אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק י

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק י

פרק ט

א) ז״ל הגמ' שם קידושין ד' ז' אמר רבא תן מנה לפלוני ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב ערב לאו אף על גב דלא מטי הנאה לידיה קמשעבד נפשיה האי איתתא נמי אע"ג דלא מטי הנאה לידה קא משעבדא ומקניא נפשה, הילך מנה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני וכו' תן מנה לפלוני ואקדש אני לו מקודשת מדין שניהם וכו' עכ"ל הגמ'. ואח"כ מסיק הגמ' שם וכן לענין ממונא ופירש"י ז"ל וכן לענין ממונא הנך שמעתתא דרבא דילפינן קידושין מדין ערב ומדין עבד כנעני כן לענין ממונא מכר לו שדה ואמר לו תן הכסף לפלוני ושרי מכורה לך בו קנה מדין ערב, הילך מנה ותהא שדך מכורה לפלוני קנה אותו פלוני השדה מדין עבד תן מנה לפלוני ותקנה לו שדי בו קונה מדין שניהם עכ"ל, אבל הרי"ף השמיט האי מימרא דרבא דאמר וכן לענין ממונא וכן הרא"ש השמיטו עיין בב"י סימן ק"ץ ובב"ח שם ואולי לא היה גירסתם של הרי"ף והרא"ש בגמ' וכן לענין ממונא, אבל הרמב"ם בפ"א מה' מכירה הלכה ו' כתב וז"ל האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך כיון שנתן קנה הבית מדין ערב עכ"ל הרמב"ם ושתי השמעתתות דרבא מדין עבד כנעני ומדין שניהם לא הביאם הרמב"ם בדיני ממונות ועליו בודאי יש להקשות ממה נפשך יקשה אם לא גריס לה להא דרבא וכן לענין ממונא א"כ אמאי הביאה לענין דין ערב ואם גריס לה אמאי השמיטה להא דדין עבד כנעני ודין שניהם, עיין בר"ן ובהה"מ ובב"י ובשאר מפרשים מה שכתבו על דברי הרמב"ם הנ"ל.

ב) ונראה דס"ל להרמב"ם דלא שייך דין דעבד כנעני רק כשמשלם את כל הכסף אבל כשנותן מקצת הכסף לשם קנין אין שם דין דעבד כנעני כגון ראובן שמכר שדה לשמעון בעד מאה זוז ואמר לו לוי לראובן הילך זוז אחד ויקנה שמעון את השדה ממך לא קנה שמעון רק אם לוי נותן לראובן כל המאה זוז אז קונה שמעון את השדה וטעמא כיון דמדין עבד כנעני ילפינן לה אין לנו למילף יותר מהתם ובעבד כנעני לא אשכחן שיצא לחירות רק כשנותן לרבו בעד העבד כל דמיו של העבד ולא מקצתו, והנה לעיל כתבנו דהרמב"ם מפרש לה למילתא דרבא דדין עבד כנעני לענין קידושין דלא איירי שעשאו שליח לקדש בעדו דאם עשאו שליח לקדש בעדו אין אט צריכין לדין עבד כנעני כיון דס"ל להרמב"ם דממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח רק איירי כי אדם מן השוק שאינו שליח הוא אמר להאשה הילך מנה והתקדשי לפלוני דכיון שאינו שליח לכן אנו צריכין לדין עבד כנעני, וזה לא שייך רק בקידושין שאינו זכות גמור להאיש שתהא האשה הזאת מקודשת לו כי אולי אינו חפץ בזאת רק באחרת לכן אם לא שוייה שליח לקדש אינו שליח ואנו צריכין לדין עבד כנעני אבל לענין ממון אם אדם מן השוק נותן כל כסף השדה לראובן ואמר לו הילך כסף הזה ותהא שדך קנויה ללוי ממילא הוי האדם מן השוק הזה שלוחו של לוי כיון דזכות גמור הוא לו שמשלם כל דמי השדה עבורו ונותן לו שדה בחנם וזכין לו לאדם שלא בפניו וכל אדם יכול לעשות את עצמו שליח לחבירו לזכות עבורו בזכות גמור וכיון שהאדם מן השוק הוא שלוחו של לוי אין אנו צריכין תו למילף מעבד כנעני דממון של השליח יכול לפעול לטובת המשלח כממונו של המשלח כמו שכתבנו לעיל וכיון שנתן האחד ממונו בעבור השני שיזכה השני בקרקע חבירו זוכה השני בקרקע מטעם דזכין לאדם שלא בפניו ואין אט צריכין לטעם זכיה מדין עבד כנעני לכן מוכרח הרמב"ם לפרש האי מילתא דרבא וכן לענין ממונא דלא איירי בדין עבד כנעני כלל רק בדין ערב לחוד לכן השמיט הרמב"ם בפ"א מה' מכירה דין עבד כנעני ולא הביא רק לדין ערב לחוד.

ג) ואם היינו אומרים שיש דין עבד כנעני אפילו כשלא נתן לו כל המעות רק מקצת מעות לשם קנין לא הוה אתיא שפיר שהרי אכתי יש לפרש מילתא דרבא דאמר וכן לענין ממונא קאי גם אדין דעבד כנעני ובאופן שלא נעשה שלוחו כגון שהאיש מן השוק נתן הכסף לראובן ואמר לו הילך מעות ויקנה שמעון שדך ולא נתן לראובן כל דמי השדה רק זוז אחד וכאן לא הוי זכות גמור לשממון שהרי יצטרך לשלם מותר דמי השדה ולא הוי שלוחו לכן צריך לטעם דדין עבד כנעני משו"ה מוכרחים אנו לומר דס"ל להרמב"ם שאין דין עבד כנעני רק בנותן כל הכסף ולא בנותן מקצת כסף.

ד) ומדקדוק לשון הטור חו"מ סימן ק"צ משמע ג"כ שאין דין עבד כנעני רק בנותן כל הכסף ולא בנותן מקצת כסף דזה לשונו שם וכן אם אדם אחד אמר למוכר כסף השדה קח לך ממני ומכור שדך לפלוני וכו' קנה עד כאן לשונו ומלשונו שכתב כסף השדה קח לך ממני משמע דאיירי שנתן לו כל הכסף דמי מחיר כל השדה דזהו המשמעות של כסף השדה וכמו באברהם כפרו דכתיב גם כי האי לישנא וכל דמי מחירו נתן לו ולא מקצתו.

ה) ועיין קצוה"ק סימן ק"צ ס"ק ג' שהקשה על הטור והרמ"א שהבאנו לענין דין דעבד כנעני בממון כשאומר ראובן לשמעון הילך מנה ויקנה לוי שדך דבעינן שלוי יעשה שליח לראובן או שיאמר לוי לשמעון שדך קנויה לי, בהכסף שנתן לך ראובן והקשה על זה הקצוה"ח למה לן אמירה או שליחות והלא כיון דקי"ל זכין לאדם שלא בפניו א"כ זוכה לוי בהאי שדה בלא אמירה ובלא שליחות דכאן הוי זכות ללוי שהרי יש לו שדה בחנם בלא כסף ולמה לן שיאמר לוי לשמעון שדך קנויה לי או שלוי יעשה שליח לראובן וכן הקשה בס' מחנה אפרים ה' שלוחים סימן ט"ו ד"ה איברא, וע"ש בקצוה"ח שתירץ דאיירי שאינו זכות ללוי כגון שראובן רוצה שלוי יפרע לו את דמי השדה שקנה לכן צריך שיעשהו שליח או שיאמר שיקנה לו השדה ומשמע ג"כ מדברי הקצוה"ק שאין דין עבד כנעני רק בנותן כל הכסף ולא בנותן מקצת הכסף דאי לאו הכי לא הוי קשה מידי על הטור והרמ"א דכיון שלא נתן כל הכסף לא הוי זכות גמור, ובאמת הנתיבות תירץ כן דאיירי שלא נתן רק מקצת כסף עיין שם בנתיבות סימן ק"צ ס"ק ג' אך דבריו לא נהירין כמו שהוכחנו לעיל שאין דין עבד כנעני רק בנותן כל הכסף ולא בנותן מקצת כסף ובפרט שהנתיבות כתב תירוצו ליישב דעת הטור וזה בודאי אינו מיושב כי הטור בודאי איירי שנתן כל הכסף כמו שכתבנו לעיל.

ו) ואין להקשות על הרמב"ם דא"כ מניין לו דהאי וכן לענין ממונא לא איירי בדין עבד כנעני ולכן השמיטה דכיון שזכין לאדם שלא בפניו א"כ הוי שלוחו וממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח ואין אנו צריכין לדין עבד כנעני כמו שכתבנו לעיל והלא יש לאוקמיה באופן דלא הוי זכות כמי שכתב הקצוה"ח על דברי הטור והרמ"א כגון שראובן רוצה שהלוקח יפרע לו דמי שדהו ויש לומר דס"ל להרמב"ם דגם באופן זה אין אנו צריכין לדין עבד כנעני משום דכמאן דאוזפינהו דמי דכיון שהלוקח מחויב לשלם להנותן הוי כאלו הם ממונו ממש כמו שכתב הרמ"ה הובא דבריו בחו"מ סימן קפ"ג בש"ך ס"ק ב' ועיין שם בקצוה"ק סימן הנ"ל ס"ק ד'.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה