אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק ח

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק ח

פרק ז

א) אחרי אשר ביארנו דגופו של השליח אינו נעשה כגופו של המשלח רק כי פעולה הרוחנית אשר בתוך הענין שפעלו מעשיו של השליח זהו נחשב על המשלח, יש לחקור מעתה איך לדון בממונו של השליח אם נחשב כמו שהוא של המשלח ובכל דבר דבעינן שיהא ממונו של ראובן סגי אם שלוחו נותן ממונו ויכול ראובן לקנות בממון השליח כאלו המשלח נתן ממונו של עצמו כמו דמעשיו של השליח דראובן מהני לקנות לראובן ולקדש ולגרש כאלו ראובן בעצמו היה עושה המעשה הזאת כך ממונו של שלוחו דראובן מועיל לקנות לראובן ולקדש ולגרש כממונו של ראובן המשלח, או דלמא אע"ג דמעשה השליח פועל כמעשה המשלח מ"מ ממונו של השליח יוכל היות שאינו יכול לפעול לקדש ולקנות ולגרש כמו ממונו של המשלח ובכל מקום דבעינן ממונו של ראובן לא סגי במה שהשליח נותן את ממונו רק ממונו של המשלח בעינן ולא של השליח.

ב) והנה לענין קידושין ושאר קנינים אין שום נפקא מינה בחקירתנו הנ"ל דאף אם נניח כי ממון של השליח אינם פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח מ"מ אם ראובן עושה את שמעון שליח שיקדש לו אשה או שיקנה לו שדה והלך שמעון וקידשה או קנה את השדה בממון שלו בודאי קנה ראובן מדין עבד כנעני כדאיתא בקידושין דף ז' אמר רבא וכו' הילך מצה והתקדשי לפלוני מקודשת מדין עבד כנעני עבד כנעני לאו אע"ג דלא קחסר ולא מידי קא קני נפשיה האי גברא נמי אע"ג דלא קחסר ולא מידי קא קני להאי איתתא עכ"ל ופירש"י הילך מנה והתקדשי לפלוני והוא שלוחו אלא שמקדשה משלו מקודשת ואע"ג דממונו לאו של משלח הוא וכ"כ הרא"ש כפירש"י דאיירי שעשאו שליח וסיים הרא"ש וז"ל או כשלא עשאו שליח ואמר המקדש הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני מקודשת עכ"ל הרא"ש וכ"כ הרמב"ם בפ"ה מה' אישות ה' כ"ב דלא איירי שעשאו שליח רק איירי שאמר לה המקדש הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני, ומרן המחבר באה"ע סימן כ"ט ס"ה כתב ג"כ דאיירי כהני תרי גונא או שעשאו שליח או שאמר לו המקדש הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני.

ג) והנה להמפרשים שפירשו דאיירי שעשאו שליח להנותן יש מקום לומר דמשו"ה מקודשת האשה להמשלח אע"ג דלא חסר מידי הוא מטעם דכיון שהשליח קדשה בממון שלו לכן מקודשת כמו שכתבנו לעיל דכשם דמעשיו של השליח פועלים בעד המשלח כך ממונו של השליח פועל בעד המשלח, וזהו הדין שלמדנו מעבד כנעני, ואין ראי' מזה שדין עבד כנעני הוא לאו מדין שליחות, אך לפי מה שפירשו הרמב"ם והרא"ש ומרן המחבר דאיירי שהנותן לא היה שלוחו של המקדש רק איש מן השוק שאינו שליח כלל נתן מעות לאשה ואמר לה התקדשי לראובן וראובן אמר לה להאשה הרי את מקודשת לי במנה שנתן לך פלוני ואפי' הכי האשה מקודשת מדין עבד כנעני יש ללמוד מזה דאף אם נימא דממונו של השליח אינם פועלים לטובת המשלח כממונו של המשלח עצמו ואפילו הכי היא מקודשת שפיר שהרי אנו רואים דבקידושין אין אנו צריכים שיהא דוקא ממונו של המקדש או של השליח כי גם ממונו של שמעון שנתן מדעתו בלי שליחות ראובן מועיל לראובן לקדש בו אשה מדין עבד כנעני שמועיל לעבד לצאת לחירות בלא ממון שלו רק ממון של הנותן בלא שליחות מצד העבד ואפי' בע"כ של העבד כדאיתא בקידושין דף כ"ג הואיל וקני ליה בע"כ מקני ליה בע"כ ומסקינן שם בגמ' וכן לענין ממונו דהיינו כי גם לענין ממון מהני כמו בקידושין כגון אם ראובן נותן מנה לשמעון ואמר לו שדך קנויה ללוי בממון הזה קנה לוי שפיר אע"ג דלא חסריה ממונא אלמא דלא בעינן בקנינים ובקידושין שיהא הממון דוקא משל הקונה או משל המקדש או של השליח רק סגי גם אם הכסף הוא משל אחרים א"כ בקידושין ובקנין ממון אין מקום לחקירתנו שחקרנו אם ממונו של השליח מהני לפעול לטובת המשלח כמו מעשיו של השליח, דהרי אם אפילו נימא שאין כאן שליחות לענין ממון מהני דלא גרע מאם לא היה שלוחו כלל שגם כן מהני ממונו של שמעון לפעול לטובת ראובן מדין עבד כנעני.

ד) ואין נפקא מינה בחקירתנו רק במקום דלא שייך דין עבד כנעני כגון לענין גיטין דקי"ל דבעינן שיהא הנייר משל הבעל כדאיתא בגיטין ד' כ' וכ"א והתם לא שייך דין עבד כנעני כי בעינן שהניר יהא משל הבעל ומשמע בגיטין שם דף כ' דכן הוא הדין בכל שטרי מקח ומתנה בעינן בכולם שיהא השטר משל הקונה כדפריך התם הגמ' אמאי והא בעינן ספר המקנה וליכא עיין שם בתוס' ד"ה וכותב בכתב ידו כו' ע"ש ומסתברא דבכל השטרות דבעינן שיהא השטר של הקונה אין שם דין עבד כנעני היינו אם כתבו את הגט או את השטר על נייר של איש אחר שאינו שלוחו של הבעל או המקנה והוא לא הקנה את הנייר להבעל או להמקנה דאינו גט ואינו שטר, א"כ יש לחקור כשעושה אדם שליח למכור שדהו או לכתוב גט לאשתו אם יכול השליח לכתוב על נייר שלו מי אמרינן דממון השליח פועל לטובת המשלח כמו מעשיו של השליח אשר יפעלו לטובת המשלח וא"כ יכול השליח שפיר ליתן הנייר והדיו משלו לכתוב גט או שטר מקנה בעד חבירו או דלמא כי ממון השליח אינם פועלים מאומה לטובת המשלח לכן אין השליח יכול ליתן את הנייר והדיו משלו לכתוב גט או שטר מקנה לחבירו בלא הקנאה למשלח, דנהי כי מעשה הכתיבה והחתימה של השליח פועלים בעד המשלח לגרש את אשתו כאלו הוא היה הכותב והחותם מ"מ כיון דעכ"פ ממונו של המשלח בעינן וכיון דממון השליח אינם כממון המשלח לכן אין הגט מועיל כלום וכן לענין שטרי מקנה אין הקונה לכן לקנות משום דבעינן ממון המקנה וממונו דשליח אינו כממון המקנה.

ה) וראיתי כי הדבר הזה במחלוקת שנויה אם ממון השליח פועל לטובת המשלח כממון המשלח או לא, דהנה המרדכי בפ' התקבל סימן תי"ח כתב דכשאומר לאחרים לכתוב גט וליתן לאשתו אינו צריך הבעל ליתן להם הקלף והקולמוס משום דהשלוחים במקומו הם עומדים ע"כ תורף דבריו והיינו דהשלוחים יכולים לכתוב את הגט בקלף שלהם דכיון דשלוחים הם ושלוחו של אדם כמותו א"כ הקלף והדיו של השליח יוכלו לפעול בעד המשלח לגרש כמו הקלף והדיו של המשלח וכן משמע מדברי הח"מ באה"ע סימן ק"ב ס"ק א' שכתב על דברי המחבר שכתב שם וז"ל ואף אם שליח כותבו צריך שיהיה משל הבעל לכך נהגו כשהבעל מצוי שנותן לו הסופר הקלף והדיו עכ"ל המחבר וכתב על זה הח"מ וז"ל אבל מי שהיה מושלך בבור או הולך למדינת הים ואמר כתבו ותנו גט לאשתי הם כותבין ונותנין בלא שום הקנאה לבעל דבדיעבד ודאי כשר בלא שום הקנאה דשלוחו כמותו רק לכתחלה צריך שיתן לו הסופר הכל קודם הכתיבה אפילו בעשה הבעל שליח עכ"ל וכ"כ הפר"ח באה"ע סימן ק"ב ס"ק א' וז"ל דאי משום דכתיב ונתן דבעינן שיהא הגט שלו ה"מ כי מגרש איהו אבל כי עביד שליח למיכתב גיטא ולמיהב לאיתתיה הרי השליח נכנס במקומו דשלוחו של אדם כמותו ולא בעינן תו דלהוי הגט מהבעל אלא כיון דהוי משל שליח סגי בהכי דכי היני דוכתב הוי איהו או שלוחיה אע"ג דלא כתב איהו מידי הכי נמי ונתן הוי איהו או שלוחיה אע"ג דלא קיהיב איהו מדידי' מידי עכ"ל הפר"ח אלמא דס"ל להמרדכי והח"מ והפר"ח דממונו של השליח פועלים לטובת המשלח כמו ממונו של המשלח לטובת עצמו משום דשלוחו של אדם כמותו והשליח וממונו עומדים במקום המשלח וממונו.

ו) אך הטור באע"ה סימן ק"ב והרא"ש והסמ"ג וש"פ הביאם מרן הב"י סימן ק"ב ס"ל דאף אם השליח כותב צריך שיהא הקלף והדיו משל הבעל ע"ש בב"י שהביא דעת הרבה פוסקים דס"ל דאפילו בדיעבד פסול אם לא היו הקלף והדיו משל הבעל, עוד הביא שם מרן הב"י דעת פוסקים המכשירים בדיעבד או אפילו לכתחילה אם לא היה הקלף משל הבעל וכתבו הטעם משום שאקנויי אקני ליה רבנן לבעל לכן מקרי של הבעל מתקנת חכמים והב"י הביא שם בשם הרמב"ן שהביא ראי' לזה מההיא דגיטין ד' ס"ה דאומר אדם לשנים כתבו ותנו גט לאשתי והוא הולך למדינת הים וכן הביא הרמב"ן ראי' לדבריו מההיא דגיטין ד' ס"ו דמי שהיה מושלך לבור ואמר כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו אפילו בלא שום הקנאה לבעל, והוא משום דכיון דאקנויי אקני ליה רבנן לבעל לכן מקרי של הבעל ע"ש בב"י.

ו) היוצא מזה דהטור והרא"ש וסייעתם ס"ל דממון השליח אין יכול לפעול לטובת המשלח כממונו של המשלח לא מיבעיא להפוסקים דס"ל שהגט פסול או בטל אם לא היה הקלף משל הבעל רק משל השליח לדידהו ודאי ממונו של השליח אינו פועל לטובת המשלח כממונו של המשלח דאי לא תימא הכי אמאי ס"ל להפוסקים האלה שהגט פסול או בטל והלא הגט נכתב על הקלף של השליח, ואפי' להפוסקים דס"ל דהגט כשר בדיעבד או אפילו לכתחלה כשנכתב על של השליח מ"מ לא כתבו רק משום דאקנויי אקני ליה רבנן וקני הבעל מתקנתא דרבנן ומשמע דמדינא אין הגט מהני משום שלא נכתב על הקלף של הבעל, א"כ שמעינן מזה דממונו של השליח אין יכול לפעול לטובת משלח כממונו של המשלח ונפקא מינה במקום דליכא תקנת חכמים כגון שאמרה אי אפשי בתקנת חכמים או במגרש בע"כ או בשטרי מקח ומתנה דלא הקנו רבנן את הנייר להמקנה (עיין פ"ת סימן ק"כ ס"ק ב') אין השליח יכול ליתן הנייר שלו לכתוב עליו גט אשה או שטר מקח ומתנה כי ממונו של השליח אינו יכול לפעול בעד המשלח כממונו לשיטת הפוסקים הנ"ל.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה