משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק כא
א) ובדברינו שכתבנו שיש חילוק בין שליחות לזכיה דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון ובזכיה בעינן שלוחו של בעל הממון יש להסביר דברי רש"י דס"ל בב"מ ד' י' דאפילו למ"ד התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה היינו דוקא אם תופס מעצמו אבל כשעשאו שליח לתפוס קנה שפיר והטעם בזה הוא דלמ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה לא אתינן עלה שיועיל תפיסתו רק מדין זכיה ולא מטעם שליחות היינו לומר דאף אם לוי לא עשה שליח לשמעון שיהיו ידי שמעון כידי לוי מ"מ שמעון התופס הוא בעצמו יכול לעשות את ידיו כידי לוי כי זהו דינו של הזכיה שהמשלח בעצמו אינו עושה את ידי השליח כידיו רק בעל הממון הוא עושה את ידי שמעון כידי לוי וכאן במציאה דליכא בעל ממון הוי התופס כמו שמעון ומדין זכיה יכול לתפוס לחבירו או להגביה מציאה לחבירו, ולמאן דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה טעמו הוא דס"ל דדוקא בזכיה שאינו חוב לשום אדם התם קי"ל שיש כח לראובן לעשות את ידי שמעון כידי לוי או שיש כח ביד שמעון בעצמו לעשות את ידיו כידי לוי אבל במקום שהוא חוב לאדם אחר אין כחו של ראובן לעשות את ידי שמעון כידי לוי או שיעשה שמעון את ידיו כידי לוי כיון שהוא חוב לאיש אחר, כמו שאם היה חוב ללוי בזה לא היה בכחו של ראובן או שמעון לעשות את ידי שמעון כידי לוי דמאי חזית לילך בתר זכותו של זה ובמידי דזכות קי"ל דזכין לאדם אדרבה ניזל בתר חובתו של זה ובמידי דחוב אין חבין לו לאדם שלא מדעתו, א"כ לא שייך זה הטעם אלא בזכיה שלוי לא עשה לשמעון שליח בפירוש לכן כיון דמדין זכיה אתינן עלה אינו מועיל במקום שהוא חב לאחריני, אבל בשליחות ס"ל לרש"י דאפילו במקום שחב לאחריני ג"כ מועיל תפיסתו דבשליחות לא שמענו שום חלוק בין מידי דזכות למידי דחוב דהרי חבין לאדם ע"י שליחות כיון שעשאו שליח וכשם שאם היה חוב ללוי היה מועיל תפיסתו כיון שלוי בעצמו עשה אותו שליח כך אם הוא חוב לאינש דעלמא מועיל ג"כ תפיסתו לכן ס"ל לרש"י דבשליחות מועיל אפילו היכא שחב לאחרינו.
ב) ולהפוסקים החולקים על רש"י ס"ל דגם בשליחות לאו כל כמיניה למנות שליח לחוב לאחרים דכיון שהוא חב לאחרים בתפיסתו לכן לא מהני ולא מידי אפילו בשליחות אע"ג דבשליחות קי"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון ויכול לוי לעשות לשמעון שליח לקבל מתנה מראובן שהבטיחו או מעכו"ם שאינו בר שליחות וכן יכול לוי לעשות לשמעון שליח לקנות קרקע או מטלטלין מאחרים ולא בעינן שלוחו של בעל הממון התם שאני שאין לוי עושה שום רעה וחובה לשום אדם בשליחותו שהרי אם ירצו הנותן או המוכר לא יתנו ולא ימכרו לו ואינו עושה שליח לתפוס מהם בע"כ משא"כ כשעושה לוי את שמעון שליח להרע ולחוב לשום אדם כגון לתפוס מראובן בעל כרחו או לחוב לבעלי חובותיו בזה ס"ל להפוסקים הנ"ל דלאו כל כמיניה למנות שליחות לחוב לאחרים.
ג) נמצא לפי דברינו דלמאן דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו כשעשאו שליח, לדידיה מצינו גונא שנצטרך לדין דבעינן שלוחו של בעל הממון דוקא אפילו בשליחות והוא דבר אחד וענין אחד עם הא דקיי"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה, דאע"ג שכתבנו לעיל כמה פעמים דלא בעינן שלוחו של בעל הממון אלא בזכיה ולא בשליחות מ"מ היינו דוקא כשעשאו לוי שליח לשמעון לקבל מתנה מראובן או לקנות שדה או מטלטלין אזי אמרינן דלא בעינן שלותו של בעל הממון רק בזה אדם עושה שליח בממון שאינו שלו כיון שלא עשאו שליח לתפוס בע"כ רק עשאו שליח שאם בעל הממון יתן לו או ימכר לו אזי יקח את הממון הזה ואם לאו לא יקח לכן כיון שלא עשאו שליח לגרוע את כחו של בעל הממון לכן לא בעינן דעתו של בעל הממון, אבל אם לוי עשה שליח לשמעון לתפוס ממונו של ראובן או לחוב לראובן כיון שעשאו שליח לגרוע כחו של ראובן בזה בעינן דעתו של ראובן שהממון שלו או דעתו של החב אשר מגיע לו הפסד משליחותו של לוי ובאופן זה בעינן שלוחו של בעל הממון אפילו בשליחות כיון שהוא עושה רעה לבעל הממון בעל כרחו אבל היכא שאינו מגיע שום רעה לבעל הממון כלל לא בעינן שלוחו של בעל הממון רק בזכיה משום שאין שם דעת המשלח ובשליחות בעינן דעת דמה אתם לדעתכם אף שלוחתם לדעתכם לכן בעינן דעתו של בעל הממון אבל שליחות שיש שם דעת המשלח לא בעינן שלוחו של בעל הממון.
ד) ולפי זה למ"ד התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה יוכל היות שאם העכו"ם נתן מעות לשמעון שיזכה בעד לוי קנה לוי שפיר דכיון דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה והמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו הרי אנו רואים דס"ל דלא בעינן שלוחו של בעל הממון, דכיון דס"ל דשמעון יכול לעשות את עצמו שליח לתפוס ללוי בחוב ובמציאה אע"פ שהוא חב בתפיסתו לבעלי תבות אחרים שהם ג"כ כמו בעלי ממון בדבר זה, א"כ יש לנו לומר שיהא כח ביד שמעון לעשות את עצמו שליח לתפוס מהעכו"ם, אע"פ שאין שליחות לעכו"ם, מ"מ יכול לתפוס ממנו כי מאי שנא אם הוא חב לעכו"ם בתפיסתו בעד לוי ומ"ש אם הוא חב לאנשים אחרים במציאה או לבעלי חובות אחרים, והלא אידי ואידי בעלי ממון מקריין כיון שחב להם בתפיסתו ללוי, ונהי דבגזלה ממש אי אפשר לשמעון לתפוס מעכו"ם בעד לוי כי גזל עכו"ם אסור וגם לא יכול לקנות דבר שאינו שלו, מ"מ בנידון זה שהעכו"ם נתן מעות מדעתו לשמעון שיזכה בעד לוי יש לנו לומר שלוי קנה שפיר דנהי שאין שליחות לעכו"ם והעכו"ם אינו יכול לעשות את ידי שמעון כידי לוי מ"מ שמעון בעצמו יכול לעשות את עצמו שליח כמו דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אע"פ שבעלי הממון והם בעלי חובות האחרים לא עשהו שליח לתפוס מ"מ קנה א"כ יש לנו לומר נמי ששמעון יכול לתפוס מהעכו"ם חפציו של עכו"ם בעד לוי כיון שהעכו"ם נתן לו שיזכה בעד לוי דאע"פ שאין שליחות לעכו"ם מ"מ יש להועיל מטעם תפיסה ששמעון בעצמו עושה את עצמו שליח ללוי לתפוס בעדו מעכו"ם, ואפילו אם יחזור בו העכו"ם אח"כ לא יוכל לחזור בו מפני שכבר זכה לוי בתפיסתו שתפס שמעון בעדו מהעכו"ם.
ה) אך באמת לא דמיא כלל דעד כאן לא ס"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה אלא במציאה או בחוב דכיון שראובן חייב באמת ללוי מעות ואם היה לוי כאן היה יכול לתפוס מראובן כיון שראובן חייב לו ללוי והיה לוי יכול לתפוס מראובן לכן ס"ל שגם שמעון יכול לתפוס מראובן בעד לוי, או במציאה שאם שמעון הגביה מציאה ללוי קנה לוי למאן דס"ל המגביה מציאה לחבירו קנה חבירו, שהרי אם היה לוי כאן היה ג"כ יכול להגביה מציאה בעדו לכן ס"ל שגם שמעון יכול להגביה בעד לוי, אבל איך יעלה על הדעת לומר דשמעון יהא בכחו לתפוס אפילו של ראובן בעד לו אם ראובן אינו חייב מאומה ללוי, שהרי אם היה לוי כאן והוא היה רוצה לתפוס חפיציו של ראובן בשבילו ג"כ לא היה יכול כיון שראובן איננו חייב לו מאומה איך יוכל לתפוס חפיציו של אדם שלא מדעתו, וכיון שלוי בעצמו לא יכול לתפוס חפציו של ראובן בשבילו א"כ איך יהא בכח שמעון לתפוס חפציו של ראובן בשביל לוי כיון שלוי בעצמו אינו יכול לתפוס לא עדיף השליח ממשלחו לכן בעינן שבעל הממון שהוא ראובן הוא יעשה את שמעון שליח ללוי ואז קנה שמעון בעד לוי, א"כ אם בעל הממון הוא עכו"ם שאינו בר שליחות לא קנה לוי כי אין בכחו של שמעון לקנות ללוי אם בעל הממון לא עשהו שליח, או שאינו מועיל שליחותו מפני שהוא עכו"ם שאין שליחות לעכו"ם ואין שמעון קונה ללוי והעכו"ם יכול לחזור בו כיון שלא זכה לוי עדיין.
ו) וכל זה הוא דוקא אליבא דמ"ד דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה והמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו לדידיה אנו מוכרחים לחלק בין הני חרי בעלי הממון הנ"ל, היינו דכשהממון הוא של ראובן אז בעינן שלוחו של בעל הממון שהוא ראובן, כיון שלוי לא יכול לתפוס ממונו של ראובן, אבל אם אין הממון בעצם של ראובן רק שהוא חב לראובן שפיר יכול שמעון לתפוס בעד לוי, כיון שלוי בעצמו יכול לתפוס וכל זה הוא למ"ד דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים קנה לכן צריכין אנו לחלק כנ"ל, אבל למאן דס"ל דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה הוא ס"ל באמת שאין שום חלוק בין הני תרי במלי ממון היינו שאין חלוק בין אם הממון הוא ממש של ראובן או שהוא חב לראובן לא יכול שמעון לתפוס ללוי, דכיון דקי"ל דבעינן שלוחו של בעל הממון לכן שוה לנו בין אם הממון הם בעצם של ראובן או שהוא מגיע חובה לראובן או לאדם אחר אין שום אדם יכול למנות שליח בזה לחוב לחבירו רק בעל הממון בעצמו שהממון שלו או הבעלי חובות כולם שמגיע להם הרעה והחובה הם יכולים למנות שליח לחוב את עצמם כיון שאין מגיע שום רעה לאיש אחר רק לבעלי הממון או לבעלי החובות אבל לחוב לאחרים אינם יכולים לעשות שליח.