אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק יט

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק יט

פרק יח

א) הנה הרא"ש בתשובה כלל ס"ב סימן ה' כתב וז"ל ילמדנו רבינו ראובן שהיה לו שטר על כותי ונתנו לשמעון לגבותו וגבאו מיד ואמר לראובן שנתן לכותי זמן שני חדשים אמנם אם ירצה יתן לו שטר אחר משלו בפרעון שטרו וכן עשה, עתה אמר ראובן ששמעון נתן לו שטרו על תנאי שאם יגבו בתוך ב' חדשים ואם לאו שלא היה רוצה בחליפין ושמעון אומר שנתנו לו בלא תנאי יורנו אם יש שבועה ביניהם. תשובה השטר שנתן שמעון לראובן צריך היה שיקנה לו בכתיבה ובמסירה דאין אותיות נקנות במסירה עד שיכתוב וימסור והעדים שהיו בקנין המסירה אם הם אינן מעידים על תנאי אז חליפין גמורים הן בלי תנאי כיון שלא נעשה התנאי בפני עדים ואם לא היו עדים בקנין היאך יכול ראובן לגבות השטר יאמר הלוה לאו בעל דברים דידי את ואם יש עסק שבועה ביניהם גם על השטרות נשבעין מדרבנן מידי דהוה אקרקעות עכ"ל תשובת הרא"ש שם ומרן הב"י בטור חו"מ סימן ס"ו תמה על זה וכתב ויש לתמוה עליו דכיון ששמעון גבאו מיד כבר זכה ראובן באותן המעות ושלו הם ובשביל ששמעון הטעהו לא הפסיד זכותו והקצוה"ק סימן קכ"ג ס"ק ג' תירץ דמשו"ה לא קנה באותן המעות שגבה שמעון בשבילו מהעכו"ם דכיון שהנותן המעות הוא עכו"ם שאינו בר שליחות לכן לא יוכל הישראל לזכות בעד ישראל חבירו במעותיו של עכו"מ דבעינן שיהא שלוחו של בעל הממון כמו"ש התוס' בפ' איזהו נשך ד' ע"א דבעינן שלוחו של בעל הממון לכן לא יכול הישראל השני לקנות המעות של העכו"מ בעד הישראל הראשון ע"ש בקצוה"ח. ולפי מה שכתבנו והוכחנו דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון רק בזכיה לבד בעינן שלוחו של בעל הממון אינו מיושב תירוצו של הקצוה"ח דכאן כיון שאמר לו ראובן לשמעון ונתן לו שטרותיו שיגבה חובו מהעכו"מ א"כ הוי שמעון שלוחו של ראובן ובשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון א"כ נשאר קושית מרן הב"י על הרא"ש.

ב) ונראה לי לתרץ את דברי הרא"ש דלפי הענין משמע שכך היה המעשה שנתן לו שמעון לראובן שטרותיו שיש לו על לוי בפרעון שטרותיו שיש לו על העכו"מ וטען ראובן שהיה תנאי ביניהם שאם יגבו מלוי בתוך ב' חדשים אז חליפיהם קיימים ואם לא יגבו מלוי בתוך שני חדשים אזי יתבטלו החליפין ויחזיר ראובן לשמעון את שטרותיו של לוי ושמעון יחזיר לו שטרותיו של העכו"מ ולבסוף לא פרע לוי שטרותיו בתוך ב' חדשים ורוצה ראובן לבטל החליפין ושמעון מכחישו ואומר שלא היה שום תנאי ביניהם לכן החליפין קיימים אע"פ שלא גבו מלוי את שטרותיו. והנה בעת ששאל השואל את השאלה הזאת מהרא"ש כבר ידעו הכל כי שמעון הטעה את ראובן מתחלה ולא אמר לו את האמת שכבר גבה מהעכו"מ מיד, שהרי השואל סיפר את המעשה להרא"ש כי כן היה שגבה שמעון מהעכו"מ מיד, והטעה את ראובן ואמר לו שנתן זמן להעכו"מ שני חדשים, ואפילו הכי לא טען ראובן מאומה מזה ואינו רוצה לבטל את החליפין מפני הטעות הזה, ומסתמא נתרצה ראובן בשטרותיו של לוי אף שיש מעות מזומנים ביד שמעון מ"מ רוצה ראובן למחול לשמעון את המעות שבידו של שמעון וליקח שטרות תחתיהן אם אך יקויים תנאו ויגבה מלוי את שטרותיו בתוך שני חדשים כך, משמע מסגנון טענותיהם של ראובן ושמעון שהציע השואל שלא היה שום טענה והכחשה ביניהם רק בענין התנאי של שני החדשים מפריעת לוי אבל לא היה שום טענה והכחשה שניהם משום הטעות שהטעה שמעון את ראובן וע"פ דברי השואל האלה שהציע טענות התובע והנתבע שפיר פסק הרא"ש שיש ביניהם שבועה אם היה תנאי או לא וכן יש לברר הדבר ע"י עדי המסירה אם היה תנאי או לא, אבל משום הטעות לא דגרע החליפין כי משמע מדברי השואל שגם אח"כ כשידע ראובן את האמת שגבה מעותיו מהעכו"מ מיד מ"מ נתרצה ראובן לחליפין לכן לא טען ראובן מאומה משום הטעות רק משום התנאי לכן לא פסק הרא"ש מאומה לבטל החליפין משום הטעות שהטעה שמעון את ראובן.

ג) והנה בבאר הגולה סימן ק"ה הביא בשם רבינו ירוחם וז"ל ראובן שלח שלוחו ליקח יין מהעכו"ם בחובו וכן עשה ומשכו והגביהו על העגלה וכשהביאו לעיר נתנו לשמעון שהיה חייב לו כמו כן וראובן תובע היין משמעון ופסק דאין שליחות, לעכו"ם ועוד דהוה ליה שליח תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ועוד דדילמא קיי"ל כר"ש דישראל במשיכה ולא מיד עכו"ם אלא בכסף עכ"ל וכן הובאו דברי רבינו ירוחם אלה בסמ"ע סימן ק"ה ס"ק ב' ובקצוה"ח ס"ק ה' ובתומים ס"ק ד' ע"ש והנה מה שכתב הטעם הראשון דמשו"ה לא קנה ראובן מיד משום שאין שליחות לעכו"ם בודאי הפירוש הוא משום דבעינן שלוחו של בעל הממון כמו"ש התוס' בב"מ ד' ע"א שהבאנו לעיל דמטעם אחר ליכא למימר כאן דאין שליחות לעכו"ם שהרי השליח והמשלח ישראלים הם רק שבעל הממון הוא עכו"ם ומוכרח לומר דמשום שלוחו של בעל הממון נגעו בה דכיון דבעל הממון הוא עכו"ם שאינו בר שליחות לכן קאמר רבינו ירוחם שאין שליחות לעכו"ם וכ"כ הקצוה"ח שם ס"ק ה' דמשום דבעינן שלוחו של בעל הממון לכן לא קנה המשלח כיון דבעל הממון הוא עכו"ם וכ"כ הנתיבות ס"ק א' שם (ועיין תומים סימן ק"ה ס"ק ד') ולדברינו לא אתי שפיר מה שכתב שאין שליחות לעכו"ם דכיון שראובן עשה שליח ליקח את היין מעכו"ם א"כ לא בעינן עוד שיהא השליח שלוחו של עכו"ם שהוא בעל הממון דדוקא בזכיה בעינן שלוחו של בעל הממון ולא בשליחות ובודאי אם ראובן לא היה עושה שליח להישראל השני רק שהעכו"ם זיכה ונתן ביד הישראל השני שיקנה בו להישראל הראשון אז היה שייך שפיר לומר שאין שליחות לעכו"ם משום דבעינן שלוחו של בעל הממון אבל כיון שראובן עשה שליח בפירוש להישראל השני שיקח את היין מעכו"ם א"כ אין אנו צריכין עוד שיהא שלוחו של העכו"ם שהוא בעל הממון א"כ דברי רבינו ירוחם צריכין ביאור לדברינו.

ד) ונראה לבאר את דברי רבינו ירוחם, דהנה ידוע דבשליחות וזכיה צריך המשלח לומר לשון המועיל לשליחות וזכיה ואם לא אמר לו לשון המספיק לשליחות וזכיה לא מהני מידי וכן אמרינן בב"מ ד' י' דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי לכן לא מהני וכן הוא בחו"מ סימן רס"ט סע' ו' ועיין סימן קכ"ה לענין לשון הולך ותן אי הוי כזכי או לא ועיין בחו"מ סימן קפ"ג סע' ד' שיש חילוק בין שאמר לשלוחו זבין לי אז קנה המשלח תיכף כשמשך השליח אבל אם אמר אייתי לי דאזבין לא זכה המשלח. והנה בנידון דרבינו ירוחם לפי מה שהעתיקו האחרונים את לשונו ראובן ששלח שלוחו ליקח יין מהעכו"ם בחובו משמע שראובן אמר לשלוחו לך וקח לי יין מהעכו"ם בחובי, א"כ יש להסתפק על לשון קיחה אם הוא לשון קנין וזכיה והוי כמו שאמר לשלוחו לך וקנה לי יין מהעכו"ם בחובי דבודאי מועיל וכיון שמשך השליח תיכף זכה ראובן ויוכל היות דלשון קח לי לא הוי לשון קנין רק הוי כמו שאמר לשלוחו לך והבא לי יין מהעכו"ם דכהאי גונא לא הוי שלוחו לקנות במשיכתו של השליח, והנה באמת מצינו לפעמים דלשון קיחה הוא לשון קנין א"כ כשאומר לשלוחו לך וקח לי יין מהעכו"ם בחובי הוי שליחו שפיר, ומצינו ג"כ דלשון קיחה אינו לשון קנין רק הוא לשון שיקח את החפץ בידו וכמו שנאמר ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר ונאמר בענין אברהם ועתה הנה אשתך קח ולך וכן נאמר ואיש אשר יקח את אחותו (ויקרא כ') וכל אלה אינם לשון קנין רק קיחה ברשותו או בידו ויוליך אל שהרי אין קידושין תופסין באחותו ולשון קיחה בזה אינו אלא שיביאה אצלו וכן לענין אברהם שכבר היתה אשתו ואין זה לשון קנין רק שיקח אותה עמו וילך עמה וכן כל כיוצא בהם מצינו דלשון קיחה אינו לשון קנין, א"כ כשראובן אמר לשלוחו קח לי יין מהעכו"ם בחובו איכא למימר שאין כונתו שהשליח יקנה את היין במשיכתו רק שיקח את היין מהעכו"ם ויביאם אל ראובן המשלח וראובן הוא ימשוך אותם ויקנה אותם ולא עשאו שליח לקנות, א"כ אם אפילו העכו"ם אמר להשליח זכה ביין זה בשביל ראובן ג"כ לאו כלום דבזכיה קי"ל דבעינן שלוחו של בעל הממון וכיון שבעל הממון הוא עכו"ם שאינו בר שליחות לכן לא מהני מידי, א"כ מיושב בזה דברי רבינו ירוחם שפסק דמשום שאין שליחות לעכו"ם לכן לא קנה המשלח משום דס"ל דלשון קיחה אינו לשון קנין רק לשון הבאה וא"כ לא נעשה שלוחו לקנות ולא אתינן עלה רק מטעם זכיה ובזכיה בעינן שלוחו של בעל הממון ואולי מספקא ליה לרבינו ירוחם בזה אי הוי לשון קנין או לאו לכן צירף בזה עוד טעמים אחרים כמו שהעתקנו דבריו לעיל.

ה) ואולי גם דברי תשובת הרא"ש יש ליישב כן בזה כי שם איתא הלשון ראובן שהיה לו שטר על כותי ונתנו לשמעון לגבותו, א"כ משמע שראובן נתן את השטר לשמעון ואמר לו הנני נותן לך השטר לגבותו מהעכ"ם, א"כ יש להסתפק ג"כ אם הוא לשון המועיל בשליחות או לא, ואולי לא עדיף מהאומר לחבירו לך משוך פרה זו לקנותה דלא קני דלא הוי לשון קנין לאלתר רק הוא לשון להבא או לא הוי לשון קנין כלל כדאיתא בב"מ ד' ט' ובחו"מ סימן קצ"ז סע' ו' דלשון לקנות לא הוי לשון קנין א"כ לשון לגבותו לא עדיף מלשון קנותו א"כ לא עשאו שליח שיקנה השליח במשיכתו בעד ראובן רק שראובן עשה שליח לשמעון שיגבה שטרותיו מהעכו"ם ויביא את המעות לראובן המשלח ואז יקנה המשלח וכל זמן שלא משך ראובן את המעות עדיין המעות הם של עכו"ם ואם רוצה השליח יחזיר את המעות להעכו"ם ומחזר את שטרותיו של ראובן לראובן וכיון דשמעון לאו שלוחו של ראובן הוא לכן אפילו אם זיכה העכו"ם את המעות ונתנם ביד שמעון ואמר לו שיזכה בהם לראובן ג"כ אינו מועיל דבזכיה בעינן שלוחו של בעל הממון וכיון שבעל הממון עכו"ם הוא לכן אינו מועיל ושפיר פסק הרא"ש שראובן לא זכה בהמעות שגבה מהעכו"ם, ואולי אם היה ראובן אומר לשמעון גבה מהעכו"ם את חובי היה מודה הרא"ש דשמעון הוי שלוחו של ראובן ולא בעינן שלוחו של בעל הממון והיה השליח זוכה המעות תיכף בשביל ראובן המשלח, ואולי אף באומר גבה אין זה לשון קנין וזכיה ואינו דומה לאומר קנה דהרי יכול להיות שלא עשאו שליח רק לגבות מהעכו"ם וראובן יקנה אח"כ בהמעות כמו האומר אייתי לי דלא הוי לשון שליחות, ואולי בזה פליגי הרא"ש עם מרן הב"י אם לשון גבה הוי כאומר קנה או לא.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה