אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות › פרק ד

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות · פרק ד

פרק ג

א) כתב הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב וז"ל ומדברי הרא"ש שהבאתי מוכח דמי שהוא מוהל אינו רשאי ליתן את בנו לאחר למולו וחייב הוא בעצמו למולו דומיא דכיסוי הדם דמי ששפך הוא יכסה וכו' וכתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים מכבדים לאחרים למול את בניהם אף שהם בעצמם יכולים למול ולדעתי הם מבטלים מצות עשה ומצוה גדולה של מילה ויש לב"ד לבטל הדבר הזה עכ"ל הש"ך וכן הד"מ ביו"ד סימן רס"ד כתב וז"ל כתב בא״ז אם האב מוהל אסור ליתן למוהל אחר, וצ"ע מ"ש ממצוה אחרת דיכול לעשות שליח במקומו עכ"ל הד"מ וכן התבואות שור סימן כ"ח ס"ק י"ד האריך להשיג על הש"ך וכתב דשפיר יש לעשות שליח למול את הבן ולכסות את הדם ע"ש והקצוה"ח סימן שפ"ב ס"ק ב' האריך לדחות את דברי התב"ש והסכים לדברי הש"ך שאין האב רשאי לעשות שליח למול את בנו וכן אסור לו להשוחט לעשות שליח לכסות את הדם ע"פ דברי התוס' רי"ד הנ"ל שכתב שאי אפשר לומר לשלוחו שב בסוכה עבורי או הנח תפלין עבורי משום שהמצוה שחייבו התורה לעשות בגופו היאך יפטר ע"י שלוחו והוא לא יעשה כלום דדוקא בקידושין ובגירושין מהני כי הוא המגרש ולא השליח דהא כותב בגט אנא פלוני פטרית פלונית וכן נמי בקידושין מהני שליח כי למי האשה מקודשת הלא להמשלח והיא אשתו וכן בפסח המשלח אוכלו ועל שמו ישחט ויזרק הדם אבל אם השליח ישב בסוכה או נטל לולב לא קיים המשלח כלום וכן בכיסוי הדם כיון שהתורה הטילה חיוב עליו מי ששפך יכסה אם השליח יכסה לא קיים המשלח כלום וכן במילה כיון שמוטל על האב למול את בנו הרי זה דומה לתפלין וסוכה וציצית דאינו בשליחות ע"ש בקצוה"ח ועיין פרי מגדים חיו"ד במשבצות סימן כ"ח ס"ק ח' ובפלתי סימן כ"ח ס"ק ג' וביו"ד סימן רס"ד בפ"ת שם ס"ק א' ע"ש.

ב) ולי נראה דלכל הטעמים שכתבנו לעיל יכול אדם לעשות שליח למול את בנו ולכסות את הדם, הנה לדברי התוס' רי"ד הנ"ל יכול לעשות שליח בדברים האלה כמו שיכול אדם לעשות שליח בתרומה שהרי התוס' רי"ד בעצמו כתב הטעם דמשו"ה יכול אדם לעשות שליח בתרומה מפני שהפירות הם של המשלח והיינו דכיון שפירות הטבל עושים חיוב על המשלח להפריש והשליח מפריש את התרומה ועושה מעשה בפירות האלה העושים החיוב לכן נחשב כהמשלח עצמו ונעשה שליח א"כ גבי מילה נמי כיון שהבן עושה חיוב על האב למולו והשליח עושה מעשה בו נחשב כהמשלח עצמו ונעשה שליח וכן לענין כיסוי הדם כיון שהדם ששפך השוחט עושה חיוב על השוחט לכסות והשליח עושה מעשה בהם לכן נחשב כהמשלח עצמו ושפיר יכול השוחט לעשות שליח לכסות, ואינו דומה לציצית ותפלין ולולב וכיוצא בהם דאף אם עשה השליח את המצוה בתפלין ולולבו של המשלח מ"מ לא קיים המשלח את המצוה משום שהתפלין והציצית והלולב הם אינם עושים את החיוב על המשלח רק ממילא חייב המשלח משום מימרא דרחמנא לכן מקרי שהמשלח לא עשה כלום ולא נשאר עליו מאומה מה לעשות אבל בתרומה ובמילה ובכיסוי הדם שחיובו של המשלח בא מחמת תבואתו ומחמת הדם והשליח עושה מעשה בהם לא מקרי שהמשלח אינו עושה מאומה רק מקרי שעדיין נשאר על המשלח מה לעשות ושפיר יכול לעשות שליח כמו בגיטין וקידושין דמשום שנשאר עדיין על המשלח מה לעשות לכן יכול לעשות שליח כן הוא בתרומה ומילה וכיסוי הדם.

