משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות · פרק ה
א) וראיתי בס' חכמת אדם כלל ח' ושם בבינת אדם סימן ד' שהאריך בזה להסכים שאין אדם יכול לעשות שליח למול את בנו ולכסות הדם כיון שהוא חובת הגוף על האב למול את בנו וחובת הגוף על השוחט לכסות הדם לכך אינו יכול לעשות שליח, וז"ל שם ומה שהביאו ראיה מתרומה דמצוה דיליה הוא ואפילו הכי יכול לעשות שליח יש לומר שאני תרומה שאינו חובת הגוף שאם אינו רוצה לאכול מתבואה אין צריך להפריש וכן שחיטת הפסח אע"ג דאם הוא עושה פסח המצוה מוטלת עליו לשוחטו ואפילו הכי יכול לעשות שליח שאני התם שהרי יכול למנות את עצמו עם אחר אבל מילה שהיא חובת הגוף וכן השוחט לאחר ששחט חל עליו חובת הגוף לכסות שפיר יש לומר דאיננו יכול לעשות שליח עכ"ל ובדברי הב"א האלה יש לתרץ בפשיטות קושית התוס' רי"ד הנ"ל שהקשה אמאי אינו יכול לעשות שליח במצות תפלין וסוכה ולומר לשלוחו הנח תפלין או שב בסוכה בעדי או נטול לולב עבורי ובדבריו ניחא דכל מצוה שהיא חובת הגוף על האדם ואי אפשר להפטר ממנו בשום אופן אין אדם יכול לעשות שליח דדוקא במצוות שאפשר לו לאדם להפטר מהם ואינם חובה הגוף על האדם כגון תרומה ושחיטת הפסח וכיוצא בהם שאפשר לו להפטר ממצותן שהרי יכול למכור את תבואתו ויכול למנות עם איש אחר על פסחו שם יכול לעשות שליח אבל בכיסוי הדם ומילה ותפלין ולולב וציצית וסוכה וכיוצא בהם כיון שהם חובת הגוף על האדם ואי אפשר להפטר מהם לכן אינו יכול לעשות שליח.
ב) וכן במצות מעקה שכתבנו לעל דמוכח מהגמ' דקידושין הנ"ל שיכול לעשות שליח איכא למימר שהוא ג"כ מהאי טעמא מפני שיכול להקנות את ביתו לאחר ויפטר מלעשות מעקה, וכן ההיא דשורי הרגת דב"ק (ד' צ"א) אפשר ג"כ לבטל את המצוה וליפטר ממנה ע"י זה שימכור שורו ומאור נטיעותיו לכן יכול שפיר לעשות שליח א
ג) אך דברי החכמת אדם לא נהירין לי כלל דממה שיש רשות לאדם לעשות, שליח לשחוט את פסחו שפיר יש להביא ראי' שיכול אדם למנות שליח לקיים המצוה כגון תפלין ולולב וסיכה וכיוצא בזה ומה שכתב הח"א דשאני שחיטת הפסח שהרי יכול למנות את עצמו עם אחר ויכל לפטר את עצמו מן מצות שחיטה ומשמע לפי דבריו שאם ישראל נמנה עם אחר על הפסח אז לא רמיא עליה מצות שחיטה כלל והשוחט אח"כ את הפסח על דעת עצמו הוא שוחט ואין דבריו נראין דמגמרא דקידושין ד' מ"ב לא משמע כן ונעתיק לשון הגמרא הניחא לרבי יהושע בן קרחה דנפקא ליה שלוחו של אדם כמותו, מושחטו אותו] אלא לרבי יונתן דמפיק ליה להאי קרא לדרשא אחרינא מנא לן [דשלוחו של אדם כמותו] דתניא ר' יונתן אומר מניין שכל ישראל יוצאים בפסח אחד שנאמר ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים וכי כל הקהל כולם שוחטים והלא אין שוחט אלא אחד אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד שליח בקדשים מנא ליה ומשני הגמ' מיניה ופירש"י מיניה מן המקרא עצמו דמ"מ אחד מהן שוחטו בשליחותם, ומשמע דאם נמנה עם אחרים רמיא על כל אחר ואחד מצות שחיטה אלא שאחד שוחטו בשליחות חבריו וא"כ אין לחלק בין פסח לשאר מצוות דחובת הגוף וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה אמתי לא יכול אדם לעשות שליח להניח תפלין עבורו או ליטול לולב ולישב בסוכה עבורו ולמול את בנו ולכסות את הדם אע"ג שהמצוה הוא חובת הגוף שאי אפשר להפטר ממנה מ"מ יהא רשאי אדם לעשות שליח כמו בשחיטת הפסח שהיא ג"כ חובת הגוף שאי אפשר להפטר ממנה ואפי"ה יכול לעשות שליח.