משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק ז
א) ויש להקשות לפי מה שכתבנו דלכל התירוצים צר לומר דגופו של השליח לא נעשה כגופו של יש להקשות על זה ממה שכתב הנימוק"י בכתובות בפ' אלמא ד' צ"ח לענין אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום משו דאמרינן לה מאן שם ליך וכתב הנימוקי וז"ל מאן שם לו ממי קבלת מכירה זו לא מב"ד ולא מיתומים לפיכך לא יצא הקרקע מרשות היתומים אבל היכא דשמה לאחרים נפק מרשות היתומים שהרי נתנו לה חכמים רשות למכור וכו' ומזה שמעינן שאין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו הבעלים למוכרו לפי שכיון שהוא שליח הרי הוא כין הבעלים ולפיכך אינו יכול להקנות לעצמו שאין המכר אלו הוצאת דבר מרשות לרשות וזה לא יצא מרשותו שהרי במקום בעלים עומד עכ"ל הנמוק"י וכן כתב מרן בחו"מ סימן קפ"ה ס"ב וז"ל אין השליח יכול לקנות לעצמו אפילו באותן דמים שהרשוהו בעלים למכרו עכ"ל וכ"כ הרשב"א והטור ושאר פוסקים ע"ש בטור וב"י סימן קפ"ה אלמא שהשליח בעצמו נעשה גופו כגופו של המשלח וכן כשהחפץ הוא ביד השליח הוי כאלו הוא ביד המשלח ומטעם זה לא יכול השליח לקנות לעצמו מפני שלא יצא החפץ מרשות הבעלים דאי נימא דידיו של השליח אינן כידי המשלח ממש רק כי מעשיו של השליח המה כמעשה המשלח למו שכתב הקצוה"ח או שפעולת הענין זהו נחשב על המשלח, כמו שכתבנו א"כ אמאי לא יכול השליח לקנות לעצמו והלא, שפיר מקרי שהחפץ יצא מרשות המשלח כיון שידי השליח אינן כידי המשלח הלא יצא החפץ מרשות המשלח ובא לרשות אחר, ואמאי לא יכול השליח לקנות את החפץ לעצמו אלא ודאי כדאמרן שגופו של השליח הוא כגופו של המשלח וכן ידיו של השליח הם ממש כידי המשלח לכן כל זמן שהחפץ הוא ביד השליח הרי הוא כאלו היה בידיו של המשלח ומשום זה לא יכול השליח לקנות לעצמו מפני שלא יצא מרשות הבעלים א"כ הדרא קושית התוס' רי"ד לדוכתה אמאי לא יכול אדם לעשות שליח להניח תפלין וליטול לולב וכיוצא בזה כיון שידיו של השליח וכל גופו של השליח הם ממש כגופו וידיו של המשלח אמאי לא יכול לעשות שליח כא ונראה דמשו"ה אין השליח יכול לקנות החפץ לעצמו אפילו באותם דמים שהרשוהו הבעלים הוא מזה הטעם דאע"ג שגופו וידיו של השליח אינם כגופו וידיו של המשלח מ"מ כיון דעכ"פ מעשיו של השליח הם כמעשה המשלח כמו שכתב הקצוה"ח או שפעולת הענין שהשליח עושה נחשב על המשלח כמו שכתבנו לעיל א"כ כל זמן שהשליח לא יבטל שליחותו לא יכול לקנות כיון שמעשיו ופעולת ידיו בהחפץ הזה עושים ופועלים בעד המשלח א"כ לא עשה השליח מאומה לעצמו ואין לו במה לקנות כיון שלא עשה שום קנין לעצמו רק למשלח הוא עושה א"כ במה יקנה השליח ואם השליח יתכוין בקנינו לקנות לעצמו ולא למשלח א"כ יצטרך השליח לבטל שליחותו שמעשיו ופעולתו הם לעצמו ואינם עוד להמשלח א"כ אין מי שיקנהו לו להשליח כיון שכבר נתבטלה שליחותו דשליח ואינו עומד במקום הבעלים הרי ליכא דעת מקנה שימכור ויקנה להשליח לכן לא קנה השליח לעצמו, דממה נפשך אם מעשיו ופעולתו להמשלח הרי אין קונה ואם מעשה ופעולתו לעצמו הרי אין מקנה משו"ה אין השליח קונה לעצמו, אבל ידיו וגופו של השליח אינם כגופו וידיו של המשלח, עיין רש"י גיטין ד' כ"ד ע"א ד"ה והא לא חזרה וכו' עד ובטלה השליחות קודם שתחזור משמע ג"כ כמו שכתבנו, וכן משמע מרש"י גיטין ד' ס"ג ע"ב ד"ה לא חזרה שליחות וכו' עד ניתק משליחות הראשון ע"ש ברש"י דמשמע מדבריו כמו שכתבנו דכשהשליח נעשה שליח אח"כ באותו החפץ לעצמו או לאיש אחר מוכרח הוא לבטל השליחות הראשונה ובלא הבטול אינו יכול לקנות החפץ הזה לעצמו או לאיש אחר ע"ש,
ג) ובאמת יש דעות החולקים בזה וס"ל שהשליח יכול לקנות לעצמו באותם דמים שהרשוהו הבעלים עיין ש"ך סימן קפ"ה ס"ק ג' שכתב וז"ל ועיין בתשובת הגאונים סימן שפ"ד דמשמע שם שפסק דיכול להחזיק לעצמו עכ"ל הש"ך וכן בפ' מחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סימן כ' שהביא ג"כ בשם הריטב"א והגאונים דס"ל שהשליח יכול להחזיק לעצמו ופירשו הא דאמרינן כתובות ד' צ"ח מאן שם ליך היינו שמא לא דקדקת בשומא יפה אע"פ שבב"ד של הדיוטות לקחה חמשיק שמא כיון דלעצמה הוא לא דקדקה יפה בשומתם א"כ במקום דלא שייך האי טעמא כגון שהשליח לוקח לעצמו באותם דמים שהמשלח הרשהו למכור דלא שייך לומר שלא דקדק בשומא ולקחה בזול כיון שהבעלים הרשוהו למכור במחיר הזה א"כ יכול השליח שפיר ליקח לעצמו והדבר צריך ביאור במאי פליגי הפוסקים הנ"ל.
ד) ויוכל היות דבסברא הזאת פליגי, דהנה יש לחקור אם ראובן מינה את שמעון שיהא שליח למכור את החפצים שלו והלך שמעון ופסק דמים עם לוי שיקח את החפצים האלה ואמר לו שמעון השליח ללוי הקונה לך משוך וקני ואחר האמירה הזאת טרם שהלך לוי ומשך ביטל שמעון את שליחותו ואחר כך הלך לוי ומשך א"כ יש לחקור אם מהני משיכתו של לוי או לא מי אמרינן דכיון שכבר אמר שמעון ללוי לך משוך וקני ושוב אין לו לשמעון השליח מה לעשות עוד בזה לכן לא איכפת לן כלל אם ביטל השליח את שליחותו כיון שכבר עשה השליח את כל המוטל עליו לעשות לא מגרע קנינו של לוי בזה אף אם יבטל השליח את שליחותו, ויש מקום לומר איפכא כיון דעכ"פ בשעה שמשך לוי את החפץ כבר כלתה שליחותו של שמעון א"כ הוי כמו שמשך לוי את החפץ בלא דעת מקנה כיון שכבר ביטל שמעון את שליחותו נתבטלה גם הרשאתו ואמירתו מה שאמר ללוי לך חזק וקני כולם נתבטלו לכן אינו מועיל משיכתו של לוי.
ד) א"כ תליא בזה דאם נימא שלוי יכול למשוך את החפץ גם אחר שביטל השליח את שליחותו כיון דבשעה שאמר ל השליח לך משוך וקני עדיין שלוחו היה א"כ כאן שפיר יכול כשליח לקנות את החפץ לעצמו דאע"ג דבשעה שהשליח מושך את החפץ לעצמו כבר נתבטלה שליחותו דשליח ואינו שליח עוד ע״ע כיון דבשעה שמטה לעצמו שימשוך ופוסק דמיו עדיין שליח הוא והשליח אומר לו שילך וימשוך ולאחר שנתבטלה שליחותו שליח הרי השליח כאיש אחר דמי וקודם המשיכה הוא שליח לכל דבר לכן מהני משיכתו של האיש האחר שמושך בשליחותו של השליח והשליח יכול שפיר לקנות לעצמו, אבל אם נימא דלאחר שביטל השליח את שליחותו אין הלוקח יכול למשוך אע"ג דבשעה שאמר לו בשליח לך משוך וקני עדיין שלוחו הוא מ"מ כיון דכשעשה שמשך הלוקח כבר נתבטלה שליחותיה דשליח א"כ מהבטלה ג"כ אמירתו שאמר מקודם לך משוך וקני א"כ אין השליח יכול לקנות לעצמו דנהי דבשעת פיסוק דמיו ובשעה שנתמה השליח שיקנה לעצמו עדיין שלוחו היה מ"מ כיון דבשעה שהשך השליח לעצמו כבר ביטל שליחותיה לכן לא קנה השליח כי אין מי אשר ימכר לו ובלא דעת מקנה אינו יכול לקנות.
ו) והנה בגיטין ד' ס"ג איתא ההוא גברא דשדר לה גיטא לדביתהו אזל שליחא אשכחה כי יתבא וקא לישא אמר לה הילך גיטך אמרה ליה ליהוי בידך (ותהיה אתה שלוחי לקבלה רש"י) וכו' אמר ליה רבא וכו' הא לא חזרה שליחות אצל הבעל (ופירש"י שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחותך ושליחות שאינה ראויה לחזור ולהגיד אינה שליחות) ומסיק הגמ' דהוי ספיקא דדינא וחולצת, וכן הוא בשו"ע אה"ע סימן קמ"א ס"א דכהאי טנא הוי ספיקא דדינא והנה הש"ך בחו"מ ריש סימן קפ"ה כתב, דכמו דאמרינן לא חזרה שליחות אצל הבעל לענין גיטין כן אמרינן לענין ממון כגון אם ראובן נותן חפץ לשמעון שיהא שליח למוכרו ופסק שמעון עם לוי למוכרו ואמר לו לוי לשמעון שיהא שליח לקבלה בעדו הוי נמי ספיקא דדינא והמוציא מחבירו עליו הראי' ע"ש אבל הנתיבות חולק על זה וס"ל דלא בעינן חזרת שליחות אצל המשלח אלא בגיטין משום דטלי גיטך מעל גבי קרקע לא מהני אבל בממון דמהני אפילו בטול מעל גבי קרקע לכן לא בעינן חזרת שליחות ומהני שפיר אפילו כשלא חזרה השליחות אצל המשלח, וכ"כ בס' מחנה אפרים הלכות שלוחין ושותפין סימן ד' ד"ה איברא בשם הרא"ה דהא דאמרינן לא חזרה שליחות אינו אלא גבי גט דהוי כטול גיטך מעל גבי קרקע ע"ש.
ז) ויש להקשות על זה לשיטת מרן השו"ע בחו"מ סימן קפ"ה ס"ב ושיטת הרבה פוסקים דפסקו דאין השליח יכול לקנות לעצמו מאי שנא דלענין אם השליח רוצה לקנות את החפץ לעצמו אמרינן שאינו יכול אפילו לענין ממון ואפילו ספק אין כאן, והטעם דכיון שהשליח יקנה לעצמו הרי נתבטלה וניתקה שליחותו א"כ אין מי שיקנהו להשליח שהרי ליכא דעת מקנה ומאי שנא אם שליח המוכר ירצה להעשות שליח לקבלה ללוקח או אם שלוחו של הבעל ירצה להעשות שליח לקבלה להאשה הוי ספיקא דדינא אם יכול להעשות שליח לקבלה או לא, ולענין ממון ס"ל להנתיבות והרא"ה ומח"א דאפילו ספק אין כאן ובודאי יכול שלוחו של ראובן להעשות שליח לקבלה ללוי, ותימא הרי גם כאן איכא למימר דכיון שהשליח של ראובן נעשה שליח ללוי א"כ אינו עוד שלוחו של ראובן ונתבטלה שליחותו לנגד ראובן א"כ אינו יכול לקנות ללוי שהרי אין כאן מי שיקנהו ללוי כיון שהשליח אינו עוד שלוחו של ראובן ומ"ש היכא דהשליח חשב לקנות לעצמו שאינו יכול ואין כאן ספק כלל, ומ"ש היכא שהשליח חשב לקנות לאיש אחר דהוי ספיקא אם יכול או לא ולשיטת הרבה פוסקים בודאי יכול ומ"ש זה מזה והלא תרוייהו חדא טעמא, ותרוייהו תליא בזה שכתבנו לעיל כשאמר לו השליח ללוקח לך משוך וקני ואח"כ ביטל השליח שליחותו אם מועיל או לא דמה לי אם ביטל השליח שליחותו בזה שרצה לקנות לעצמו ומה לי אם ביטל שליחותו בזה שרצה לקנות לאיש אחר והלא כיון דסוף סוף ביטל השליח שליחותו קודם שקנה הלוקח בקנין אית לן למימר שלא יקנה מפני שאין לו מי שיקנהו ומה לי אם הביטול בא מחמת שהשליח רצה לזכות לעצמו ומה לי אם הביטול בא מחמת שהשליח רצה לזכות לאיש אחר והלא אין חילוק בין זה לזה.
ח) ולשיטת הש"ך יש להקשות איפכא כיון דס"ל להש"ך דגם בממון אמרינן לא חזרה שליחות אצל המשלח כמו בגיטין א"כ איך יתרץ הש"ך את דברי הגאונים דס"ל שהשליח יכול ליקח לעצמו באותן הדמים שהרשהו המשלח הלא יקשה איך יזכה השליח לעצמו והלא לא חזרה שליחות אצל המשלח והי' לנו לומר שיהא ספק והמוציא מחבירו עליו הראי' כמו בעובדא דגמ' דגיטין ד' ס"ג הנ"ל דפסקינן דהוי ספיקא דדינא אי אמרינן לא חזרה שליחות אצל הבעל או לא א"כ לענין ממון נמי אית לט לומר דהוי ספיקא דדינא וכיון דאם השליח נעשה שליח לאחרים אמרינן לא חזרה שליח אצל המשלח א"כ אם השליח נעשה שליח לזכות לעצמו אית לנו ג"כ לומר לא חזרה שליחות אצצ המשלח ואית לן למימר דהוי ספיקא דדינא והמוציא מחבירו עליו הראי' ואמאי פסקו הגאונים דהשליח זכה לעצמו בודאי בלא שום ספק.
ט) ועוד דבגמ' גיטין ד' כ"ד איתא בהדיא דהיכא דהשליח נעשה אח"כ שליח לעצמו אמרינן ג"כ לא חזרה שליחתו אצל הבעל לענין כשאומר אדם לאשתו שתהא שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה ופריך הג"מ והא לא חזרה שליחות אצל הבעל אלמא דכשהשליח נעשה אח"כ שליח לזכות לעצמו אמרינן ג"כ לא חזרה שליחות אצל הבעל א"כ תימא איך יתרץ הש"ך את דברי הגאונים דס"ל שהשליח יכול לזכות לעצמו כיון דדיני ממוטת דמיין לגיטין לשיטת הש"ך.
י) והנה הרשב"א בפ' התקבל ד' ס"ג ד"ה ולענין וכו' כתב דהא דפריך הגמ' בד' כ"ד בפשיטות והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ובד' ס"ג מסיק הגמ' דהוי ספיקא אי אמרינן לא חזרה או לא הטעם הוא דבדף כ"ד איירי שהבעל אמר לה מתחלה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וכיון דתחלת מינוי השליחות היה באופן זה שלא חזרה שליחות אצל הבעל לכן פשיטא ליה להג"מ שאין כאן שליחות כלל, אבל בד' ס"ג דאיירי שהבעל אמר לו להשליח שיהא שליח להולכה רק שאח"כ עשתה אותו האשה שליח לקבלה ולא חזרה שליחות אצל הבעל, וכיון דתחלת מינוי השליחות היתה באופן דהשליחות תוכל לחזור אצל הבעל רק שאח"כ לא חזרה השליחות אצל הבעל לכן מספקא ליה להגמ' אי מועיל או לא והוי ספיקא דדינא, וכ"כ הב"ש באה"ע סימן קמ"ב ס"ק כ"ג ע"ש.
יא) ונראה דלענין ממון בכהאי גונא כשאמר ראובן לשמעון שלוחו הילך חפץ זה והוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית הוי שליח לקבלה בזה מודים כולי עלמא שהשליח יכול לקנות לעצמו ואין כאן שום חסרון לא משום חזרת השליחות מה שלא חזרה השליחות אצל המשלח ולא החסרון שכתבו הטור והמחבר בסימן קפ"ה והרשב"א והנמק"י בפ' אלמנה לענין קניית השליח כשרוצה לקנות לעצמו שאינו יכול לקנות מפני שידו כיד הבעלים כמו שהבאנו לעיל בשמם, ואפילו לשיטת הש"ך שמשוה ממון לגיטין ואפילו בממון אמרינן דלא מהני היכי דלא חזרה השליחות אצל המשלח כמו בגיטין מ"מ כאן כיון שהמשלח אמר לו בפירוש שיקנה אח"כ לעצמו קונה לכולי עלמא, וטעם החלוק שבין ממון לגיטין הוא בזה דלענין גיטין כיון דבעינן נתינה לידה מידו וטלי גיטך מעל גבי קרקע אינו מועיל בגיטין לכן כשאומר לה הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה כיון שלא חזרה שליחות אצל הבעל בשעת מינוי השליחות ונתבטלה השליחות להולכה שלה לכן אינה מגורשת דהוי טלי גיטך מעל גבי קרקע, אבל לענין ממון כיון דטלי חפצך מעל גבי קרקע מועיל בממון לכן כיון שאומר לו הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה לקבל לעצמך נהי דלא חזרה השליחות אצל המשלח ונתבטלה שליחות להולכה של השליח מ"מ לא איכפת לן מאומה שהרי איכא כאן דעת המקנה ודעת קונה כיון שאמר לו המשלח בפירוש שיקנה לעצמו.
יב) ואין זה דומה לנידון הש"ך בסימן וקפ"ה דס"ל דגם לענין ממון נתבטלה השליחות. מספק כשלא חזרה השליחות אצל המשלח כמו לענין גיטין דהתם שאני דכיון דאיירי שנתן ראובן חפץ לשמעון למוכרו לשום אדם ואח"כ פסק השליח עם הלוקח שיקנה ממנו ואמר לו הלוקח להשליח שיהא שליח בעדו לקנותו, דכיון שהמשלח אינו יודע מי הוא הלוקח ולא פסק דמים עמו ובלא דעת השליח אין הלוקח יכול לקנותו וכיון שנתבטלה שליחותו של שמעון משום שלא חזרה השליחות אצל המשלח לכן אין הלוקח יכול לקנותו משום דליכא דעת מקנה, משא"כ בנדון דידן כשאמר לו המשלח לשליח הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם תקנה לעצמך כיון שהמשלח יודע מי הוא הקונה ונתרצה להקנותו הרי איכא דעת מקנה אפילו אחר שנתבטלה השליחות להולכה משום הכי קני נמצא דדין ממון הוא להיפך מדין גיטין דבגיטין מגרע גרע היכא שלא חזרה השליחות אצל הבעל מתחלת מינוי השליחות כמו שכתבנו לעיל בשם הרשב"א והב"ש דהיכא שלא חזרה השליחות אצל הבעל בתחלת מינוי השליחות הוי ודאי פסול או בטל הגט והיכא דבתחלת מינוי השליחות חזרה אצל הבעל רק שאח"כ לא חזרה השליחות אצל הבעל לא הוי רק ספק פסול ואלו גבי ממון עדיף טפי היכא שלא חזרה השליחות אצל המשלח מתחלת מינוי השליחות דאז קנה הלוקח קנין גמור בודאי קנין בלא שום מגרעת כלל דכיון שהמשלח יודע מי הוא הקונה ונתרצה להקנותו להשליח אפילו אחר שנתבטלה השליחות איכא דעת מקנה משו"ה קני השליח כדאמרינן לעיל והיכא שתחלת מינוי השליחות היתה באופן שתחזור השליחות אצל המשלח רק אח"כ לא חזרה השליחות אצל המשלח הוי ספיקא דדינא אם מועיל או לא לשיטת הש"ך שמשוה ממון לגיטין דכיון שהמשלח אינו יודע מי הוא הקונה וליכא דעת מקנה לכן לא קנה השליח אחר שנתבטלה השליחות.
יג) ובזה ניחא מה שיש להקשות על הש"ך מתוס' ב"מ ד' ע"א ע"ב ד"ה בשלמא וכו' שהקשו אמאי לא הוי רבית גמור כשהעמידו אצל ישראל שהרי נעשה ישראל שני שלוחו של הראשון לקבל חובו מידו של נכרי ע"ש והיינו שהישראל השני נעשה מתחלה שלוחו של ישראל הראשון ואח"כ נעשה שליח לקבלה לזכות לעצמו וא"כ יש להקשות על זה והא לא חזרה שליחות אצל המשלח לשיטת הש"ך דס"ל דגם בממון בעינן חזרת שליחות, ובדברינו ניחא דכיון שהעמידו אצל הישראל הראשון והוא נתרצה לזה שהישראל השני יהא שליח לעצמו לכן מהני לכולי עלמא שהישראל הראשון הוא המקנה לו ולא בעינן נתינה מידו לידו.
יד) ובזה יש לתרץ הקושיא שהקשינו לעיל דהנה כשהשליח לוקח לעצמו כתבו הטור והרשב"א ושאר פוסקים שלא קנה אפילו כשלקח לעצמו באותם הדמים שהרשהו המשלח ומ"ש מהא שכשנתן החפץ לשליח למכור ומכרו לאיש ואמר לו הלוקח להשליח שימשוך בעדו קנה הלוקח לשיטת המח"א והרא"ה והנתיבות ובדברינו ניחא דכשנותן ראובן לשמעון חפץ למכור אינו במשמע שיקח השליח לעצמו שהרי למכור אמר לו ולא ליקח, ואעפ"י שאין המשלח מקפיד עליו כלל אף אם יקחהו לעצמו שהרי לוקח באותם הדמים שהרשה לו המשלח ומה איכפת לו להמשלח מי שיקנה ממנו כיון דעכ"פ דמיו ניתנו לו מ"מ כיון דעכ"פ המשלח כשנתן לו את החפץ הזה נתן לו למכור ואינו במשמע מדברי המשלח שיקח את החפץ לעצמו לכן אין השליח יכול לזכות לעצמו כיון דליכא דעת מקנה שהרי הבעלים לא הקנו לו מאומה וכיון דבשעה שימשוך לעצמו מוכרח הוא לבטל שליחותו דאם לא יבטל שליחותו אינו יכול לזכות לעצמו ואם יבטל שליחותו ליכא דעת השליח ולא דעת המשלח אשר יזכהו ויקנהו להשליח לכן לא קנה השליח.
טו) אבל אם השליח מוכר לאחרים ואח"כ מושך השליח בשביל הלוקח נהי דגם במשיכה הזאת מוכרח השליח לבטל שליחותו כמו שכתבנו לעיל שאם לא יבטל שליחותו אינו יכול לזכותו לאיש אחר, מ"מ כיון דהמשלח בשעה שמסר לו את החפץ מסר לו שימכור ולא פירש לו באיזה אופן ימכור אם שהלוקח ימשוך בעצמו או שהשליח ימשוך עבורו לכן נהי שנתבטלה שליחותו של השליא מ"מ יוכל הלוקח לקנות שהרי עכ"פ דעת מקנה איכא שהרי המשלח מקנה לו נמצא שיש כאן דעת קונה ודעת מקנה לכן קנה הלוקח שפיר דהוי כמו שפירש לו בהדיא הוי שליח להולכה עד שתפסוק דמיו ולאחר שתפסוק דמיו הוי שליח לקבלה לזכות ללוקח דמועיל בממון ולא בגיטין כמו שכתבנו לעיל.
טז) אבל את ניחא דוקא לשיטת המח"א והרא"ה והנתיבות אבל לשיטת הש"ך עדיין אינו מיושב, דלדבריו תקשה ממה נפשך דאם נימא דכשעושהו השליח למכור סתם יכול השליח לקנות בעד הלוקח מפני דהוי כמו שפירש לו בפירוש שהוא מקנה להלוקח אשר יקנה ממנו א"כ אמאי כתב הש"ך דהוי ספק אם קנה הלוקח והלא כיון שהמשלח נותן לו רשות להשליח שיעשה את עצמו שליח בעד הלוקח הרי איכא גם דעת מקנה כמו שכתבנו לעיל, ואם לא ס"ל לש"ך האי סברא שכתבנו לעיל רק ס"ל דאפילו כשנותן המשלח החפץ לשליח למכור סתם אין לו רשות להשליח לעשות את עצמו שליח לקח ואין כאן דעת מקנה, א"כ נשאר הקושיא הנ"ל שהקשינו מאי שנא דכשהשליח קונה את החפץ לעצמו לא קנה כלל להפוסקים הנ"ל, ומ"ש דכשהשליח מוכר לאיש אחר ומושך את החפץ בשביל הלוקח איכא ספק אם קנה הלוקח או לא והלא בשניהם הענין שוה דליכא דעת מקנה.
יז) ואולי זהו בעצמו הספק בממון לשיטת הש"ך כיון שלא נתן לו רשות בפירוש להשליח שיעשה את עצמו שלית ללוקח א"כ יש ספק אם יש לו רשות לזה ואיכא דעת מקנה או אולי אין לו רשות להשליח לזה וליכא דעת מקנה ולכן הוי ספק והמוציא מחבירו עליו הראי' ואע"ג דהש"ך מדמה ממון לגיטין ובגיטין אין הספק אם יש לו רשות להשליח לזה או לא שהרי בד' כ"ד חזינן דאע"ג שנתן לו בפירוש רשות להשליח לקנות בעדו מ"מ אינו מועיל והטעם הוא דאע"ג דאיכא דעת הבעל לגרש מ"מ הוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כיון דליכא שליחות משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל, מ"מ ס"ל להשיך דבדף ס"ג מספקא ליה להגמ' גם בזה אם יש לו רשות להשליח לזה או לא וליכא דעת מקנה ואינו מועיל אפי' בממון
יח) ולענין קושיא השניה שהקשינו איך יתרץ הש"ך את דברי הגאונים דכיון דס"ל להש"ך דגיטין וממון שוין ואומרים בזה לא חזרה שליחות אצל הבעל א"כ אמאי ס"ל להגאונים שהשליח יכול לקנות לעצמו והלא לא חזרה השליחות אצל המשלח ויש לנו לומר שלא יקנה השליח לעצמו וזו קושיא עצומה מאוד על דברי הש"ך. ונראה לי לתרץ ע"פ מה שכתב המחנה אפרים בה' שלוחין ושותפין סימן כ' דהיכא שדמי החפץ קצבים הם יכול כל אדם ליקח אותו שלא מדעת המוכר כההיא דפ' הספינה דף פ"ח בההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא אתו כולי עלמא שקול קארי קארי אמר להו הרי הן מוקדשים לשמים ומסיק הגמ' דאם היו דמיהם קצובים אינו יכול להקדיש מפני שאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו וכבר קנה אותם הלוקח אלמא דאפילו שלא מדעת המוכר יכול הלוקח לקנותם כשהדמים קצובים וע"ש בר"ן בפ' הספינה וכיון שהמשלח אומר לשליח שימכור בכך וכך מקרי שדמי החפץ קצובים הם ויכול הלוקח לקנותו אפי' בלא דעת המקנה ובלא דעת השליח ע"כ דברי המח"א ע"ש. לכן ניחא דהגאונים איירו שנתן רשות להשליח למוכרו בכך וכך והוי דמיו קצובים לכן אע"ג שנתבטלה השליחות לגמרי משום שלא חזרה השליחות אצל המשלח מ"מ יכול השליח שפיר לקנות משום דבדמיו קצובים לא בעינן לא דעת המקנה ולא דעת השליח דע"כ איירו הגאונים שקצב לו דמים לשליח אמר לו מטר בכך וכך דאם לא קצב לו דמים מודים כולי עלמא שאין השליח יכול ליקח את החפץ לעצמו משום דאמרינן ליה מאן שם לך היינו שמא לא דקדקת בשומא כמו שפירשו הגאונים ההיא דפ' אלמנה ד' צ"ח שהבאנו לעיל דאמרינן אלמנה ששמה לעצמה לא עשתה ולא כלום דאמרינן לה מאן שם לך היינו שמא לא דקדקת בחשבון ודברי הגאונים שאומרים שהשליח יכול ליקח לעצמו הוא דוקא כשאומר לו מכור החפץ בכך וכך דהוי כמו קצובים ולא בעינן דעת המקנה ולא דעת השליח לכן יכול השליח ליקח החפץ לעצמו, אבל הש"ך לא איירי מזה רק איירי כשנתן לשליח בסתם ולא קצב לו דמים לכן לא יוכל השליח לזכות בעד הלוקח דכיון שהשליחות נתבטלה מספק משום דלא חזרה השליחות אצל המשלח הרי ליכא לא דעת השליח ולא דעת המקנה ובלא דעתם לא יוכל הלוקח לקנות כיון שלא קצב לו דמים, והלוקח קונה רק בספק קנין והמוציא מחבירו עליו הראי' כמו"ש הש"ך.
ים) והנה מרן המחבר באה"ע סימן קמ"א ס"א פסק שאם האשה עשתה שליח לקבלה לשליח של הבעל אשר עשאו שליח להולכה הרי זו מגורשת מספק כיון שלא חזרה השליחות אצל הבעל דהוי ספיקא דדינא כנ"ל מהגמ' דגיטין ד' ס"ג וסיים מרן המחבר שם שהרי זו ספק מגורשת עד שיגיע הגט לידה ומשיגיע לידה תתגרש ודאי וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' גירושין הלכה י"ג והה"מ כתב שהוא דבר פשוט שאחר שהגיע הגט לידה היא מגורשת ודאי והב"ש שם סימן קמ"א ס"ק ב' כתב דקמ"ל דלא אמרינן דכבר חזר בו משליחות הבעל ונעשה שליח לקבלה בעדה לכן לא תתגרש אפילו אחר שהגיע הגט לידה קמ"ל דמגורשת שפיר ע"ש בב"ש, ולפי מה שכתבנו לעיל דכשנעשה שליח לעצמו או לאחר ביטל שליחותו הראשון צריך עיון גדול אם יועיל הגט להתגרש ודאי אפילו אחר שהגיע הגט לידה עיין רש"י בדף כ"ד ע"א ד"ה והא לא חזרה וכו' דכיון שנעשתה אח"כ שליח לעצמה בטל השליחות וכ"כ רש"י בדף ס"ג ע"ב ד"ה לא חזרה וז"ל שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון וכו' עכ"ל אלמא דכיון שהשליח להולכה נתרצה להעשות שליח לקבלה נתבטלה השליחות הראשונה וכיון שנתבטלה השליחות הראשונה מובן הדבר שאפילו אם אח"כ נתן הגט ליד האשה ונתרצה אח"כ להעשות שליח להולכה מ"מ אינו מועיל כיון שכבר נתבטלה שליחותו א"כ תימא אמאי פסקו הרמב"ם ומרן המחבר שאם הגיע הגט לידה מגורשת בודאי והלא כיון שכבר ביטל השליח את שליחותו אית לנו לומר שלא יועיל כלל אפילו כשהגיע הגט לידה.
כ) ואולי יש לתרץ דכיון דמה שביטל השליח שליחותו לא היה רק מפני שטעה וסבר שהשליח להולכה יוכל להעשות שליח לקבלה בעד האשה או בעד עצמו, אף על פי שלא חזרה שליחות אצל הבעל טעה שמועיל ובשביל הטעות הזה ביטל השליח להולכה את שליחותו שמינה אותו הבעל לשליח להולכה, וכיון שביטול שליחותו בטעות היה לכן אין ביטולו כלום ושליחותו נשארה קיימת כמו דקיי"ל קנין בטעות חוזר וכן שאר דברים כיוצא בזה דקי"ל חוזר מחמת שהיה בטעות כן ביטול בטעות בטל הוא והשליחות קיים.
כא) עוד יש לתרץ דכיון שהשליח ביטל שליחותו שלא בפני המשלח, ודעת המשלח עדיין בתקפה עומדת שהשליח הוא שליח כדין רק שהשליח חזר בו שעתא חדא ולא רצה להיות שליח וביטל שליחותו לכן אח"כ כשהשליח חזר בו מביטולו ורצה בשליחותו ונותן הגט ליד האשה מהני שפיר שהרי יש כאן עכשיו דעת השליח ודעת המשלח ולא איכפת לן כלל מה שהשליח ביטל את שליחותו בינתים זמן מעט דכיון שרצה השליח אח"כ בשליחותו שפיר הוי שליח כדין לכל דבריו וכיוצא בזה נמצא בס' עונג יו"ט ואינו מצוי אצלי כעת לעין בו.