אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק כב

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק כב

פרק כא

א) ובזה שכתבנו לעיל אות ג' שגם למ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אין שום חילוק בין הני תרי בעלי ממון היינו אם הממון הוא בעצם של העכו"ם ושמעון בא לתפוס בעד לוי כיון שלוי בעצמו אינו יכול לתפוס מהעכו"ם אבל אם הוא רק חב לחבירו יכול שפיר שמעון לתפוס בעד לוי אם נימא שאין שום חילוק בין הני תרי בעלי ממון, נראה לי להסביר בזה דברי הגמ' דגיטין ד' י"א דאיתא שם האומר תן גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי ר"מ וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לו אלא בפניו עכ"ל המשנה ובגמ' שם איתא ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה וכו' ואפילו במקום שחב לאחרים ומסיק הגמ' דמשו"ה קנה העבד משום דכל האומר תנו כאומר זכו דמי ע"ש בגמ' ובתוס' ובשאר ראשונים מה שדחקו בפירוש דברי הגמ' איזה שייכות יש לזכיית השיחרור לתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים איך יכול שום אדם לתפוס השטר מהאדון בעל כרחו והלא האדון אינו חייב כלום לעבדו ואיך נחשב כאן חב לאחרים ע"ש מה שדחקו. ולדברינו שכתבנו באות ג' יש לומר דהנה זה אנו רואים דהס"ד של הגמ' היה דמה שאמר תן שטר שחרור זה לעבדי תן לאו כאומר זכה דמי שהרי אח"כ מסיק הגמ' ואומר כל האומר תנו כאומר זכו דמי מכלל דמעיקרא ס"ד דאומר תנו לאו כאומר זכו דמי, ופירוש זכה בשטר שיחרור זה לעבדי היינו שאדון עושה את ידי שמעון השליח כידי העבד כמו דקי"ל בכל מקום דזכין לאדם שלא בפניו היינו שיש כח ביד ראובן הבעל הממון לעשות את ידי שמעון השליח כידי לוי אף כאן שאם האדון אומר זכה בשטר שיחרור זה לעבדי עושה האדון ג"כ את ידי שמעון השליח כידי לוי.

ב) וכל זה באומר זכה אבל לפי הס"ד דהשתא דהאומר תנו לאו כאומר זכו דמי א"כ האדון לא עשה את ידי שמעון השליח כידי העבד, א"כ תליא בזה דאם נאמר דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והוא דכיון שהוא חב לאחרים אין כח ביד השליח שיעשה את עצמו שליח לחוב לאחרים דבעינן שבעל הממון יעשהו שליח לתפוס וכאן נקראים הבעלי חובות אשר מגיע להם היזק מזה נקראים בעלי הממון א"כ כאן נמי השליח בעצמו אין בכחו לעשות את עצמו שליח שיהא ידיו כיד העבד כיון שהוא חב בתפיסתו להאדון שהוא בעל הממון ואנו בעינן שלוחו של בעל הממון אבל אם נימא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה א"כ אנו רואים דלא בעינן שלוחו של בעל הממון כלל דכאן נקראים בעלי ממון הבעלי חובות האחרים ואפילו הכי ס"ל דיכול לתפוס אלמא דלא בעינן שלוחו של בעל הממון א"ה גם כאן יכול השליח לתפוס תיכף בעד העבד דנהי דתנו לאו כזכו דמי והאדון אינו עושה את ידי השליח כידי העבד מ"מ השליח בעצמו יכול לעשות את עצמו שליח בעד העבד לתפוס כמו במציאה ובתופס חוב בעד לוי כיון דס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון, ונהי שאם האדון לא היה אומר תנו שטר שיחרור זה לעבדי לא היה שום אדם יכול לתפוס ממונו שלא מדעתו, מ"מ כיון שהארון נתן את השטר לשליח ואמר תנו לעבדי הרי נתרצה האדון עכשיו שיתנו השטר לעבדו רק שהאדון לא עשה את ידי השליח כידי העבד ואם נימא דלא בעינן שלוחו של בשל הממון יש בכח השליח לעשות את עצמו שליח לזכות לעבד כפו שכתבנו לעיל לענין עכו"ם שאמר לישראל זכה במעות האלה בעד לוי שהשליח יכול לזכות ללוי מטעם תפיסה אם ס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה ולא בעינן שליחו של בעל הממון וכמו במציאה ובתפיסת חוב שיש כח לשליח לעשות את עצמו שליח לזכות לאחרים אף כאן נמי ק אבל אם נאמר דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה משום דבעינן שלוחו של בעל הממון לא יכול גם כאן השליח לתפוס בשביל העבד.

ג) לכן מהך מתניתין דקתני תן שיחרור זה לעבדי שהאדון אינו יכול לחזור בו מפני שכבר זכה העבד בהשחרור דייק הגמ' שפיר מזה דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה דבשלמא אם נימא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אתי שפיר מה שהאדון אינו יכול לחזור בו דאע"פ שהאדון לא אמר רק הנו וכל האומר תנו לאו כאומר זכי דמי ונמצא שהאדון לא עשה את ידי השליח כידי העבד מ"מ ניחא מה שהעבד נשתחרר בקבלת השליח והאדון אינו יכול לחזור בו משום שהשליח בעצמו יש בכחו לעשות את עצמו שליח לזכות להעבד דכיון דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה שמעינן מזה דלא בעינן שלוחו של בעל הממון והשליח יכול לתפוס אע"פ שמפסיד בתפיסתו לבעלי החובות שהם בעלי הממון בדבר זה, א"כ כאן נמי כיון שהאדון מדעתו ומרצונו נתן השטר להשליח שיתן להעבד וכיון דלא בעינן שלוחו של בעל הממון לכן שפיר זכה העבד, מפני שהשליח בעצמו עושה את ידיו כידי העבד.

ד) אבל אם נימא דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה והוא משום דבעינן שלוחו של בעל הממון א"כ כיון דכל האומר תנו לאו כאומר זכו והיינו שהאדון לא כשה את ידי השליח כידי העבד, וגם השליח בעצמו אין בכחו לעשות את ידיו כידי העבד כיון דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה משום דבעינן שלוחו של בעל הממון וכיון שהאדון הבעל הממון לא אמר זכו והשליח בעצמו בלאו של אין בכחו לעשות את ידיו כידי העבד אמאי זכה העבד בהשיחרור ואמאי לא יוכל האדון לחזור בו, ומסיק הגמ' דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ומתניתין היינו טעמא דזכי העבד משום דכל האומר תנו כאומר זכו דמי והיינו דאע"ג דבעינן שלוחו של בעל הממון מ"מ זכי העבד בשיחרורו והאדון אינו יכול לחזור בו משום שהאדון בעצמו עשה את ידי השליח כידי העבד כמו בכל עניני זכיה דעלמא שיש כח ביד בעל הממון למנות שליח לחבירו ולעשות את ידי שמעון כידי לוי אף כאן נמי עשה האדון את ידי השליח כידי העבד כיון דכל האומר תנו כאומר זכו דמי.

ה) וכל זה הוא אם נימא כמי שכתבנו מתחלה שאין שום חלוק בין הני תרי בעלי ממון היינו אם המעות הם בעצמו של העכו"ם או שהמעות בעצם אינם שלו רק שהוא חב לחבירו ואין שום חלוק ביניהם דאע"פ שהממון הם בעצם של העכו"ם ואין שליחות לעכו"ם מ"מ יוכל שמעון לתפוס מהעכו"ם בעד לוי כי שמעון יכול לעשות את עצמו שליח לחוב להעכו"ם למ"ד התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וכמו ששמעון יכול לתפוס מעותיו של ראובן אע"פ שהוא חב לבעלי החובות דלא בעינן שהבעלי חובות יעשוהו שליח אם נימא כן יש לפרש דברי הגמ' בגיטין הנ"ל כמו שכתבנו אבל אם נימא כמו שכתבנו לעיל באות ד' שיש חילוק בין הני תרי בעלי הממון והיינו דאפילו לכ"ד התופס לבע"ח במקום שחב קנה לא אמר רק התם שהמעות בעצם אינן של הבעלי חובות הנשארים ואם לוי בעצמוב ב״ה כאן היה יכול גם לוי לתפוס מראובן לכן שפיר יכול שמשון להפוס מראובן בעד לוי כיון שלוי בעצמו היה יכול לתפוס, אבל כשהעכו"ם נתן מעות לשמעון שיזכה בעד לוי כיון שאין שליחות לעכו"ם לא זכה לוי ושמעון אינו יכול לתפוס מהעכו"ם בעד לוי כיון שעצם המעות הם של העכו"ם ואם היה לוי כאן ג"כ לא היה יכול לתפוס מהעכו"ם לכן גם שמעון אינו יכול לתפוס מהעכו"ם בעד לוי.

ו) אם נימא כן אין לפרש דברי הגמ' דגיטין כמו שפירשנו דכיון דעצם העבד והקנין של האדון הוא אי אפשר לשליח לתפוס מהאדון לצורך העבד כמו שאי אפשר כאן לשמעו לתפוס מהעכו"ם לצורך לוי כיון שאם היה העבד כאן ג"כ לא היה יכול לתפוס מהאדון לכן גם השליח אינו יכול לתפוס בשביל העבד מהאדון.

ז) ונראה דזה תליא אם תן כזכי דמי או לא דאם נימא דתן לאו כזכי דמי והאדון איננו עושה שליח שיהא יד השליח כיד העבד מוכרח הדבר לומר דתופס לבע"ח כשחב לאחרים קנה וגם מוכרח לומר שאין חילוק בין הני תרי בעלי הממון כלל דאם נימא שיש חלוק ביניהם ואם עצם המעות הוא של האדון או של העכו"ם אינו יכול לתפוס לכו"ע אפילו למ״ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה א"כ תשאר הקושיא מפני מה זכה העבד בשיחרורו והאדון אינו יכול לחזור בו כיון דתן לאו כזכי דמי ותופס לבע"ח בכהאי גונא לכולי עלמא לא קנה א"כ אמאי קתני במתניתין דזכה העבד אלא ודאי מוכרח הדבר שאין שום חילוק בין הני תרי בעלי ממון לכן זכה העבד שפיר, אבל למסקנת הגמ' דתן כזכי דמי אדרבה מוכרח הדבר לומר שיש חילוק בין הני תרי בעלי ממון דאי לאו הכי יקשה אמאי קתני במתניתין דדוקא באופן זה קנה העבד והאדון לא יוכל לחזור בו משום שאמר תן דהוי כזכי אמאי לא קתני במתניתין רבותא טפי דאפילו אם לא אמר בלשון זכי ג"כ קני העבד למ"ד התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה וא"כ יקשה ממתניתין למ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה, אלא מוכרח הדבר לומר דאפילו למ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה, היינו דוקא בבעלי חובות שעצם המעות אינו שלהם ואם היה לוי כאן היה גם לוי יכול לתפוס לכן יכול שמעון לתפוס בעד לוי אבל באופן זה שהממון הוא של האדון ואם היה העבד כאן לא היה יכול לתפוס מודים כו"ע דבעינן שלוחו של בעל הממון כמו שכתבנו לעיל שיש חילוק בין הני תרי בעלי ממון לכן לא קנה העבד רק אם אמר זכי ואפילו למ"ד דתופס לבע"ח קנה מ"מ כאן לא קני אם לא אמר זכי משום שיש חילוק בין הני תרי בעלי ממון כנ"ל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה