אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דחצר › פרק יט

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דחצר · פרק יט

פרק יח

א) כתב ה"ה בפ"ג בהל' מכירה וכן כתב מרן הב"י בחו"מ סימן קצ"ח בשם הרשב"א שכתב בשם הר"י מיגש היתה עומדת ברשות הרבים ולא אמר לו מוכר מידי ואזיל לוקח ומשך לא קנה עד שימשכנה כדינה מרשות הרבים לסימטא אע"ג דניקנית במסירה בר"ה ומסירה אינה צריכה שימסור ללוקח מיד ליד אפילו הכי כיון שהתחיל למשוך כבר גילה בדעתו שאינו רוצה לקנותה בחזקה זו שהוא מוחזק ותפוס בה אלא במשיכה עכ"ל וכן פסק מרן בשו"ע חו"מ סימן קצ"ח סעיף י"ב, ובספר משכנות יעקב חלק חו"מ סימן נ"א הקשה ממה שבסימן קצ"ח סתמו מרן המחבר והרמ"א כהרשב"א הנ"ל דכיון דגלי דעתיה דבמשיכה ניחא ליה דליקני במסירה לא ניחא ליה דליקני לכן לא קנה ואלו בסימן רס"ח פסקו מרן והרמ"א דאף דגלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני ולא בד' אמות אפילו הכי קני וזה שלא כדברי הרשב"א הנ"ל והניח המ"י בצע"ג, והפתחי תשובה בחו"מ סימן קצ"ח ס"ק ט' הביא דברי המשכנות יעקב הנ"ל וכתב עליו וז"ל ותימה שלא הביא דברי המשנה למלך פ"ב מהל' זכיה הל' ט' דמבורר בדבריו ישוב לזה בטוב טעם כי יש לחלק דשאני התם דבשעה שיש לו ד' אמות באותה שעה כיון לקנות ואע"ג דאין דעתו לקנות בהד' אמות מ"מ הרי כיון לקנות באותה שעה משא"כ הכא בשעה שנמסר לידו לא היה דעתו לקנות אלא במשיכה ועדיין לא משך שמשיכה צריכה להיות מר"ה לסימטא עכ"ל הפ"ת ועיין בס' חכמת שלמה בהגהות ח"מ סימן רס"ח שכתב ג"כ שדברי הרמ"א דסימן רס"ח סותרין את מ"ש בסימן קצ"ח סעיף י"ב וסיים וז"ל ונראה שהרגיש בזה המל"מ פ"ב מהל' זכיה הלכה ט' ע"ש וכונתו ג"כ לקושית המ"י ותירוץ הפ"ת הנ"ל ובאמת רמז המל"מ בזה וכ"כ הפ"ת שהמל"מ רמז לקושיא הזאת מסימן רס"ח לסימן קצ"ח

ב) ומדבריהם משמע שתירוץ של המל"מ הוא ג"כ על הקושיא הנ"ל מסימן קצ"ח לסימן רס"ח והפ"ת הסכים ג"כ עם המל"מ אך לפי מה שכתבנו והוכחנו לעיל מהך דמלוה ופרוטה ומההיא דשמין את הנייר משמע שלא כדבריהם רק אם אפילו חשב ונתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל היינו המשיכה שאינו קונה בר"ה באותה שעה ורגע שעשה את את הקנין המועיל היינו המסירה ג"כ לא קנה כההיא דמלוה ופרוטה וכההיא דשמין את הנייר דבאותה שעה ובאותה רגע שעשה את הקנין המועיל נתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל אפילו הכי לא קנה אם היה דעתו אמלוה או שהיה דעתו על מה שכתוב בשטר ולא על הנייר לא קנה לכולי עלמא, ומוכרחים אנו לתרץ ולחלק כמו שתירצנו לעיל דד' אמות שאני דכיון דחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו לכן קנה אע"ג שחשב בפירוש שלא לקנות בהד' אמות ובמקום שיודע שיש חפץ בחצרו ואינו רוצה לקנות בו אינו קונה מ"מ כיון שהטעות מבטל מה שחשב שאינו רוצה לקנות בהד' אמות נשאר הדבר בלא כונה כלל וחצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו משא"כ בשאר קנינים כמו שהארכנו בזה לעיל.

ג) ונראה דאע"ג דלענין הלבנים בסימן הע"ר ולענין הגבהה בשעת מדידה בסימן ר' פליגי הפוסקים ודעת הר"י והרא"ש דקנה את הלבנים ודעת הטור לענין מדידה דקנה הלוקח מ"מ בנידון זה נראה דמודים כולי עלמא דלח קנה הלוקח במסירה, וטעם החילוק הוא דהתם אע"ג דליכא הוכחה דלשם קנין הגביה או משך דאיכא למימר דלשם בנין קמכוין ואיכא למימר דלמדידה קמכוין ולא לשם קנין מ"מ כיון דליכא הוכחה איפכא שלא כיון לשם קנין לכן ס"ל הטור וסיעתו דאמרינן דמסתמא לשם קנין קמכוין כמו שכתבנו לעיל דס"ל דלא בעינן הוכחה דלשם קנין קמכוין אלא בסתמא נמי אמרינן כן אע"ג דאיכא אמתלא, אבל כאן לענין מסירה ומשיכה דאיכא הוכחה בפירוש שלא נתכוין לקנות במסירה דאם היה כונתו לקנות במסירה א"כ למה זה משך אחרי כן וכיון דאיכא הוכחה שלא נתכוין לקנות במסירה לכן מודים כולי עלמא דלא קנה.

ד) ונראה דאפילו לדעת הר"י והרא"ש והעור הנ"ל דס"ל לענין לבנים ולענין מדידה דאמרינן דמסתמא היה כונתו לקנין אפילו בלא הוכחה לקנין כגון בלבנים דאיכא למימר דלבנין קמכוין וכן לענין מדידה דאיכא למימר דלמדידה קמכוין ואפילו הכי קנה מ"מ היינו דוקא בישראל דידע למיקנא וידע לאקנויי אבל בעכו"ם כהאי גונא יש לומר דלא קנה דאמרינן דלשם בנין קמכוין ולא לשם קנין ולמדידה קמטין ולא נתכוין לקנות, ואם נימא הכי יש לישב בזה קושיא גדולה שהקשה המל"מ פ"ד מהל' מכירה הל' ה' שהקשה דדברי הטור סתרי אהדדי דבסימן ר' בחו"מ חולק הטור על הראב"ד וס"ל להטור שאם מדד הלוקח קנה שפיר ולא אמרינן דלמדידה בעלמא קמיכוין ואלו ביו"ד סימן קל"ב פסק הטור שאם העכו"ם הלוקח מדד את היין אם הגביהו תחלה לקנותו קנה ופירש מרן שם שאם הגביהו בשעה שהוא מודד לא קנה מפני שאותה הגבהה לא היתה לקניה אלא למדידה אלמא דהטור ס"ל כהראב"ד הנ"ל דלא קנה באותה הגבהה אשר הגביהה בשעת מדידה משום דאמרינן דלמדידה קמכוין ולא לקנין, אם כן דברי הטור סתרי אהדדי, ובדברינו שחלקנו בין ישראל לעכו"ם ניחא דדוקא בישראל דידע למיקני וידע לאקנויי התם אמרינן דקנה בהגבהה או משיכה שהגביהה או משך בשעת מדידה או בשעת בנין משום דאמרינן דמסתמא היתה כונתו גם לקנות אבל בעכו"ם דלא ידעי למיקני ולא ידעי לאקנויי כ"כ כמו ישראל לא אמרינן שנתכוין לשם קנין אלא במקום דאיכא הוכחה ברורה או שאמר בפירוש שנתכוין לקנות אבל אם לא אמר בפירוש שנתכוין לקנות וגם ממעשיו ליכא הוכחה שנתכוין דאיכא למימר דלבנין או למדידה קמטין לכן לא קנה העכו"ם אלא אם כן הגביה תחלה.

ה) וגדולה מזו מספקא ליה להגמ' גיטין דף כ' אם אשה ידעה לאקנויי או לא, א"כ מכ"ש שיש מקום לומר דעכו"ם לא ידע לאקנויי, ואע"ג דהתם איירי הגמ' דוקא בדבר שהוא מחזיר לה התם אמרינן דלא ידעה לאקנויי כמו"ש התוס' שם ד"ה אשה לא ידעה, אבל במתנה חלוטה כשלא החזיר לה בחזרה משמע דאשה ידעה לאקנויי מ"מ התם איירי הגמ' שאמרה בפירוש שהיא מקנה לו ואפילו הכי יש ספק אם היא מתכונת להקנות לו או לאו אבל כאן בנידון דידן עסקינן ואתינן שלא אמרו כלום הקונה והמקנה שמכוין להקנותו במדידה זו, א"כ נהי דבישראל כהאי גונא אמרינן דמסתמא כיון לקנותו אבל בעכו"ם לא אמרינן הכי כיון דעכ"פ מצינו בגיטין דף כ' שיש בני אדם דלא ידעי לאקנויי א"כ בעכו"ם נמי אמרינן דמסתמא לא ידע לאקנויי ואין לו שנה לקנין לכן ס"ל להטור דלא קנה, ובפרט דשם בסימן קל"ב ביו"ד במקח וממכר איירי ובאמת יש כמה פוסקים דס"ל שהעכו"ם אינו קונה רק בכסף ולא בהגבהה א"כ מהיכן ידע העכו"ם לקנות בהגבהה ולומר דמסתמא נתכוין לקנות כיון דהפוסקים לא ידעו ופליגי בדין זה מהיכן ידע העכו"ם.

ו) ונראה דזהו גם כן כונת הט"ז בחו"מ סי' ר' ס"ח בדברי הרמ"א שם שהביא לענין מדידה דעת הסוברים שאם מדד הלוקח קנה כתב הט"ז וקשה בסימן רע"ה ס"ח בדברי המחבר שכתב דחזקה לא מהני במקוה שלא נתכוין לקנות וכן מוכח ממ"ש רבינו סימן קצ"ד ס"ה לא לשום קניה וצ"ל דרבינו כאן ס"ל דמדידה זו מקודם נתכוין לקנותה עכ"ל הט"ז ונראה דהכי פירושו דס"ל להטור דאמרינן דמסתמא נתכוין לקנות בהגבהה או במשיכה שעושה בשעת המדידה עצמה אע"ג דאיכא למימר דלשם מדידה מגביה או מושך ולא לשם קנין מ"מ אמרינן שהלוקח מכוין לקנותה במדידה זו שמושך או מגביה ולא עוד אלא שהלוקח מקדים ונותן דין קדימה לכונת קנינו מכונת מדידתו, וכמו שכתבנו לעיל דס"ל דאע"ג דליכא הוכחה דלשם קנין קעביד מ"מ ס"ל דקני דס"ל דאמרינן דמסתמא לשם קנין קעביד אפילו בלא הוכחה נמי כמו שכתבנו לעיל.

וראיתי בתשובת הגרעק"א ומביאו הפ"ת כאן ס"ק ז' שפירש את דברי הט"ז באופן אחר דדוקא בעודר בנכסי הגר וכשסבור שהוא שלו לא קנה משום שלא נתכוין כלל לקנות כיון דסבר שהוא שלו אבל במדד דעכ"פ רוצה לקנות אלא דדעתו לקנות במשיכה בזה שפיר קנה בהגבהתו את הכלי ע"ש, ולא נהירין דבריו חדא כיון דבשעת ההגבהה שמגביה את הכלי לא נתכוין לקנות כלל רק שנתכוין לקנות במשיכה שתהיה בזמן אחר בודאי לא קנה לכולי עלמא כמו שכתבנו לעיל בשם המל"מ דלענין הלבנים של נכסי הגר בסימן רע"ה ולענין מסירה ומשיכה בסימן קצ"ח סי"ב לא קנה דאע"ג שנתכוין לקנות מ"מ כיון דבשעת המסירה לא נתכוין עדיין לקנות רק בזמן שימשוך או לענין הלבנים כיון דבשעת משיכת הלבנים לא נתכוין לקנין רק בזמן שיבנה לכן לא קנה א"כ כאן נמי כיון דבשעה שהגביהה לא נתכוין לקנות רק כשימשוך לכן לא קנה לכולי עלמא, ואין זה דומה לההיא דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני משום דבשעה שעשה את הקנין המועיל היינו הד' אמות באותה שעה נתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל היינו הנפילה כמו שכתבנו לעיל בשם המל"מ.

ח) ועוד דכבר הוכחנו לעיל מההיא דמלוה ופרוטה ומההיא דשמין את הנייר דאפילו באופן זה לא קנה היינו אם אפילו נתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל באותה שעה ובאותה רגע שעשה את הקנין המועיל מ"מ כיון דעכ"פ נתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל הרי זה לא קנה ועוד דמשמעות לשון הט"ז לא משמע כדבריו דא"כ מה זה שכתב דמדידה זו מקודם נתכוין לקנותה, דא"כ אין זה מקודם רק אחר כך היינו בהמשיכה שימשוך אחר המדידה אלא ודאי כמו שכתבנו שמתכוין לקנותה במשיכה או בהגבהה שעושה בשעת המדידה עצמה רק שהלוקח מקדים ונותן דין קדימה ועיקר לכונת קנינו מכונת מדידתו וזה הלשון של מקודם נתן לקנותה היינו כשאנו רואין שאדם עושה איזה מעשה הקנין אמרינן ותלינן דעיקר כונתו הוא לקנין אע"ג דאיכא אמתלא לומר דכונתו למדידה מ"מ לא אמרינן כן רק אמרינן דעיקר כונתו לקנין ולא למדידה.

ט) היוצא מכל הנ"ל דבכל הקנינים צריך כונה לקנין בין הפקר או במקח ומתנה אע"ג שיש דעת אחרת מקנה אותו מ"מ לא קנה בלא כונה לקנין מלבד בקנין חצר או יד לא בעינן כונה לקנין משום דידו או חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו אבל בכל שאר הקנינים כגון משיכה או הגבהה או כסף או שטר או חזקה צריך כונה לקנין ובלא כונה לא קנה, ולא זו בלבד כשלא היה שום כונה לקנין לא קנה אלא אפילו עשה קנין המועיל וקנין שאינו מועיל ונתכוין לקנות בקנין שאינו מועיל ג"כ לא קנה כההיא דמלוה ופרוטה דקי"ל דאם דעתו אמלוה אינה מקודשת אע"ג שעשה גם קנין המועיל היינו הפרוטה ומ"מ אינה מקודשת וכההיא דשמין את הנייר שהבאנו לעיל מלבד בקנין חצר כהאי גונא דקנה משום דחצרו של אדם קינה לו שלא מדעתו או בההיא דד' אמות שיש להם ג"כ דין חצר וכנ"ל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה