אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דחצר › פרק כה

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דחצר · פרק כה

פרק כד

א) והנה לעיל פרק י"ט אות ג' כתבנו שגם הרבינו יונה והטור ומרן בשו"ע בחו"מ סימן קמ"ב כולהו ס"ל כהרשב"א והראב"ד הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין ודברי הרשב"א והראב"ד מוכרחים מהגמ' דגיטין דף כ' ומהגמ' דב"ב דף מ"א ע"ש והנה השיטה מקובצת בב"ב דף מ"א במילתא דרב ענן הנ"ל כתב וז"ל עוד יש מקשים דאפילו כי אהדריה מרעת חבריה וכו' מאי הוי מ"מ חזקת רב ענן שלא מדעתו היתה דסבור היה רב ענן דבשלו הוא בונה והוה ליה כאותה שאמרו ביבמות פרק רבן גמליאל דף נ"ב למה הדבר דומה לעודר בנכסי הגר וכסבור שלו הוא דלא קנה, ותירץ הראב"ד ז"ל דשאני הכא דאיכא דעת אחרת מקנה, ומסתברא שלאחר שבנו ונדע לו לרב ענן החזיק בו רב ענן קודם שמיחה חבירו והלכך אלו היה מכיר בו חבירו הוי ליה כמ"ד ליה לך חזק וקנה והא אחזיק קודם שחזר בו. הרשב"א ז"ל. עכ"ל הש"מ שם.

ב) ומדבריו משמע שהרשב"א חולק על הראב"ד הנ"ל וס"ל דאפילו במתנה נמי בעינן דעת מקנה ודעת קונה ולא סגי בדעת מקנה לחוד, וא"כ תימה דדברי הרשב"א סתרי אהדדי דבגיטין דף כ' לענין זקן ידע לאקנויי כתב הרשב"א בפירוש כדברי הראב"ד כמו שהבאנו לעיל פרק י"ט אות א' לשון הרשב"א דס"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין וכאן מיאן הרשב"א בתירוצו של הראב"ד ומשמע דס"ל דאפילו היכא דאיכא דעת אחרת מקנה ג"כ בעינן כונה לקנין.

ג) ואף אם נימא שהרשב"א חזר בו או אם נימא כיון דתרי רשב"א הוי כידוע שחד היה שמו ר' שלמה בן אדרת וחד היה שמו ר' שמשון בן אברהם עיין שה"ג להרחיד"א סי' קע"ח א"כ איכא למימר כי מאן דאמר הא לא אמר הא ופליגי אהדדי אבל אכתי יש עלינו לתרץ קושית הרשב"א בגיטין דף כ' מה מועיל מה שהזקן המקנה יודע להקנות והלא כיון שהקונים אינם יודעים לקנות יש לנו לומר שלא יקנה דהוי כעודר בנכסי הגר וסבור שהוא שלו והרשב"א בגיטין שם תירץ דשאני הכא דאיכא דעת אחרת מקנה אבל כיון דהרשב"א שמביאו בשיטה מקובצת שם לא ס"ל לחלק בין דעת אחרת מקנה או לא א"כ נשארה הקושיא של הרשב"א במקומה.

ד) ונראה לתרץ ע"פ מה שכתבו לעיל בדברינו דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו לכו"ע או מטעם יד או מטעם שליחות לכן קונה אע"ג שהקונה לא נתכוין לקנות מ"מ קנה דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו אע"ג שכתבו התוס' בב"ב דף נ"ד דהיכא דידע שיש חפץ בחצרו או בידו ולא נתכוין לקנות לא קנה מ"מ בנידון זה של הגמ' דגיטין דף כ' איכא למימר דמקרי שלא מדעתו כיון דמה שלא נתכוין לקנות בידו אינו משום שאינו רוצה לקנות את החפץ רק הוא משום שלא ידע לקנות וטעה וסבר שאינו צריך לשום קנין לכן מקרי זה שלא מדעתו, שהטעות מבטל את מחשבתו מה שחשב בפירוש שאינו רוצה לקנות בידו ונשאר סתמא בלא שום כונה כלל לא לקנות ולא שלא לקנות והוי שלא מדעתו דחצרו וידו קניא ליה שלא מדעתו, כן צריך לומר דס"ל להרשב"א שמביאו השיטה מקובצת ופליג על הרשב"א שכתב בגיטין דף כ' הנ"ל, והרשב"א דגיטין הנ"ל ס"ל דלאו דוקא בידו קנה אלא אף בהגבהה או במשיכה אפילו אינו תופס כל הנייר בידו נמי קנה משום דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין והרשב"א שמביאו הש"מ ס"ל דגם בדעת אחרת מקנה בעינן כונה לקנין והתם בגיטין קנה בידו ולא במשיכה או בהגבהה, דאף בדעת אחרת מקנה בעינן כונה לקנין כמו באין דעת אחרת מקנה.

ה) ולפי זה צריך לומר דהרשב"א שמביאו הש"מ פליג נמי בזה על הרשב"א שמביאו מרן בב"י סימן רס"ח שהבאנו לעיל פרק י"א אות ה' דס"ל דאפילו בקניות דאורייתא ג"כ אמרינן היכא דגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בחצרו לא ניחא ליה דליקני לא קנה עיין לעיל פרק הנ"ל אות ט' ויוד שכתבנו שטעם הרשב"א הוא דכיון דעכ"פ לא נתכוין לקנות בחצרו אע"ג שהיה בטעות יען שסבר כי הנפילה הוא קנין המועיל וחצר הוא קנין שאינו מועיל מ"מ כיון דעכ"פ לא נתכוין לקנות בחצר לא קנה, דס"ל דבכהאי גונא אין בכח הטעות לבטל את מחשבתו מה שחשב בפירוש שאינו רוצה לקנות בחצרו, א"כ כאן נמי יש לנו לומר כן בההיא דגיטין דף כ' שלא יקנה ע"י ידו כיון שיודע שיש חפץ הנייר בידו ואינו מתכוין לקנות יש לנו לומר שלא יקנהו אע"ג דבטעות היה מה שלא נתכוין לקנות בידו יען שטעה וסבר שאין צריך לקנותו מ"מ כיון דעכ"פ לא נתכוין לקנותו בידו יש לנו לומר שלא יקנה כי להרשב"א שמביאו הב"י אין בכח הטעות לבטל מחשבתו מה שחשב בפירוש שאינו רוצה לקנות בידו ואית לן לומר שלא יקנה שלא מדעת הקונה אפילו בידו ומכ"ש בשאר קנינים אי לאו טעמא דס"ל להרשב"א בגיטין דהיכא דדעת אחרת מקנה שאני ולהרשב"א שמביאו השיטה מקובצת מוכרח הדבר לומר דס"ל בההיא דגיטין דף כ' דקנה ע"י ידו דקנה שלא מדעתו והוא משום שיש בכח הטעות לבטל מחשבתו ולעשותו כמי שאינו א"כ מוכרח הדבר לומר דפליגי גם בזה ובתרתי פליגי כנ"ל.

ו) היוצא מזה דמהגמ' אין הכרח לדברי הראב"ד והרשב"א והנ"י הנ"ל דהיכא דאיכא דעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין ואין ראיה לזה לא מדברי הגמ' דגיטין ולא מהגמ' דב"ב דהגמ' כבר תירץ הרשב"א שמביאו הש"מ דאיירי שרב ענן החזיק בו גם לאחר שידע בו, ומהגמ' דגיטין כתבנו דאין ראיה דאיכא למימר שקנו ע"י קנין יד דידו של אדם קונה לו שלא מדעתו כנ"ל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה