משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק כד
והנה האחרונים הביאו ראיה דבעינן שלוחו של בעל הממון מירושלמי בפ' התקבל הלכה א' ובירושלמי דמעשר שני דז"ל הירושלמי שם רבי עזריה בעי קומי ר' אף לענין מתנה כן אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו אמר ליה תמן התורה זיכתה אותה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שהוא שלה אית לך מימר במתנה אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו, ועוד מן הדא דאמר ר' יוסי יעקב בר זבדי ר' אבהו בשם ר' יוחנן אמר ליתן מתנה ובירו וביקש לחזור בו חוזר בו קם ר' יוסי עם ר' יעקב זבדי אמר ליה והיינו הן צדק אמרו בשעה שאמר הן צדק ה עכ"ל הירושלמי שם אלמא שאין אדם עושה שליח לקבל זכה מחבירו משום שאין אדם יכול לעשות שליח לקבל דבר אינו שלו רק בגיטין משום דהתורה זיכתה לה בגיטה והיא שה שליח לקבל דבר שהוא שלה אלמא דבעינן שבעל הממון יעשה את השליח אבל בדבר שאינו שלו לא שייך שליחות שהנותן כבר הבטיח להמקבל שיתן לו את המתנה מ"מ שהנותן יכול לחזור בו אין בכח המקבל למנות שליח, וזה ובתא לדברינו דאמרינן דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל זמון רק בזכיה לבד בעינן שלוחו של בעל הממון שהרי הירושלמי הזה מוכח שגם בשליחות בעינן שלוחו של בעל הממון.
אך המעיין בירושלמי שם יראה שאין זה ענין כלל לשלוחו של בעל הממון דמעיקרא הביא שם ירושלמי מחלוקת דרבי ורבי נתן אי הולך כזכי דמי או לא מחלוקת דרבי ור' נתן שהובא בבבלי במס' גיטין ד' ס"ג כשהאשה אמרה לשליח התקבל לי גיטי והשליח אמר לבעל אשתך אמרה התקבל לי גיטי והבעל אומר לשליח הולך ותן דרבי ס"ל דהולך כזכי דמי ואם רצה לחזור לא יחזור ור' זן ס"ל דהולך לאו כזכי דמי ואם רצה לחזור יחזור, ועל זה אי שאלת הירושלמי ששאל אם לענין מתנה כן היינו אם לוי לשמעון ראובן הבטיחני ליתן לי מתנה לכן לך וקבל מתנה בעדי וכן עשה שמעון כי הלך אצל ראובן וראובן אמר לשמעון הולך המתנה ללוי שאל הירושלמי אם הולך כזכי מי במתנה כהאי גונא או לא כי יוכל היות דתליא ג"כ מחלוקת דרבי ור' נתן כמו שנחלקו לענין גיטין אולי כך נחלקו ג״כ לענין מתנה אם הולך כזכי דמי או לא ואולי מתנה שאני גיטין דבגט כיון שהתורה זכתה לה בגיטה לכן הולך כזכי מי אבל במתנה יען כי הוא דבר שאינו שלו לכן הולך דידיה או נוכי דמי וכן פירש הפני משה בירושלמי דמס' גיטין וכן דורש הגאון מהרא"ל המפרש בירושלמי דזרעים דספיקו של ירושלמי הוא אם הולך ותן לה במתנה תליא ג"כ במחלוקת רבי ור' נתן אי הולך כזכי דמי או לא א"כ משמע להיפוך דוקא כשאמר הנותן לשלוחו הולך מתנה לפלוני אזי לא קנה המקבל מפני שגילה הנותן את דעתו שאין רצונו בזה שיהא שליחו לקבלה לכן לא קנה המקבל אבל אם לא גילה הנותן את דעתו שאין רצונו שיהא זה שליח לקבלה שפיר קנה המקבל משום שליחותו של זה דיש ביד כל אדם למנות שליח אפילו על דבר שאינו שלו דלא בעינן שלוחו של בעל הממון.
ג) אך דברי הירושלמי צריכין ביאור במה שתלה את הדבר אם אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו או לא, כי לפי דברינו צריך לומר דפירוש הירושלמי הוא דבגיטין כיון שהתורה זיכתה לה בגיטה לכן הולך כזכי אליבא דרבי, אבל במתנה לפי שהוא דבר שאינו שלו כלל לכן הולך לאו כזכי דמי, א"כ צריך ביאור איך תליא הולך כזכי בזה, ונראה לבאר את דברי הירושלמי הנ"ל ע"פ מה שכתבו התוס' בגיטין דף י"א וי"ב ד"ה כל האומר שיש חלוק בין מלוה למתנה דלענין מלוה קי"ל דהולך כזכי דמי וכשאומר ראובן לשמעון הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אם בא הנותן לחזור אינו חוזר, אבל לענין מתנה כשאומר ראובן לשמעון הולך מתנה זו ללוי קי"ל דהולך לאו כזכי דמי וכ"כ שאר פוסקים וכן הוא בטור ובשו"ע חו"מ סימן קכ"ה סע' א' וסע' ה' שיש חלוק בין מלוה למתנה אלמא דלשון הולך פעם משתמע כלשון זכי ופעם משתמע לשון הולך ותן ליד המקבל ולאו כזכי דמי ותליא בין אם יש לו שום זכות וקנין להמקבל בהדבר הנשלח או אם אין לו זכות, ובמלוה כיון שהלוה הוא מחויב לשלם להמלוה לכן אמרינן דבעין יפה נותן לו ודעתו של הנותן לזכות לו תיכף ומיד כשבא החפץ ליד השליח, אבל במתנה כיון שאין שום זכות להמקבל בהאי חפץ לכן אמרינן שאין דעתו של הנותן לזכות לו מיד כשבא החפץ ליד השליח רק דעתו של הנותן הוא שלא יקנה המקבל את החפץ הזה רק כשיבוא החפץ ליד המקבל אז יקנה בו ולא קודם לזה. וז"ל הב"ח סימן קכ"ה ד"ה ודוקא במלוה וטעמו כתב הר"ן והמרדכי פ"ק דגיטין דכיון דבחנם נותן לו ובקושי אין דעתו שיצאו מכחו עד שיגיע ליד המקבל מתנה והתוס' איירי כשהמקבל לא עשה שליח כלל לשום אדם רק שראובן אמר לשמעון הולך חפץ זה ללוי וגם לא איירי התוס' שהבטיח ראובן ללוי ליתן לו את החפץ מעיקרא וכיון שאין לו ללוי שום זכות בהאי חפץ שהרי לא הבטיחו ראובן כלל ליתן לו וגם לא שמע ראובן שלוי עשה שליח לקבלה לזכות מידו אבל הירושלמי איירי כגון שראובן כבר הבטיח ללוי ליתן לו את החפץ שלו וגם שמע ראובן שלוי רוצה לזכות מיד בבואו ליד השליח ועשה לשמעון שליח לקבלה לזכות בעדו ולהכי מספקא ליה כיון שראובן כבר הבטיח ללוי ליתן לו את החפץ שלו וגם שמע ראובן שלוי רוצה לזכות מיד בבוא ליד השליח שהרי לוי עשה לשמעון שליח לקבלה לזכות בעדו [וכ"כ התוס' בגיטין ד' ס"ג ד"ה רבי אומר ע"ש וכ"כ הר"ן ושאר מפרשים דמחלוקת רבי ור' נתן בגיטין איירי בכהאי גונא] א"כ יש מקום לומר דהולך כזכי דמי בכהאי גונא ויש להסתפק אם דמיא למלוה דהולך כזכי דמי או דמיא לגיטין שנחלקו רבי ורבי נתן אם הולך כזכי דמי או לא, לכן השיב הירושלמי דבמתנה מודים כולי עלמא דהולך לאו כזכי דמי ואפילו בכהאי גונא שהבטיח ראובן ללוי ליתן לו מתנה וגם לוי עשה לשמעון שליח לקבלה לזכות בעדו מ"מ הולך לאו כזכי דמי לכולי עלמא ואינה דומה המתנה לא למלוה ולא לגיטין ואפילו רבי דס"ל דהולך לענין גיטין כזכי דמי מ"מ במתנה מודה דלאו כזכי דמי, משום דשאני גט שהתורה זיכתה לה בגיטה והיא עושה שליח לקבל דבר שלה לכן הוי הולך כזכי דהוי כמו מלוה כיון שהמלוה עושה שליח לקבל דבר שהוא שלו שכבר נתחייב לו הלוה לכן הולך כזכי דמי במלוה וכן בגיטין כיון שהתורה זיכתה לה בגיטה לכן הוי הולך כזכי כמו במלוה, אבל במתנה כיון שהמקבל עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו לכן הוי הולך דידיה לאו כזכי, וסיים הירושלמי דאע"פ שכבר הבטיח ראובן ללוי ליתן לו את המתנה מ"מ הבטחתו זאת אינו עושה את דין המתנה הזאת כדין מלוה לענין הולך כזכי כיון דאמר ר' יוחנן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ויכול לחזור בו לכן הולך לאו כזכי דמי כמו"ש התוס' דבמתנה קי"ל דהולך לאו כזכי דמי דהבטחתו לאו כלום היא וכמו שלא הבטיחו דמי, ואם אמר הנותן להשליח הולך דבר זה לפלוני אין השליח זוכה תומ"י לפלוני, אלא א"כ הגיע ליד פלוני ד) והא דאמרינן דשליח מתנה אינו דומה לשליח הגט לענין הולך כזכי היינו אליבא דרבי דס"ל דהולך בגט כזכי דמי ואם נימא דבמתנה הולך לאו כזכי דמי לדידיה צריכין אנו לחלק ולומר שיש חלוק בין גיטין למתנה דבגט כיון דהתורה זיכתה לה בגיטה לכן הולך כזכי אבל במתנה כיון דהוי דבר שאינו שלו לכן הולך דידיה לאו כזכי דמי, אבל אליבא דר' נתן דס"ל דאפילו בגיטין נמי הולך לאו כזכי דמי לדידיה אין לנו שום חלוק בין שליח מתנה לשליח הגט כי בין בזה ובין בזה הולך לאו כזכי דמי.
ה) והנה בגיטין ד' ל"ב איתא אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי והוא איפכא מדברי הירושלמי הנ"ל דס"ל דשליח מתנה אינו כשליח הגט לענין הולך כזכי דמי ואם נרצה להשוות את הירושלמי עם הגמ' דידן ולא נרצה לומר דפליגי אהדדי נצטרך לומר דאביי כר' נתן ס"ל דהולך לאו כזכי דמי גם לענין גיטין להכי דמיין אהדדי שליח מתנה ושליח הגט דבשניהם הולך לאו כזכי דמי, וכן משמע מדברי הרי"ף והרא"ש בפ' התקבל שהוכיחו דהלכה כר' נתן דהולך לאו כזכי דמי בגיטין מהא דאמר אביי דשליח מתנה הרי הוא כשליח הגט נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי, אלמא דמילתא דאביי אליבא דר' נתן איתמר ולא אליבא דרבי ולר' נתן שניהם שוים שליח מתנה ושליח הגט.
ו) עוד נוכל לומר דמילתא דאביי נאמרה אפילו אליבא דרבי דס"ל דהולך בגיטין כזכי דמי והא דאמר אביי כאן דבשליח מתנה ושליח הגט הולך לאו כזכי דמי יש לומר דאביי איירי שהאשה או המקבל מתנה לא אמרו אל השליח כלל שיהא שליח לקבלה ובזה מודה גם רבי דלא אמרינן הולך כזכי דמי דדוקא בנידון הירושלמי דאיירי כשאמרה האשה לשליח התקבל לי גיטי וגם השליח אמר כן לבעל ואשתך אמרה התקבל לי גיטי אזי אמרינן דהולך כזכי דמי דמסתמא היה דעתו לעשותו שליח לקבלה כמו שאמרה היא אבל במילתא דאביי כיון דאיירי שהאשה לא אמרה כלל לשליח התקבל לי גיטי לכן הולך דידיה לאו כזכי דמי וכן כתבו התוס' בגיטין ד' ס"ג במילתא דרבי דס"ל שם דהולך כזכי דמי וז"ל ואע"ג דבסוף פ"ק לעיל ד' י"ד סבר ר' יהודא הנשיא דהיינו רבי דהולך לאו כזכי דמי גבי הולך מנה לפלוני שאני הכא כיון שאמר ליה שליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי סתמא דמילתא דאדעתא דהכי יהיב ליה עכ"ל התוס' שם וכ"כ התוס' בפ"ק דגיטין ד' י"ד ד"ה ור' יהודא הנשיא וכ"כ הר"ן ושאר מפרשים.
ו) וכן משמע מדברי התוס' דף ל"ב ד"ה להולך דמילתא דאביי דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט נפקא מינה להולך לאו כזכי דמי איירי שלא אמרו כלום האשה והמקבל מתנה להשליח רק איירי שהנותן או הבעל לבד אמרו, לשליח הולך גט זה לאשתי או הולך מתנה לפלוני אבל האשה או המקבל מתנה לא אמרו לשליח כלל דזה לשונם שם בגט לא שייך לומר הולך לאו כזכי דמי דאפילו זכי נמי לא מהני ולא נקטיה אלא לסימנא בעלמא לומר כי היכי דלא מהניא הולך בגט לא מהני נמי במתנה עכ"ל התוס' שם, ואם נימא דהתוס' ס"ל ג"כ כשיטת הרי"ף והרא"ש דדברי אביי איירי שהאשה אמרה לשליח התקבל לי גיטי אין מקום לדברי התוס' האלה דבודאי אם אמר זכי היה זוכה להאשה תיכף כשבא הגט ליד השליח כדאיתא בגיטין דף ס"ג דאפילו ר' נתן דס"ל דאם אמר הולך ותן דלאו כזכי דמי מ"מ אם אמר זכי לה אם רצה לחזור לא יחזור מפני שזכה לה מיד והוא דבר פשוט בכמה דוכתי דכשאומר זכי זכה לה מיד, אלא ע"כ צריך לומר דס"ל להתוס' דמילתא דאביי איירי שלא אמרו כלום האשה והמקבל מתנה אל השליח, וא"כ אין ראי' ממילתא דאביי דהלכה כר' נתן כמו שהביאו הרי"ף והרא"ש דאיכא למימר דדוקא כשלא אמרה האשה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך לה התם הוא דאמר אביי דהולך לאו כזכי דמי אבל בפלוגתא דר"נ ורבי דאיירי שאמרה האשה לשליח התקבל לי גיטי התם יוכל היות דהלכה כרבי דהולך כזכי דמי לענין גיטין ויוכל היות דלענין מתנה ג"כ הולך כזכי דמי באופן זה כשאמר המקבל לשליח לך והתקבל לי מתנה מפלוני אשר הבטיח לי ודלא כהרי"ף והרא"ש שהביאו ראי' ממילתא דאביי דאין הלכה כרבי רק כר' נתן.
ח) ויש להביא ראי' לדברי התוס' האלה דהנה במס' גיטי ד' ס"ג איתא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך וחן לה אמר ר' אבא אמר רב הונא נעשה שלוחו ושלוחה וחולצת למימרא דמספקא ליה לרב אי הולך כזכי דמיא אי לאו כזכי דמי והא איתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר עכ"ל הגמ' ודברי הגמ' תמוהים מאי מקשה הגמ' מגט לבע"ח והלא התוס' דף י"ב כתבו שיש חלוק בין מתנה לבע"ח לענין הולך כזכי דבמתנה הולך לאו כזכי ובחוב הולך כזכי דמי וכיון דאמר אביי דשליח מתנה ושליח הגט שוים הם לענין הולך דלאו כזכי דמי א"כ ממילא יש חילוק בין גט לבעל חוב דגט הוי כמתנה דלא עדיף כ"כ כח זכותו דשליח כמו בחוב לענין הולך כזכי, א"כ לענין חוב ס"ל לרב דאם בא לחזור אינו חוזר משום דהולך כזכי דמי אבל לענין גט דכמתנה דמיא מספקא ליה לרב אי הולך כזכי דמי או לא ומאי מקשה הגמ' מגט אחוב אלא ע"כ צריך לומר דלא קאמרי התוס' דהולך לאו כזכי דמי במתנה רק היכא שהמקבל לא אמר לשליח התקבל לי מתנה מפלוני וכן מילתא דאביי דאמר דשליח מתנה ושליח הגט הולך לאו כזכי דמי מיירי ג"כ באופן זה שהאשה והמקבל מתנה לא אמרו לשליח שיקבל את הגט והמתנה בעדם דוקא התם הולך לאו כזכי דמיא אבל אם האשה או המקבל מתנה אמרו לשליח שיקבל בעדם את הגט והמתנה אזי גם שליח הגט והמתנה לא גרעי משליח בעלי החוב היכא שלא אמר המלוה לשליח קבל את החוב וכמו דבשליח החוב הולך כזכי דמי אף נמי בשליח מתנה וגט ג"כ הולך כזכי דמי, עכ"פ מוכרח הדבר לומר כפירוש התוס' דמילתא דאביי לא איירי שאמרו האשה והמקבל מתנה לשליח שיקבלו את הגט והמתנה דאם איירי שאמרו האשה והמקבל מתנה לשליח שיקבל את הגט והמתנה בעדם ואפילו הכי הולך לאו כזכי דמי במתנה וגט א"כ מאי מקשה הגמ' מחוב אגט דבחוב בודאי הולך כזכי דמי ובגט לאו כזכי דמי דכמתנה דמיא אלא ודאי מילתא דאביי איירי שלא אמרו האשה והמקבל מתנה להשליח שיקבל את הגט בעדם כפירוש התוס' דלא כשיטת הרי"ף והרא"ש שהוכיחו ממילתא דאביי שהלכה כר' נתן.
ט) ולשיטת הרי"ף והרא"ש צריך לומר שהוכיחו דמילתא דאביי איירי שאמרו האשה והמקבל מתנה לשליח שיקבל את המתנה והגט דאי איירי שלא אמרו לשליח שיקבל את המתנה והגט א"כ לא שייך למימר בשליח הגט דהולך לאו כזכי כקושיית התוס' דאפילו אם יאמר זכי לא מהני בגט לכן והוכיחו הרי"ף והרא"ש דמילתא דאביי איירי שאמרו הבעל והאשה להשליח שיקבל את הגט והמתנה בעדם ואפילו הכי הולך לאו כזכי דמי במחנה ובגט אבל בחוב הולך כזכי דמי אפילו אם לא אמר המלוה לקבל את החוב והא דמשמע בגיטין ד' ס"ג דבגט היכא שאמרה האשה לשליח התקבל לי עדיף טפי ודמיא לבעל חוב ומשום זה מקשה הגמ' מחוב אגט צריך לומר להרי"ף והרא"ש דההיא סוגיא דגיטין ד' ס"ג פליגא על אביי דאביי ס"ל בין אם אמרו האשה והמקבל מתנה לשליח שיקבל את הגט והמתנה ובין לא אמרו אמרינן דהולך לאו כזכי דמיא ובחוב הולך כזכי דמיא אפילו אם לא אמר המלוה כלל שיקבלו את הלואתו מן הלוה והסוגיא דדף ס"ג ס"ל דגט היכא שאמרה האשה לשליח לקבל את הגט ג"כ דמיא לחוב ולרב דס"ל בחוב דהולך כזכי דמי ס"ל ג"כ בגט היכא שהאשה אמרה לקבל דכזכי דמיא והרי"ף והרא"ש פסקו כאביי והיינו כר' נתן דהולך בגט לאו כזכי דמיא אפילו אם אמרו האשה והמקבל לשליח שיקבל את הגט והמתנה מיד המשלח.
י) והנה הטור ומרן המחבר בחו"מ סימן קכ"ה כתבו דהולך כזכי דמי לענין חוב אבל לענין מתנה הולך לאו כזכי דמי וסיימו שם סעיף ה' דאפילו עשאו שליח לקבל ואמר לו הנותן הולך לאו כזכי דמי, ובבאר הגולה כתב שם וז"ל הב"י לא כתב מוצא הדין וכו' ע"ש שדחק למצוא מקור לזה דאם עשאו המקבל שליח לקבלה מסתברא שיועיל הולך דכזכי דמי ומנין לנו לומר דלאו כזכי דמי ונראה דלשיטת הרי"ף והרא"ש שפירשו דמילתא דאביי דאמר הולך לאו כזכי דמי במתנה ובגט איירי שהאשה והמקבל מתנה אמרו לשליח שיקבל את הגט או את המתנה והנותן והבעל אמרו הולך, הרי בהדיא מפורש הדין בגמ' דאפילו אם עשאו המקבל שליח לקבלה אעפ"כ אמרינן דהולך לאו כזכי דמי.
יא) אך לשיטת הר"ן בפ' התקבל ושאר מפרשים דס"ל דמילתא דאביי לא נאמרה רק אם האשה והמקבל לא עשוהו שליח לקבלה אבל אם האשה והמקבל עשוהו שליח לקבלה בזה לא איירי אביי מאומה א"כ בודאי אין לנו מקור לדברי המחבר שפסק דהולך לאו כזכי דמי היכא שעשאו המקבל שליח, ואדרבה מההיא דגיטין ד' ס"ג משמע דשליח הגט היכא שהאשה עשתהו שליח דמי לשליח החוב ולדברי אביי דאמר דשליח מתנה ושליח הגט שוים הם לענין הולך דלאו כזכי דמי שמעינן מזה דגט ומתנה היכא שהמקבל והאשה עשוהו שליח לקבלה והבעל או הנותן אמרו הולך דמיא לשליח החוב, וכיון דאנן קי"ל דהולך בחוב כזכי דמי א"כ אית לנו לומר דגם במתנה היכא שהמקבל עשהו לשליח לקבלה ג"כ כזכי דמיא, א"כ תימא על מרן המחבר והרמ"א שפסקו בחו"מ סימן קכ"ה דהולך לאו כזכי דמי במתנה אפילו היכא שהמקבל עשהו שליח לקבלה מ"ש מתנה מגט דבגט משמע דהיכא שהאשה עשתהו שליח לקבלה כזכי דמי אמאי לא נימא ג"כ במתנה שיהא כזכי כיון שהמקבל עשהו שליח, ובאמת על מר"ן המחבר אין להקשות מידי שהרי גם לענין גט הוא פוסק באה"ע סימן ק"מ סעי' ו' דהולך לאו כזכי אפילו אם האשה עשתהו שליח לקבלה והוא מפני שפוסק כשיטת הרי"ף והרא"ש שפסקו כרבי, אך על הרמ"א יש להקשות דמשמע מדבריו באה"ע סימן ק"מ סע' ו' בהגה שכתב וי"א דבתן לה הויא ספק מגורשת ומשמע דבגט הוי ספק אם הולך כזכי דמי או לא וא"כ יש לנו לומר דגם במתנה יהא ספק אם הולך כזכי דמי או לא.
קיב) ועיין שם בב"ש סק"י שכתב וז"ל גם הולך לה לחוד נמי הוי ספק, גם להפוסקים האלה דפסקו כרב ע"ש בב"ש והוא כמסקנת הגמ' דרב מספקא ליה במלוה ובגט אם הולך כזכי דמי או לא משום דמפסקא ליה אי הלכה כר' או כר' נתן וא"כ ק' במתנה נמי לימא הכי דספקא היא אם הולך כזכי דמי או לא, וא"כ ק' אמאי לא הגיה הרמ"א בחו"מ סימן קכ"ה מאומה על דברי המחבר ואפשר דסמכו על דברי הירושלמי הנ"ל שמחלק בין גט למתנה דהיינו אפילו למ"ד דהולך כזכי דמי בגט מ"מ במתנה מודה גם רבי דהולך לאו כזכי דמי משום דגט שאני שהתורה זיכתה לה בגיטה לכן הולך כזכי אליבא דרבי אבל במתנה לאו כזכי דמי, לכן אע"פ שלענין גט יש שכתבו דהוי ספק לדידן אם הולך כזכי דמי או לא מ"מ לענין מתנה מודים כולי עלמא דלאו כזכי דמי.