משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דחצר · פרק ה
א) ונראה לי להסביר טעמא דהא מילתא שכתבנו דבחצר דגברא כיון דמשום שליחות איתרבאי לא בעינן כונה לקנין ובקנין יד בעינן כונה לקנין, והוא ע"פ מה שכתבנו לעיל דבשליחות בעינן שיעשהו שליח בפירוש בדעתו וכונתו ומבלי דעת וכונה לא מקרי שלוחו כלל כדאמרינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם היינו דבעינן דעת בפירוש שיעשהו שליח וכן גבי חצר דגברא דאמרינן דמשום שליחות איתרבאי פירושו נמי שכל אדם עושה את חצרו לשליח בשעה שקנהו או בשעה שירשו, אבל אם לא היה דעת המשלח בפירוש אין כאן שליחות כלל לא בחצר ולא בשאר שליחות וכיון דדעת המשלח פעלה על השליח פעולה קיימת שיהא נקרא שלוחו, א"כ דברי המשלח ודעתו לעולם קיימים כל זמן שהשליח או החצר קיימים לכן לא בעינן תו דעת המשלח או דעת בעל החצר שיתכונו לקנות בשעה שהשליח או החצר עושים הקנין, דכיון דדברי המשלח ודעתו לעולם קיים כל זמן שהשליח או החצר קיימים למה נצטרך עוד דעת פעם שנית בשעת הקנין, אכן גבי ידו כיון דמה דמקרי ידו לאו משום דעת בעל היד מקרי ידו ולא משום עשייתו הוא אלא מטעם גזירת הכתוב הוא דידו של אדם קניא ליה, לכן בעינן שיתכוין לקנות בשעה שהחפץ בא לידו, כמו בכל הקנינים שבעולם כגון משיכה וחזקה וכיוצא בהם דבעינן שיתכוין לקנות בשעה שעושה מעשה הקנין כן בעינן בקנין יד ג"כ שיתכון לקנות בשעה שמונח החפץ בידו כיון שדעת ודברי בעל היד אינם קיימים בידו כמו שקיימים בשלוחו שהרי לא פעלה דעת בעל היד בידו כלל לעשותו יד לכן בעינן שיתכוין לקנות בשעה שמונח החפץ בידו.
ב) ואפילו אם קודם שבא החפץ לידו יחשוב כעל היד שרצונו שידו יקנה לו כיון שלא נתכוין לקנות בשעה שבא החפץ לידו מחשבתו הראשונה לאו כלום היא כיון דמחשבתו לא פעלה שום פעולה קיימת לכן תיכף נתבטלה מחשבתו כמו גבי חזקה ומשיכה וכיוצא בהם אם חשב אדם אלך ואחזיק שדה פלוני של נכסי הגר והלך והחזיק ובשעה שהחזיק לא נתכוין לקנות רק סבור שהוא שלו בודאי לא קנה כיון דבשעה שחשב לקנות לא עשה שים מעשה הקנין ובשעה שהחזיק לא ידע שהיא של גר ולא נתכוין לקנות לכן בודאי לא קנה כיון שלא היה שום כונה לקנות בשעה שעושה הקנין לאו כלום הוא ומחשבתו הראשונה שחשב לקנות מתחלה כבר חלף והלך לו כיון שלא פעלה מחשבתו שום פעולה קיימת לכן נתבטלה מחשבתו תיכף, כן הוא גבי קנין יד אם לא היה מחשבה לקנין בשעה שבא החפץ לידו אף שהיה מתחלה מחשבה לקנין קודם שבא החפץ לידו מ"מ לאו כלום הוא כמו בכל שאר הקנינים דבעינן מחשבת הקנין בשעה שעושה מעשה הקנין.
ג) דוגמא לזה אמרינן בירושלמי לענין גירושין בריש פרק התקבל הגע עצמך שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה עכ"ל הירושלמי שם פירוש לכן כשאומר הבעל לשליח התקבל גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזור משום דחוב הוא לה להאשה להתגרש ולכן אפילו צווחת ואומרת שרצונה להתגרש ג"כ לאו כלום הוא ולא מקרי זכות לומר זכין לו לאדם שלא בפניו משום דחיישינן שמא חזרה בה ומשמע דאפילו ספק גירושין לא הוי ואין אנו חוששין שמא לא חזרה בה והיה לנו לומר שיהא ספק גירושין, אלא ודאי כיון דבעצם גירושין קי"ל דלא הוי זכות לאשה לכן גם צוויחתה ורצונה ג"כ לאו כלום הוא כיון שלא פעלה ברצונה שום פעולה קיימת לכן נתבטלו תיכף רצונה וצוויחתה, אבל אם האשה עשתה שליח לקבלה לקבל את גיטה מהני שפיר ולא חיישינן שמא חזרה בה והוא מפני שדברי המשלח ודעתו פעלו פעולה קיימת בשליח שהוא נקרא שליח וכל זמן שהשליח קיים עדיין דבורה ודעתה קיימים ולא נתבטלו תיכף דבורה ודעתה ולא חיישינן שמא חזרה בה.