משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דתוכוחה · פרק ד
א) היוצא לנו מכל זה דהא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין ולא יהיו מזידין איירי באופן שאנו יודעים בודאי שלא ישמעו לקול המוכיחים אשר יוכיחו אותם כמו שכתבנו לעיל בשם הרא"ש דביצה ובשם הרא"ש בתשובה ובשם התוס' דשבת ד' נ"ה והתוס' דב"ב ד' ס' והתוס' דע"ז ובשם הסמ"ק ובש"מ בביצה עיין לעיל אות וכן מדויק לשון הרמב"ם שהבאנו לעיל בתוכחת דברים לבד לא ישמעו אם לא יעמדו שוטרים בכל בית ובית, והיינו להכותם ולענשם כי זהו מעשה השוטרים לקנוס ולענוש למי שלא יציית למשפטי השופטים, ואפילו כשיש כח ביד ב"ד למחות בידם ע"י הכאות ועונשין וקנסות מ"מ אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' כמו שכתבנו לעיל בשם הרא"ש ובשם הרמב"ם ובשם מרן חיד"א שכתב בשם הש"מ והריטב"א ובשם חכמי הצרפתים והר"י והרב מרוטנברג, ומכל שכן כשאין שום עצה ותחבולה לעצור בידם שלא יעברו כלל לא בשוגג ולא במיזד בודאי אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו', אבל אם יש ספק אולי אם ישמעו לקול המוכיחים בלא הכאות ועונשים לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין אפילו באיסור דרבנן ומכ"ש כשברור הדבר שישמעו לקול המוכיחים בדבורא בעלמא בודאי מוטל להוכיח ולא אמרינן בזה טוב שיהיו שוגגין וכו'.
ב) והא דאמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' איירי דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אלא אתיא מדרשא כתוספות יוהכ"פ וכדומה או במילתא דרבנן אבל בדבר המפורש בתורה לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' כן כתבנו לעיל בשם בעל העיטור ובשם הרא"ש ובשם הר"ן בביצה ובשם הריטב"א ובשם הרשב"א ובשם הה"מ שכתב כן לדעת הרמב"ם ובשם הרמ"א באו"ח סימן תר"ח.
ג) והא דאמרינן דאפילו כשיש עדיין עצה ותחבולה שלא יעברו כלל אפילו הכי אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' איירי דוקא בדבר המסור לכל כמו תוספות יוה"כ וכדומה ודוקא כשרבים עוברים העברה אז אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' משום דאי אפשר להעמיד שוטרים בכל בית ובית לעצרם שלא יעברו, אבל בדבר שאינו מסור לכל, או אם העוברין אינן רק שנים או שלשה אנשים ואפשר למחות בידם ע"י הכאות ועונשין שלא יעברו כלל לא בשוגג ולא במזיד לא אמרינן בהו מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין אע"ג דאי אפשר למצרן שלא יעברו ע"י תוכחת דברים, מ"מ כיון דע"י הכאות ועונשין אפשר לעצרך שלא יעברו כלל לא אמרינן בהו מוטב שיהיו שוגגין וכו' כן כתבנו לעיל ממשמעות דברי הרמב"ם והה"מ.
ד) והחילוק הזה שחלקו בין דבר המפורש בתורה לבין דבר שאינו מפורש בתורה, הוא הן בדבר ובאופן שיש עדיין עצה ותחבולה להפרישם מן האיסור ע"י הכאות ועונשין וקנסות, הן בדבר ובאופן שאין שום עלה ותחבולה להפרישם מן האיסור אפילו ע"י הכאות ועונשין, כיון דעכ"פ מיירי שלא ישמעו לקול מוכיחים בתוכחת דברים, ובאופן שאין שום עצה ותחבולה להפרישן מן האיסור אפילו ע"י הכאות ועונשין, טעם החילוק בין דבר המפורש בתורה בין דבר שאינו מפורש בתורה הוא בזה, דבדבר המפורש בתורה אמרינן דמסתמא שוגגין הם שאין מפורש בתורה ולאו כולי עלמא ידעי בהון, ומשו"ה לא מחינן בהו כדי שלא להוסיף עון על חטאם, היינו שלא לעשותם מזידין ועד עכשיו שוגגין הם, וכיון דאין שום עצה ותחבולה להפרישם מן האיסור שלא יעשו כלל, א"כ למה נגרום אותם חנם שיחטאו במזיד מה שעד עכשיו חטאו בשוגג, אבל בדבר המפורש בתורה דכיון דאיסורן גלויין וידועין לכל אמרינן דמסתמא מזידין הם, וכיון דאין שום חשש הפסד יצא מן המחאה לחוש שמא נגרום להם שיעברו במזיד מה שעברו עד עכשיו בשוגג, דהרי בלאו הכי אמרינן כי מזידין הם כיון דאיסורן גלוי ומפורש בתורה, משו"ה מחינן בהו כדין מחאה עד הכאה או קללה או נזיפה, אע"ג דידעינן בודאי שהוא דבר שאינו נשמע ואין שום עצה ותחבולה להפרישן מן האיסור מ"מ מחינן בהו כדקי"ל דאפילו בדבר שאינו נשמע ג"כ איכא מצות תוכחה כשהחוטא הוא מזיד כמו שכתבנו לעיל בשם הפוסקים רק במקום כשהחוטא הוא שוגג אין להוכיחו שלא לגרוע אותו להוסיף פשע על חטא.
ה) ובאופן שיש עצה ותחבולה לעצרם שלא יחטאו כלל לא בשוגג ולא במזיד ע"י הכאות ועונשין טעם החילוק בין דבר המפורש בתורה בין דבר שאינו מפורש בתורה הוא בזה כיון דאיירי שהעוברים הם רבים והוא דבר המסור לכל שאי אפשר להעמיד שוטרים בכל בית ובית כמו שכתבו לעיל, הלכך דוקא בדבר שאינו מפורש בתורה אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' דכיון שהוא דבר שאינו מפורש בתורה ומסתמא שוגגין הם, ואי אפשר להעמיד שוטרים בכל בית ובית משו"ה לא מחינן בהו מפני שההפסד הוא יותר מההצלה, דעד עכשיו עברי כולם בשוגג ואם נתחיל למחות בהם ע"י הכאות ועונשין וקנסות להו דע"י זה נציל לשנים או לשלשה מהם שלא יעברו כלל לא בשוגג ולא במזיד, אבל לעומתם נגרום הפסד מה ששאר העם יחטאו במזיד משו"ה אמרו מוטב שיעשו כולם בשוגג משיעשו כלם במזיד לבד שנים או שלשה, מצורף לזה יוכל היות דכיון שאין איסורו מפורש בתורה וקיל איסוריה לכן אין ההצלה של ב' או ג' אנשים חשובה כמו ההפסד מה שיעשו משוגגין למזידין, משא"כ בדבר המפורש בתורה כיון שהדבר גלוי ומפורסם לכל אמרינן דמסתמא מזידין הם ומשו"ה מחינן בהו כיון שאין שום הפסד יגיע מן מחאתנו דבלאו הכי מזידין הם, אע"ג שהוא דבר שאינו נשמע בתוכחת דברים רק ע"י, קנסות ועונשין ואי אפשר להעמיד שוטרים בכל בית ובית מ"מ עבדינן מה שיש בידנו לעשות ולהפריש מן האיסור כיון שאין שום הפסד יגיע מהמחאה דבלאו הכי מזידין הם, וגם איכא למימר כמו שכתבנו לעיל כיון דאיסורו חמור מפני שמפורש בתורה משו"ה ההצלה עדיפא מן החשש שמא יחטאו במזיד, משו"ה מחינן וקנסינן כפי מה שיש בידנו למחות ולענוש כדי להפרישם מן האיסור החמור אף שלא יעלה בידנו להציל רק לשנים או לשלשה מהם מ"מ ההצלה הזאת חשובה אצלנו יותר מההפסד שנגרום להם שיעשו במזיד כיון דאיסורו חמור שמפורש בתורה.
ו) ולפי זה אפילו בדבר המפורש בתורה נמצא ג"כ גונא אשר נאמר בהם מוטב שיהיו שוגגין וכו' וכן אפילו בדבר שאינו מפורש בתורה ואפילו במילתא דרבנן ג"כ נמצא כמה אופנים שלא נאמר בהם מוטב שיהיו שוגגין וכו' דאפילו בדבר המפורש בתורה אם יודע בודאי שהחוטא הוא שוגג, וגם יודע בודאי שאין לו שום עצה ותחבולה לעצרו שלא יחטא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' אפילו בדבר המפורש בתורה, ובזה ניחא עובדא דישעי' ומנשה דיבמות דף מ"ט שהבאנו לעיל פ"ב י' אע"ג שהוא דבר המפורש בתורה בהדיא ולא תרצח מ"מ לא הוכיחו ישעיה למנשה מהאי טעמא דכיון דישעיה ידע שמנשה עובר בשוגג כמו שכתבנו לעיל וגם ידע ישעיה שאין לו שום עצה ותחבולה לעצור את מנשה שלא יעבור, אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' אפילו בדבר המפורש בתורה, וכן להיפך נמצאו כמה גוני שלא נאמר מוטב שיהיו שוגגין אפילו באיסור שאינו מפורש בתורה או אפילו באיסור דרבנן.
ז) א) אם הוא באופן שאינו יודע בברור אם ישמעו לו בתוכחת דברים או לא, אז לא אמרינן מוטב שיהיו שוגגין וכו' אפילו באיסור דרבנן ובאיסור שאינו מפורש בתורה, ומכ"ש אם ברור לו שישמעו לו לקולו בתוכחת דברים בודאי מחויב למחות ואין אומרים בזה מוטב שיהיו שוגגין וכו'. ב) אם יודע שהחוטא הוא מזיד אז אפילו אם ברור לו שלא ישמעו לקולו בתוכחת דברים מ"מ מחויב הוא להוכיחו אפילו בדבר שאינו נשמע בברור ואפילו באיסור דרבנן או באיסור שאינו מפורש בתורה. ג) אפילו באיסור שהחוטא הוא שוגג בודאי וגם יודע בודאי שלא ישמע לקולו בתוכחת דברים, מ"מ אם יש בידן למחות ע"י הכאות ועונשין וקנסות מחויבים למחות ולעשות כל טצדקי להפרישן מן האיסור אפילו באיסור דרבנן או באיסור שאינו מפורש בתורה, ודוקא בחטא של אדם פרטי או בחטא שאינו מסור לכל אבל בחטא הרבים ומסור לכל כגון תוספות יוהכ"פ וכיוצא בהם אין ב"ד מוחין בהם כיון שהחוטאים הם בשוגג ולא ישמעו בתוכחת דברים לבד, אף שישמעו ע"י הכאות ועונשין מ"מ אין מוחין בהם דההפסד הוא יותר מן ההצלה כיון דהאיסור הוא מסור לכל ואי אפשר להעמיד שוטרים בכל בית ובית, אם נתחיל לענשם נגרום להם שיעשו כלם במזיד חוץ משנים או שלשה אנשים ועד עכשיו עושין כולם בשוגג, משו"ה לא מחינן בהו ואמרינן מוטב שיעשו כולם בשוגג משיעשו כולם במזיד לבד שנים או שלשה שלא יעשו כלל.