משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק יד
א) איתא בגמ' ב"מ ד' ע"א ת"ר לוה ישראל מעותיו של נכרי מדעת הנכרי אבל לא מדעת הישראל כיצד ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו אסור ואם העמידו אצל נכרי מותר וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית וביקש להחזירם לו מצאו ישראל אחר ואמר לו תנם לי ואני אעלה לך כדרך שאתה מעלה לו מותר ואם העמידו אצלו ישראל אסור וקפריך הגמ' בשלמא סיפא לחומרא והקשו התוס' על זה וז"ל תימא אמאי לא הוי רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל אפילו מקבל הנכרי רבית שהרי נעשה ישראל שני שליח של ראשון לקבל חובו מידו של נכרי, ויש לומר דאפילו שיוכלו לזכות לחבירו במציאה הכא אין קבלתו מן הנכרי זוכה לישראל חבירו דנהי אם היה הנכרי מפקיר מעותיו היה יכול לזכות לחבירו השתא מיהא שהנכרי אינו מפקירן אלא בא לזכות מעותיו למלוה על ידי זה הלוה אין לו כח לזכות שאם כן היה ישראל המקבל שלוחו של נכרי לזכות במעותיו של ישראל ואין שליחות לנכרי והוה ליה להיות מותר אפילו העמידו אצל ישראל אי לאו דלחומרא אמרינן דיש שליחות לנכרי עכ"ל התוס' שם. ב) משמע מדברי התוס' האלו שאם ראובן הבטיח לתת מתנה לשמעון ואח"כ אמר שמעון ללוי לך אצל ראובן שהבטיח לי לתת לי מתנה וקבל ממנו בשליחותי והלך לוי לראובן ונתן לו ראובן את החפץ ואמר לו זכה בחפץ זה בשביל שמעון, תשמע מדבריהם שלוי השליח אינו נעשה שלוחו של שמעון המקבל רק שלוחו של ראובן בעל הממון ואם הוא איש שאינו בר שליחות אינו מועיל זכיתו של לוי לשמעון אע"פ שהשליח והמקבל ב' שליחות הם מ"מ כיון שבעל הממון הוא עכו"ם וכיוצא בהם שאינן בני שליחות משו"ה אינו מועיל כאן מה שהעכו"ם מזכה את הממון לישראל שני בשביל הישראל הראשון, וכן משמע מדברי הנימוקי יוסף ב"מ במשנה ראה אותן רצין אחר המציאה כתב הר"י ח"ל וחצר המשתמרת דלא בעינן שיהא עומד בצד שדהו צריכא טעמא דהא לאו משום יד הוא דמהני כמו בגט דהתם בעינן עומדת בצד חצרה כדלקמן וגם לא מטעם שליחות כדפירש הרנב"ר ז"ל שאי אפשר לזכות לחבירו מתורת שליחות אלא אם כן נפשה שלוחו של בעל הממון ובמציאה ליכא בעל הממון שיהא זה שלוחו עכ"ל אלמא דס"ל להנ"י והרנב"ר ג"כ כסברת התוס' דבעינן שלוחו של בעל הממון וכ"כ האחרונים דבעינן שטחו של בעל הממון עיין מחנה אפרים ה' שלוחין סימן ד' וסימן י״ג וכ"ג ובקצוה"ח סימן קס"ג ס"ק א' וסימן קפ"ד ס"ק ב' וסימן קכ"ג ס"ק ג' וסימן ק"ה ובנתיבות סימן קפ"ח סוף ס"ק א' וסימן ק"ה ס"ק א' ובשאר אחרונים שכתבו ג"כ דבעינן שליחות של בעל הממון והוכיח כן מדברי התוס' דפ' איזהו השך הנ"ל ומדברי הנ"י והרנב"ר הנ"ל עוד הוכיחו כן מדברי הירושלמי אשר יבואר להלן בס"ד דבעינן שלוחו של בעל הממון.
ג) ותמיה לי הדבר מאד ממה נפשך דאי נימא שידי לוי השליח לא נעשו רק כידי ראובן בעל הממון לבד ולא כידי שמעון המקבל א"כ תקשה לן במאי זכה שמעון בהחפץ הזה שנתן לו ראובן כיון ששמעון לא עשה בו שום קנין לא הוא ולא שלוחו א"כ אין לו לשמעון במה לקנות דהלכה רווחת בישראל שאין אדם יכול לקנות שום חפץ עד שיעשה בו קנין הוא או שלוחו וא"כ תמיה היא איך יקנה שמעון בלא קנין כלל, ואם נאמר שכוונת התוס' והנ"י הוא שהשליח נעשה שלוחו של בעל הממון וגם נעשה שלוחו של המקבל א"כ שפיר יוכל שמעון לזכות בהאי חפץ כיון שידי לוי השליח נעשין כידיו הרי עשה שמעון קנין בהחפץ דהרי קי"ל שלוחו של אדם כמותו, אך גם זה לא אתי שפיר דכיון שכבר נעשו ידי לוי השליח כידי שמעון המקבל א"כ אמאי צריך עוד שיהא לוי השליח שלוחו של בעל הממון והלא עשה שמעון המקבל קנין מעליא בחפץ הזה שנתן ראובן לשלוחו כיון שידי לוי הווין כידי שמעון ושלוחו של אדם כמותו ומה צריך עוד שיהא שלוחו של בעל הממון שהרי אם ראובן בעל הממון בעצמו היה נותן ביד שמעון המקבל ואמר לו קנה חפץ זה לעצמך אין אנו צריכין לשום שליחות כלל שהרי הנותן נתן ליד המקבל ומקנה לו ומה צריך יותר, א"כ כאן נמי אע"ג שראובן בעל המון לא נתן ליד שמעון המקבל בעצמו רק נתן ליד לוי שיזכה בו לשמעון מ"מ מצד המקנה הלא אין כאן חסרון שהרי המקנה בעל הממון נתן ליד לוי ואין כאן חסרון רק מצד הקונה היינו מה שהחפץ לא בא ליד שמעון המקבל רק ליד לוי וכיון שאנו מתרצים ואומרים שלוי הוא שלוחו של שמעון וידי לוי הויין כידי שמעון א"כ הוי כאלו בא החפץ ליד שמעון המקבל מיד ראובן הנותן ומה צריך לנו שיהא לוי שלוחו של ראובן הנותן אין אלו אלא דברי תימה.
ד) והנה אם ראובן בעל הממון בעצמו לא היה לתן ליד לוי שיזכה בו לשמעון רק שראובן בעל הממון היה אומר לזבלון קח את החפץ שלי הזה ותן אותו ליד לוי שיזכה בו לשמעון אז היינו מוכרחים לומר שידיו של זבלון נעשים כידי ראובן דאם לא כן איך זכה לוי בעד שמעון חפץ של ראובן כיון שראובן בעצמו לא נתן לו שיזכה בהחפץ הזה בעד שמעון ועל כרחך טעמו של דבר כיון שידי זבלון נעשין כידי ראובן לכן זכה לוי בהחפץ הזה לשמעון, אבל כאן כיון שראובן בעצמו נתן את החפץ לשמעון ואין כאן שום חסרון מצדו רק החסרון הוא מצד שמעון המקבל שלא עשה שום קנין בהחפץ א"כ יש לנו לומר רק שידי לוי הם כידי שמעון המקבל וכיון שכן כבר עשה שמעון קנין המועיל לכן קנה שפיר ומה אנו צריכין יותר
ה) ועוד הקשו האחרונים על זה דבגיטין ד' ס"ג אמרינן דכשאמר הבעל לשלוחו הולך גט לאשתי וכשהביא השליח הגט להאשה עשתה אותו האשה שליח לקבלה ומסיק הגמ' שם דהוי ספיקא דדינא אם מועיל או לא משום שלא חזרה שליחות אצל הבעל וכן הוא בשו"ע אה"ע סימן קמ"א וכתב הש"ך בחו"מ סימן קפ"ה ס"ק א' דהוא הדין לענין ממון הוי ספיקא דדינא כגון שנתן לפלוני דבר למוכרו ואמר לו אדם אחר תהא שלוחי לקנותו ממנוו הוי ספיקא דדינא אם מועיל קנין השליח או לא משום שלא חזרה השליחות אצל המשלח, א"כ כאן נמי איך אפשר לומר שלוי השליח יהא שליח לשניהם היינו לבעל הממון ולשמעון המקבל והלא לא חזרה השליח אצל המשלח.
ו) ועוד יש לתמוה על זה דא"כ איך יוכל אדם לעשות שליח לקנות לו קרקע או מטלטלין דקי"ל בכמה דוכתי בש"ס ופוסקים דאדם יכול לעשות שליח לקנות לו קרקע או מטלטלין עיין חו"מ מסימן קפ"ב עד סוף סימן קפ"ח ותמצא שכחכנו פעמים רבות שאדם יכול לעשות שליח לקנות לו קרקע או מטלטלין ועיין מקורם בגמ' ופוסקים ראשונים, א"כ הא תינח בלוקח מישראל שהוא בר שליחות איכא למימר שהשליח נעשה שלוחו של בעל החפץ גם כן משו"ה קנה הלוקח אבל מה נאמר בלוקח מעכו"ם כיון שבעל החפץ הוא עכו"ם שאינו בר שליחות איך יכול הלוקח לקנות כיון דבעינן שלוחו של בעל הממון וכאן המוכר הוא עכו"ם והוא בעל הממון איך יכול הלוקח לקנות זה החפץ ולא אישתמיט שום פוסק לומר דיש חילוק בין לוקח מישראל ללוקח מעכו"ם דהיינו לומר דבלוקח מישראל מועיל שליחותו לקנות ובלוקח מעכו"ם אין מועיל שליחותו זה בודאי לא הוזכר בשום מקום וא"כ משמע דדא ודא אחת היא היינו דבין לוקח מישראל ובין לוקח מעכו"ם מועיל שליחותו של השליח לקנות בשביל המשלח והנה תימא איך מועיל השליחות כיון דבעינן שלוחו של בעל הממון וכאן בעל הממון הוא עכו"ם שאינו בתורת שליחות הא לא דמיא אלא להא דגמ' דפ' איזהו נשך הנ"ל שכתבו התוס' דכיון שהנותן הוא עכו"ם שאינו בר שליחות לכן לא יכול הישראל השני לקנות בעד הישראל הראשון משום דבעינן שלוחו של בעל הממון.
ז) ומצאתי להנתיבות בסימן קפ"ח ס"ק א' שכתב על האי דינא דמהני משיכת שלוחו של הלוקח וז"ל ואין להקשות הא מבואר בירושלמי ר"פ האומר דבמתנה לא מהני שליח לקבלה דבממון בעינן שליחות של בעל הממון דוקא וכ"כ הנ"י בשם הר"ן בב"מ במשנה דראה אותן רצין ומשמע דלא מהני משיכה של המקבל שעשאו שליח לקבלה ומה"ת יהיה מהני בשליח של הלוקח שמשך ונראה דשאני לוקח שעשאו שליח על ממון שלו והוי כאלו מסר בידו שיהי' שליח בעל הממון וכיון שדעתו לאקנויי לבעל הממון והלוקח עשאו שליח שיהיה הוא הבע"ד כאלו הוא הקונה בעצמו וקונה ע"י משיכתו משא"כ במתנה שעושה אותו שליח על ממון חבירו ומשו"ה בעינן שיאמר לו הנותן כשמוסר בידו שיהיה שלוחו של בעל הממון עכ"ל הנתיבות. ואין דבריו נראין כלל חדא דבכל מקום דקי"ל שהלוקח יכול לעשות שליח לקנות לא שמענו מעולם שיהא חילוק בין שעושהו שליח ליקח בהקפה לבין שעושהו שליח ונותן מעות מזומנים בידו ולפי דבריו חילוק גדול יש דבשלמא כשנותן מעות מזומנים לידו איכא למימר כמו שכתב הנתיבות שעשאו שליח על ממון שלו וכיון שבדעתו לאקנויי לבעל הממון הרי הוא כאלו הוא הקונה בעצמו אבל בלוקח בהקפה מאי איכא למימר ואמאי יכול לעשות שליח הא כיון שהלוקח לא נתן מעות לשליח אמאי יקנה המשלח דהרי כאן ליכא למימר שעשאו שליח על מעות שלו כיון דלא יהיב המשלח זוזי כלל ועיין ש"ך סימן קפ"ג ס"ק ב' שכתב לענין נידון דידיה דהיכא דיהיב השליח זוז מדידיה אמרינן כיון דאוזפיהו דמי אבל בלוקח בהקפה בודאי לח שייך לומר כמאן דאוזפינהו דמי א"כ תקשה איך יש ביד הלוקח לעשות שליח לקנות בעדו כיון דבעינן שלוחו של בעל הממון והלוקח אינו בעל הממון כלל וכ"כ המח"א ה' שלוחים סימן י"ב לענין נידון דידיה דבלוקח בהקפה לא אמרינן כמאן דאוזפינהו דמי ע"ש.
ה) וגם עצם החילוק שכתב הנתיבות לחלק בין לוקח לקבל מחנה לא מסתברא כלל דסוף סוף יקשה איך יכול הלוקח לעשות שליח לקנות דבר שאינו שלו כיון שהחפץ הנמכר הוא אינו שלו איך יכול לעשות שליח לקנות דבר שאינו שלו ומה איכפת לן אם הכסף הוא שלו או לא כין שהקרקע או המטלטלין הנמכרים לאו דידיה הם אית לן לומר שלא יכול לעשות שליח כיון דבעינן שבעל החפץ או בעל הממון הם יעשו שליח על שלהם ואין אדם יכול לעשות שליח על חפיציו של חבירו ומשו"ה אין אדם יכול לעשות שליח לקבל מתנה מחבירו א"כ אית לן לומר שגם בלוקח לא יהא ברשות הלוקח לעשות שליח לקנות אפילו אם ניתן המשלח מעות מזומנים ביד השליח מ"מ לא יכול לעשות שליח דאין אדם עושה שליח על דבר שאינו שלו וכאן נמי החפץ הנמכר הוי דבר שאינו שלו