אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק ג

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק ג

פרק ב

א) והנה מרן המחבר סימן ע"ה סי"ד פסק דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכן פסקו כל הפוסקים וכ"כ התוס' ב"מ דף ה' ד"ה ותקנתא לתקנתא וכ"כ התוס' שם דף ג' ד"ה ובכולי דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ והנה הקצוה"ח סימן צ"ב ס"ק י' הקשה מנא הא מילתא שפסקו כל הפוסקים דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ דבשלמא אם היה מדרבנן מה דאמרינן בשבועה דאורייתא מתוך שאיל"מ שייך לומר דבשבועה דרבנן לא תיקנו תקנתא לתקנתא כיון דהשבועה בעצמה אינה אלא תקנתא דרבנן לא תיקנו בזה תקנה לתקנה לומר מתוך שאיל"מ דבשבועה דאורייתא אינו אלא תקנתא דרבנן לומר מתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל כיון דהא דקי"ל דבשבועה דאורייתא אמרינן מתוך שאיל"מ הוא מדאורייתא דילפינן מקרא דכתיב שבועת ד' תהיה בין שניהם כדאיתא בשבועות מ"ז א"כ גם בשבועה דרבנן יש לנו לומר מתוך שאיל"מ ואין זה תקנתא לתקנתא אלא שהם נצרכו לתקן שצריך לישבע וממילא כשאין יכול לישבע משלם כי כך הוא דינה של השבועה דמתוך שאיל"מ והיא חדא תקנה ולא תקנתא לתקנתא.

ב) ובדברינו תתורץ גם הקושיא הזאת דלפי מה שכתבנו הא דאמרינן מתוך שאיל"מ הוא מפני דס"ל שדברי העד א' או האומדנא של מודה במקצת והעדאת עדים עושים חיוב ודאי והשבועה זהו הכחשה והזמה לדברי העד א' ולהאומדנא של מודה במקצת לכן ס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ, ומאן דס"ל דלא אמרינן מתוך שאיל"מ הוא משום דס"ל שדברי העד א' והאומדנא של מודה במקצת עושה חיוב ספק והשבועה באה לברר את הספק, לכן ס"ל דלא אמרינן מתוך שאיל"מ משום שעדיין נשאר בספק ואין מוציאין ממון מספק, א"כ יש לט לחקור על שבועות דרבנן מה ענינם משום מה תיקנוה רבנן או משום שחז"ל תפסו כי בודאי חייב לו והשבועה באה להכחיש ולהזים, או דילמא משום דמספקא לן שמא חייב לו או לאו והשבועה באה לברר את הספק, הרי חזינן מדאמרינן בשבועות ד' מ"א מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן בדאורייתא נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה א"כ יש ראיה מזה דשבועות דרבנן לא תיקנו מטעם ודאי חיוב אלא משום דמספקא לן שמא חייב או לא והשבועה באה לברר את הספק דאם נימא דמה שתיקנו רבנן לישבע הוא משום דברירא להו שחייב בודאי והשבועה באה להכחיש ולהזים א"כ אמאי לא נחתינן לנכסיה אם לא נשבע להכחיש ולהזים אלא ודאי מוכרחים אנו לומר דמשום ספק תיקנו חז"ל לישבע לברר את הספק לכן כשלא נשבע לא נחתינן לנכסיה דעדיין ספק הוא ומספיקא לא מפקינן ממונא, א"כ ניחא מה שפסקו כל הפוסקים דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ דלא שייך לומר מתוך שאיל"מ רק כשהחיוב הוא בודאי והשבועה באה להכחיש ולהזים אבל היכא שהשבועה היא משום בירור הספק לא שייך לומר מתוך שאיל"מ וכיון דשבועת דרבנן משום בירור הספק הוא לכן פסקו כל הפוסקים דלא אמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דרבנן.

ג) והנה על הפוסקים הנ"ל שפסקו דשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ הקשו מהסוגיא דשבועות שם ד' מ"א דקחשיב הגמ' מאי איכא בין שבועה דאורייתא לשבועה דרבנן והקשו על הפוסקים הנ"ל אמאי לא חשיב נמי החילוק הזה דבשבועה דאורייתא אמרינן מתוך שאיל"מ ובשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ א"כ משמע דדמיין להדדי שבועה דרבנן לשבועה דאורייתא. ובתרווייהו אמרינן מתוך שאיל"מ, ובדברינו ניחא שזה נכלל בזה דכיון דאמרינן בגמ' דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסיה שמעינן מזה ממילא דלא אמרינן מתוך שאיל"מ דכיון דלא נחתינן לנכסיה שמעינן מזה שהשבועה באה לברר את הספק ולא תפסו חז"ל שבודאי חייב לו רק דמספקא לן שמא חייב לו והשבועה באה לברר את הספק וכיון דמשום ספק הוא שמכינן ממילא דלא אמרינן מתוך שאיל"מ כנ"ל.

ד) ואדרבה זה עדיפא מזה, דהנה אפילו למאן דאמר דלא אמרינן מתוך שאיל"מ אפילו בשבועה דאורייתא היינו דוקא כשאינו יכול לישבע אזי אינו משלם אבל אם יכול לישבע ואינו רוצה לישבע בודאי נחתינן לנכסיה בשבועה דאורייתא, דנהי דס"ל שדברי העד א' או האומדנא של מודה במקצת אין עושים רק חיוב ספק ואין מוציאין ממון מספק מ"מ היינו דוקא כשאינו יכול לישבע אבל אם יכול לישבע ואינו רוצה בודאי נחתינן לנכסיה מטעם דהוי כאלו הודה שחייב לו לחבירו או מחמת טעמים אחרים, והנה אם הגמ' היה משמיענו דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ אז היה מקום לומר דדוקא כשאינו יכול לישבע אז אינו משלם בשבועה דרבנן אבל אם יכול ואינו רוצה לישבע נחתינן שפיר לנכסיה כמו בשבועה דאורייתא למ"ד דלא אמרינן מתוך שאיל"מ דאע"ג דמשום ספק באה השבועה לברר מ"מ כשיכול ואינו רוצה לישבע נחתינן לנכסיה כן היה מקום לומר בשבועה דרבנן דנהי דלא אמרינן מתוך שאיל"מ דהשבועה משום ספק באה לברר מ"מ כשיכול לישבע ואינו רוצה נחתינן לנכסיה לכן קמ"ל הגמ' דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסיה אפילו כשיכול לישבע ואינו רוצה דמזה תרתי שמעינן מינה חדא שמעינן מזה כי חז"ל כשתיקנו לישבע לא תפסו בודאי שחייב לו והשבועה באה להכחיש רק משום דמספקא להו לחז"ל שמא חייב לו או לא והשבועה באה לברר את הספק דאם לא כן הוה נחתינן לנכסיה ושמעינן מזה ממילא דלא אמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דרבנן ועוד שמעינן מזה עדיפא מיניה דאפילו כשיכול לישבע רק שאינו רוצה אפילו הכי לא נחתינן לנכסיה, ואם הגמ' היה משמיענו החידוש דבשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך שאיל"מ לא שמעינן אלא חדא אבל כשיכול לישבע ואינו רוצה לא היינו יודעים, והיה מקום לומר דנחתינן לנכסיה כשיכול ואינו רוצה, ואע"ג דלענין שבועה דאורייתא הוי הדבר איפכא ולא ידעינן דאמרינן מתוך שאיל"מ מהא דאמר הגמ' דנחתינן לנכסיה כשיכול לישבע ואינו רוצה דיוכל היות דדוקא כשיכול לישבע ואינו רוצה נחתינן לנכסיה אבל כשאינו יכול לישבע יוכל היות דלא אמרינן מתוך שאיל"מ, מ"מ האי מילתא דאמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דאורייתא אין זה חידוש וכמה משניות ומימרות אמוראים איכא בזה דאמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דאורייתא ואין זה חידוש לאשמועינן דאמרינן בשבועה דאורייתא מתוך שאיל"מ לכן נקט החידוש לענין שבועה דרבנן בתרתי דשמעינן מזה דלא אמרינן מתוך שאיל"מ בשבועה דרבנן ועוד שמעינן מזה דאפילו כשיכול לישבע ואינו רוצה ג"כ לא נחתינן לנכסיה.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה