אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דחצר › פרק טו

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דחצר · פרק טו

פרק יד

א) ובעיקר מחלוקת הב"ש והגרעק"א כשאחד עומד בד' אמות ובא חבירו ועמד אצלו אם יוכל השני לזכות במידי שאין לו שייכות להראשון כגון במקח וממכר או בגירושין, והגרעק"א הקשה על הב"ש מגמ' דגיטין דפריך והא אי אפשר לצמצם אמאי לא אוקי כגון שמתחלה עמד אדם אחר ואח"כ באו האיש והאשה בזה אחר זה ואח"כ הלך האיש לכן שנים האחרונים זכו בבת אחת שהראשון עכב זכייתם אף שאין לו שייכות עמם וכמו שכתבנו לעיל, ונראה לתרץ דברי הב"ש דיש לומר דס"ל להב"ש אע"ג שכל זמן שהראשון עומד אין שום אדם אחר יכול לזכות בהד' אמות אע"ג שאין לו שום שייכות להשני עם הראשון, מ"מ אם הלך הראשון אין אומרים דשנים האחרונים זכו בהד' אמות בבת אחת אלא אמרינן קמא קמא זכה, לכן בנידון הב"ש דאיירי שעדיין הראשון עומד שפיר יש לומר שאין השני זוכה אבל בנידון הגמ' דגיטין דמיירי שהראשון הלך דאם לא הלך ליכא קנין ד' אמות, וכיון שהראשון הלך לו אכתי נשארה הקושיא במקומה והא אי אפשר לצמצם דמיד כיון שהראשון הלך לו תיכף זכו האיש או האשה והקודם זכה ואינם זוכים בבת אחת.

ב) ומצינו כהאי גונא לענין קנינים ולענין שבועה דבשעה שנשבע או עשה את הקנין בשעת מעשה לא חלה השבועה או הקנין ואח"כ חלו ראשון ראשון כדאיתא בשבועות דף כ"ז שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת משום שאין שבועה חלה על שבועה והשבועה הראשונה מעכבת את השניה מלחול ומסיק הגמ' חיובא הוא דליכא הא שבועה איכא דאם נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתיה ונאסר הככר משום שבועה שניה ומשמע דדוקא משום שבועה שניה אבל שבועה שלישית לא חלה עדיין עד שישאל על השניה וכן הוא בשו"ע יו"ד סימן רל"ח סעי' כ"א וסימן רל"ט סעיף י"ג השניה חלה וכן כתב הרמב"ם בסוף פ"ו מהל' שבועות וז"ל ונשאל על שבועה הראשונה והותרה הרי זה חייב משום שבועה שניה וכן אם נשאל על השניה חייב משום שלישית עכ"ל וכ"כ מרן בשו"ע יו"ד סימן רכ"ח סעיף מ"ו דדוקא השניה חלה לאחר התרת הראשונה ולא השלישית ואם נאמר כדברי הגרעק"א דכיון שהראשון מעכב את השנים האחרונים מלקנות א"כ תיכף כשהלך הראשון זכו השנים האחרונים בהד' אמות אע"ג שבאו בזה אחר זה א"כ כאן לענין שבועות ג"כ יש לנו לומר כן דכיון שהשבועה הראשונה עכבה את השבועות האחרונות מלחול א"כ כשהותרה השבועה הראשונה יש לנו לומר שהשבועות האחרונות יחולו תיכף בבת אחת ויחייב על שתי השבועות האחרונות משום איסור בבת אחת דבאיסור בבת אחת קי"ל דאיסור חל על איסור כמו שפסק הרמב"ם פ"ז מאיסורי ביאה הל' ח' וז"ל כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין איסור חל על איסור אלא אם כן היו שני איסורין באין כאחת וכו' וכ"כ פי"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ח אלמא דבאיסור בבת אחת קי"ל איסור חל על איסור א"כ נימא דשתי השבועות האחרונות יחולו בבת אחת תיכף לאחר שהתירו השבועה הראשונה ואמאי אמרינן דשבועה השניה חלה לאחר שהלכה הראשונה ע"י ההתרה והשלישית לא חלה עדיין.

ג) ומדאמרינן כן שמעינן מזה דאע"ג דאין שבועה חלה על שבועה וכל זמן שהשבועה הראשונה קיימת לא חלו שתי השבועות האחרונות מ"מ יש בהשבועות האחרונות ג"כ דין קדימה ואיחור והקודמת חלה לאחר שהתירו השבועה הראשונה והמאוחרת לא חלה רק לאחר שיתירו השבועה השניה ולא קודם א"כ לענין דין ד' אמות נמי אע"ג דאין קנין השני חל על הקנין של הראשון וכל זמן שהראשון עומד שם לא זכו שני האנשים האחרונים מ"מ גם בהאנשים האחרונים יש דין קדימה ואיחור והקודם זכה לאחר שהלך הראשון והמאוחר ממנו לא זכה בבת אחת עם השני רק יזכה לאחר שילך גם השני אז יזכה השלישי א"כ ניחא קושית הגמ' שהקשה והא אי אפשר לצמצם דאף אם נימא דמיירי באופן זה דמתחלה עמד איש אחר בהד' אמות ואח"כ באו לשם האיש ואשתו ואח"כ הלך הראשון מ"מ גם בזה יש לנו לומר שהקודם מהשנים האחרונים זכה ואי אפשר לצמצם מי בא תחלה האיש או האשה.

ד) וכן בשאר קנינים מצינו כהאי גונא כגון האומר נכסי לראובן ואחריו לשמעון ואחריו ללוי דקי"ל בחו"מ סימן רמ"ח סעיף ג' שאם מת ראשון קנה שני ודוקא אם מת שני קנה שלישי אלמא דאע"ג דבשעה שהראשון חי עכב על השני ועל השלישי מלקנות מ"מ אם מת הראשון לא אמרינן דשנים האחרונים קנו בבת אחת אלא אמרינן דהשני קנה ולא השלישי, א"כ כאן נמי דאע"ג דבשעה שהראשון עומד בהד' אמות עכב על השנים האחרונים מלקנות הד' אמות מ"מ אם הלך הראשון לא אמרינן דשנים האחרונים זכו כאחד רק קמא קמא דקדים זכה כנ"ל א"כ מתורץ בזה קושית הגרעק"א על הב"ש וכיון שכן אין אנו יודעין לחדש האי מילתא שחידש הגרעק"א משום הקושיא הנ"ל דבמקום שאין שייכות להראשון קנה גם השני בתוך הד' אמות של הראשון לענין מקח וממכר ולענין גירושין דבודאי אין לנו לומר כן מסברא כיון דאיתא בגמ' דגיטין הנ"ל ובכל הפוסקים דכל הקודם לבוא זכה בהד' אמות בודאי יש לט לומר שאין שתי ידים זוכות כאחת והד' אמות לא יוכלו לזכות בפעם אחת בשביל שני בני אדם רק כשהלך הראשון אז זכו האחרונים וכל הקודם מהאחרונים האלה זכה בהן אבל כל זמן שהראשון עומד לא יוכל איש אחר לזכות בהד' אמות אף שאין שום שייכות להראשון וכמו"ש הב"ש דלא כהגרעק"א הנ"ל.

ה) אך קושיא אחרת יש להקשות על הב"ש ועל הגרעק"א הנ"ל ומוכרח אני להעתיק בזה את דברי הרמב"ם והשו"ע אה"ע סימן קל"ט סעיף י"ג וז"ל הרמב"ם פ"ה מהל' גירושין זרקו לה גט ברשות הרבים או ברשות שאינה של שניהם קרוב לו אינה מגורשת היה הגט מחצה למחצה וממחצה עד שהיה קרוב לה הרי זו ספק מגורשת היה קרוב לה כדי שתשוח ותטלנו הרי זו פסול עד שיגיע גט לידה ואח"כ תנשא בו לכתחלה כיצד הוא קרוב לו וכו' בא הוא תחלה ועמד ואח"כ עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אע"פ שאם תשוח תטלנו עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרקו לה אף על פי שהוא מחצה למחצה הואיל והוא לתוך ארבע אמות שלה הרי זה גט פסול עד שיגיע גט לידה ואחר כך תנשא בו לכתחלה עד כאן לשון הרמב"ם שם וכן הוא בשו"ע אה"ע סימן קל"ט סי"ג וי"ד עיין בהרב המ' ובכ"מ מה שהאריכו בדברי הרמב"ם האלה.

ו) והנה הר"ן בגיטין על הגמ' הנ"ל דדף ע"ח כתב דשיעורא של כדי שתשוח ותטלנו הוא בציר מארבע אמות וכן כתב הכ"מ שם פרק ה' מה"ג בשמו והוכיחו, כן מהגמ' דעירובין דף מ"ח דגופו של אדם שלש אמות ואמה רביעית הוא לפישוט ידים ורגלים ע"ש וכיון שכן הקשה הב"ש אמאי פסק שאם היא עמדה תחלה ובא הוא ועמד כנגדה וזרק לה הגט לתוך ארבע אמותיה הרי זה גט פסול אמאי לא תהא ספק מגורשת כמו שכתב דדוקא אם הגט הוא בתוך השיעור של כדי שתשוח ותטלנו הוי גט פסול אבל אם הגט הוא רחוק יותר מכדי השיעור של תשות ותטלנו הויא ספק מגורשת ויותר מכדי שיעור של תשוח ותטלנו עדיין הוא בתוך ארבע אמות כיון דשיעורא דארבע אמות נפיש מתשוח ותטלנו וחילוק גדול יש בין ספק מגורשת לבין גט פסול דגט פסול אינו אלא משום חומרא בעלמא ואם נשאת לא תצא וכל מקום שכתב הרמב"ם הרי זו ספק גירושין לא תנשא ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר כמו שכתב הרמב"ם פרק י' מהל' גירושין ועל זה תירץ הב"ש דאיירי כגון שאיש אחר בא מתחלה והיא באה אחר כך דאז אין לה ארבע אמות ופירוש דהא דכתבו הרמב"ם והשו"ע שאם הגט הוא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו הויא ספק מגורשת איירי כגון שבא איש אחר מתחלה והיא באה אחר כך דאז אין לה ד' אמות לכן הויא ספק מגורשת ואם נשאת תצא והולד ספק ממזר אע"ג דהגט הוא בתוך ד' אמותיה מ"מ כיון דאיש אחר קדם ואין לה ד' אמות לכן היא ספק מגורשת משא"כ אם לא קדם איש אחר בתחלה אז יש לה ד' אמות והיא מגורשת בודאי מדאורייתא רק דהגט פסול מדרבנן כדאמר ליה שמואל לר"י את לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה

ז) א"כ יש להקשות על הגרעק"א אם הוא חולק על הב"ש וס"ל דאפילו אם אדם אחר עמד מתחלה ואח"כ באה האשה מתגרשת ע"י הד' אמות משום שאין להם שייכות זה לזה לכן האדם הבא מתחלה אינו מעכב את האשה מלהתגרש ע"י הד' אמות א"כ מוטל על הגרעק"א לתרץ את קושית הב"ש הנ"ל כי הב"ש הכריח כן מכח הקושיא הנ"ל שהאדם הבא ראשון מעכב את האשה מלהתגרש ע"י ד' אמותיה דאל"כ תקשה אמאי הוי ספק מגורשת כשהגט הוא בתוך ד' אמותיה ורחוק מכדי שתשוח ותטלנו וכיון דהגרעק"א לא ס"ל לתירוץ הב"ש הנ"ל מוטל עליו לתרץ תירוץ אחר לקושית הב"ש ואמאי לא תירץ הגרעק"א כלום על קושית הב"ש הנ"ל.

ח) ובאמת גם הר"ן שם והכ"מ וב"י סימן קל"ט הקשו כקושית הב"ש רק כתבו דמשו"ה הויא ספק מגורשת כשהגט הוא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו הוא משום דד' אמות לא קנה ברשות הרבים ע"ש שהניחו ג"כ בצ"ע דכיון דד' אמות לא קנה ברשות הרבים א"כ אמאי סיים הרמב"ם שאם היא באה תחלה מתגרשת ע"י הד' אמות כיון דאיירו נמי ברשות הרבים וקנין ד' אמות ליכא ברשות הרבים אך הב"ש שם ס"ק ב' כתב או דר"ה הוא לאו דוקא אלא סימטא כשיטת התוס' לחד תירוצא או דגיטין שאני שתיקנו ד' אמות אפילו ברשות הרבים ע"ש וסוף סוף קושיית הב"ש נשאר לדברי הגרעק"א:

ט) וגם על הב"ש יש לתמוה שתירץ דאיירי שאיש אחר קדם ובא לד' אמות א"כ ליכא קנין ד' אמות לכן הוי ספק מגורשת אם הגט רחוק ממנה יותר מכדי שתשוח ותטלנו א"כ יקשה אמאי הוי מגורשת בודאי אם הגט הוא בתוך השיעור של כדי שתשוח ותטלנו שכתבו הרמב"ם והשו"ע שאם הגט הוא בתוך השיעור של תשוח ותטלנו הגט פסול והיינו פסול מדרבנן ואם נשאת לא תצא כמו"ש הרמב"ם פ"י מה"ג כיון דאיירי שקדם איש אחר ובא לשם אית לנו לומר שהוא יעכב אותה מלהתגרש דהרי ס"ל להב"ש שהראשון מעכב את השני מלזכות בד' אמות אפילו אין להם שייכות זה לזה א"כ יש לנו לומר שלא תתגרש כלל אפילו אם הגט הוא בתוך השיעור של כדי שתשוח ותטלנו או יהא ספק גירושין כמו אם הגט הוא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו כיון שאין לה קנין ד' אמות מפני שקדם איש אחר וזכה וכיון דחזינן דבתוך השיעור של כדי שתשוח ותטלנו מגורשת בודאי הרי אנו רואין דאע"ג שאדם אחר בא בתחלה ועמד שם מ"מ יכולה גם האשה להתגרש א"כ בד' אמות נמי נימא כן ותתגרש בודאי אפילו אם הגט רחוק ממנה מכדי שתשוח ותטלנו אם הגט הוא בתוך ד' אמותיה אפילו אם קדם איש אחר ובא שם מתחלה ומה הרויח הב"ש בזה שכתב דאיירי שאיש אחד בא מתחלה.

י) ולכאורה יש לתרץ דברי הב"ש ע"פ מה שכתב הה"מ פ"ה מהל' גיר' הלכה י"ג וז"ל ואין דין קדימה מועלת ברשויות אלא בארבע אמות בלבד מפני שלא הזכירוה בגמ' אלא על ארבע אמות, ועוד שידוע שבעלמא אין אדם קונה יותר ואע"פ שבגיטין תלו הדבר בשמירה לענין קדימה לא נזכרה אלא ד' אמות עכ"ל הה"מ, וכיון שכן לכאורא יש לומר שגם הדין של תשוח ותטלנו אין שם דין קדימה לכן אפילו אם קדם איש אחר ובא מ"מ מגורשת בתוך השיעור של תשוח ותטלנו.

יא) אך אי אפשר לומר דכיון דהשיעור של תשוח ותטלנו הוא בתוך הד' אמות כמו שכתבנו בשם הר"ן והכ"מ וב"ש א"כ יש בהם דין קדימה וכל הקודם לבוא בתוך השיעור הזה של תשוח ותטלנו זכה כיון שהוא בתוך הד' אמות, ודוקא חוץ לד' אמות שם כתב הה"מ שאין שם דין קדימה כגון בההיא דר"י ס"ל קרוב לה אפילו מאה אמה מגורשת כיון שהיא יכולה לשומרה והוא אינו יכול לשמור בזה כתב הה"מ שאין שם דין קדימה ואפילו אם הוא בא תחלה מגורשת מדאורייתא אם היא לבדה יכולה לשמור וכן אם הוא לבד יכול לשמור אינה מגורשת כלל אפילו אם היא באה תחלה מפני שהדבר תליא בשמירה ולא בקדימה אבל בתוך ד' אמות ומכ"ש בתוך השיעור של תשוח ותטלנו שהוא ג"כ בתוך ד' אמות בודאי תליא בקדימה, לכך סיים הה"מ ועוד שבעלמא אין אדם קונה יותר וכו' היינו יותר מד' אמות לכן אע"פ דבגיטין קונה יותר מד' אמות משום שבגיטין תליא הדבר בשמירה אבל לענין קדימה לא נזכרה אלא ד' אמות ולא יותר מד' אמות אלמא דלא איירי הה"מ רק ביותר מד' אמות שם אין דין קדימה אבל בד' אמות ומכ"ש בתוך השיעור של תשוח ותטלנו בודאי יש שם דין קדימה ואם בא איש אחר תחלה יש לנו לומר שזכה האיש בהד' אמות והאשה לא תתגרש כלל כיון שבאה אח"כ אם נפל הגט בתוך השיעור של תשוח ותטלנו כיון שהוא בתוך הד' אמות כיון דס"ל להב"ש דאפילו אין להם שייכות זה לזה ג"כ הראשון מעכב את השני מלזכות.

יב) ובפירוש כתבו הרמב"ם שם פ"ה מהל' גיר' הלכה ט"ו ומרן בשו"ע סימן קל"ט ס"ע. שאם בא הוא תחלה ועמד ואח"כ עמדה היא כנגדו וזרקו לה אם היה הגט בתוך ארבע אמות שלו אינה מגורשת אע"פ שאם תשוח תטלנו עכ"ל אלמא דאפילו בתוך השיעור של תשוח ותטלנו ג"כ יש בהם דין קדימה ואם הבעל בא תחלה בתוך הד' אמות אינה מגורשת שהבעל שבא תחלה מעכב את האשה מלזכות בהד' אמות וכיון דלהב"ש אין חילוק בין אם יש לו שייכות או לא לעולם הראשון מעכב את השני מלזכות א"כ גם בתוך השיעור של תשוח ותטלנו יעכב הראשון את האשה מלהתגרש ואמאי מגורשת בתוך השיעור של תשוח ותטלנו

יג) ולולי דמסתפינא הייתי אומר דהשיעור של כדי שתשוח ותטלנו שכתבו הרמב"ם והשו"ע דהוא פסול מדרבנן ואם הגט הוא רחוק יותר מהשיעור הזה של תשוח ותטלנו הויא מגורשת מספק איירו ביותר מד' אמות אבל אם הגט הוא בתוך ד' אמות והיא קדמה ובאה קודם שבא הבעל אינו אלא פסול מדרבנן אפילו הוא רחוק יותר מכדי השיעור של תשוח ותטלנו כיון שהגט הוא בתוך ד' אמות שלה אין אנו מקפידים על זה דתשוח ותטלנו, ובודאי נמצא השיעור הזה של תשוח ותטלנו בתוך ד' אמות וכן חוץ לד' אמות וכן רחוק משיעור הזה של תשוח ותטלנו נמצא ג"כ בתוך ד' אמות ובחוץ לד' אמות בתוך ד' אמות נמצא השיעור הזה של תשוח ותטלנו הוא פשוט שזרק לה הגט סמוך לה בתוך ד' אמות ותוכל לשוח ותטלנו, ובחוץ לד' אמות ג"כ נמצא שתשוח ותטלנו אע"ג דאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (עירובין דף מ"ח) דגופו של אדם הוא שלש אמות מ"מ משכחת שהגט ארוך הרבה או שהוא קשור במשיחה והגט מונח חוץ לד' אמות וכשתשוח ליטלו ע"י המשיחה או ע"י גליונו הארוך הרבה אע"פ שהגט מונח בחוץ לד' אמות, וכן רחוק משיעור הזה של תשוח ותטלנו נמצא ג"כ בתוך ד' אמות כמו שכתב הר"ן כיון שגופו של אדם הוא שלש אמות א"כ אם הגט בקצה הד' אמות אי אפשר לה שתשוח ותטלנו ובחוץ לד' אמות הוא פשוט שאי אפשר לה לשוח וליטלו אם הגט מונח בחוץ לד' אמות ואין לו משיחה ארוכה או הגט אינו ארוך.

יד) וכן משמע מדברי הרא"ש שם בגיטין פרק הזורק סימן ו' שנמצא כדי שתשוח ותטלנו אפילו בחוץ לד' אמות, וכן נמצא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו אפילו בתוך ד' אמות ע"ש וכן משמע בביאורי הגר"א בחו"מ סימן ק"ך שנמצא רחוק מכדי שתשוח ותטלנו בתוך ד' אמות וכן נמצא בתוך השיעור של תשוח ותטלנו והוא חוץ לד' אמות ע"ש.

טו) א"כ מתורץ בזה קושית הב"ש הנ"ל דהא דכתבו ברישא הרמב"ם והשו"ע סימן קל"ט דאם הגט הוא רחוק מכדי השיעור של תשוח ותטלנו הוא ספק מגורשת וכן מה שכתבו דאם הגט הוא בתוך השיעור של תשוח ותטלנו אינה אלא פסול מדרבנן איירו חוץ לד' אמות וכמו"ש הגר"א שם בחו"מ סימן ק"ך ועדיין לא איירו כלל מדין ד' אמות אלא ברחוק מד' אמות איירי לכן אם הגט הוא בתוך השיעור של תשוח ותטלנו אינו אלא פסול מדרבנן ואם הגט הוא רחוק מהשיעור של תשות ותטלנו הוי ספק מגורשת כיון שהוא חוץ לד' אמות, ואח"כ כתבו הדין של ד' אמות וכתבו שאם עמדה היא תחלה ובא הוא ועמד כנגדה שאין פסולו אלא מדרבנן אע"פ שהוא רחוק מהשיעור של תשוח ותטלנו מ"מ כיון שהוא בתוך ד' אמות היא מגורשת מדאורייתא רק מחומרא דרבנן לא תנשא לכתחלה עד שיבוא הגט לידה.

טז) היוצא מזה דמדברי הרמב"ם והשו"ע אין הכרח לדינו של הב"ש שכתב שאם איש אחר קדם ובא לתוך ד' אמות זכה ומעכב את האחרים לזכות בהד' אמות אפילו אין לו להאיש הזה שום שייכות אל האנשים האחרים הבאים אח"כ מ"מ מעכב אותם, וכן מהגמ' דגיטין דף ע"ח דפריך וליחזי הי מינייהו קדים אין ראיה לדברי הגרעק"א שחולק על הב"ש כמו שכתבנו לעיל לכן נראה כיון שאין לנו ראיה לא כך ולא כך יש לנו לתפוס כפשטות דברי הגמ' דגיטין הנ"ל וכמו שכתבו בסתמא כל הפוסקים שכל הקודם זכה בהד' אמות ואין שום חילוק בין שיש לו שייכות להראשון עם השני או לא והוא כמו שכתב הב"ש ודלא כהגרעק"א.

יז) ועוד דלדברי הגרעק"א הקשינו לעיל אמאי אמרינן אם הבעל קדם ובא בהד' אמות ואח"כ באה האשה אינה מגורשת משום שהבעל קדם וזכה בהד' אמות, והלא כיון דהבעל מדעתו ומרצונו נותן לה הגט ולא ניחא ליה עוד שיהא הגט שלו א"כ יש לנו לומר דמקרי שאין לו להבעל שייכות הגט ותתגרש האשה בהד' אמות, ולעיל תירצנו בדוחק לדברי הגרעק"א דמשו"ה מקרי שיש לו שייכות להבעל בהד' אמית דכיון שאם לא תזכה האשה בהגט ולא תתגרש בו יכול הבעל לחזור בו בכל רגע ורגע ואם תתגרש בו שוב לא יוכל הבעל לחזור בו לכן מקרי מידי דשייך בגוה והבעל מעכב בידה כל זה הוכרחנו לתרץ לדברי הגרעק"א אבל לדברי הב"ש אין אנו צריכים לשום דוחק ומיושב שפיר כיון דס"ל דאפילו מידי שאין שום שייכות להראשון ג"כ הראשון מעכב את השני מלקנות לכן ניחא מה שהבעל מעכב את האשה מלזכות בהד' אמות כשהוא בא קודם אע"פ שאין לו שייכות לזה יען שרוצה לגרשה מ"מ כיון שאין שום חילוק בין שיש לו שייכות או לא לכן אינה מגורשת בהד' אמות אם הוא קדם ובא לשם.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה