משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דחצר · פרק טז
א) והנה הגרעק"א בתשובות החדשות סימן צ"ו הקשה כיון שרצונו להקנות לה הגט בד' אמות אלו א"כ הוי כאומר לא ניחא לי דליקני לי הד' אמות ומה בכך דקדם הבעל לד"א ועכ"פ באומר כן במפורש תהא מגורשת ואינו במשמע שיהא הדין כן דסתמא אמרינן קרוב לו אינה מגורשת, ותירץ הגרעק"א דאפילו אם יאמר בפירוש שאין רצונו בהד' אמות, ואין הד' אמות קנוים לו, מ"מ בתוך הד' אמות של אדם אין קנין לאחר לצאת בזה מרשות המוכר, דהד' אמות הם שייכים לאדם ולא תקנו חז"ל שיצא החפץ מרשות המוכר מתוך ד' אמות שלו שיהיו הד' אמות קונים לאחר עכ"ד הגרעק"א.
ב) ולפי זה יש לתרץ בפשיטות הקושיא הנ"ל שהקשינו מפני מה הבעל מעכב את האשה מלהתגרש בהד' אמות כיון שרצונו לגרשה הרי אין לו שייכות בהד' אמות ובמידי שאין לו שייכות אין הראשון מעכב את השני מלזכות בהד' אמות, כן הקשינו, ובדברי הגרעק"א האלה מתורצת הקושיא הזאת דכיון דס"ל דאפילו אם גלי דעתיה הבעל דלא ניחא ליה בהד' אמות או אם אמר הבעל בפירוש דלא ניחא ליה בהדי אמות מ"מ לא יצא הגט מרשות הבעל דלענין זה שיצא החפץ מרשות המוכר או הבעל לא בעינן שיהא הרשות של המוכר או הבעל רק אם אפילו אין הרשות קנוי לו להמוכר או להבעל מ"מ לא יצא החפץ מרשות המוכר או הבעל ואין האשה יכולה להתגרש ע"י הד' אמות בזה א"כ ניחא מה שאין האשה מתגרשת בהד' אמות והבעל מעכב אותה אע"ג דאין לו להבעל שייכות בהד' אמות ובמקום שאין לו שייכות הראשון עם השני ס"ל להרעק"א דהראשון אינו מעכב את השני ויכול השני לקנות חפץ מראובן אע"ג שאיש אחר הקדימו כיון שאין לו שייכות להראשון עם השני מ"מ היינו דוקא אם הראשון שהקדימו הוא איש אחר ולא המוכר אבל אם הוא המוכר או הבעל אינו יכול למכור ע"י הד' אמות אפילו אם המוכר או הבעל לא קנו כלל את הד' אמות משום שלא יצא החפץ מרשות המוכר, לכן אם אפילו המוכר או הבעל אומרים בפירוש או גלו דעתייהו שאינם רוצים בהד' אמות ולא זכו בהן מ"מ לא יצא החפץ מרשות המוכר או הבעל ואינם יכולים למכור או לגרש ע"י הד' אמות.
ג) אך דברי הגרעק"א תמוהים בעיני דאם נימא כך דאפילו אם הבעל אומר בפירוש שאין רצונו בהד' אמות ואינו זוכה בהן כלום מ"מ מעכב הבעל את קנין האשה משום שלא יצא הגט מרשותו א"כ אם קדמה האשה בהד' אמות נמי נימא הכי ומאי פריך הגמ' וליחזי הי מינייהו קדם וכן הרמב"ם וכל הפוסקים פסקו כן שאם קדמה היא להד' אמות הרי היא מגורשת מדאורייתא, ומה בין קדמה היא לקדם הוא ואמר שאין רצונו לקנות בהד' אמות דס"ל להגרעק"א דלא זכה בהד' אמות ומ"מ אינה מגורשת משום שלא יצא הגט מרשות הבעל אע"ג דהיא זכתה בהד' אמות יען כי הוא לא זכה, א"כ אפילו אם קדמה היא נמי נימא הכי שלא תתגרש בהד' אמות מפני שלא יצא הגט מרשותו. עיין בסמוך אות ד' ואות ה' מבואר זאת יותר.
ד) ובאמת כתבנו לעיל שיש חילוק בין החצר שהלוקח צריך לקנות בו אי שהמוכר צריך לעכב על הלוקח מלקנות משום שלא יצא מרשות המוכר דלענין חצר הלוקח לקנות צריך שיהא לו איזה קנין בחצר או קנין הגוף או קנין שאלה או שכירות אזי מקרי חצרו לקנות בי אבל נתינת רשות לבד אינו מקרי חצר לקטת בו אבל החצר שהמוכר מעכב את הלוקח מלקטת לא תליא רק אם יש לו להמוכר רשות להניח שם חפציו אזי מעכב המוכר את הלוקח מלקנות שם אפילו אין לו להמוכר שום קנין בחצרו רק את זה לבד היינו הרשות להניח שם חפציו ג"כ מעכב המוכר את הלוקח מלקטת וכן אם יש לו למוכר כל הקנינים שבעולם רק שאין לו רשות להניח שם חפציו אין המוכר מעכב על הלוקח כל זה כתבנו לעיל באריכות ע"ש.
ה) אך לענין ד' אמות כיון דתקינו רבנן דד' אמות של אדם קונות לו א"כ מסתמא תיקנו רבנן שיהא לו איזה קנין בהד' אמות או קנין שאלה או קנין שכירות על אותה שעה שהוא עומד בתוך הד' אמות וכן להאשה המתגרשת יש לה איזה קנין בהד' אמות וכיון דהבעל שקדם ובאי בהד' אמות אומר בפירוש או גלי דעתיה שאין רצונו כלל באותן הד' אמות לא שיהא לו איזה קנין שאלה או שכירות וגם רצונו שלא יהא לו שום זכיה כלל אפילו רשות להניח שם חפציו אם נימא שדבריו מועילים באמת ואין לו להבעל שום קנין וזכות ואפילו רשות להניח שם חפציו גם כן אין לו אם נימא כן אז האשה שבאה אח"כ באותן הד' אמות וזכתה בהן בודאי היא מגורשת כמו אם קדמה האשה דמגורשת משום דזכתה בהד' אמות כן הוא אפילו אם קדם הבעל ולא זכה כלל בהד' אמות הוי כמו שקדמה האשה ואין שום חילוק בין זה לזה כלל וכלל, לכן לא נראו לי דברי הגרעק"א בזה רק דבמקום שאין לו להמוכר או להבעל שום קנין ושום זכות ורשות בהד' אמות בודאי מתגרשת האשה וקונה הלוקח באותן הד' אמות ומקרי שיצא החפץ והגט מרשות הבעל ומרשות המוכר אפילו אם קדם המוכר או הבעל בהד' אמות.
ו) וקושית הגרעק"א הנ"ל שהקשה נימא דכיון שרצונו להקנות לה הגט בד' אמות א"כ הרי גלי דעתיה דלא ניחא ליה בהד' אמות והוי כאומר לא ניחא לי דליקני לי הד' אמות או אם אומר כן בפירוש תהא מגורשת ואינו במשמע שיהא הדין כן דסתמא אמרינן קרוב לו אינה מגורשת ע"ש בדברי הגרעק"א, לפי דברינו שכתבנו לעיל אין זה קושיא כלל, שהרי הוכחנו מהגמ' דגיטין דף ע"ח דהקנין ד' אמות בא תיכף כשנכנס לתוך הד' אמות אפילו אין כאן לא מציאה ולא גט מ"מ קני תיכף הד' אמות, וגם הוכחנו לעיל דלאחר שזכה בהד' אמות לא יוכל לומר אי אפשי בתקנת חכמים כמו בכותב לה לאחר שנשאת ומה דאמרינן בגמ' ב"מ דף י' דכיון דנפל גלי דעתיה דבנפילה ניחא ליה דליקני בד' אמות לא ניחא ליה דליקני היינו בנפילה ניחא ליה לקנות את המציאה הזאת ובד' אמות לא ניחא ליה לקנות את המציאה הזאת אבל הד' אמות עכ"פ דידיה הוה לקנות בו מציאות אחרות כן הוכחנו לעיל, א"כ לענין הבעל אם קודם שנכנס להד' אמות יאמר הבעל בפירוש שאין רצונו לזכות בהד' אמות כלל וכלל אפילו רשות להניח שם חפציו ג"כ אינו רוצה בודאי תועיל אמירתו והאשה מתגרשת ע"י הד' אמות אפילו אם באה האשה אח"כ דהוי כמו אם קדמה האשה תחלה בהד' אמות, אבל אם לאחר שנכנס הבעל לתוך הד' אמות אמר שאינו רוצה בהד' אמות או שזרק לה הגט אפילו אם נימא דזה הוי גילוי דעת דלא ניחא ליה בהד' אמות מ"מ הגילוי דעת הוא לאחר שבא בהד' אמות ולאחר שזכה בהם שוב אינו יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים כדאמרינן בכתובות דף פ"ג דלאחר שנשא הבעל את אשתו שוב אינו יכול לומר דין ודברים אין לי בנכסיך דאי אפשי בתקנת חכמים כיון שכבר זכה בנכסיה א"כ זכה הבעל מתחלה בהד' אמות ושוב אין האשה מתגרשת על ידו