

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק ה

פרק ד

א) והנה שם במשנה בריש פ' כל הנשבעים איתא היו שניהם חשודים חזרה שבועה למקומה דברי ר' יוסי ר' מאיר אומר יחלוקו ובגמ' שם ד' מ"ז איתא אמר ליה רבא לרב נחמן היכי תנן (ר' יוסי אומר יחלוקו או ר' מאיר אומר יחלוקו) א"ל לא ידענא הילכתא מאי א"ל לא ידענא איתמר אמר ר"י בר מניומי אמר רב נחמן ר' יוסי אומר יחלוקו וכן תני רב זביד ב"ר אושעיא ר' יוסי אומר יחלוקו איכא דאמרי וכו' עביד רב נחמן עובדא יחלוקו עכ"ל והתוס' בב"מ ובשבועות שם הקשו כיון דרב נחמן עבד עובדא דיחלוקו א"כ פליג רב נחמן על ר' אבא דס"ל מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם דלר' אבא כיון דס"ל מחויב שבועה שאיל"מ ס"ל בשניהם חשודים חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ ורב נחמן כיון דס"ל בשניהם חשודים כר' יוסי דיחלוקו וגם עבד עובדא יחלוקו א"כ לא ס"ל כר' אבא וס"ל דלא אמרינן מתוך שאיל"מ ועל זה הקשו התוס' מרב נחמן דבפ' השואל ד' צ"ז הקשה הגמ' על רב נחמן ממתניתין דשם ומוקי לה רב נחמן בשיש עסק שבועה ביניהם ומתוך שאיל"מ אלמא דס"ל לרב נחמן הא ר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ תירצו התוס' דרב נחמן בודאי לא ס"ל הא דר' אבא כיון דעבד עובדא יחלוקו רק דמתניתין דפ' השואל מוקי רב נחמן כר' מאיר דס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ע"ש בתוס' ולפי זה לית הלכתא כרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו כיון דקי"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ וכן כמה פוסקים דחו מהלכה הך מילתא דרב נחמן דעבד עובדא כר' יוסי דיחלוקו משום דקי"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ע"ש בתוס' ובשאר מפרשים שדחקו מאוד בזה לקיים מילתא דר' אבא ומילתא דרב נחמן דעבד עובדא יחלוקו.

ב) ולפי מה שכתבנו אין סתירה כלל מדברי רב נחמן דעבד עובדא יחלוקו למילתא דר' אבא דס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ, דלפי מה שכתבנו דהא דפליגי רב ושמואל ור' אבא אם אמרינן חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון או אמרינן חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ כתבנו לעיל דתליא בזה אם השבועות דרבנן דקתני באותה המשנה הוא מטעם בירור הספק או משום בירור דלכתחלה דאם הוא משום בירור דלכתחלה א"כ בשניהם חשודים לא נפסד התובע אע"ג שאינו נשבע לברר ואם השבועות הם משום בירור הספק א"כ נפסד התובע אם אינו נשבע לברר את הספק דאין מוציאין ממון מספק, א"כ יש להבין מאי טעמא דר' יוסי דאמר יחלוקו איך ס"ל לר' יוסי בהך תקנתא שתקנו רבנן שכנגדו נשבע ונוטל היינו שלא יטול התובע בלא שבועה וממה נפשך לא אתי שפיר דאם שבועות התובע הוא מטעם בירור לכתחלה אמאי אית ליה לר' יוסי יחלוקו היינו שהתובע נפסד מחצה הלא היה לנו לומר שהתובע לא יפסיד כלל כיון דשבועתו אינה אלא משום בירור דלכתחלה ואם נימא דשבועת התובע היא משום בירור הספק ג"כ תימה אמאי אית ליה לר' יוסי יחלוקו הלא יש לנו לומר שהתובע יפסיד הכל כיון דהשבועה באה לברר את הספק והתובע לא נשבע ונשאר הדבר בספק כמו שהיה א"כ יש לנו לומר שהתובע יפסיד הכל ואין מוציאין ממון מספק.

ג) והנה התוס' בשבועות כתבו דטעמא דר' יוסי דס"ל יחלוקו משום קנסא דקנסינן ליה לפי שהוא חשוד ע"ש, וכיון שהוא מטעם קנס אין הכרח בדברי ר' יוסי לידע מדבריו את מי קניס כי יוכל היות דר' יוסי ס"ל דהשבועות שתיקנו רבנן משום בירור דלכתחלה הוא ומדינא היה ראוי לומר בשניהם חשודים שלא יפסיד התובע כלל כיון שאינו אלא משום בירור דלכתחלה רק משום קנסא קנסו ליה להתובע בחצי לכן ס"ל לר' יוסי יחלוקו, ואיכא נמי למימר איפכא דס"ל לר' יוסי שהשבועות שתיקנו רבנן הוא משום בירור הספק ומדינא היה ראוי לומר בשניהם חשודים שלא יטול התובע כלל כיון שלא נשבע התובע ונשאר הדבר בספק לא נוציא ממון מספק רק משום קנסא קנסינן ליה לנתבע במחצה משו"ה קאמר ר' יוסי יחלוקו.

ד) וכיון דע"כ טעמא דר' יוסי דאמר יחלוקו לאו מדינא קאמר רק משום קנסא א"כ ר' אבא ורב ושמואל כולהו מצו סברי כר' יוסי דאמר יחלוקו, דדוקא בדברי ר' מאיר דלית ליה שום קנסא כלל רק מדינא קאמר חזרה שבועה למקומה ואין לנו הכרח איך לפרש את דברי ר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה אם פירושו הוא חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא תשלומין או חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ וחזינן דרבותינו שבבבל אמרי חזרה שבועה לסיני ורבותינו שבארץ ישראל אמרי חזרה שבועה למחויב לה, שפיר קאמר רב פפא רבותינו שבבבל רב ושמואל ורבותינו שבארץ ישראל ר' אבא דכיון דחזינן דרב ושמואל ס"ל ביתומים מן היתומים כשמת לוה בחיי מלוה דהיתומים בני מלוה מיפסדי משום שאינן יכולין לישבע שבועה דרבנן הרי חזינן דס"ל לרב ושמואל דשבועות דרבנן נתקנו משום בירור הספק א"כ כשאנו רואים בשניהם חשודים אליבא דר"מ דס"ל חזרה שבועה למקומה וכן הוא אליבא דדינא לר' מאיר ולית ליה לר"מ שום קנסא בשניהם חשודים א"כ בודאי מפרשים רב ושמואל למילתא דר"מ דאמר חזרה שבועה למקומה היינו לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פירעון דכיון שהתובע אינו יכול לישבע שבועה דרבנן נפסד התובע, וכיון דחזינן דר' אבא ס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ ומוכרח לומר דס"ל לר' אבא דשבועות דרבנן נתקנו משום בירור לכתחלה כמו שכתבנו לעיל א"כ בודאי מפרש ר' אבא מילתא דר' מאיר דס"ל חזרה שבועה למקומה היינו למחויב לה ומתוך שאיל"מ.

ה) וכל זה היינו במילתא דר' מאיר דלית ליה שום קנסא בשניהם חשודים אבל אליבא דר' יוסי דס"ל בשניהם חשודים יחלוקו והיינו שקנסו את החשוד במחצה יוכלו שפיר רב ושמואל ור' אבא ליסבור כר' יוסי דרב ושמואל אע"ג דס"ל ביתומים מן היתומים דמיפסדי היתומים בני המלוה וגם ס"ל בשניהם חשודים דמדינא נפסד התובע הכל והוא משום דס"ל לרב ושמואל דשבועות דרבנן משום בירור הספק ניתקנו מ"מ מצי סברי כר' יוסי שקנסו חכמים לנתבע שגם הוא מפסיד החצי לכן יחלוקו, וכן ר' אבא אע"ג דסבר דאמרינן מתוך שאיל"מ וגם ס"ל בשניהם חשודים דמדינא לא מפסיד התובע משום דשבועות דרבנן משום בירור דלכתחלה ניתקנו מ"מ מצי סבר ר' אבא דקנסו חכמים להתובע במחצה לכן יחלוקו כר' יוסי

ו) ואף אם נימא דרב ושמואל ור' אבא הם בעצמם כיון שהם מפרשים מילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה א"כ מסתמא ס"ל כר' מאיר למר כדאית ליה חזרה שבועה לסיני ומר כדאית ליה חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ ולית להו לרב ושמואל ור' אבא הא דר' יוסי דקניס את אחד מהם במחצה דזהו שינויא דחיקא לומר אליבא דר' מאיר קאמרי ולהו לא ס"ל הא דר' מאיר ומסתמא כיון שהם מפרשים טעמו של ר' מאיר מסתמא ס"ל כותיה ולא ס"ל יחלוקו כר' יוסי מ"מ היינו דוקא הם בעצמם רב ושמואל ור' אבא דטרחו עצמם לפרש טעמא דר' מאיר מסתמא ס"ל כותיה אבל שאר אמוראים דס"ל מתוך שאיל"מ כר' אבא או ס"ל כרב ושמואל בהא כשמת לוה בחיי מלוה דמפסדי היתומים בני המלוה נהי שיש להוכיח גם מדבריהם כמו שיש להוכיח מדברי רב ושמואל ור' אבא בפירושא דהאי מילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה אם הפירוש הוא חזרה שבועה לסיני או חזרה שבועה לנתבע מ"מ כיון דשאר האמוראים לא מצינן שיטרחו לפרש בהדיא את דברי ר' מאיר א"כ שפיר נוכל לומר דס"ל כר' יוסי שיחלוקו משום דקניס ליה לתובע או לנתבע במחצה.

ז) ובזה מתורץ קושית התוס' שהקשו על רב נחמן דעבד עובדא יחלוקו ובפ' השואל משמע דס"ל לרב נחמן כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ובדבריו מתורץ הדבר שאין זה שום סתירה כלל דנהי דס"ל לרב נחמן כרבי אבא דאמרינן משאיל"מ אשר מזה יש להוכיח דהשבועות שתיקנו חכמים הוא מטעם בירור דלכתחלה כמו שכתבנו לעיל ומוכרח גם רב נחמן לפרש מילתא דר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה היינו חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון, מ"מ רב נחמן מצי סבר כר' יוסי דיחלוקו משום שקנסו חכמים להתובע במחצה, שהרי בדברי רב נחמן אין אנו רואים שום הוכחה שיסבור כר' מאיר ולא כר' יוסי שהרי רב נחמן אינו מפרש טעמא דר' מאיר כמו שמפרש ר' אבא בפירוש טעמא דר' מאיר א"כ מצי סבר רב נחמן שפיר יחלוקו כר' יוסי אע"ג דס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ.

ח) ובזה מיושב עוד קושיא עצומה דרבא ג"כ ס"ל כר' אבא כדאמרינן בפ' השואל דף צ"ח דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאיל"מ, וכן בשבועות מ"ז אמר רבא כותיה דר' אבא מסתברא אלמא דס"ל לרבא כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ובשבועות דף מ"ז איתא אמר ליה רבא לרב נחמן היכי תנן (ר' יוסי אומר יחלוקו או ר' מאיר אומר יחלוקו) אמר ליה לא ידענא הלכתא מאי אמר ליה לא ידענא עכ"ל אלמא דמספקא ליה לרבא אם יחלוקו או לא, ולדברי התוס' דס"ל דמאן דס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ לא מצי סבר כר' יוסי דיחלוקו רק מוכרח לומר חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ א"כ תימה מאי מספקא ליה לרבא אם הלכה כר' יוסי דס"ל יחלוקו או הלכה כמ"ד חזרה שבועה למקומה והלא כיון דס"ל לרבא דאמרינן מתוך שאיל"מ א"כ בודאי אין הלכה כר' יוסי דאמר יחלוקו אלא הלכה כר' מאיר דאמר חזרה שבועה למקומה וכמו שפירש ר' אבא דהיינו שחזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ אלא ודאי כדאמרן שאין זה סתירה כלל ומאן דס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ מצי סבר שפיר כר' יוסי דס"ל יחלוקו.

ט) והנה מרן בשו"ע סימן צ"ב ס"ז פסק שאם היו שניהם חשודים חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ ומרן הרמ"א פסק וכתב וז"ל וי"א דיחלוקו וכן נראה לי לדון דהמוציא מחבירו עליו הראיה עכ"ל הרמ"א וכן הש"ך שם ס"ק כ"ט הכריע להלכה דיחלוקו ע"ש בש"ך ובשאר פוסקים שדחקו מאוד לקיים את שני הדברים האלה לפסוק כרב נחמן דיחלוקו ולפסוק כר' אבא דס"ל מתוך שאיל"מ כי הרי"ף והתוס' ושאר פוסקים דחו מהלכה את דברי רב נחמן דס"ל יחלוקו אע"ג דקי"ל כרב נחמן בדיני ורב נחמן עבד עובדא דיחלוקו בכל זאת דחו הרבה פוסקים את דברי רב נחמן מהלכה משום מילתא דר' אבא דקי"ל כותיה דאמרינן מתוך שאיל"מ ומשמע בגמ' דמאן דס"ל מתוך שאיל"מ ס"ל לענין שניהם חשודים חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ והש"ך ושאר ראשונים שפסקו כרב נחמן וכר' אבא דחקו מאוד ליישב את הדברים, ובדברינו מיושב הכל בס"ד בלא שום דוחק כלל וכלל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה