אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק כ

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק כ

פרק יט

א) ובזה שכתבנו שיש חלוק בין זכיה לשליחות דבשליחות ל"ב שלוחו של בעל הממון יש לישב דבר הנו"ב מהדו"ק חלק חו"מ סימן ל' אות ט' שכתב לענין נידון דידיה דאיירי לענין שליחות כשעשה ישראל לישראל חבירו לקבל מן העכו"ם ורצה השואל לומר דלא קנה המשלח משום שאין שליחות לעכו"ם והשיב לו הנו"ב וז"ל ודברים בטלים הם שאין זכות לישראל לצורך עכו"ם או שעכו"ם יזכה לצורך ישראל אבל שישראל יזכה לצורך ישראל מן העכו"ם ודאי יש שליחות עכ"ל הנו"ב. והקצוה"ח סומן קס"ג ס"ק א' כתב עליו וז"ל וכמה הרחיק הגאון הנזכר את הדבר עד שחשבו לדברים בטלים והלא הוא הדבר מבואר כן בתוס' שזכרנו עכ"ל הקצוה"ח והוא בתוס' ב"מ דף מ"א שכתב דבעינן שלוחו של בעל הממון, ובאמת קושית הקצוה"ח על הנו"ב קושיא חמורה היא וליכא למימר דאשתמיט ליה ושכח הנו"ב את התוס' הנ"ל שהרי השואל רמז וכתב לו בהדיא את התוס' דפ' הרבית ע"ש איך לא יעיין בהם הנו"ב ובדברינו ניחא דהתוס' לא כתבו כן דבעינן שלוחו של בעל הממון רק לענין זכיה ולא לענין שליחות, ושפיר כתב הנו"ב דלענין נידון דידיה דאיירי בשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון.

ב) והנה הנו"ב מהדו"ק חלק אה"ע סימן ע"ז בנידון גט בע"כ שניתן ע"י שליח והגאון בעל נו"ב כתב שהגט פסול דכיון שעבירה היא לגרש בע"כ וקי"ל אין שליח לדבר עבירה וכיון שאין שליח לדבר עבירה נתבטלה השליחות, והגאון ר' יצחק הלוי הקשה עליו מהא דתנן גיטין דף י"ג תן שטר שחרור זה לעבדי אינו יכול לחזר בו כיון דזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות לכן אינו יכול לחזור בו, ואמאי זכה לו השליח כיון דקיי"ל דזכיה היא מטעם שליחות וקי"ל המשחרר עבדו עובר בעשה א"כ יש לנו לומר שתתבטל השליחות כיון שאין שליח לדבר עבירה והשיב לו הנו"ב דדבר זה מביא לידי גיחוך כי הזוכה אינו שלוחו של המשחרר רק שלוחו של העבד והעבד לא עשה בזה שום עבירה א"כ לא שייך לומר שתתבטל השליחות משום שאין שליח לדבר עבירה, דדוקא אם הזוכה היה שלוחו של האדון אז היה שייך לומר אין שליח לדבר עבירה כיון שהאדון עושה עבירה בזה דהמשחרר עבדו עובר בעשה אבל כיון דהזוכה הוא שלוחו של העבד והעבד אינו עושה שום עבירה בזה לכן לא שייך לומר אין שליח לדבר עבירה, והקצוה"ח סימן קפ"ב ס"ק א' הקשה על דברי הנו"ב הנ"ל מדברי התוס' הנ״ל דפ' איזהו נשך דמוכח שהשליח הוא שלוחו של בעל הממון, א"כ נעשה הזוכה שלוחו של האדון שהוא עושה עבירה דהמשחרר עבדו עובר בעשה א"כ יש לנו לומר שתתבטל השליחות

ג) עוד הקשה הרב ר' יצחק הלוי להגאון נו"ב שכתב בכל מקום שיש עבירה דכיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה נתבטלה השליחות והקשה הגאון ר"י הנ"ל מהא דאיתא בקידושין דף נ' מעשה בחמש נשים שנתקדשו בכלכלה של פירות שביעית והאחת מהן נעשתה שליח לקבל הקידושין בעד כולן ואמרו חכמים שכולן מקודשות לבר מהאחיות ואמאי נימא כיון שאסור לקדש את האשה בפירות שביעית א"כ נימא שאין שליח לדבר עבירה ונתבטלה השליחות, והשיב לו הגאון בעל נו"ב כיון שהמקבל אינו נעשה שליח להמקדש רק להאשה המתקדשת נעשה שליח והאשה לא עשתה עבירה מאומה בזה שהיא לוקחת פירות שביעית לאכלה ע"ש בנו"ב, והקצוה"ח סימן קפ"ב ס"ק א' הקשה גם בזה על הנו"ב מדברי התוס' דב"מ הנ"ל דף ע"א דמשמע שאינו נעשה שלוחו של המקבל רק שלוחו של הנותן, ע"ש בדבריהם.

ד) ולפי דברינו שכתבנו דלענין שליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון, א"כ לענין פירות שביעית בודאי מיושב קושית הקצוה"ח על הגאון נו"ב דכיון דאיירי שהארבע נשים האחרות עשו שליח להאשה שתקבל קידושין בעדן א"כ המקבלת לא נעשית שליח להנותן שהוא הבעל המקדש רק להנשים המתקדשות להן נעשות האשה שליח ולא להנותן וכיון שהנשים המתקדשות לא עשו עבירה בזה כמו"ש הנו"ב לכן לא נתבטלו הקידושין אך מה שהקשה הקצוה"ח על דברי הנו"ב בההיא דתן שחרור זה לעבדי שהשליח הזוכה נעשה שלוחו של האדון שהוא בעל הממון יוכל היות דדברי הקצוה"ח נכונים, שהרי התם בזכיה איירי ולא בשליחות היינו שאדון עושה את ידי השליח שיהיו ידיו כידי העבד, א"כ יש מקום לומר כיון שהאדון הוא העושה את השליח בשביל העבד א"כ צריך שהאדון לא יעשה שום עבירה בזה ואם האדון עושה עבירה בזה נתבטלה שליחותו דקי"ל אין שליח לדבר עבירה ונתבטלה שליחותו כדברי הקצוה"ח, ויש מקום לומר דכיון שהשליח מה שהאדון עושה הוא בשביל העבד א"כ לא נתבטלה שליחות כיון שהעבד אינו עושה בזה שום עבירה לכן לא נתבטלה שליחותו, ואין לנו מה להשגיח מה שהאדון עושה עבירה והוא העושה את השליח בשביל העבד כיון שהאדון אינו עושה שליח לעצמו רק בשביל העבד לכן לא נתבטלה השליחות ואין זה בכלל אין שליח לדבר עבירה.

ה) ונראה דבנדון זה כשהאדון המזכה עושה העבירה בודאי מסתברא שתתבטל השליחות כמו אם המזכה הוא עכו"ם או קטן שאינם בני שליחות שאינו מועיל כך אינו מועיל אם המזכה הוא עושה עבירה כיון דחזינן דבעינן משפטי השליחות אצל המזכה, אך אם הוא באופן שהמזכה לא עשה עבירה רק שהזוכה המקבל עובר עבירה יוכל היות דלמ"ד יש זכיה לקטן מדאורייתא אלמא דס"ל דלא משגחינן מה שהשליח מעשה בשביל אדם שאינו בר שליחות רק אמרינן נהי שהמקבל הזוכה קטן הוא ואינו בר שליחות מ"מ כיון שהמזכה העושה את השליח גדול הוא לכן הוא יכול לעשות שליח א"כ לענין דבר עבירה נמי אמרינן כן דלא איכפת לן כלל מה שהזוכה המקבל עושה עבירה מ"מ כיון שהמזכה לא עשה שום עבירה והוא העושה את השליח לכן מהני שפיר, דכיון דחזינן דלא בעינן דין השליחות בזכיה רק לענין המזכה ולא לענין הזוכה לכן יש זכיה לקטן מדאורייתא א"כ גם לענין דבר עבירה לא בעינן דין שליחות שלא יהא בהם עבירה רק לענין המזכה ולא לענין הזוכה אך למ"ד דס"ל שיש זכיה לקטן דוקא מדרבנן ולא מדאורייתא, וטעמא משום דכשם כשמזכה העושה את השליח בעינן שיהא גדול ובר שליחות כך בעינן שהזוכה יהא גדול ובר שליחות א"כ לענין דבר עבירה נמי בעינן שלא יהא שום עבירה לא בהעזכה ולא בהזוכה דבשניהם בעינן שיהא בהם דין שליחות במזכה ובזוכה ולא יהא בהם שום עבירה.

ו) ואולי דבר עבירה גרע מקטן ודמיא לעכו"ם דלא אתי לכלל שליחות ולא מהני זכיה לעכו"ם, כדאיתא בב"מ ד' ע"א דדוקא רבינא ס"ל שיש זכיה לעכו"ם מדאוריתא דס"ל דזוכה המקבל לא בעינן ביה דין שליחות כלל ומהני אפילו בעכו״ם זכיה מדאורייתא (לפי הגירסא דלא גרסינן זכיה מדרבנן עיין תוס' כתובות דף י"א ד"ה מטבילין ובסנהדרין דף ס"ח ד"ה קטן) א"כ מהני אפילו בדבר עבירה כשיש עבירה להזוכה המקבל, אבל לפי מאי דמסיק הגמ' שם דדוקא לקטן יש זכיה מדאורייתא מפני שיבוא לכלל שליחות אבל עכו"ם שלא יבוא לכלל שליחות אין לו זכיה מדאורייתא הרי אנו רואין שגם להזוכה המקבל יש קצת דיני שליחות, אך לא כל דיני שליחות כמו המזכה דבעינן בו כל דיני שליחות וגם קטן לא יוכל להיות מזכה אבל קטן זוכה יכול לזכות ולא עכו"ם וכיון שאצל הזוכה יש דברים דבעינן בו דיני שליחות ויש דברים דלא בעינן ביה דיני שליחות א"כ לענין דבר עבירה לא ידענא מה אידון בו ויוכל היות דלענין זה בעינן דיני שליחות אצל הזוכה היינו דבעינן שלא יהא בו עבירה ואם יש עבירה אצל הזוכה נתבטלה השליחות דקי"ל אין שליח לדבר עבירה, ועכ"פ לפי זה אצל המזכה בודאי בעינן שלא יהא אצלו שום עבירה א"כ בהא דתן שחרור זה לעבדי דאמרינן שהעבד זוכה בשחרורו אע"פ שהאדון המזכה עובר בעשה נדחו דברי הנו"ב שכתב דכיון שהזוכה הוא שלוחו של העבד לא איכפת בהעשה שהאדון עובר דלפי דברינו בודאי אצל האדון המזכה בעינן שלא יהא אצלו שום עבירה ונכונים המה דברי הקצוה"ח בזה שהשיג עליו מדברי התוס' דב"מ ד' ע"א דמשמע דבעינן שלוחו של בעל הממון, אך מ"ש הנו"ב בההיא דחמש נשים ובנידון עובדא דידיה בחלק חו"מ סימן ל' דלא בעינן שלוחו של בעל הממון, והקצוה"ח סימן קס"ג וסימן קפ"ב השיגו ג"כ מדברי התוס' דב"מ הנ"ל, בזה נכונים דברי הנו"ב דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון כמו שכתבנו לעיל.

ז) והנה בסימן קס"ג הביאו את דברי מהרי"ק לענין שר שלוה מהקהל ואמר לנכות להם בעניני המסים ואח"כ לא רצה לנכות להם ונתייאשו הקהל מן החוב ואח"כ קם בנו תחתיו וניכה להם ופסקו מהרי"ק והרמ"א שם סימן קס"ג סע' ג' שהקהל הוו כזוכים מן ההפקר ואין צריכים לשלם חלק לאותן שהיו עשירים בזמן ההלואה וירדו מנכסיהם והגאון חכם צבי בהגהות הט"ז השיגם בכמה דברים ואחד מן השגותיו כתב וז"ל ובמה יזכו הקהל בממון היחידים תכף כשפרעה הדוכסית זו הקהל לצורך היחידים והוי ליה הקהל כשלוחי היחידים דישראל נעשה שליח לישראל חבירו לקבל מעותיו מן הנכרי וזהו פשוט עכ"ל החכם צבי שם והקצוה"ח סימן קס"ג כתב עליו וז"ל נפלאתי במה שכתב וזהו פשוט וכו' עיין שם שהביא דברי התוס' מפ' איזהו נשך שמבואר שם להדיא דאין ישראל זוכה לישראל חבירו בקבלתו מן הנכרי ע"ש בקצוה"ח. ולדברינו שכתבנו דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון יש לתרץ קושית הקצוה"ח דאיכא למימר דנאמני הקהל שנבחרו מהקהל דין שליחים יש להם ולא אתינן עלה מטעם זכיה רק מטעם שליחות דשלואים גמורים הם ובשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה