אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דחצר › פרק כא

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דחצר · פרק כא

פרק כ

א) והנה על הקושיא הנ"ל שהקשינו מההיא דמלוה ופרוטה ומההיא דשמין את הנייר ומההיא דיבמות כשקידשה לשם יבמות ולא לשום אישות לכאורא יש לתרץ ולומר דלא חשיבה דעת אחרת מקנה ע"פ מה שכתב הר"ן בנדרים דף ל' בסוגיא דבר פדא שהאשה מכיון שהיא מסכמת לקידושי האיש היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו, אלמא דחשיבה כהפקר והבעל שמכניסה לרשותו מהפקירא קזכי ואין זה דעת אחרת מקנה לכן בעינן כונה לקנין.

ב) אך זה אינו חדא דיש הרבה פוסקים דס"ל דהפקר חשיב דעת אחרת מקנה עיין רש"י בב"מ דף י"ב לענין זרק ארנקי בפתח זה ויצא בפתח אחר וברא"ש שם ובנימוק"י שם ועיין מל"מ פ' כ"ט מהל' מכירה הלכה י"א ועוד בשאר אחרונים שדברו מזה, וכיון דאפילו הפקר שהפקיר לכל העולם ס"ל דחשיב דעת אחרת מקנה מכ"ש הפקר דאשה שלא הפקירה עצמה אלא לבעלה לבד בודאי נחשב דעת אחרת מקנה.

ג) ועוד נראה דכונת הר"ן בנדרים אינו לומר דקידושי אשה יהא נחשב כהפקר מצדה ולא חשיבה דעת אחרת מקנה ויהא נגרע כחה משאר מקנה רק כונת הר"ן לומר דאע"ג דבקידושין בעינן דעתה כמו דבעינן דעתו ואין האשה מתקדשת בע"כ דידה כמו שאינה מתקדשת בע"כ דידיה א"כ יש מקום לומר דהאיש והאשה שניהם שוין בקנין הקידושין ושניהם ביחד עושים את קנין הקידושין היינו שהוא הקונה אותה והיא המקנה והיא מכנסת עצמה לרשותו כמו שהוא מכניסה לרשותו לכן כתב הר"ן שאין הדבר כן כיון דכתיב כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש וכשאמרה האשה הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש כדאיתא בקידושין דף ה' א"כ הרי אנו רואין שכל הקנין של הקידושין עושה הבעל והאשה אינה אלא מסכמת ומבטלת דעתה אצל הבעל והבעל מכניסה לרשותו אבל היא אינה מכנסת עצמה לרשותו, ויוכל היות שגם בשאר הקנינים כן הוא הדבר שהנותן אומר למקבל או המוכר אומר ללוקח לך משוך וקני או לך חזק וקני והלוקח או המקבל מתנה הלכו ימשכו או החזיקו יש לומר גם כן שהמוכר או הנותן לא עשו שום קנין והם לא הכניסו את החפץ לרשות הלוקח או המקבל שהרי לא עשו מאומה לסייע את הלוקח רק שאמרו לו להלוקח והמקבל לך משוך וקני או לך חזק וקני והסכימו המוכר והנותן וביטלו דעתם אל הלוקח והמקבל ואפילו הכי מקרי דעת אחרת מקנה ואין חילוק בין הנותן חפציו בחליפין או בשטר וכסף שהנותן והמוכר סייעו בקנינם לבין הנותן והמוכר במשיכה וחזקה שהמוכר והנותן לא סייעו מאומה בקנינם בכל זאת מקרי דעת אחרת מקנה ובקידושין אע"ג שהאשה ג"כ סייעה בקנינה בקבלת הכסף או בקבלת השטר מ"מ לא מקרי שהאשה הקנתה עצמה לבעלה והכניסה עצמה לרשותו כמו קנין כסף ושטר וחליפין בשאר הקנינים דמקרי שהמוכר והנותן הקנו ג"כ את החפץ והקרקע לרשות הקונה והקונה ג"כ הכניס לרשותו ושניהם המקנה והקונה עשו את הקנין אבל בקידושין כיון דכתיב כי יקח איש אשה ולא כתיב כי תלקח אשה לאיש לכן לעולם מקרי שהאיש הוא הקונה והאשה היא המסכמת ומבטלת דעתו אליו וכמו בקנין משיכה וחזקה אבל לעולם מקרי קידושין דעת אחרת מקנה אפילו לשיטת הר"ן א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה מהך דמלוה ופרוטה ומהך דשמין את הנייר ומהך דיבמות הנ"ל כשקידשה לשם יבמות אמאי צריך כונה לקנין כיון דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין.

ד) שהרי דברי הר"ן בנדרים קאי שם לענין מילתא דבר פדא שם כ"ח ע"ב לענין מי שאמר הרי נטיעות אלו הקדש עד שיקצצו אם פדאן חוזרות וקודשות עד שיקצצו פירושו לפי שהקדיש את הנטיעות כמה פעמים פעם אחת הקדיש את הנטיעות היום ועוד מקדיש את הנטיעות שיחול ההקדש לאחר הפדיון ופריך הגמ' לבר פדא דאמר פדאן חוזרות וקודשות תפשוט דבעי רב הושעיא הנותן שתי פרוטות לאשה ואמר לה באחת התקדשי לי היום ובאחת התקדשי לי לאחר שאגרשך הכי נמי דהוי קידושי, והשיב הגמ' הכי אמר ר"י פדאן הוא חוזרות וקודשות פדאום אחרים אין חוזרות וקודשות ואשה כפדאוה אחרים דמיא עכ"ל הגמ' והקשה הר"ן שם דף ל' וז"ל וקשה לי אדרבה אשה לפדאן הוא דמיא שכשם שנטיעות הללו לפי שאינן יוצאות מרשות הקדש או מרשותו מצי לאקדושינהו לאחר שיפדו כך אשה זו כיון שאינה יוצאה מרשות הבעל או מרשות עצמה בדין הוא שתהא יכולה להתקדש מעתה אפילו לאחר שתתגרש וניחא לי דאי מצית אשה לקדש עצמה לאיש הכי נמי דהויא היא דומיא דמקדיש נטיעות ממש אלא כיון שהתורה אמרה כי יקח איש אשה ולא אמרה כי תלקח אשה לאיש לא כל הימנה שתכניס עצמה לרשות הבעל, ומשו"ה אמרינן בפ"ק דקידושין (דף ה') דאי אמרה היא הריני מאורסת לך אין בדבריה ממש אלא מכיון שהיא מסכמת לקידושי היא מבטלת דעתה ורצונה ומשוי נפשה אצל הבעל כדבר של הפקר והבעל מכניסה לרשותו הילכך אין אנו דנין בקידושין מצד האשה אלא מצד הבעל ולגבי בעל כפדאוה אחרים דמיא עכ"ל הר"ן.

ה) ופירוש דברי הר"ן שאם הקידושין היו נקראים על שם שניהם שהאיש הוא המקדש והאשה היא מכנסת עצמה לרשות הבעל והבעל מכניסה לרשותו הוי כמו שפדה המקדיש בעצמו שההקדש חל לדברי בר פדא שהרי האשה גם היא המתקדשת ומכנסת עצמה לרשות הבעל ובשנתגרשה ונפדית מיד הבעל היא נכנסת לרשות עצמה א"כ מקרי שפדה המקדיש עצמו שמהני לבר פדא שהיא היא המתקדשת ולרשותה נכנסה כשנפדית ונתגרשה אבל כיון שהקידושין נקראים על שם הבעל המקדש והאשה אינה אלא מסכמת להקידושין וכמו בשאר קניני חזקה ומשיכה שהלוקח והמקבל מתנה לבד הם עושים את הקנין והמוכר והנותן אינם עושים מאומה בהקנין רק שהם מקנים להלוקח והמקבל מתנה וכיון שהקידושין נקראים על שם הבעל וכשהאשה נתגרשה נכנסת לרשותה ולא לרשותו א"כ הוי לגבי המקדש כפדאוה אחרים ולא הוי כפרה המקדיש עצמו מפני שהמקדיש הוא הבעל ונכנסה לרשות שלה, אבל לעולם מקרי דעת אחרת מקנה כמו שכתבנו.

ו) ונראה לתרץ ההיא דיבמות דכשקידשה לשם יבמות ולא לשם אישות משו"ה ס"ל לרבי שאינה מקודשת אם חלצה קודם הקידושין דפקע זיקתה משום דרבי לטעמיה אזיל דס"ל ביבמות דף י"ט דמאמר יבמין איתא בע"כ, וזהו פירוש הגמ' דהוי כעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו פירוש משום שחשבו וסברו האיש והאשה שיכול לקדשה בע"כ משום שהיא זקוקה לו והוי דבר שהוא שלו ובאמת כבר פקע זיקתו והוי דבר שאינו שלו ואינו יכול לקדשה בע"כ לכן אינה מקודשת דאפילו אם קידשה מדעתה כבע"כ דמי כיון שהיא סבורה שגם בע"כ יכול לקדשה יוכל היות שאיננה מתרצית בקידושין כלל רק יען שסבורה שיכול לקדשה בע"כ ובדעתה שאפילו אם תמחה לא תועיל מחאתה לכן מתרצית בקידושין וזה גרע ממילתא דרב ענן שלא היה שם שום כונה לקנין כלל אמרינן דבדעת אחרת מקנה לא בעינן כונה לקנין אבל כאן נתכונו לשם קנין רק שטעו וסברו שהיא מקודשת גם בע"כ לכן גם דעתה כבע"כ דמי, והגמ' דחי דכאן כיון שנתכונו שניהם לקנין מ"מ עדיף מאלו לא נתכונו כלל דמה איכפת לן מה שיכול לקדשה בע"כ לשם יבמות כיון דעכ"פ עכשיו מדעתה קידשה ולא בע"כ לכן היא מקודשת שפיר.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה