משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק יז
א) ובזה שכתבנו יתורצו כל הקושיות הנ"ל:
הקושיא הראשונה שהקשינו לעיל (פרק י"ד אות ב' ג' ד') דכיון דבע"כ בעינן שיהא יד שמעון השליח כיד לוי המקבל מתנה א"כ למאי אנו צריכין שיהא שמעון שלוחו של ראובן בעל הממון כיון שבעל הממון בעצמו היה שם, ובדברינו ניחא דודאי בשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון כיון שלוי עשה לשמעון שליח שיקבל מתנה מראובן תו אין אנו צריכין שראובן בעל הממון יעשה את שמעון לשליח ואין הדברים אמורים אלא בזכיה שלוי לא עשאו לשמעון בפירוש שיהא שלוחו ולענין שליחות בעינן דעת בפירוש כדאמרינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם לכן בעינן שראובן בעל הממון הוא יעשה לשמעון שליח בעד לוי שיהא יד שמעון כיד לוי וממילא אם בעל הממון הוא עכו"ם אין בכחו למנות את שמעון שליח בעד לוי ולענין זכיה אינו מועיל שאם העכו"ם נתן חפץ לשמעון שיזכה בו ללוי לא קנה לוי, אבל אם לוי מינה את שמעון לשליח בפירוש לקבל מתנה מעכו"ם בעדו יוכל שמעון לקנות בעד לוי דדוקא בזכיה בעינן שלוחו של בעל הממון ולא בשליחות
ב) וכן הקושיא השניה שהקשינו לעיל (פרק הנ"ל את ה') כיון דהשליח נעשה שלוחו של בעל הממון איך נעשה גם שלוחו של הזוכה והא לא חזרה השליחות אצל המשלח, וכדברינו יתורץ גם זה שהשליח הזוכה אינו נעשה שליח לשניהם לבעל הממון ולהמקבל כמו דמשמע מדברי האחרונים רק שהשליח הזוכה הוא נעשה שליח ללוי המקבל לבד אבל לבעל הממון אינו נעשה שליח כלל רק הבעל הממון הוא ממנה את שמעון שיהא שלית בעד לוי ויהא יד שמעון כיד לוי זהו מעשיו של בעל הממון אבל השליח אינו נעשה שלוחו של בעל הממון ואינן נעשין ידי השליח כידי בעל הממון רק ידי השליח נעשין כידי לוי המקבל.
ג) וכן הקושיא השלישית שהקשינו לעיל (בפרק הנ"ל אות ו') איך יכול אדם לעשות שליח לקנות לו קרקע או מטלטלין מן העכו"מ כיון דבעינן שלוחו של בעל הממון, שהוא המוכר או הנותן שהוא בעל החפץ וכיון שאין שליחות לעכו"מ איך יקנה המשלח את החפץ שקנו מעכו"מ ובדברינו יתורץ גם זאת דבשליחות לא בעינן שלוחו של בעל הממון כיון שהמשלח עושהו בפירוש לשליח רק בזכיה לבד בעינן שלוחו של בעל הממון ובזכיה בודאי אינו יכול לזכות מעכו"ם לישראל דאין שליחות וזכיה לעכו"מ.
ד) כן הקושיא שהקשינו לעיל פרק ט"ו מאות א' עד אות ו' איך תועיל זכיה למאן דס"ל דזכיה הוא מטעם שליחות והלא בשליחות בעינן דעת המשלח בפירוש מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ובזכיה ליכא דעת המשלח בפירוש יתורץ ג"כ בדברינו דודאי אם נפרש זכיה מטעם שליחות דאנן סהדי שלוי המקבל עשהו שליח לשמעון שיזכה בעדו בודאי יש להקשות כמו שהקשינו לעיל דמה מועיל האומדנא הזאת דאמדינן דעתו של לוי כי אלמלי ידע שכן הוא שראובן זיכה חפץ על ידי שמעון בעדו היה עושה לוי לשמעון שליח שיזכה בעדו כיון דעכ"פ השתא לא ידע לוי מאומה מזה הרי לא נעשה שמעון שלוחו של לוי דבשליחות בעינן דעת בפירוש, אבל לפי שהוכחנו אין הפירוש כן רק הפירוש דזכיה מטעם שליחות הוא שיש כח ביד ראובן בעל הממון שהוא ימנה את שמעון שיהא שליח ללוי ויהיו ידי שמעון כידי לוי וכיון שכן הרי יש כאן דעת בפירוש מה שבעל הממון עושה את שמעון שליח ללוי ובדעת ראובן נתמנה שמעון כדין שליחות מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם.
ה) כן הקושיא החמישית שהקשינו (בפרק הנ"ל אות ו') על דברי הר"ן דר"פ האיש מקדש דכיון דזכיה היא מטעם שליחות א"כ מאי שנא שהעבד יש לו זכיה ואין לו שליחות ומה תיקן ומה תירץ הר״ן בזה שכתב שהעבד אינו דומה לקטן שהקטן אין לו יד כלל והעבד יש לו יד בעצמו רק שלא יצא הגט מיד רבו, ובדברינו יתורץ דהנה אם אפילו נימא דזכיה הוא מטעם שליחות מ"מ חלוק קל יש ביניהם דשליחות עושה העבד שליח לקבל את גיטו מיד רבו, והעבד הוא העושה את ידי השליח כידיו אבל בזכיה אע"פ שהזוכה את הגט לעבד הוא שלוחו של העבד דזכיה הוא מטעם שליחות מ"מ מי עושה את ידי הזוכה כידי העבד הוא האדון הוא עושה את ידי הזוכה כידי העבד, שהרי האדון הוא הבעל הממון בזה כמו שכתבנו לעיל דבזכיה הבעל הממון הוא עושה את ידי שמעון השליח כידי המקבל, אבל בשליחות המקבל הוא העושה את ידי השליח כידיו.
ו) ועל זה חילק הר"ן בין עבד לקטן וכתב דמה שאין לו שליחות לעבד לאו היינו משום שאין לו יד כלל כקטן פירוש דגבי קטן ס"ל להר"ן כיון שאין לו שליחות אין לו נמי זכיה מדאורייתא דזכיה הוא מטעם שליחות וכמו שאין לו שליחות לקטן כך אין לו זכיה לקטן מדאורייתא, ואע"ג שכתבנו דהא דאמרינן זכיה מטעם שליחות אין הפירוש שהמקבל עושה את הזכה לשליח בעדו רק שבעל הממון יש בכחו למנות שליח בעד המקבל, א"פ יש לתמוה לכאורה אמאי אין זכיה לקטן מדאורייתא, והלא כיון שבעל הממון הוא איש גדול ובר שליחות יש לן לומר שיהא בכחו למנות שליח בעד הקטן, ומה איכפת לן מה שהמקבל הוא קטן ואין בכחו למנות שליח והלא כיון שבעל הממון שעושה את השליח הוא גדול יש לנו לומר שיהא בכחו למנות שליח בעד הקטן, מ"מ אין זה תימא דאע"פ שהקטן אינו עושה את השליח בזכיה מ"מ בעינן שיהא המקבל בר שליחות, דהכי קאמרינן שבשביל מי יש בכחו של בעל הממון למנות שליח לחבירו המקבל דוקא אם המקבל הוא בר שליחות, ואם המקבל היה רוצה למנות שליח בעדו לקבל היה יכול כי הוא בר שליחות לאיש כזה יש גם בכחו של בעל הממון למנות שליח בעדו אבל במקום שהמקבל הוא קטן או עכו"ם ואלו רצה המקבל למנות שליח בעדו לא היה יכול, א"כ גם בעל הממון אין בכחו למנות שליח בעדו.
ז) וזהו שכתב הר"ן דמה שאין שליחות לעבד לאו היינו שאין לו יד כקטן אלא יש לו יד לעבד מצד עצמו אך מה שאין יכול להשתחרר ע"י עצמו הוא מטעם שלא יצא השחרור מיד רבו דגמר לה לה מאשה דבעינן שיצא הגט מיד בעלה ולית ליה לר"ש ב"א גיטו וידו באין כאחד, הלכך אע"ג דלכאורא יש לומר דכשהעבד עושה שליח יש להועיל כיון שהעבד יש לו יד בעצמו לקבל גיטו מיד רבו ואינו דומה לקטן ואין כאן גריעותא כשהעבד מקבל את גיטו מיד רבו רק כיון שידי העבד קנויים הם לרבו כחצרו ושורו וחמורו א"כ לא יצא הגט מרשות רבו, א"כ לא שייך זה רק אם העבד בעצמו מקבל את הגט בידיו איכא למימר שלא יצא הגט מרשות רבו אבל אם העבד עושה שליח לקבל גיטו מיד רבו כיון שידי השליח אינן קנויין לרבו כשורו וחמורו א"כ הרי יצא הגט מרשות רבו, מ"מ מספקא ליה להגמ' שלא יועיל מה שהעבד עושה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כיון שכל כחו ואלמותו של השליח לא באה רק מכח העבד שעשאו שליח א"כ לא עדיף השליח ממשלחו וכשם שאם בא הגט ליד העבד לא היה מועיל מפני שלא יצא הגט מרשות רבו כך כשבא הגט ליד שלוחו של העבד ג"כ אינו מועיל דלא עדיף השליח מכח דאתא מיניה שהוא העבד, וכל זה לא שייך רק בשליחות אבל בזכיה נהי דזכיה הוא מטעם שליחות מ"מ מי הוא העושה את השליח שיהא שלוחו של העבד לא העבד בעצמו הוא העושה את ידי השליח כידו שנאמר שהשליח מושך כחו של משלחו העבד ולא עדיף השליח מהעבד ואין לו זכות יותר ממנו, רק השליח הוא בא מכח האדון וא"כ כיון שיצא השחרור מרשותו של האדון וגם העבד בר שליחות הוא מצד עצמו משום הכי מועיל שפיר, דבשלמא אם היינו אומרים דמה שאין העבד יכול לעשות שליח הוא מטעם שאין לו יד לעבד אז בודאי לא היה יכול גם אחר לעשות שליח עבורו כמו שבארנו לעיל גבי קטן דמשום שאין לו יד לקטן ואינו יכול למנות לעצמו שליח לכן גם אחרים אינם זוכים בעדו, אבל כאן שהעבד יש לו יד לעצמו אך הטעם הוא מה שאין העבד יכול לעשות שליח הוא מפני כיון שהשליח הוא בא מכח העבד א"כ מקבל השליח את כחו של העבד ולא עדיף השליח ממשלחו דאתא מכחו אבל גבי זכיה לא בא הזוכה מכח העבד רק מכח האדון לכן מהני שפיר א"כ מתורצת הקושיא החמישית הנ"ל.
ח) וכן הקושיא הששית שהקשינו לשיטת התוס' ורש"י ושאר מפרשים דס"ל דזכיה הוא מטעם שליחות א"כ אמאי מספקא להו להתוס' אם יש זכיה לקטן מדאורייתא או לא כיון דשליחות אין לו לקטן והיינו אם היה הקטן עושה שליח בפירוש לא הים מועיל ואיך מועיל הזכיה מדאורייתא, ובדברינו מתורצת גם זאת דנהי דזכיה היא מטעם שליחות מ"מ חילוק יש ביניהם דשליחות המקבל עושה וזכיה בעל הממון עושה לכן ניחא דשליחות אין לו לקטן כיון שאין לו דעת וכל מעשה קטן אינם לא מעלים ולא מורידים לכן אם הקטן עושה שליח ג"כ לאו כלום היא, אבל אם אדם בן דעת זוכה חפץ בעד הקטן קנה הקטן שפיר דבזכיה בעל הממון שהוא בן דעת הוא עושה שליח לקטן לכן מהני שפיר לשיטת התוס' דס"ל שיש זכיה לקטן מדאורייתא דחילוק גדול יש בין מעשה קטן דלאו כלום הוא למעשיו של גדול שמעשיו קיימים, ולא ס"ל לרש"י ותוס' כסברת הר"ן שהבאנו לעיל דס"ל שאין זכיה לקטן מדאורייתא דאע"ג שבעל הממון הוא העושה שליח ולא הקטן מ"מ ס"ל שאין זכיה לקטן מדאורייתא כיון שאין הקטן יכול למנות שליח בעדו לכן גם הגדול אינו יכול למנות שליח בשביל הקטן לזכות בעדו לכן ס"ל להר"ן שאין זכיה לקטן מדאורייתא, אבל רש"י ותוס' לא ס"ל כן רק ס"ל כיון דבזכיה בעל הממון הוא עושה שליח בעד הקטן לכן מהני שפיר מדאורייתא ואינו דומה לשליחות שאינו מועיל מדאורייתא דהתם הקטן עושה ובזכיה בעל הממון הגדול הוא העושה את השליחות.
ט) וכן הקושיא השביעית שהקשינו להסוברין שאין זכיה לקטן מדאורייתא וסברי נמי דזכיה היא מטעם שליחות, מ"ש שאין שליחות לקטן אפילו מדרבנן ומ"ש שיש זכיה לקטן מדרבנן כיון דזכיה ושליחות חדא מילתא היא, אמאי לא תיקנו רבנן שליחות לקטן כמו שתיקנו זכיה לקטן, ובדברינו יתורץ גם זאת דודאי חילוק גדול יש בין מעשיהם של חרש שוטה וקטן למעשיהם של אנשים גדולים ובני דעת דבשליחות כשהקטן עושה שליח לאו כלום הוא לכן אין שליחות לקטן אפילו מדרבנן אבל בזכיה כיון שהגדול בעל הממון הוא עושה שליח בעד הקטן לכן מהני שפיר מתקנתא דרבנן, ונהי דס"ל דמדאורייתא אין לו לקטן זכיה משום שהוא בעצמו אינו יכול למנות שליח בשבילו לכן גם אחרים אינם יכולים למנות שליח בעד הקטן, אבל מדרבנן מיהת תקינו רבנן זכיה לקטן כיון שאין כאן מעשה קטן רק מעשה גדול ובן דעת שהוא בעל הממון לכן מהני שפיר מדרבנן, דוגמא לדבר מצינו גבי קטנה יתומה כשקבלו אמה או אחיה קידושין בעדה תקינו לה רבנן דהוי קידושין אבל כשהקטנה בעצמה קבלה קידושין בעדה לא מהני אפילו מדרבנן עיין יבמות ד' ק״ז ובאה"ע סימן קנ"ה ס"ב אלמא שלא חששו רבנן כלל למעשיהן של חש"ו ואפילו מדרבנן לא אלמוהו למעשיהם.