משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק יא
א) כתב המחבר בחו"מ סימן קצ"ה ס' י"א אין קונין בשבת קנין סודר ואם קנו אע"פ שעשו עבירה קנו עכ"ל והקצוה"ח שם ס"ק ט' כתב וז"ל ואיכא למידק נהי דמקח הנעשה באיסור מהני ועיין ש"ך סימן ר"ח אך בקנין סודר דנהיגין למיכתב וקנינא מיניה וגם בזמניהם נהגו כך וכמו"ש הטור בשם הרא"ש ומשום דעדים נותנים הסודר שלהם והם זוכים להקונה ומהאי טעמא הוא דכותבין וקנינא מיניה וכ"כ התוס' בפ"ק דקידושין ד' כ"ו וכיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה בטל לגמרי וכמו"ש התוס' פ"ק דב"מ גבי כהן דאמר ליה לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דנתבטלו הקידושין וא"כ היכא מהני בשבת קנין סודר ע"י שליח והוא העדים וכו' לכן נראה דסודר שנותנין העדים לאו בתורת שליחות מן הקונה הוא דלא שייך שליחות אלא אם הי' הקונה נותן סודר שלו ע"י שלוחו אבל סודר שנותנים העדים מעולם לא זכה בו הקונה אלא הא דזוכה הקונה ע"י סודר העדים היינו מדין עבד כנעני וכדאמרינן פ"ק דקדושין ד' ז' הילך מנה ויהא שדך קנוי לפלוני דקנה אותו ע"ש דאמרו וכן לענין ממונא וכיון שמקבל הרב את הכסף יצא העבד לחירות אפילו בע"כ דעבד א"כ אינו בתורת שליחות אלא קבלת המקנה גורם וגבי קידושין ומתנה דבעינן דעת אינו אלא משום דאין מוכין לאדם בע"כ ואי אמר לא בעינא לא קנה בע"כ אבל כל שאמר הקונה בעינא אינו צריך לדין שליחות וסגי ליה בקבלת מוכר את הכסף אפילו בכסף דאחרים ואין צריך לשליחות כלל והוא הדין בקנין סודר שנותנין העדים משלהם שיקנה אותו פלוני את השרה קנה בלא שליחות כל שנתרצה וכו' וא"כ בשבת נמי קנו אע"פ שעשו עבירה כיון דאין בזה תורת שליחות כלל עכ"ל הקטה"ק.
ב) הנה מה שכתב הקצוה"ח דבעבד כנעני ובממון בדין עבד כנעני אין צריך שליחות זהו מוכרח מהגמ' קידושין ד' כ"ג שהביא הרצוה"ק דאמרינן שם דעבד קבלת רבו גרמה לו פירוש ולכן יוצא העבד לחירות אפילו לר' מאיר דס"ל חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות מ"מ יוצא בכסף ע"י אחרים משום דקבלת רבו גרמה לו ואין צריך לדין שליחות וזכיה, אלמא דאין צריך לדין שליחות וזכיה בעבד כנעני דאי נימא שיש שם תורת שליחות וזכיה אמאי יצא העבד לחירות לר"מ דס"ל חוב הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות והלא אין חבין לאדם שלא מדעתו ואין אדם נעשה שליח לחברו שלא ברצון חברו אלא ודאי שאין צריך לדין שליחות וזכיה בדין עבד כנעני כמו"ש הקצוה"ח וכ"כ המחנה אפרים הלכות שלוחין סימן ט"ו דבדין עבד א"צ שליחות ע"ש.
ג) עוד יש ראי' דלא בעינן שליחות בדין עבד כנעני מהא שכתב הרא"ש בפ"ק דקידושין ד' ז' ומרן המחבר בשו"ע אה"ע סימן כ"ט ס"ה דהא דאמרינן הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני איירי כגון שעשאו שליח לאותו האיש שיקדש אשה בשבילו או איירי שלא עשאו שליח רק שאח"כ אמר האיש המקדש להאשה הרי את מקודשת לי בכסף הזה שנתן לך פלוני, אלמא דאפילו לא עשאו שליח לקדש אפילו הכי הוי קידושין כי דין עבד כנעני אין צריך שליחות רק בעינן שיתרצה המקדש על הקידושין ויאמר לאשה הרי את מקודשת דאין קידושין בע"כ של אדם ודעת שניהם בעינן לכן בעינן שיאמר לה הרי את מקודשת לי אבל על נתינת הכסף לא בעינן שליחות רק אפילו אם אדם מן השוק שאינו שליח נתן את הכסף להאשה ג"כ הוי קידושין משום דלא בעינן שליחות בדין עבד כנעני.
ד) אך מ"ש הקצוה"ח דמה שנוהגין לכתוב וקנינא מיניה בקנין סודר דהיינו שהעדים נותנין את הסודר כמו"ש התוס' בקידושין ד' כ"ו ד"ה ה"ג וכו' ושאר פוסקים הוא מדין עבד כנעני לא נהירא כלל דמשמע מדברי הפוסקים שהוא מדין שליחות וזכיה והיינו דס"ל כמו שכתבנו לעיל לשיטת הרבה פוסקים דממונו של השליח פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח לכן כיון שהעדים הם שלוחים של הקונה יכולים ליתן סודר שלהם דאע"ג דבעינן כליו של קונה וכאן ליכא כליו של קונה רק כלו של העדים מ"מ מועיל משום דממונו של השליח פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח לכן הסודר של העדים פועל לטובת המשלח כסודרו של המשלח.
ה) וראי' לדברינו דמדין שליחות וזכיה הוא זה שכותבין וקנינא מיניה ולא מדין עבד כנעני, מהא שכתבו התוס' בקידושין ד' ג' ד"ה ואשה דר"ת היה רגיל לשלוח הרשאה ע"י עכו"ם משום דס"ל שיש קנין חליפין בעכו"מ וסיים וז"ל מיהו בזה צריך ליזהר שלא לכתוב וקנינא מיניה דאין שליחות וזכיה לעכו"ם כדאמרינן בפ״ה דב"מ ד' ע"א אלא וקנה העכו"ם כתבינן עכ"ל ואם נימא דהא שהעדים נותנים את הסודר בשביל הקונה הוא מדין עבד כנעני ולכן כותבים וקנינא מיניה היינו שהעדים נותנים הסודר א"כ אמאי לא יוכלו העדים ליתן את הסודר שלהם בשביל העכו"ם ולכתוב גם בעכו"ם וקנינא מיניה כמו בישראל כיון דדין עבד כנעני אין צריך שליחות וזכיה כמו שכתבנו לעיל א"כ למה יגרע כחו של עכו"ם מכחו של ישראל בזה אלא ודאי צריך לומר כמו שכתבנו דהא דכותבין בקנין סודר וקנינא מיניה אינו מדין עבד כנעני כמו"ש הקצוה"ח רק הוא מדין שליחות וזכיה היינו שממונו של השליח פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח לכן שפיר כתבו התוס' שאין לכתוב וקנינא מיניה כיון דאין שליחות לעכו"ם א"כ אין ממונם של העדים כממון הקונה שהוא העכו"ם א"כ יש ראי' ברורה מזה דמדין שליחות וזכיה הוא ולא מדין עבד כנעני דלא כהקצוה"ק.
ו) ודע כי כדברי התוס' האלה כתבו ג"כ הטור סימן קכ"ג ומרן בשו"ע שם ס' י"ד וכן הסמ"ג והמרדכי בפ' מרובה ג"כ הביא להא דר"ח א"כ מדברי כולם שמענו כי האי שהעדים נותנים את הסודר משלהם אע"ג דבעינן כליו של קונה ולכן כותבין וקנינא מיניה הוא מדין שליחות וזכיה ולא מדין עבד כנעני עיין קצוה"ח סימן קכ"ג ס"ק ה' שהרגיש בקושיא זאת ותירץ בדוחק גדול כי ר"ת לא הקפיד על הנתינה אם העדים, יתנו את הסודר בשביל העכו"ם כיון דמדין עבד כנעני הוא זה ולא בעינן שליחות יכולים העדים ליתן את הסודר בשביל העכו"ם רק ר"ת הקפיד על הלשון וקנינא דמשמע לשון שליחות ודבריו אינן נראין כלל ולא משמע כן מדברי כל הפוסקים, עוד תימא איך משמע וקנינא לשון שליחות כיון דאפילו בישראל הא דכותבין וקנינא מיניה הוא מדין עבד כנעני ולא מדין שליחות א"כ איך יהא משמעותו בעכו"ם לשון שליחות אלא ודאי כמו שכתבנו שהוא מדין שליחות ולא מדין עבד כנעני לכן הקפיד ר"ת ז"ל בעכו"ם על הנתינה מה שהעדים נותנים הסודר ולא על הלשון לחוד הקפיד.
ז) עוד יש להביא ראיו' לדברינו דהא שהעדים נותנים את הסודר משלהם וכותבין וקנינא מיניה הוא מדין שליחות וזכיה ולא מדין עבד כנעני דהנה הרמב"ם בפ"א מה' מכירה ה"ו השמיט האי דדין עבר כנעני והמפרשים דחקו לבאר את דברי הרמב"ם וטעמו אשר השמיטו הרמב"ם עיין ר"ן בפ"ק דקידושין ד' ז' וב"י סימן ק"צ וב"ח שם וכ"מ בפ"א מה' מכירה ושאר מפרשים שהאריכו בבאור דברי הרמב"ם מפני מה השמיט לדין ע"כ המוזכר בגמ' קידושין ד' ז' וכולם הסכימו דלא ס"ל להרמב"ם להאי דינא דעבד כנעני לענין ממונא, ולענין קנין חליפין ס"ל להרמב"ם ג"כ שאיש אחר יכול ליתן את הסודר למוכר בשביל הקונה וז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' מכירה ה"ז הקנה אחד כלי למוכר, כדי שיקנה הלוקח אותו הממכר זכה הלוקח עכ"ל אלמא דס"ל להרמב"ם ג"כ שאיש אחר יכול ליתן את הסודר למוכר בשביל הקונה שהוא כמו שנהגו לכתוב וקנינא מיניה ואי נימא דהא שכותבין וקנינא מיניה בקנין חליפין הוא מדין עבד כנעני וכיון דהרמב"ם לא ס"ל להאי דינא דעבד כנעני א"כ ראוי שלא יסבור גם הדין של וקנינא מיניה והיינו שאיש אחר לא יוכל ליתן סודרו בשביל הקונה וכיון דס"ל להרמב״ם שאיש אחר יכול ליתן סודרו בשביל הקונה וכותבין וקנינא מיניה ודין דעבד כנעני לא ס"ל להרמב"ם בממונא א"כ שמעינן מיניה דהא דכותבין וקנינא מיניה בקנין חליפין אין זה מדין עבד כנעני רק מדין שליחות והיינו שממונו של השליח יכול לפעול לטובת המשלח כממונו של המשלח.
ח) והנה מהא דאסיקנא לעיל סימן ו' דהא דכותבין וקנינא מיניה הוא מדין שליחות ולא מדין עבד כנעני משמע דבחליפין אין שייך דין עבד כנעני כלל לא בעכו"ם ולא בישראל ולהכי במעשה דר"ת לא כתבינן וקנינא מיניה דמטעם שליחות לא נוכל לכתוב וקנינא מיניה דאין שליחות לעכו"ם ומטעם דין עבד כנעני לא נוכל לכתוב וקנינא מיניה דבחליפין לא אמרינן כלל דין עבד כנעני לא בישראל ולא בעכו"ם.
ט) ואין לומר דבישראל מהני מדין ע"כ בין בכסף ובין בחליפין ובעכו"ם לא אהני אפילו בכסף ולהכי לא כתבינן במעשה דר"ת וקנינא מיניה מטעם דין עבד כנעני דהתם איירי בעכו"ם ואין קנין מדין עבד כנעני שייך בעכו"ם אבל בישראל שייך דין עבד כנעני אפילו בחליפין, אך זה אי אפשר לומר כן דאם נימא שדין עבד כנעני נוהג בישראל בקנין בחליפין כמו בקנין כסף רק דעכו"ם שאני שאין בו דין עבד כנעני כלל לא בקנין כסף ולא בקנין חליפין א"כ היה להם לר"ת ולכל שאר הפוסקים הנ"ל שכתבו לענין הרשאה בעכו"ם שאין לכתוב וקנינא מיניה משום שאין שליחות וזכיה לעכו"ם היה להם להוסיף ולומר וגם אין דין עבד כנעני בעכו"ם דהאי טעמא לחוד שאין שליחות לעכו"ם לא סגי דהא מ"מ יכול לכתוב וקנינא מיניה מדין עבד כנעני והנה טעמא דאין שליחות וזכיה לעכו"ם ודאי צריך להו למימר דאם נאמר שיש שליחות וזכיה לעכו"ם היה יכול לכתוב וקנינא מיניה אע"ג שאין דין עבד כנער נוהג בעכו"ם והוא מפני דממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח לכן היה יכול שפיר לכתוב וקנינא מיניה אם היה דין שליחות וזכיה לעכו"ם וצריך לומר שאין שליחות וזכיה בעכו"ם אבל האי טעמא לחוד לא סגי דאם יש דין עבד כנעני בעכו"ם אכתי יש לכתוב וקנינא מיניה וא"כ היה להם לומר שני הטעמים גם יחד שאין שליחות וזכיה בעכו"ם וגם אין דין עבד כנעני נוהג בעכו"ם, וכיון שלא כתבו הפוסקים האי טעמא דאין דין עבד כנעני נוהג בעכו"ם משמע דבקנין סודר לא שייך כלל האי טעמא דדין עבד כנעני אפילו בישראל וצריך טעמא מ"ש קנין כסף שיש בו דין עבד כנעני מקנין חליפין שאין בו דין עבד כנעני.
י) ולכאורה היה נראה לומר דהטעם הוא כמו שכתבנו לעיל דאין דין עבד כנעני רק בנותן כל הכסף ולא בנותן מקצת כסף וכל מי שמקנה בתורת חליפין מוכר לו את החפץ במחיר כסף אחר כפי הנפסק ביניהם והסודר הוא רק כדי להקנותו וכיון שאינו נותן לו שאר הכסף שפסקו ביניהם לכן אינו קונה מדין עבד כנעני דהוי כנותן מקצת כסף ולא כנותן כל הכסף אך בדברי ר"ת אי אפשר לומר האי טעמא שהרי ר"ת בשולח הרשאה איירי שמקנה לו להמורשה בקנין חליפין והתם אין המורשה צריך ליתן כסף אחר זולת הסודר שהוא נותן לקנות א"כ הוי נותן כל הכסף ולא מקצת כסף ואמאי לא קני בקנין חליפין מדין עבד כנעני.
יא) אלא נראה לומר שהטעם הוא כיון דאשכחן שיש חלוק בין קנין כסף לקנין חליפין שהרי אשה נקנית בכסף ולא נקנית בחליפין כדאיתא בגמ' קידושין ד' ב' וד' ג' וכן שם בקידושין ד' ח' איתא לענין עבד עברי בכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתבואה וכלים ומסיק הגמ' דהכי קאמר בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי נינהו חליפין אלמא דקנין חליפין וקנין כסף תרי מילי נינהו ואין למדים זה מזה וכן יש הרבה דברים שחלוקים בדיניהם דין חליפין מדין כסף לכן אע"ג שמצינו בגמ' שיש קנין דעבר כנעני בממון לענין קנין כסף מ"מ אין ללמוד חליפין מזה, ואם הקונה לא חסר ממונא לא קני לענין חליפין וכשאומר ראובן לשמעון הילך מאה זוז בתורת כסף ויקנה לוי את שדך קנה לוי מדין עבד כנעני אפילו במקום שראובן לא נעשה שלוחו של לוי וליכא למימר דממונו של ראובן יפעל לטובתו של לוי כממונו של לוי כיון שראובן לא נעשה שלוחו של לוי מ"מ קנה לוי מדין עבד כנעני אבל אם ראובן נותן סודרו לשמעון שיקנה לוי בהאי סודר לא קנה לוי רק במקום שראובן נעשה שלוחו של לוי אז קנה לוי משום דממונו של השליח פועל לטובתו של לוי המשלח כמו ממונו אבל במקום שראובן לא נעשה שליח ללוי דשם ליכא למימר דממונו של ראובן יפעל לטובתו של לוי כממונו של לוי לכן לא קנה לוי כמו שכתבנו לעיל שאין דין דעבד כנעני נוהג בחליפין.
יב) ולפי זה יצא לט דין חדש דבקנין חליפין אע"ג שנוהגים שהעדים נותנים הסודר וכותבין וקנינא מיניה מ"מ אם העדים נתנו את סודר שלהם להקונה והוא באופן שהקונה לא קנה את הסודר והוא מסר את הסודר להמוכר לא קנה הקונה כיון דבעינן כליו של קונה וכאן כיון שאין הסודר של הקונה לכן לא קנה הקונה דדוקא אם העדים נותנין את הסודר דכיון שהסדר הוא הוא של העדים והם שלוחים של הקונה לכן הוי כאלו היה הסודר של הקונה וממון השליח פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח אבל כאן כיון שאין כאן שליח רק שהקונה בעצמו נתן סודר של העדים ולא שייך כאן לומר דממונו של השליח יפעול כממונו של המשלח לכן אינו מועיל רק אם היה כליו של קונה ממש אבל אם לא היה הסודר שלו והוא באופן שלא קנה את הסודר אינו מועיל החליפין דאין כאן כליו של קונה.
יג) נמצא דבעכו"ם כיון דאין שליחות וזכיה לעכו"ם אם היו כותבין וקנינא מיניה יש בזה שתי מגרעות א) מצד מעשה הנתינה דבעינן שהקונה או שלוחו יעשו מעשה הקנין וכאן ליכא מעשה הנתינה מהעכו"ם או משלוחו כיון דאין שליחות וזכיה לעכו"ם ב) יש בזה מגרעת מצד הסודר דקי"ל דבעינן כליו של קונה וכאן ליכא כליו של קונה שהרי הסודר הוא של העדים ולא של העכו"ם, אכן בישראל אם העדים נותנין סודר שלהם וכותבין וקנינא מיניה אין שם מגרעת כלל כי שלוחו של אדם כמותו ומעשה הנתינה של השלוחים העדים נחשב כאלו המשלח הקונה נתן וכן הסודר של העדים השלוחים נחשב כאלו היה סודרו של המשלח כי ממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח, אך אם הקונה לקח סודר שאינו שלו ונתנו למוכר לקנות בו אינו מועיל לא בישראל ולא בעכו"ם דנהי דמעשה הנתינה יש כאן כיון שהקונה בעצמו נתן הסודר למוכר מ"מ אינו מועיל דבעינן כליו של קונה וכאן אין הסודר של הקונה וגם מדין עבד כנעני אינו מועיל דאין דין עבד כנעני בחליפין וגם שליח הקונה אין כאן לומר דממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח שהרי הקונה בעצמו נתן ולא שלוחו לכן אינו מועיל הקנין וכן משמע בסמ"ע בחו"מ סימן קכ"ג ס"ק כ"א ע"ש אבל הט"ז כתב שם דיכולין העדים ליתן סודר שלהם לעכו"ם להקנות ואין קפידא בעכו"ם רק על מעשה הנתינה היינו שאם העדים יקנו מידו לצורך העכו"ם אינו מועיל משום דאין שליחות לעכו"ם ומחסרא מעשה הנתינה של הקונה אבל אם העכו"ם בעצמו קנה ונתן הסודר להמקנה מועיל שפיר אפילו אם הסודר היה של העדים, וכבר תמה עליו הגאון חכם צבי וכתב וז"ל אמר המגיה דברי הרב שגבו ממני עכ"ל כי באמת דבריו תמוהים ואפילו בישראל אית לנו לומר שלא יועיל בסודר שאינו של קונה אם הקונה בעצמו נותן מכ"ש בעכו"ם אינו מועיל.
יד) אך יש להקשות על זה לפי מה שכתבנו לעיל שנחלקו בזה הפוסקים אם ממונו של השליח יכול לפעול לטובת המשלח כממונו של המשלח ולהפוסקים דס"ל שאינו יכול לפעול ממונו של השליח לטובת המשלח א"כ יש לתמוה אמאי נהגו לכתוב וקנינא מיניה דהיינו שהעדים נותנים הסודר ולא הקונה, אמאי יועיל כיון דממונו של השליח אינם פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח אית לנו לומר שלא יועיל סודרן של העדים וגם מדין עבד כנעני אין להועיל כמו שכתבנו לעיל שאין דין עבד כנעני בחלופין א"כ מהראוי שנצטרך שיהא הסודר של הקונה דוקא כדקי"ל דבעינן כליו של קונה ולא כליו של איש אחר ואמאי סגי בכליו של העדים.
טו) וצריך לומר כמו שכתב מרן הב"י בסימן קצ"ה בשם בעל העיטור וז"ל וכתב העיטור במאמר ב' אמר רב עמרם השתא תקינו רבנן במתיבתא דקני שליח ב"ד או עדים דעבדי שליחותייהו דקנה ומקנה וכתב גאון כיון דאי תפיס להו מקנה לחליפין לא מפקינן מיניה וחזו ב"ד דאתו לאינצויי תקנו למיקני בכלי שאינו של קונה דלא חציף אינש למיתפס כלי שאינו של קונה ולמיפסקיה וההוא טעמא דניחא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה איתא נמי בכלי שאינו של קונה דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו וכל שכן בפניו ואפילו אמר להו מקנה קט מיניה דלאו שלוחו של קונה הוא קנה וכו' ודברי רב עמרם כתבם המרדכי בהגהות והגהת מיימוני בפ"ה מה' מכירה עכ"ל מרן הב"י שם וא"כ יש לתרץ לדבריהם דהא שנהגו שהעדים נותנין סודר שלהם וכותבין וקנינא מיניה הוא מתקנת הגאונים כי היכי דלא ליתא לאינצויי אבל מדינא איכא למימר דבאמת אינו מועיל בסודר של העדים משום דקי"ל דבעינן כליו של קונה וכאן ליכא כליו של קונה דממונו של השליח אין יכול לפעול לטובת המשלח כממונו של המשלח
טז) ולדבריהם מיושב גם דברי הט"ז הנ"ל בסימן קכ"ג דס"ל שהקונה יכול ליתן סודר שאינו שלו להמקנה ומועיל אפילו כשהקונה הוא עכו"מ כיון דמעשה הנתינה עשה הקונה בעצמו ולעיל כתבנו דכהאי גונא אינו מועיל אפילו בישראל דדוקא אם השליח נותן סודר שלו מהני דממונו של השליח פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח אבל במקום דליכא שליח רק שהקונה בעצמו נתן סודר שאינו שלו לא קנה, אבל לפי מה שכתבנו עכשיו בשם הגאון רב עמרם והעיטור דתקנת חכמים היא שיקנה הקונה בסודר שאינו שלו לכן קונה אפילו היכא דליכא שליחות רק שהקונה בעצמו הוא נותן סודר שאינו שלו מ"מ קני מתקנת חכמים דלא בעינן כליו של קונה לכן מיושב דברי הט"ז שהקונה יכול ליתן סודר שאינו שלו להמקנה דשפיר מועיל מתקנת חז"ל דלא בעינן כליו של קונה.
יז) ולענין קושית הקצוה"ח שהבאנו לעיל שהקשה לענין קנין סודר בשבת שפסק המחבר בסימן קצ"ה סי"א דאע"פ שעשו עבירה מ"מ קט, והקשה הקצוה"ח כיון שנוהגין לכתוב וקנינא מינה היינו שהעדים נותנין הסודר וכיון דקי"ל אין שליח לדבר עבירה שנתבטלה השליחות לגמרי, והקושיא הזאת נשאר לדברינו שכתבנו דהא שכותבין וקנינא מיניה הוא מדין שליחות וזכיה ולא מדין עבד כנעני, וצריך לומר דדעת מרן המחבר הוא דבאיסור דרבנן אמרינן יש שליח לדבר עבירה עיין משנה למלך פ"ב מה' רוצח שהביא בשם מהרמי"ט שנסתפק בזה ועיין מל"מ פ"ה מה' מלוה ולוה דין י"ד ועיין נו"ב מהדו"ק חלק אה"ע סימן ע"ה ד"ה ואם שייך וסימן ע"ח אות ט"ז ועוד בכמה מקומות שם ועיין קצוה"ח סימן קצ"ה ס"ק ט' ובשאר אחרונים, עוד יש לומר דדעת מרן המחבר הוא דאפילו באיסור דאורייתא אע"ג דאין שליח לדבר עבירה מ"מ לא נתבטלה השליחות וכן הוא דעת התוס' בב"מ ד' יוד ד"ה דאמר לישראל בתירוץ הראשון שלא נתבטלה השליחות אפילו בדבר עבירה דאורייתא ע"ש ועיין בט"ב מסימן ע"ה עד סוף סימן פ"ב ובשאר אחרונים מה שהאריכו בזה ועוד יש לומר דמרן המחבר עיקר דינא אשמעינן דקנין באיסור הוי קנין ואיירי שהקונה בעצמו עשה הקנין ולא איירי ע"י שליח כלל.