אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דחצר › פרק כו

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דחצר · פרק כו

פרק כה

א) ועוד נראה לומר דמההיא מילתא דרב ענן אין ראיה לדברי הראב"ד והרשב"א הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת לא בעינן כונה לקנין דאיכא למימר דמטעם הודאה הוא דאם המסייע יודה או שידעינן ודאי שידע שרב ענן הכניס בתוך שלו הוי הודאה שנתן לו במתנה מקודם לכן אפילו אם רב ענן לא ידע מאומה ממתנתו מ"מ מהני הודאתו כדאיתא בגיטין דף מ' האומר נתתי שדה פלונית לפלוני והוא אומר לא נתן לי חיישינן שמא זיכה לו ע"י אחר וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן רמ"ה סעיף ד', והיינו אע"פ שהקונה לא ידע כלום ממתנתו מ"מ קנה דתלינן שזיכה לו ע"י אחר וזכין לאדם שלא בפניו א"כ כאן נמי אע"פ שלא ידע רב ענן ממתנתו מ"מ קנה דכיון שחברו ידע שרב ענן הכניס את הגדר לתוך שלו וסייע אותו לכן אמרינן דהוי הודאה שהודה לו שנתן לו המתנה מקודם וכבר זיכה לו ע"י אחר אכן קנה רב ענן.

ב) וכן אמרינן שם בגיטין דף מ' שאם רבו השיאו אשה או הניח תפלין לעבדו הוה הודאה דשחרריה מעיקרא ויצא לחירות וכן אמרינן ב"ב דף ל"ה אי דלי ליה איהו צנא דפירי לאלתר הוי חזקה וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן קמ"ב והוא נ"כ מטעם הודאה דכיון שהמערער הגביה להמחזיק סל פירות משדה זו על כתיפיו של המחזיק להוליכם לביתו של המחזיק לעצמו לכן הוי הודאה שהודה המערער שכבר מכר להמחזיק, ואע"ג דהתם בעינן טענה היינו שיטעון המחזיק שהמערער מכר לו ואז דוקא מהני מה שהגביה לו סל הפירות אבל כשלא טען שמכר לו לא מהני ובמילתא דרב ענן וכן בההיא דגיטין דף מ' כשרבו הניח לו תפלין או כשרבו השיאו אשה אמרינן דמקרי הודאה גמורה אפילו אם רב ענן המחזיק לא טען כלום וכן העבד שרבו הניח לו תפלין לא טען ששחררו, התם שאני דהא דהגביה לו סל פירות לאו הוכחה גמורה היא שמכר לו שדהו שהרי יכול להיות שלא מכר לו אלא פירותיו ולא גוף השדה ואפילו אם המערער טוען ואומר לפירות הורדתיו נאמן ונתבטלה חזקתו של המחזיק כדאיתא שם בגמ' ובפוסקים ומכ"ש אם המחזיק הודה שלא קנה ממנו את השדה בודאי אין זה הוכחה והודאה למכירת השדה.

ג) משא"כ הכא כיון שהניח את חבירו וגם סייעו להעמיד את המחיצה בתור שלו א"כ הוי הודאה גמורה שהודה לו שכבר נתן לו במתנה וזיכה לו ע"י אחר דאי לאו דיהיב ליה במתנה גמורה מעיקרא לא היה גורם לו הוצאות והיזיקות לחבירו ולא היה מסייע לו בידים להפסידו ולגרום לו היזק שהרי אם לא יקנה לו בקנין גמור הרי יוכל לחזור בו ויצטרך להחזיר את המחיצה למקומו ויגרום לו היזק לחבירו בידים, ודמיא האי מילתא להא דגיטין הנ"ל דף מ' שאם רבו השיאו אשה בת חורין בידים אמרינן דזהו הוכחה והודאה דשחרריה מעיקרא דאי לאו דשחרריה מעיקרא לא היה עושה איסורא בידים להשיא את עבדו בת חורין א"כ כאן נמי אמרינן דזהו הוכחה והודאה גמורה שנתן לו לחבירו את הקרקע הזאת במתנה גמורה מעיקרא דאם לא כן לא היה עושה איסור לגרום היזק לחבירו בידים.

ד) והנה בירושלמי פרק חזקת הבתים הלכה י' איתא שם לענין הפותח חלון בכותלו בחצר חבירו פותח בשמאל נועל בימין הגע עצמך שהיה עומד שם יכיל מימר ליה הוינא בעיית לעי היה מושיט לו צרורות יכיל מימר ליה מגחך הוינא בהאי גברא ע"ש פירוש שאפילו אם סייע אותו יכול לומר לו משטה הייתי בך, וכתב מרן הב"י בסימן קמ"ב בחו"מ בשם הרשב"א שהירושלמי הזה חולק עם הגמ' שלנו דס"ל בב"ב דף מ"א בעובדא דרב ענן דכיון דסייע בהדיה הויא מחילתו מחילה וסיים וז"ל ואע"ג דבירושלמי משמע איפכא דאפילו במושיט לו צרורות מצי אמר ליה מגחך הוינא בך אין לנו אלא כגמרתנו עכ"ל.

ח) היוצא מזה דס"ל להרשב"א שנחלקו בזה תלמודא דידן עם הירושלמי אם אחד מסייע לחבירו להחזיר את כותלו לרשותו או לפתוח חלון לחצרו כי הירושלמי ס"ל שיכול לומר לו משטה הייתי בך וידוע כי טענת משטה אני בך לא מצינו רק בהודאה ולא בקנינים כגון האומר לחבירו לך משוך וקני או לך חזק וקני והלך זה ומשך והחזיק לא מצינו בשום מקום שיוכל אח"כ לומר משטה הייתי בך דא"כ אין לדבר סוף רק בהודאה מצינו כן שיכול לומר לו משטה הייתי בך כדאיתא בסנהדרין דף כ"ט ובחו"מ סימן פ"א ואם איתא שהסיוע אשר סייעו להעמיד את המחיצה לרשותו הוי כאלו אמר לו לך חזק וקני איך שייך לומר בזה משטה הייתי בך, אלא ודאי שהסיוע אשר סייע את חבירו אין זה כאומר לך חזק וקני רק הוי כמו שהודה לו שכבר נתן לו במתנה מקודם בקנין המועיל ולזה טוען משטה הייתי בך מה שהודיתי לך, אלמא דמטעם הודאה אתינן עלה ולא מטעם דהוי כאומר לו לך חזק וקני, וכיון דמטעם הודאה הוא א"כ אין ראיה מב"ב דף מ"א מעובדא דרב ענן לדברי הראב"ד והרשב"א דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין דשאני הכא שאינו מקנה לו עכשיו מאומה רק שמודה לו שכבר הקנה לו בקנין המועיל מקודם.

ו) והנה הנימוק"י כתב בב"ב שם דף מ"א בעובדא דר ענן שהירושלמי אינו חולק עם תלמודא דידן, רק דתלמודא דידן איירי בכותל מחיצה שהוצאת הבנין לאמצע א ודאי לא מצי למימר ליה מחייכנא בך שאין אדם משחק בחבירו ומפסיד שלו אבל בענין אחר שאין המסייע מפסיד מידי יכול לומר לו משטה הייתי בך ובאופן זה איירי הירושלמי ע"ש בנימוק"י ועיין בטור סימן קמ"ב שתירץ באופן אחר שאין סתירה מהירושלמי לתלמודא דידן וז"ל הטור שם וכתב הרבינו יונה אבל אם שמעון המסייע מודה שידע שהכניס ראובן לתוך שלו הוי חזקה אע"פ שלא ידע ראובן הבונה וקנה המקום שהכרם לתוך של שמעון מיד אע"פ שלענין פתיחת חלונות כי האי גונא לא הוי חזקה אפילו שסייעו בפתיחה לגבי כותל הוי שפיר חזקה דכיון דראובן הסיג גבולו ונכנס בשלו והוא ידע לא היה לו לסייעו אלא ודאי גמר והקנהו לו עכ"ל הטור שם ע"ש בב"י.

וכיון דלאו בחד גונא איירו הירושלמי ותלמודא דידן לדבר הנימוק"י והטור א"כ מדברי הירושלמי שהזכיר השטאה אין ראיה כ"כ שהטעם של תלמודא דידן הוא ג"כ מדין הדאה מדכתב הירושלמי לשון השטאה, דשייך לענין הודאה ולא לענין האומר לך חזק וקני דכיון דלא איירו בחד גונא הירושלמי ותלמודא דידן ליכא לאתויי ראיה מהתם להכא.

ז) מ"מ גם לדברי הנימוק"י והטור ג"כ יש קצת ראיה מהירושלמי שהוא משום הודאה ולא משום קנין, שהרי לדברי הנימוק"י פירוש של הירושלמי הוא דכיון שהמסייע לא הוציא משלו כלום ולית ליה פסידא לכן לא הוי הודאה מפני שיכול לומר לו משטה אני בך א"כ ממילא שמעינן דהא דאמרינן שאם המסייע נתן ממון להכותל שקנה השני את המקום הוא משום הודאה ג"כ דכיון שיש לו להמסייע פסידא לא יוכל לומר משטה אני בך והוי שפיר הודאה וא"כ חזינן דמשום הודאה דמעיקרא הוא ולא משום קנין דעכשיו, וכן לדברי הטור צרך לומר כן דהוא משום הודאה ובחלונות ס"ל להירושלמי שיוכל לומר משטה הייתי בך ולא הוי הודאה אבל כשהסיג גבולו קנה המחזיק ולא יוכל לומר לו משטה אני בך והוי הודאה, א"כ אין ראיה מהאי מילתא דרב ענן לדברי הנימוק"י והראב"ד דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין.

ח) ולפי זה יש לומר שגם מדברי הרבינו יונה והטור סמן קמ"ב ומרן המחבר שם אין ראיה מדבריהם דס"ל כדברי הנימוק"י והראב"ד והרשב"א הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין דאיכא למימר דס"ל דאפילו בדעת אחרת מקנה ג"כ בעינן כונה לקנין והא דהוי חזקה כשידע המסייע שחבירו מסיג את גבולו והמחזיק לא ידע הוא משום הודאה שמודה לו שכבר הקנה לו מקודם ולא משום הקנין של עכשיו הוא.

ט) ובכל זאת נראה דדברי הנימוק"י והראב"ד נכונים דלאו משום הודאה דמעיקרא הוא אלא משום קנין דעכשיו הוא, והדבר מוכרח ממילתא דרב ענן דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין, דבאמת האי מילתא שמסייע לו להחזיר הכותל בקרקע שאינו שלו לא דמיא כלל להאי מילתא שהרב השיא אשה לעבדו דאמרינן שם גיטין ד' מ' דהוי הודאה דרביה שחרריה מעיקרא דהתם בודאי שייך לומר דאי לאו דשחרריה רביה מעיקרא לא הוי עביד איסורא ולא השיאו אשה לעבדו, משא"כ כאן ליכא הוכחה לומר דאי לאו שהקנה את המקום לחבירו מעיקרא לא היה מסייע לו להסיג גבולו, דבודאי זהו לאו ראיה היא כלל דאיכא למימר שלא הקנה לי מאומה מקודם רק בעת שעושים את המחיצה גמר המסייע את דעתו להקנות לו בלב שלם ושלא יערער עליו לעולם ומשום זה בונה וגודר את הכותל עם חבירו וגם נותן לו מחצית מהוצאות הכותל והכל הוא משום שגומר בדעתו שעה עכשיו ולא משים שהודה שהקנהו מקודם, ואם נימא דאפילו בדעת אחרת מקנה ג"כ בעינן כונה לקנין אכתי יש לו לומר שיוכל לחזור בו ומה שסייע אותו לאו כלום הוא לקנות את המקום שהסיר גביל רעהו, דנהי דבשעת מעשה שגדר ובנה נתרצה לזה והקנה לו בלב שלם מ"מ כיון שהמחזיק לא עשה שום קנין יוכל המסייע לחזור בו, לכן שפיר הוכיחו מזה הנימוק"י והראב"ד דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כינה לקנין לכן מהני שפיר מה שהחזיק כיין שהמסיע גמר להקנותו בלב שלם כיון דלא ס"ל כתירוץ הרשב"א שמביאו הש"מ דאיירי שרב ענן החזיק גם אחר שידע שהכניס לתוך של חבירו א"כ שפיר יש להוכיח מזה דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין.

י) והירושלמי דב"ב שהבאנו לעיל שכתב טעמא דמצי למימר משטה הייתי בך וכתבנו כי מזה הוא ראיה דמטעם הודאה דמעיקרא אתינן עלה ולא משום שמקנהו עכשיו דאם נימא דהוי כמו שמקנהו עכשיו ואומר לו לך חזק וקני בזה לא מצינו שיוכל אדם לומר משטה הייתי בך לאחר שהלך והחזיק דא"כ אין לדבר סוף יש לומר דס"ל להראב"ד והנימוק"י דבודאי אם אמר אדם לחבירו לך חזק או משוך וקני והלך זה והחזיק או משך בודאי אינו יכול לומר משטה אני בך דאל"כ אין לדבר סוף אך בנידון דידן דבאמת לא אמר לו כלום ראובן המסייע לשמעון המחזיק רק שמסייע לו וס"ל לגמ' דידן שהסיוע הזה הוי הוכחה שגמר להקנותו עכשיו והוי כמו שאמר לו לך חזק וקני והירושלמי ס"ל שאין זה הוכחה שגמר להקנותו רק יכול לומר לו משטה הייתי בך היינו שלא נתכוין לומר לו מעולם לך חזק וקנה רק לשחוק נתכוין ולא להקנותו.

יא) וכן להנימוק"י והטור שפירשו שהירושלמי אינו חולק על הגמ' שלנו הוא ג"כ מהאי טעמא דבאופן זה שהגמ' דידן איירי כגון שנתן לו המסייע הוצאות לבנין הכותל להנימוק"י ולהטור דהסגת גבול שאני דוקא באופן זה הוי כמו שאומר לו לך חזק וקנה וקנה המחזיק בחזקת שהוא עושה עכשיו, אבל אם המסייע לא נתן לו שום ממון, לדעת הנמוק"י או בפתיחת חלונות להטור בזה לא הוי כאומר לו לך חזק וקני כי יכול לומר לו משטה הייתי בך ומעולם לא גמר להקנות לו עכשיו.

יב) וכן מוכרח לומר דס"ל למרן המחבר והטור שהוא מטעם שמקנהו עכשיו, ולא משום הודאה דמעיקרא ואע"פ שמדברי מר"ן המחבר בשו"ע אין הכרע אם הוא מטעם הודאה דמעיקרא או משום שמקנהו עכשיו מ"מ יש הכרע מדברי מר"ן ממה שכתב בהגהת ב"י בב"ה סימן קמ"ב כי על דברי הטור בשם ר"י שהבאנו לעיל דס"ל שאם ידע המסייע הוי שפיר חזקה אע"פ שלא ידע ראובן הבונה כתב בב"ה וז"ל סברא זו כתב נימוק"י בשם המפרשים עכ"ל אלמא דס"ל למר"ן הב"י דהטור בשם רבינו יונה חדא מילתא קאמרי עם דברי הנימוק"י בשם המפרשים והנימוק"י כתב בפירוש בשם הראב"ד שהוא מטעם קנין דעכשיו דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין ולא מטעם הודאה דמעיקרא א"כ שמעינן מזה דמה שסתם מר"ן המחבר סימן קמ"ב כהטור בשם רבינו יונה הוא ג"כ מטעם קנין דעכשיו ולא משום הודאה דמעיקרא, וכן הוא מדויק דברי הטור סימן קמ"ב דמשום קנין דעכשיו הוא ולא משום הודאה דמעיקרא שסיים בדבריו וז"ל דכיון דראובן הסיג גבולו ונכנס בשלו והוא ידע לא היה לו לסייעו אלא ודאי גמר והקנהו עכ"ל אלמא דהוא משום שמקנהו עכשיו ועל זה שייך לומר גמר והקנהו דהוי כאומר לו לך חזק וקני אבל אם נימא דהוי כהודאה שמודה לו שהקנהו מקודם לא שייך לישנא לומר גמר והקנהו.

יג) היוצא מזה שגם הרבינו יונה והטור סימן קמ"ב ומר"ן בשו"ע שם ס"ל ג"כ כמו"ש הנימוק"י בשם הראב"ד וכמו"ש הרשב"א בחידושיו לגיטין ולא ס"ל כמו"ש הרשב"א שמביאו השיטה מקובצת דמוקי מילתא דרב ענן דאיירי שרב ענן החזיק אח"כ כשידע שהסיג גבול רעהו ונתכוין אז לקנות ומשמע מדבריו דדוקא באופן זה מהני ולא באופן אחר והוא משום דס"ל דאפילו היכא דאיכא דאיכא דעת אחרת מקנה ג"כ בעינן כונה לקנין ומדברי כל הפוסקים לא משמע כן רק משמע דבאותה חזקה בעצמה שהחזיק רב ענן אע"פ שלא ידע שהסיג גבול רעהו ולא נתכוין לקנות אפילו הכי קני משום דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין.

יד) ולעיל פרק ד' אות י"ט כתבנו עוד דכל הפוסקים דס"ל לענין קטן שיש חילוק בין דעת אחרת מקנה או לא היינו דבמציאה אין הקטן זוכה מדאורייתא משום דידו של אדם אינו קונה שלא מדעתו רק באדם גדול דאיכא למימר דמשום שליחות נמי איתרבאי אבל בקטן שאינו בר שליחות לא קניא ליה ידו שלא מדעתו כיון שהקטן אין לו דעת לקנות ובמתנה כיון דאיכא דעת אחרת מקנה קנה הקטן אפילו מדאורייתא משום דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין א"כ יש להוכיח מכל הראשונים הנ"ל דכולהו ס"ל כדברי הראב"ד והרשב"א הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין.

טו) וא"כ אף דמשמע שהתוס' ושאר ראשונים מפרשים מילתא דרב ענן באופן אחר ממה שפירשו הנימוק"י והראב"ד שהרי מדברי רב נחמן שהשיב לרב ענן מחילה בטעות הוא הוכיחו התוס' בב"מ דף ס"ו ושאר מפרשים דרב נחמן ס"ל בכל מקום דמחילה בטעות לא הוי מחילה, ואם נימא דס"ל להתוס' כדברי הראב"ד והנימוק"י שפירשו דרב ענן לא נתכוין לקנות א"כ אין ראיה מזה דרב נחמן ס"ל בכל מקום דמחילה בטעות לא הוי מחילה דשאני התם כיון שרב ענן לא נתכוין לקנות א"כ בעינן שהקונה יתכוין להקנותו ובעינן שתהא כונתו בלא שום טעות ובלא שום מגרעת וכמו שכתבנו לעיל פרק כ"ב דדעת מקנה בעינן לכולי עלמא שהמקנה יתכוין להקנותו עיין לעיל שם וצריך לומר שהתוס' ושאר ראשונים מפרשים מילתא דרב ענן כמו שפירש הרשב"א שמביאו השיטה מקובצת שהבאנו לעיל שרב ענן החזיק גם אחר שנתודע לו שהכניס בשל חבירו ונתכוין לקנין ואפילו הכי השיב לו רב נחמן מחילה בטעות לא הוי מחילה אלמא דס"ל לרב נחמן בכל מקום דמחילה בטעות לא הוי מחילה לכן הוכיחו מזה דרב נחמן ס"ל בכל מקום דמחילה בטעות לא הוי מחילה.

ומ"מ אף שבפירוש מילתא דרב ענן לא ס"ל להתוס' ושאר מפרשים כדברי הנימוק"י והראב"ד מ"מ לדינא מוכרח הדבר לומר דמודים התוס' לדברי הנימוק"י והראב"ד דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין שהרי התוס' בגיטין דף ס"ה ובסנהדרין דף ס"ח ובשאר דוכתי ס"ל ג"כ לענין קטן שיש חילוק בין דעת אחרת מקנה אותו או לא, וכן שאר ראשונים ס"ל כן לבד מהש"ך וסיעתו עיין חו"מ סימן רמ"ג ס"ק ו'.

טז) ולפי זה נוכל לתרץ גם דברי הרשב"א שהקשינו לעיל דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דבגיטין ד' כ' תירץ הרשב"א דאם הזקן מכוין להקנותם אף אם הקונים לא נתכונו לקנות קנו שפיר משום דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין והרשב"א שמביאו השיטה מקובצת ב"ב ד' מ"א כתב שרב ענן החזיק אחר שנתודע לו שהסיג גבול רעהו וא"כ משמע שהחזקה הראשונה שהחזיק בשעה שלא ידע עדיין לאו כלום היא והוא ע"כ מטעם דבדעת אחרת מקנה ס"ל דג"כ בעינן כונה לקנין לכן לא הועילה לו לרב ענן החזקה הראשונה וא"כ סתרי דברי הרשב"א אהדדי כן הקשינו לעיל פרק כ"ה, ובדברינו דהשתא שכתבנו נוכל לומר דהא שכתב הרשב"א שרב ענן החזיק גם אחר כך כשנתודע לו שהכניס גדרו לרשות חבירו הוא משום דס"ל כדעת התוס' ושאר מפרשים דרב נחמן שהשיב מחילה בטעות היא ולא הוי מחילה הוא מפני שסובר רב נחמן כן בכל מקום דמחילה בטעות לא הוי מחילה ואפילו אם רב ענן החזיק גם אחר שנתודע לו שהכניס גדרו לרשות חבירו אפילו הכי אינו מועיל לכן פירש הרשב"א כן מילתא דרב ענן דאיירי שרב ענן החזיק גם אחר שנתודע לו ואפילו הכי אינו מועיל משום דמחילה בטעות לא הוי מחילה ולא ניחא ליה להרשב"א לפרש מילתא דרב ענן כמו שפירשו הראב"ד והנימוק"י שרב ענן לא נתכוין לקנות דאם נפרש כן ליכא להוכיח ממילתא דרב נחמן דמחילה בטעות לא הוי מחילה בכל מקום דהכא שאני כיון דרב ענן לא נתכוין לקנות לכן בעינן דעת מקנה בלא טעות, אבל לדינא מודה גם הרשב"א לדברי הראב"ד והנימוק"י הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין וכמו שכתב הרשב"א בפירוש בחידושיו לגיטין דף כ' וא"כ דברי הרשב"א לא סתרי אהדדי.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה