אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק כה

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק כה

פרק כד

א) כתב הקצוה"ח סימן קכ"ו ס"ק ט"ז דשליחות אינה מועילה בדבר שלא בא לעולם והביא ראי' לזה מהא דאמרינן בנזיר דף י"ב שאין אדם יכול לעשות שליח לקדש את האשה לאחר שתתגרש מבעלה משום דבשעת מינוי השליחות אכתי אשת איש היא והמשלח אינו יכול לקדשה אז לכן אין המשלח יכול למנות שליח לקדשה לאחר שתתגרש, א"כ אם ראובן אמר לשמעון שדה זו לאחר שאקנה אותה תהא אתה שלוחי ותתן אותה ללוי אין שליחותו כלום כיון דבשעת מינוי השליחות אין לו שדה לראובן והוי דבר שלא בא לעולם, וכן אם אמר ראובן לשמעון לאחר שתגבה חובי מפלוני תתן ללוי אין בשליחותו כלום דהרי החוב הוי דבר שאינו ברשותו ולא קיימא קמיה אלא לאחר הגביה לכן אינו יכול למנות שליח בדבר שאינו ברשותו ע"ש בקצוה"ח. ב) בא ואצלי תמהין דבריו דא"כ כשלוי אמר לשמעון שיקנה שדה מראובן דקי"ל דמהני שליחותו ולוי קונה שדהו של ראובן בקנין חזקה שעושה השליח ומועיל אפילו כשקונה מעכו"ם דלא שייך שם זכיה או כההיא דב"ק ד' ק"ב כשלא הודיעו להמוכר בשביל מי הוא קונה דלא שייך שם זכיה ואמאי מועיל והלא בשעה שלוי מינה את שמעון לשליח לילך ולהחזיק בשל ראובן עדיין היה דבר שאינו ברשותו לגבי לוי המשלח ואמאי מועיל שליחותו של לוי והלא בדבר שאינו ברשותו ובדבר שלא בא לעולם אין כח לאדם למנות שליח, אלא ודאי צריך לומר דכיון שלוי מינה את השליח שיקנה מראובן אם ימכור לו ואם לא ימכור לו לא יקנה לכן לא מיקרי זה כל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח שהרי אם ראובן יתרצה למכור יכול גם לוי לקנות לכן מיקרי זה מילתא דמצי עביד ומצי משוי גם שליח, דדוקא אם לוי היה ממנה לשמעון שיהא שלוחו לחטוף מראובן בע"כ דראובן אז היה שייך לומר כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי כיון דלוי לא יכול לחטוף מראובן בע"כ דראובן לכן לא מצי נמי משוי שליח לשמעון, אבל כיון שלוי אינו עושה שליח לשמעון לחטוף מראובן רק למשוך או להחזיק ולקנות מראובן אם ראובן ימכור לו ובאופן זה כשראובן התרצה למטר יכול גם לוי לקנות לכן יכול לוי לעשות שליח דמקרי שפיר מילתא דמצי עביד דמצי משוי נמי שליח ומועיל אפילו אם המוכר לא ידע או שהוא עכו"ם, וא"כ אם ראובן מינה לשליח את שמעון ואמר לו שדה זו אם אקחנה מפלוני תהא אתה שלוחי ליתן ללוי ג"כ קנה לוי שפיר דשמעון הוי שלוחו כדין דנהי דבשעת מינוי השליחות לא היה השדה של ראובן מ"מ לא מקרי זה כל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי כיון דראובן לא מינה שליח לשמעון לחטוף מפלוני וליתן ללוי רק מינה אותו שליח שאם אותו פלוני יתרצה למכור לראובן אזי יתן את השדה ללוי לכן קונה לוי שפיר דשמעון הוי שלוחו כדין וכן יכול אדם לעשות שליח לקדש אשה והאשה עושה שליח לקבל קידושיה וכן העבד עושה שליח לקבל גיטו וכן כמה דברים כאלו מצינו שאדם עושה שליח אע"ג דבשעת מינוי השליחות עדיין לאו דידיה הוא קנין קידושי האשה או הבעל או שחרור העבד וכיוצא בהם ואפי' הכי מצי משוי שליח אלמא דאפילו בדבר שלא קנה עדיין יכול לעשות שליח א"כ בנידון הקצוה"ח דאמר לו שדה זו לכשאקחנה מזבלון תהא שלוחי ליתנה ללוי ג"כ מהני שליחותו שפיר.

ג) ואין לחלק ולומר דלא דמיין אהדדי דכשלוי מינה את שמעון שליח לקנות מראובן מיקרי שפיר מ לתא דאיהו מצי עביד שהרי לא מחסרא כאן שום מעשה רק ריצוי בעלמא מחסרא כאן שאם ראובן מתרצה למטר ללוי יכול לוי למשוך ולהחזיק לכן יכול לוי ג"כ למנות שליח לשמעון למשוך ולהחזיק חפציו של ראובן, משא"כ אם ראובן מינה את שמעון שליח ואמר לו שדה זו כשאקחנה מפלוני תתנה ללוי זה בודאי מקרי דבר שלא בא לעלם ומקרי מילתא דאיהו לא מצי עביד דלא מצי משוי שליח שהרי עדיין מחסרא כאן מעשה הקנין של ראבון וכל זמן שלא קנהו ראובן אינו יכול למכור וליתן ללוי לכן אינו יכול למנות שליח דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי, וכיוצא בזה כתבו התוס' בנזיר דף י"ב ד"ה מ"ט וכו' לענין הפרשת חלה דהיכא שמחוסר מעשה הלישה והגלגול מקרי מידי דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח א"כ היכא שמחוסר מעשה הקנין מיקרי נמי מילתא דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי שליח.

ד) אך לא נהירא לי לחלק בזה שהרי גם כשאומר ראובן לשמעון שדה זו לכשאקחנה מזבלון תהא אתה שלוחי ליתנה ללוי, גם בזה אינו מחוסר מעשה הקנין רק רצון לבד מחסרא כאן, שהרי אם ירצו ראובן וזבלון יכולים ליתן את השדה ללוי ותיכף ומיד יכול ראובן להקנות את השדה מזבולון ללוי אם רק ירצה זבלון נמצא שאינו מחוסר כאן רק ריצוי ולא מעשה ומקרי שפיר מילתא דאיהו מצי עביד ומצי משוי נמי שליח ואין זה דומה למ"ש התוס' בנזיר שם דהיכא דמחוסר מעשה הלישה והגילגול מקרי מילתא דאיהו לא מצי עביד דלא מצי משוי שליח דהתם בלא מעשה הלישה והגילגול אי אפשר להפריש חלה אפילו אם ירצו שניהם הכהן והבעל הבית ג"כ אין הפרשת חלה בלא לישה וגלגול וכן ההיא שכתבו התוס' שם לענין יבמה כשכותב לה גט ואומר לה לכשאכנסך אגרשך דמחוסר מעשה לבוא עליה ג"כ אי אפשר לגרשה בשום אופן אם לא יבוא עליה לכן מקרי מחוסר מעשה אבל כאן כיון דאפשר לראובן ולזבלון להקנות ללוי בלא שום מעשה הקנין ואינו מחוסר רק רצון לבד והיכא שאינו מחוסר מעשה כלל רק רצון לבד לא מקרי מילתא דאיהו לא מצי עביד ומצי שפיר לעשות שליח.

ה) ו א"כ לא דמיא נמי לההיא דנזיר דף י"ב אשר משם מביא הקצוה"ח ראי' לדבריו דאיתא התם שאם אדם מינה שליח לקדש אשה לאחר שתתגרש מבעלה אין בשליחותו כלום משום דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד שליח נמי לא מצי משוי, התם שאני דבשום אופן לא תוכל האשה להתקדש לאיש אחר בלא מעשה הגירושין אפילו אם יתרצו כולם לזה המקדש והאשה והבעל אפילו הכי אין ביד אדם לקדש אשת איש ומחוסר מעשה הגירושין ומקרי שפיר מילתא דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי נמי שליח, אבל בקנין ממון דאם יתרצו כולם לזה יוכלו להקנותו ללוי בלא שום מעשה בינתים מיקרי שפיר מילתא דמצי עביד ומצי משוי נמי שליח.

ו) ויש לי להביא ראי' ברורה לדברי שיכול אדם לעשות שליח בדבר שלא קנה עדיין והשליח יעשה את השליחות לאחר שיקנה דלא כהקצו"ה ממה שכתב מרן הב"י ביו"ד סימן שכ"ז בשם ספר התרומות וז"ל וכתב עוד שהתלמיד הוא כמו אורח יכול לומר לבעלת הבית להפריש חלה מכל עיסה שיהא לו אחר כך אפילו מאותם שיקנה ואינה צריכה ליטול רשות בכל פעם עכ"ל וכן פסק מרן המחבר בשו"ע סימן שכ"ח סע' ג' ע"ש והנה מה שהמשלח יכול לעשות שליח בעוד שהוא קמח ולא נתגלגלה העיסה ולא נילושה עדיין אע"ג דקי"ל שהמפריש חלתו קמח הרי הוא גזל ביד כהן (עיין יו"ד סימן שכ"ז) והמשלח אינו יכול להפריש עכשיו כל זמן שהוא קמח וא"כ אית לנו לומר דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי לעשות שליח כבר תירצו התוס' בנזיר דף י"ב ושאר מפרשים מפני שיכול להביא עיסה מגולגלת ולומר עיסה זו תהא חלה על קמח זה לכשיהא נילוש ועיין בשו"ע סימן שכ"ח סעי' א' שכתב המחבר וז"ל אבל המפריש קמח ואומר כשתעשה עיסה יחול עליה שם חלה דבריו קיימין עכ"ל וא"כ דבר פשוט הוא שיכול למנות שליח בעוד שהוא קמח כיון שגם הוא יכול לעשות ולהפריש במודו קמח א"כ הוי מילתא דמצי עביד ומצי משוי שליח (עיין ביאור הגר"א ריש סימן שכ"ז ובחידושי רעק"א שם סוף סימן שכ"ח מה שכתבו בזה ע"ש)

ז) אך זהו תימה לדברי הקצוה"ח איך יכול לעשות שליח בדבר שלא קנה עדיין שהשליח יתרום את החלה לאחר שיקנה והלא כיון שהמשלח אינו יכול לתרום דבר שאינו שלו הוי מילתא דאיהו לא מצי עביד ולא מצי משוי נמי שליח אלא ודאי צריך לומר כמו שכתבנו דכיון שאינו מחוסר רק רצון לבד לא מיקרי מילתא דאיהו לא מצי למיעבד רק מקרי מילתא דאיהו מצי למיעבד ומצי נמי משוי שליח, וכאן נמי אינו מחוסר רק ריצוי לבד שהרי אם ירצה בעל הקמח יתן לו רשות להפריש ואינו צריך שום קנין ומעשה לכן מקרי שפיר מילתא דאיהו מצי למיעבד שיכול ג"כ לעשות שליח והוא דלא כהקצוה"ח, ומצאתי בס' שושנת העמקים סוף כלל כ"ג שתמה על דברי מר"ן הב"י ושו"ע סימן שכ"ח סע' ג' שכתב שהאורח יכול לומר לבע"ה להפריש לו חלה מכל העיסות שיקנה אח"כ תמה שם וכתב וז"ל כיון דעדיין לא קנה הקמח הוי דבר שלא בא לעולם כמו שדה זו קנויה לך לשאקחנה דאינו כלום למ"ד אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם עכ"ל ע"ש שהניח בצ"ע, ולדברינו אין זה קושיא כלום כאשר כתבנו דבדבר שאינו מחוסר רק רצון לבד מקרי מילתא דאיהו מצי למיעבד ומצי משוי נמי שליח.

ח) ולכאורה יש להקשות מ"ש דלענין דבר שלא בא לעולם קי"ל דהאומר לחברו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך דמקרי דבר שלא בא לעולם ואין הלוקח קונה והוי כמו שאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרש או לאחר שימות בעליך דלא הוי קידושין משום דהוי דבר שלא בא לעולם אלמא דלענין קנין דבר שלא בא לעולם שניהם שוים ושניהם נקראים דבר שלא בא לעולם, ומ"ש דלענין שליחות חלוקים הם זה מזה דהאומר לשלוחו שדה זו לכשאקחנה תהיה שלוחי להקנות אותה ללוי מצי משוי שליח כמו שהוכחנו והאומר לשלוחו שיקדש אשה לאחר שתתגרש לא מצי משוי שליח כדאיתא בנזיר ד' י"ב שהבאנו לעיל ומ"ש זה מזה.

ט) ונראה דהיינו טעמא שיש חילוק בין מכירה לשליחות, דבשליחות אפילו אם החפץ הנמכר הוא בעולם וברשותו מ"מ המשלח והשליח בשעת מינוי השליחות אינם עושים מאומה בהחפץ הנמכר רק שהמשלח עושה את ידי השליח כידיו, א"כ לא איכפת לן כלל אם החפץ הוא בעולם או לא, דאפילו אם אין החפץ בעולם בשעת מינוי השליחות מ"מ יוכל המשלח לעשות את ידי השליח כידיו כיון שהשליח והמשלח ישנם בעולם, ובאמת היה ראוי לומר דאפילו אם ראובן עושה שליח לשמעון לקדש לו אשה לאחר שתתגרש או לאחר שימות בעלה ג"כ חייל השליחות כיון שהשליח והמשלח אינם עושים כעת במעשה הקידושין שום דבר רק שהמשלח עושה את ידי השליח כידיו א"כ מה איכפת לן בזה שהאשה היא עכשיו אשת איש ואינה ראויה לקידושין כיון שהשליח והמשלח אינם עסוקים כעת במעשה הקידושין רק במינוי השליחות, מ"מ קי"ל בנזיר ד' י"ב שאינו יכול לעשות שליח בהאי גונא מפני כי כן הוא ההלכה בשליחות דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח לכן לא יכול ראובן לעשות שליח לקדש לו אשה לאחר שתתגרש או לאחר שימות בעלה.

י) וכיון דבאמת ישנה לשליחות על מה לחול כיון שהשליח והמשלח הם בעולם רק כי כן הוא ההלכה בשליחות דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח א"כ הוא דוקא באופן זה שהמשלח אינו יכול בשום אופן לקדש לו אשה קודם גירושין או קודם מיתת בעלה דוקא בהאי גונא באה ההלכה ואמרה כל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא יוכל לעשות שליח, אבל באם ראובן אומר לשלוחו שדה זו לכשאקחנה תהיה שלוחי להקנותו ללוי כיון שראובן יכול לקנות את השדה גם עכשיו אם יתרצה בעל השדה למוכרו קרינן בזה שפיר מילתא דאיהו מצי עביד ויכול לעשות גם שליח וכל זה הוא רק לענין מינוי השליחות

יא) משא"כ לענין מכירה כיון שהקנין צריך לחול על החפץ הנמכר לכן שפיר בעינן שהחפץ יהיה ברשותו של המוכר בשעת המכירה ואם אין החפץ ברשות המוכר בשעת המכירה אין לו להקנין על מה לחול ומקרי דבר שלא בא לעולם ולא קנה, לכן כשאומר ראובן לשמעון שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מקרי דבר שלא בא לעולם ואין המכירה חלה כמו באומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגרש או לאחר שימות בעליך שאין הקידושין חלין ושניהם שוים דכמו שאינן יכולים לחול הקידושין על האשה קודם שנתגרשה מבעלה או קודם שימות בעלה כך לא חיילה המכירה מה שראובן מוכר שדהו של זבלון לשמעון, לכן כשאומר ראובן לשמעון, שדה זו לכשאקחנה מזבולון קנויה לך לא קנה שמעון מפני שאין לו להקנין על מה לחול ומקרי דבר שלא בא לעולם, מה שאין כן לענין שליחות דהשליחות אינה חיילה על החפץ הנמכר רק על השליח וכיון שהשליח ישנו בעולם לכן מהני שפיר.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה