אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק ב

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק ב

פרק א

א) ובדברינו אלה יש לתרץ עוד קושיא אחת שהקשו התוס' ב"ק ק"ז לפירש"י מהא דפ' השואל דף צ"ז וז"ל התוס' שם ב"ק דף ק"ז אבל קשה דבפ' השואל גבי הא דמוקי מתניתין דהתם כשיש עסק שבועה ביניהם ומוקי רישא בתרתי וסיפא בתלת משמע דלא מחייב שבועה אלא א"כ יש חדא דקמודה והתם כר' חייא בר יוסף וכו' עכ"ל התוס' ופירוש הדברים דהנה התם בב"מ דף צ"ז איתא השואל את הפרה שאלה חצי היום ושכרה חצי היום שאלה היום ושכרה למחר שכר אחת ושאל אחת ומתה המשאיל אומר שאולה מתה (אשאל אחת ושכר אחת קאי) ביום שהיתה שאולה מתה (קאי אשאלה היום ושכרה למחר) בשעה שהיתה שאולה מתה והלה אומר איני יודע חייב עכ"ל המשנה והקשה הגמ' על זה שמעת מינה מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב לימא תהוי תיובתא דרב נחמן ור' יוחנן דס"ל ברי ושמא לאו ברי עדיף ומוקי הגמ' כגון שיש עסק שבועה ביניהם היכי דמי עסק שבועה כדרבא דאמר רבא מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא חמשים והשאר איני יודע מתוך שאינו יכול לישבע משלם משכחת לה רישא בב' וסיפא בג' והיינו דהגמ' מוקי דאיירי שטענו שתי פרות או שלשה ועל הפרה האחת הודה לו במקצת ועל השלישית אמר איני יודע לכן חייב דמתוך שאינו יכול לישבע משלם, וקושית התוס' הוא דלפירש"י דס"ל דבפקדון אפילו כופר הכל חייב היה לנו לומר אפילו בחדא פרה מתוך שאינו יכול לישבע משלם אם השואל טוען איני יודע אם ביום שהיתה שאולה מתה או ביום שהיתה שכורה מתה ולמה לן שיודע השואל במקצת הטענה, דס"ל להתוס' דלפירש"י הוי כופר הכל בפקדון כמו מודה במקצת במלוה וכמו דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם כשאומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא במלוה כך כשאומר איני יודע בכל יש לנו לומר בפקדון מתוך שאינו יכול לישבע משלם ולכן הקשו התוס' למה מוקי הגמ' שם כשהודה במקצת והלה אומר איני יודע גם כשכופר בכל יש לנו לאוקמיה ולומר מתוך שאינו יכול לישבע משלם.

ב) ובדברינו מתורץ הקושיא הזאת דלפירש"י אע"ג דס"ל שגם כופר הכל בפקדון חייב שבועה דאורייתא מ"מ לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם בכופר הכל בפקדון דנהי דבפקדון מעיז ומעיז ויוכל אדם לכפור הכל בשקר כיון שלא עשה לו טובה וליכא הוכחה דקושטא קאמר הנתבע מ"מ לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהא דאמרינן מתוך הוא משום דס"ל דדברי העד אחד והאומדנא של מודה במקצת עושים חיוב ודאי והשבועה היא הכחשה והזמה וכיון שכופר בכל וליכא הוכחה דהתובע קושטא קאמר נהי שגם להנתבע אין לו הוכחה דקושטא קאמר נשאר הדבר בספק ומחויב הנתבע לישבע שבועה דאורייתא לברר את הספק וכשאינו יכול לישבע לא נתברר הספק ואין מוציאין ממון מספק לכן הוצרך הגמ' לאוקמיה רישא בב' פרות וסיפא בג' פרות היינו שהנתבע מודה במקצת לכן אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם משא"כ אם הנתבע היה כופר בכל לא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם.

ג) אך יתר הקושיות שהקשו התוס' לפירש"י אינו מתורץ בדברינו כגון הקושיא שהקשו התוס' מההיא דשבועות דף מ"ג המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמר לו הלוה למלוה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרים היה שוה חייב, אלמא דכשהמלוה כופר הכל פטור וכשהמלוה הודה במקצת חייב, והתם בפקדון הוא, ולפירש"י יקשה מ"ש אם המלוה כופר הכל או מודה במקצת כיון דס"ל לרש"י כופר הכל בפקדון חייב יש לנו לומר שיתחייב המלוה לישבע אפילו כשכופר בכל, והתם ליכא לתרץ כמו שתירצנו דהרי התם לא איירי כלל לענין מתוך שאינו יכול לישבע משלם, אלא חייב ופטור קתני שאם המלוה מודה במקצת חייב ואם כופר בכל פטור ולפירש"י תימה מ"ש מודה במקצת מכופר הכל לענין פקדון דהא ס"ל שגם כופר הכל חייב, וכן הקשו מההיא דמנורה בת עשרה ליטרין ע"ש וגם זה אינו מתורץ בדברינו.

ד) ובכל זאת מפני חומר הקושיות הנ"ל על פירש"י נ"ל שיש להקל קצת גם הקושיות הנ"ל ואף שהוא דוחק גדול לומר כן מ"מ יש ליישב קצת דברי רש"י, והיינו דהא דקתני במתניתין שאם הלוה תובע מהמלוה הסלע היתר על החוב והיינו שאומר לו סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה כופר בכל ואומר לו סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה ואין המשכון שוה יותר על החוב המלוה פטור וכן הא דקתני דכשהמלוה הודה במקצת ואמר לו חמשה דינרים היה שוה והיינו שמודה לו בדינר אחד שהמשכון שוה יותר על החוב וכופר בשלשה דינרים המלוה חייב, האי חייב או פטור יש לפרש לפירש"י לפי דרכנו דלאו חייב לישבע המלוה קאמר כשמודה במקצת ולאו פטור המלוה קאמר כשכופר בכל דבמתניתין לא הוזכר כלל חייב לישבע או פטור מלישבע כי אין שום חילוק לדברי רש"י בין כופר הכל למודה במקצת בפקדון, אלא מה דקתני חייב או פטור אעיקר חיובא דממון קאי ולא על השבועה והיינו דלפי מה שכתבנו לדידן דקי"ל דאמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם הוא משום שתפסה התורה בודאי שאם ראובן תובע מנה משמעון ושמעון מודה במקצת חייב לו שמעון לראובן כל המנה בודאי בלא שום ספק דהוי כאלו שני עדים העידו ששמעון חייב לראובן מנה רק שאם נשבע שמעון להכחיש את האומדנא הזאת אז פטור שמעון מכפירתו והוי כמו שהביא שני עדים להזים או להכחיש את העדים אבל כל זמן שלא נשבע להכחיש את האומדנא יש עליו חיוב ממון בודאי ומחויב לשלם וגם אמרינן דמסתמא לא ישבע הנתבע לשקר דכיון שהאומדנא של התובע או דברי העד הם אמיתיים מסתמא לא ישבע הנתבע להכחישם ואם בתוך כך נעשה שמעון אלם או חרש או סבה אחרת אירע לו שאינו יכול לישבע הרי זה משלם כמו שהביא ראובן שני עדים א"כ שייך שפיר לומר במתניתין חייב ופירושו חייב לשלם תיכף שהודה המלוה במקצת מחויב המלוה תיכף לשלם את הסלע היתר על החוב ומסתמא לא ישבע הנתבע לשקר להכחיש את האומדנא של מודה במקצת ושייך למיתני חייב לשלם תיכף ונהי שאם נשבע המלוה והכחיש והזים את האומדנא הנ"ל נפטר המלוה מ"מ שייך לומר חייב לשלם תיכף כשהודה במקצת כמו שאם הביא ראובן שני עדים ששמעון חייב לו מנה שייך בודאי למיתני חייב תיכף אע"ג שאם יבואו עדים ויכחישו ויזימו את העדים הראשונים בודאי יפטור שמעון מלשלם מ"מ כל זמן שלא הביא עדים אחרים להכחיש ולהזים את העדים הראשונים שייך שפיר לומר חייב שהרי העדים עשו עליו חיוב ודאי ומסתמא לא ימצא עדים להכחישם ולהזימם א"כ כאן במודה במקצת ובהעדאת עד אחד שייך ג"כ לומר שחייב לשלם לו ממון תיכף דנהי שיכול להכחיש ולהזים את דברי העד אחד או האומדנא של מודה במקצת מ"מ כל כמה שלא נשבע להכחישם שייך לומר חייב לשלם, וכן כתבו המפרשים לענין נסכא דר' אבא דכיון שהעד מחייבו שבועה דאורייתא ולא נשבע להכחישו הרי הוא כשנים עיין תוס' ב"ב דף ל"ד ובשאר מפרשים.

ה) וכן כשהמלוה כופר הכל דקתני פטור לא פטור משבועה קאמר דבודאי מחויב המלוה לישבע לברר את הספק רק פטור מממון קאמר דכיון שהמלוה כפר בכל אין עליו חיוב ממון דאפילו אם לא ישבע המלוה ע"י שיעשה אלם או חרש או ע"י סבה אחרת אשר יארע לו למלוה ולא יוכל לישבע לברר ולהוכיח בבירור אמיתת דבריו כי קושטא קאמר מ"מ פטור המלוה מלשלם ושפיר שייך למיתני ביה פטור מלשלם ועוד דכיון שאין לנו הוכחה דהתובע קושטא קאמר כי ספק הוא אצלנו אמרי דמסתמא ישבע הנתבע ויברר דבריו אע"ג שיש עליו שבועה של בירור מ"מ שבועה מילתא אחריתי היא, ואע"ג שיש עליו חיוב שבועה לברר מ"מ שייך למיתני ביה פטור מממון שהרי בלאו הכי יש על המלוה שבועה שאינה ברשותו כדאיתא בפ' המפקיד דף ל"ד ואפילו הכי תני פטור אלמא דשבועה מילתא אחריתי היא ולא איירי בה א"כ כאן נמי אע"ג שיש על המלוה חיוב שבועה לברר את הספק מ"מ מיתני ביה שפיר פטור מממון.

ו) ובזה נראה לי ליישב מה שהקשו המפרשים על הרי"ף והרא"ש דהנה בגמ' דב"מ דף ל"ה יש כמה אוקימתות בהך מתניתין דשבועות הנ"ל אם איירי שהמלוה נשבע שבועה שאינה ברשותו או איירי שאינו נשבע שבועה שאינה ברשותו מחמת שהלוה מאמינו או שיש עדים שנגנבה ורב אשי מוקי התם ואמר זה נשבע וזה נשבע זה נשבע שאינה ברשותו וזה נשבע כמה היה שוה והקשה הגמ' שם א"כ כשטוען הלוה ואמר סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה אמאי פטור המלוה והלא מיגו דמשתבע מלוה שאינו ברשותו לישתבע נמי ע"י גילגול כמה היה שוה ומוקי לה הגמ' תהא במאמינו היינו שהלוה מאמין למלוה שאינו ברשותו, והרי"ף והרא"ש פירשו למתניתין כדברי רב אשי דזה וזה נשבע א"כ תימה הוא כיון דאיירי מתניתין שהמלוה נשבע שאינו ברשותו אמאי קתני במתניתין פטור והלא יש לנו לומר שיתחייב המלוה שבועה לישבע כמה היה שוה ע"י גילגול שנשבע שאינו ברשותו, ולדברינו ניחא דס"ל להרי"ף והרא"ש דכיון דחזינן דאביי ורב אשי ס"ל דמתניתין איירי שהמלוה נשבע שבועה שאינה ברשותו וכן רבה ורב יוסף שאמרו דאיירי שיש עדים שנשרפה או שנגנבה לא אמרו אלא ארישא אבל בסיפא בטענת לוה משמע דס"ל לרבה ורב יוסף ואביי ורב אשי דאיירי שהמלוה נשבע שאינה ברשותו וממילא נשבע ג"כ כמה היה שוה ע"י גילגול מ"מ שפיר תני במתניתין פטור גבי מלוה וזהו כדאמרן דחייב ופטור דקתני בכולה מתניתין לאו לענין שבועה קתני רק לענין עיקר חיוב ממון קתני דבסיפא כיון שהמלוה הוא מודה במקצת נתחייב תיכף לשלם בחיוב ודאי כיון דהתורה החזיקה בודאי כיון שזה תובע מנה וחבירו מודה במקצת האומדנא הזה מגיד לט שהוא חייב כל המנה ומסתמא לא ישבע ולא יכחיש את הבירור הזה וגם אם יולד לו איזה סבה שלא ישבע הנתבע ישלם ושפיר שייך למיתני חייב לשלם וברישא כשהמלוה כופר הכל אע"ג שהמלוה מחויב לישבע לפירש"י משום דכופר הכל בפקדון חייב ולדברי הרי"ף והרא"ש שפסקו כאמוראי הנ"ל מחויב המלוה לישבע שאינו ברשותו וע"י גילגול מחויב לישבע כמה היה שוה מ"מ שייך שפיר למיתני פטור מלשלם שהרי בזה אין אנו אומרים מתוך שאינו יכול לישבע משלם משום שהוא שבועה דרבנן ואין אנו אומרים בזה מתוך שאינו יכול לישבע משלם כמו שפסקו כל הפוסקים וכן פסק מרן המחבר סימן ע"ה סי"ד ועיין ש"ך סימן ע"ב ס"ק מ"ז וסמ"ע שם ס"ק ל"ט ושייך שפיר למיתני פטור מממון אע"פ שמחויב לישבע השבועות הנ"ל וכן עוד קושיות שהקשו התוס' על פירש"י יש ליישב בזה במקום דקתני חייב או פטור סתמא ולא קתני בפירוש חייב לישבע ופטור משבעה יש לומר דעל חיוב ממון קתני ולא על השבועה.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה