משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק כו
א) עוד יש להביא ראי' לדברינו שיכול אדם למנות שליח אפילו בדבר שלא קנה עדיין ודלא כהקצוה"ח דאמרינן בפסחים דף פ"ח האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח שחט גדי יאכל שחט טלה יאכל וכו' שכח מה אמר לו רבו כיצד יעשה שחט טלה וגדי ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם טלה אמר לי רבי הטלה שלו וגדי שלי עכ"ל המשנה ובגמ' שם פריך שלי מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל רועה הרגיל רבו אצלו, דניחא ליה בתקנתא דרביה ומקני ליה חד מינייהו על מנת שאין לרבו רשות בו עכ"ל הגמ' והיוצא מהגמ' דשם כשאמר לו רבו ועשהו שליח שישחט פסח בעדו ושכח השליח מה אמר רבו אם גדי או טלה אזי מקנה לו הרועה גוי או טלה או שניהם ושוחט את שניהם ואומר אם גדי אמר לי רבי יהא הגדי בעדו אלמא אע"ג דבשעה שמינה את השליח עדיין היה הגדי של אינש דעלמא ואין ביד רבו לשחוט את הגדי לו לפסח והוי דבר שלא בא לעולם נגד המשלח, ואפילו הכי אמרינן שהשליחות חלה שפיר ויוצאין הבעלים ידי חובת פסח והבשר נאכל אלמא דאפילו בדבר שלא בא לעולם יש בו מינוי השליחות, והטעם הוא ג"כ כמו שכתבנו דכיון שלא חסר כאן רק רצון הבעלים ולא מעשה לכן מקרי שפיר מילתא דאיהו מצי למיעבד ומצי משוי שליח וכאן ג"כ אינו מחוסר מעשה רק רצון לבר שהרי אם רצו המשלח והבעלים שהגדי והטלה שלהם היו יכולים לשחוט את הפסח בשביל המשלח בלא שום קנין כלל לכן מיקרי שפיר מילתא דאיהו מצי למיעבד ומצי משוי נמי שליח והוא דלא כהקצה"ח.
ב) ולכאורא יש לדחות ראי' זו האחרונה דיש לומר דעבד שאני דיד עבד כיד רבו דמיא כמו דאמרינן בב"מ ד' צ"ו לענין שאלה בבעלים דאפילו למ"ד דאם אמר לשלוחו צא והשאל עם פרתי לא הוי שאלה בבעלים מ"מ כשאמר לעבדו צא והשאל עם פרתי הוי שפיר שאלה בבעלים משום דיד עבד כיד רבו דמי, אלמא שיש חלוק בין עבד לשליח ויפה כחו של העבד מכח השליח, א"כ אע"ג שאנו רואים ממשנה זו דפסחים ד' פ"ח שיכול אדם למנות עבדו בדבר שלא קנה עדיין והוי דבר שלא בא לעולם מ"מ אין למדים שליחות מזה כי יוכל היות דשאני שליח דגרע כחו לכן אין אדם יכול למנות שליח בדבר שלא קנה עדיין והוי דבר שלא בא לעולם.
ג) מ"מ נראה שאין זו דחיה כלל דדוקא לענין ממון יפה כח העבד מכח השליח דמשום שהוא קנוי לרבו בקנין גמור לכן אמרינן דידו כיד רבו דמיא לענין ממון והוי שאלה בבעלים אבל לענין דבר מצוה וכיוצא בו אדרבה יפה כח השליח מכח העבד משום שהשליח מחויב במצות ולא העבד, וכן אמרינן במנחות דף צ"ג ת"ר ידו ולא יד עבדו ידו ולא יד שלוחו ידו ולא יד אשתו כל הני למה לי צריכא דאי כתב רחמנא חד הוה אמינא למעוטי עבר דלאו בר מצות אבל שליח דבר מצוה הוא ושלוחו של אדם כמותו אימא לסמוך עכ"ל אלמא דיותר מסתבר למעט עבד מלמעט שליח משום שהשליח חייב במצות ולא העבד לכן לענין מצות יפה כח השליח מכח העבד וכיון שאנו רואין דאפילו עבד יוכל להמנות שליח לשחוט את הפסח על דבר שלא קנה עדיין והוי דבר שלא בא לעולם מכ"ש שליח שיפה כחו הוא בודאי יכול להמנות שליח בדבר שלא קנה עדיין וכ"כ בס' חכמת אדם בבינת אדם סימן ז' שיש חלוק בין ממון למצוה דדוקא בממון יפה כח העבד מכח השליח אבל במצוה אדרבה יפה כח השליח מכח העבד, ע"ש.
ד) וכן משמע מדברי התוס' קידושין דף מ"ב ד"ה ודילמא שהוכיחו שיש שליחות לענין שחיטת הפסח אפילו היכא דאין לו שותפות בגויה ממשנה דפסחים הנ"ל ד' פ"ח הרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי הפסח ושכח מה אמר לו רבו גדי או טלה יקח גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי גדי שלו וטלה שלי ואם שלה אמר לי רבי טלה שלו וגדי שלי ומדקאמר טלה שלי וגדי שלו משמע שאין לו שותפות בגדי אפילו הכי שוחט גדי פטור רבו אלמא דמצי לשוייה שליח אפילו היכא דלית ליה שותפות בגויה עכ"ל התוס', ואם נימא דיפה כחו של העבד מכח השליח אפילו לענין מצוה ולענין שחיטת הפסח אין הוכחת התוס' כלום דאכתי איכא למימר דהיכא דאין לו שותפות בגויה לא מצי משוי שליח, והא שיכול העבד לשחוט את הפסח בעד רבו עבד שאני משום דיד עבד כיד רבו דמי אלא ודאי כדאמרן דלענין שחיטת הפסח או לענין שאר מצות אין יתרון לעבד על שאר שליח דעלמא, וכ"כ בס' כסף נבחר כלל שליחות אות י"ג דדוקא לענין ממון אמרינן דיד עבד כיד רבו דמיא ולא לענין מצוה והוכיח כן מדברי התוס' האלו קידושין ד' מ"ב ועיין שער המלך פ"ב מה' ק"פ מ"ש על דברי התוס' האלו.
ה) ועדיין יש לדחות לכאורה הראיה הנ"ל אשר הבאנו מפסחים ד' פ"ח שיכול אדם למנות שליח בדבר שלא קנה עדיין שהשליח יעשה לאחר שיקנה, ממה דאמרינן בפסחים ד' פ"ח שיוכל הרב למנות שליח לעבדו לשחוט את הפסח הגדי או הטלה שעדיין לא קנה הרב בשעת מינוי השליחות אלמא דיש כח לאדם למנות שליח בדבר שלא קנה עדיין, יש לדחות הראי' הזאת ולומר דלעולם מינוי השליחות של הרב כמאן דליתא הוא כיון שלא היה הגדי או הטלה להרב בשעת המינוי ומה שמועיל כאן לשחוט את הפסח בשביל רבו אינו בשביל מינוי השליחות שמינה אותו אז בשעה שלא היה לו הגדי והטלה רק עכשיו בשעת שחיטת הפסח זוכה בעדו העבד דקי"ל זכין לו לאדם שלא בפניו ועכשיו בשעת שחיטת הפסח כבר יש לו הגדי והטלה לכן יכול לשחוט את הפסח בעד רבו אבל מינויו שמינה אותו רבו לשליח בשעה שלא היה לו הגדי והטלה כמאן דליתא הוא מפני שאין אדם יכול למנות שליח בדבר שלא קנה עדיין. ו) אך גם זה אינו דאי משום זכיה אתינן עלה היה יכול הרב למחות בידו ולחזור בו כשישמע כדין הזכיה כשראובן נותן חפץ ביד שמעון שיזכה בו ללוי יוכל לוי למחות כשישמע את הזכיה ונתבטלה המתנה כדאיתא בב"ב דף קל"ח ובחולין ד' ל"ט דבצווח מעיקרא לא קנה כשזיכה לו ע"י אחר וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן רמ"ה סע' י, ובמשנה דפסחים שם משמע שמעשה השליח קיימים ואין המשלח יכול למחות בידו ולחזור בו אלמא דמשום שליחות הוא ולא מדין זכיה אתינן עלה, לכן סיים המשנה שם שאם שכח רבו מה אמר לו שניהם יצאו לבית השרפה ופטורין לעשות פסח שני ואי מדין זכיה הוא היה יכול למחות בו ולהביא פסח כשר הנאכל לבעלים.
ז) ועוד דאם נימא דדברי המשלח ושליחותו בטלים הם משום שעדיין לא קנה השליח את הגדי והטלה בשעת מינוי השליחות ולא אתינן עלה רק מדין זכיה היינו דאנן סהדי דניחא ליה להמשלח שלא ישאר בלא קרבן פסח, א"כ אע"ג שהרב גלי דעתיה דניחא ליה בגדי מ"מ יוכל היות שיכול השליח לשחוט טלה בעדו דיותר טוב לו שישחט טלה בעדו משישאר בלא פסח כלל כיון דסוף סוף דברי המשלח נתבטלו ודבריו כמאן דליתנייהו דמיין א"כ אין לו להעבד להביא גדי וטלה ולהתנות כדאיתא במשנה רק היה לו להעבד להביאה איזה מהם שירצה ולשחוט אותו פסח בעד רבו מטעם זכיה דזכין לו לאדם שלא בפניו, אלא ודאי כדאמרן דמטעם שליחות הוא ודברי המשלח לא נתבטלו מאומה לכן צריך גדי וטלה ולהתנות כדאיתא במשנה.
ח) ועוד דכל אינך משניות ג"כ משליחות איירו שם בפסחים ולא מדין זכיה כגון ההיא משנה דשם ד' צ"ח חבורה שאבד פסחה ואמרו לאחד צא ובקש ושחוט עלינו והלך ומצא ושחט וכו' דמזה דייק הגמ' בקידושין דף מ"א דשליחות מהני בשחיטת קדשים אלמא דמדין שליחות מיירי ולא מדין זכיה וז"ל הריטב"א שם בקידושין ד' מ"א על הא דמייתי התם האי משנה דפסחים צ"ח חבורה שאבד פסחה כתב הריטב"א וז"ל וכי תימא למה לי קרא דהא זכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו דס"ל להריטב"א דזכיה לאו מטעם שליחות הוא איכא מימר דשאני הכא דהוי מידי דמצוה ודילמא ניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בגופיה וחוב חשוב וכדאמרינן בנדרים מ"א בתורם משלו על של חבירו וכו' ולא עוד אלא דאלו מדין זכיה יכול למחות אחר שחיטה לכי שמע ואנן חזינן דלא מצי הדר ביה דאם שלו נשחט ראשון הוא אוכל משלו והם אוכלים עמו והא לא אפשר אלא מדין שליחות עכ"ל הריטב"א שם ומכל הני טעמי איכא למידק ולהוכיח דגם ההיא משנה דפסחים ד' פ"ח איירי ג"כ מדין שליחות ולא מדין זכיה, אלמא דיש שליחות אפילו בדבר שלא קנה עדיין דלא כהקצוה"ח.
ט) וכן מעשים בכל יום שאדם ממנה שליח או אשתו או שותפו הנושא ונותן בביתו ובבית מסחרו וכל מעשיהם קיימים הם קונים והם מוכרים ולא שמעתי ולא ראיתי מעולם פוצה פה ומצפצף מי שמערער על מכירתם, ולדברי הקצוה"ח מקחם מקח אבל אין ממכרם ממכר מפני שבשעה שהמשלח מינה אותם לשלוחים עדיין לא היה החפץ של המשלח ואין בכחו למנות שליח על חפץ שלא קנה עדיין, לכן אין מכירתם כלום ומעולם לא שמענו כזאת, וצריך לומר כמו שכתבנו דבדבר שאינו מחוסר רק רצון יכול אדם שפיר למנות שליח, ואינו דומה לההיא דנזיר דף י"ב דכשמינה שליח לקדש אשת איש לאחר שתתגרש או לאחר שתתאלמן שאינו מועיל דהתם אי אפשר בשום אופן לקדש אשת איש אפילו ברצון כולם לכן מקרי מילתא דאיהו לא מצי עביד דלא מצי משוי נמי שליח משא"כ בדבר שאינו מחוסר רק רצון מיקרי מילתא דאיהו מצי עביד ושליח נמי מצי משוי.
[והקשיתי אני המסדר אש"ל לפי החלוק שחלק הגאון המחבר בין מידי דתליא ברצון למידי דתליא במעשה דדבר שלבל"ע דתליא ביאתו לעולם במעשה לדברי הכל אין אדם עושה שליח, וא"כ אם בשעה שעשה ראובן את שמעון לשליח לישא וליתן בנכסיו עדיין השדות לא חרושים ולא זרועים ואח"כ כשתצמח תבואה חדשה לא יוכל שמעון למכור את התבואה החדשה דראובן או לקנות את התבואה החדשה דלוי בעד ראובן מטעם דאין אדם עושה שליח בדבר שלבל"ע דמחוסר מעשה ומעשים בכל יום שאין אדם פוצה פה ומצפצף על קנינים כמו אלו ואין מערער ואין מוחה ותירץ לי הגאון המחבר דמ"מ אפילו בכהאי גונא מיקרי מצי עביד דהא יוכל המקנה להקנות מקודם את השדה לפירותיו לכן שליח נמי מצי משוי, וכללא דהאי מילתא דלענין קנין בעינן שיהא בשעת הקנאה על מה לחול הקנין ולהכי אי הוי דבר הנקנה דבר שלבל"ע הא אין להקנין על מה לחול, אבל לענין שליחות עיקרא דהאי מילתא שעושה את גוף השליח שיהא כמו גוף המשלח עצמו, ולהכי עיקר הקפידה הוא שיוכל המשלח לעשות אותו דבר בכל אופן שיהיה עכשיו, ואם יש אופן שיוכל המשלח לעשות אותו דבר תומ"י בלא עיכוב מקרי מצי המשלח עביד ושליח נמי מצי משוי].