ג) ובקידושין ד' ע' משמע שיכול אדם לעשות ולקיים מצות מעקה ע"י שליח דאיתא שם אתא אשכחיה דקעביד מעקה אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב הונא בר אידי אמר שמואל כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור בעשיית מלאכה בפני שלשה ופירש"י שגנאי הוא ושפלות לדור שכפופים לזה שאין לו מי שיעשה מלאכתו עכ"ל ואם נימא דמצות מעקה אי אפשר לקיימה ע"י שליח א"כ אין זה גנאי ושפלות מה שהוא עושה את המעקה בעצמו אדרבה הרי הוא מחויב לעשות את המעקה בעצמו ואי אפשר ע"י אחר, אלא ודאי מצות מעקה אפשר לקיים ע"י שליח לכן גנאי הוא מה שעושה את המלאכה בעצמו, ואע"ג דקי"ל מצוה בו יותר מבשלוחו מ"מ גברא רבא כרב נחמן שעסק בתורה תמיד לא היה לו לעשות המעקה בעצמו אם היה לו מי שיעשהו מלאכתו כדאיתא בשו"ע יו"ד סימן רמ"ו ס' י"ח שאם היה לפניו עשיית מצות ות"ת אם אפשר לעשות את המצוה ע"י אחרים לא יפסיק תלמודו ואם לאו יעשה המצוה ויחזור לתורתו עכ"ל אבל אם לא היה באפשרי לקיים ע"י שליח הא אין זה גנאי אלא וראי כי מצות מעקה אפשר לקיים ע"י שליח והוא ג"כ מהאי טעמא כיון שהשליח עושה מעשה בהבית אשר חייב את המשלח לעשות מעקה לכן לא מקרי שהמשלח אינו עושה מאומה א"כ במילה ובכיסוי הדם ג"כ יכול לעשות שליח.

ד) ולכאורה היה נראה לחלק ולומר דשאני תרומה דכיון שהתבואה הוא של המשלח וקנוי לו בקנין גמור וממנו יהיב ליה לכהן לכן לא מיקרי שהמשלח אינו עושה מאומה שהרי ממונו יהיב לכהן וטובא עביד המשלח, משא"כ במילה וכיסוי הדם שאין הבן קנוי לו לאב בקנין גמור ואין הבן ממונו של אב רק דרחמנא חייביה למולו א"כ אם האב יעשה שליח לא עשה האב מאומה שהרי לא נתן כלום משלו, וכן בכיסוי הדם אין הדם ממונו של השוחט כמו שהתרומה היא ממונו של המשלח ולכן אין השוחט רשאי לעשות שליח לכסות הדם לדברי התוס' רי"ד.

ה) אך זה אינו שהרי למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין א"כ התרומה אינה של המשלח גם קודם הפרשה ולאו ממונו דמשלח הוא ולאו מידי יהיב ליה לכהן ואמאי יכול לעשות שליח בתרומה, והלא המשלח לא עשה כלום שהרי לא חסר לו ממון (עיין קידושין ס"פ האיש מקדש ד' נ"ח ובשאר דוכתי בענין מתנות שלא הורמו) ולא מידי יהיב משלו, אלא ודאי כיון שהשליח עושה מעשה בגוף התבואה שעשתה חיוב על המשלח לכן לא מקרי שהמשלח לא עשה מאומה א"כ גבי מילה וכיסוי הדם נמי כיון שהשליח עשה מעשה בבן המשלח ובדם העוף של השוחט אשר בשבילם נתחייבו האב והשוחט למול ולכסות לכן לא מיקרי שהמשלח אינו עושה מאומה אע"ג דלא נקנים להאב והשוחט בקנין גמור.

ו) וכן במעקה אין אנו צריכין שיהא המעקה דוקא משל המשלח אלא אפילו אם היה המעקה מעצים של הפקר ולא נתכוין לזכות בהם להמשלח וכן המשלח כיון בפירוש שלא לזכות בהם ואפילו הכי קיים המשלח מצות מעקה אע"פ שלא יהיב המשלח מידי משלו ולא חסר מממונו כלום ואפילו הכי לא מיקרי שלא עשה המשלח מאומה, והוא משום שהבית הוא של המשלח והבית הלא עושה חיוב עליו לעשות מעקה והשליח עושה מעשה בהבית הזה לכן לא מיקרי שהמשלח אינו עושה מאומה, א"כ גבי מילה וכיסוי הדם נמי לא מיקרי שהמשלח אינו עושה מאומה כיון שהשליח עושה מעשה בבנו של המשלח ובדם העוף של השוחט שהם עשו חיוב על המשלח לכן שפיר יש לעשות שליח במילה ובכיסוי הדם לדברי התוס' רי"ד.

ז) ולכאורה יש מקום לומר אכתי דלא דמי מילה וכיסוי הדם לתרומה ומעקה, דבתרומה ומעקה נהי שעצם התרומה והמעקה אינן של המשלח למ"ד מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין וכן המעקה לא בעינן שיהא דוקא בהעצים של המשלח מ"מ התבואה הנשארת יש בה לענין שיכול לעשות שליח תרתי לטיבותא חדא שגרמה חיוב על המשלח להפריש תרומה, ועוד שהתבואה קנויה היא בקנין גמור להמשלח וממונו הוא וכן במעקה יש תרתי לטיבותא לענין הנ"ל, משא"כ במילה וכיסוי הדם נהי שהבן והדם עושים חיוב על האב למול את בנו ולכסות הדם מ"מ אין בהם רק חדא לטיבותא מה שהם עושים חיוב על האב והשוחט למול ולכסות, אבל אין הבן קנוי בקנין גמור לאביו ואין בו דין ממון כלל וכן אין הדם קנוי בקנין גמור להשוחט ואין בו דין ממון לכן מקרי שהמשלח לא עשה מאומה בזה ואינו יכול לעשות שליח.

ה) אכן לא נראה לחלק בזה דכיון שהאב הוא מחויב למול את בנו, לענין מצות מילה יש לו לאב זכיה גמורה בבנו ודמיא כאלו היה הבן קנוי לאביו לגמרי וכן בכיסוי הדם כיון דזכיא ליה רחמנא לשוחט במצות כיסוי הדם היה שלו לגמרי לענין מצות כיסוי, וכן במעקה אפילו הפקיר את הבית אח"כ אי נימא שהוא מחויב במצות מעקה כמו במפקיר נזקיו למ"ד מפקיר נזקיו חייב עיין ב"ק ד' כ"ט יכולים הבעלים לעשות שליח כי עדיין נקראים הבעלים הראשונים בעלים ביה אע"ג שאין הממון שלהם מ"מ כיון שהם מחויבים לעשות מעקה נקראים בעלים ויכולים לעשות שליח שאינו נקרא שהמשלח אינו עושה מאומה כיון שהשליח עושה מעשה בחפצי הבעלים וכן פסקו מרן המחבר ורמ"א בחושן משפט סימן שפ"ב לענין שאם היה לו לאדם שיר שעומד להריגה מפני שהיא מ"ק את הבריות ואילן העומד לקציצה מפני שהוא מזיק את הרבים או שיש לו בן למול או ששחט חיה ועוף וקדם איש אחר ושחט את השור או קצץ את האילן או מל את הבן או כסה את הדם מחויב לשלם לבעלים שהרי הפקיעם מלעשות מצוה אלמא שיש לו להאב ולהשוחט זכיה גמורה בבנו ובדם, שהרי האחר מחויב לשלם לאב ולשוחט שגזל מצוה שלהם אלמא דאע"ג שאין להאב ולשוחט קנין גמור בבנו ובדם הכיסוי מ"מ בדבר השייך למצות מילה ולמצות כיסוי יש לו קנין גמור משו"ה מחויב לשלם להם מה שגזל מהם לכן בדין הוא שיכול לעשות שליח במילה ובכיסוי הדם כמו בתרומה דכדידיה דמיא.

וכן בההיא דשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה יכול לעשות שליח כמו בתרומה ובמעקה שהרי השליח עושה בשל הבעלים ואפילו אם הבעלים הפקירו אח"כ את השור והאילן ואין הממון שלהם מ"מ אי נימא שעדיין רמיא חיובא עליהם להרוג את השור ולקוץ את האילן יכולין הבעלים שפיר לעשות שליח דכיון דחיובא רמיא על המשלח לקוץ את האילן ולהרוג את השור הוי כאלו היה שלו לגמרי ונקרא שהשליח עושה בשל המשלח ויכול לעשות שפיר שליח.

ט) ודוגמא לזה מצינו לענין תרומת מעשר שיש להם להבעלים רשות להפריש תרומת מעשר ממעשרו של הלוי אע"ג שאין המעשר שלו כדאיתא בגיטין ד' ל' אבא אלעזר בן גמלא אומר ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר כשם שתרומה גדולה ניטלת באומד ובמחשבה כך תרומת מעשר ניטלת באומד ובמחשבה וכשם שיש לו לבעל הבית רשות לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר, ומסתמא יכולין הבעלים לעשות שליח להפריש תרומת מעשר כמו שיכולים להפריש בעצמם תרומת מעשר יכולין ג"כ לעשות שליח שהרי איתקושי איתקוש להדדי תרומת מעשר ותרומה גדולה וכן משמע בירושלמי תרומות פ"א ה"א דאיתא התם מכיון שיאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו ע"ז אלמא שיש רשות לבעל הבית לעשות שליח לתרום תרומת מעשר אלמא דאע"ג שהמעשר אינו של ישראל שהרי של הלוי הוא, וגם אין הישראל מחויב להפריש תרומת מעשר ממעשרותיו של הלוי מ"מ כיון דעכ"פ יש לו רשות לישראל לתרום תרומת מעשר לכן נחשב כדידיה ויכול לעשות שליח מכ"ש במילת הבן ובכיסוי הדם דחיובא רמיא על האב למול ועל השוחט לכסות, א"כ בודאי נחשב כדידיה ויכול לעשות שליח לדברי התוס' רי"ד.

י) וכן לדברי הקצוה"ח שהבאנו לעיל מסתברא ג"כ דיכול לעשות שליח למול את בנו ולכסות את הדם, שהרי לדברי הקצוה"ח נחשב מעשה השליח כאלו המשלח עשאו רק גופו של השליח אינו נחשב כגופו של המשלח, וכיון שמעשה השליח נחשב כאלו המשלח עשאו א"כ בכיסוי הדם שנאמר וכסהו בעפר נחשב מעשה הכיסוי שהשליח עושה כאלו המשלח עשאו, וכן במילת הבן נחשבה המילה שעושה השליח כאלו המשלח עשאה כמו בשחיטת הפסח וכתיבת הגט ונתינתו ליד האשה מחשבינן מעשה השחיטה של השליח כאלו המשלח שחט ומעשה כתיבת הגט ונתינתו ליד האשה מחשבינן כאלו המשלח כתב ונתן ליד האשה א"כ במילה ובכיסוי הדם נמי מעשה הכיסוי והמילה שעשה השליח יש לנו לחשוב כאלו המשלח עשאם ואינו דומה לתפלין דקי"ל שאינו יכול לעשות שליח דהתם שאני כיון דכתיב וקשרתם לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך וכיון שגופו של השליח אינו כגופו של המשלח לכן אינו יכול לעשות שליח שהרי מצות תפלין הוא שיהא על היד ובין העינים של המניח וכיון שטפו של השליח אינו כגוף המשלח א"כ אין התפלין על ידו ובין העינים של המשלח לכן אינו יכול לעשות שליח, אבל במצוה ובמילתא דלא כתיבא באורייתא אלא המעשה לבדה כגון שחיטת הפסח ומילת בנו וניסוי הדם וכתיבת הגט ונתינתו וקנין שדה וקידושי אשה בהם בודאי יכול לעשות שליח כיון שמעשיו של השליח נחשבו כאלו המשלח עשאם לדברי הקצוה"ח (ועיין מה שכתבנו לעיל בדברי הקצוה"ק, ודברי הקצוה"ח בסימן קפ"ב, סתרי לה להאי דכתב בסימן שפ"ב שהרי בסימן קפ"ב פליג הקצוה"ח על דברי התוס' רי"ד ובסימן שפ"ב מסכים הקצה"ק לדברי התוס' רי"ד).

יא) וכן לפי מה שכתבנו לעיל דמשו"ה אין אדם יכול לעשות שליח להניח תפלין ולולב וציצית משום שפעולת הענין שכרוכה בתוכיות הענין נחשב על המשלח ולא פעולת הענין שמעשה השליח פעל על השליח שקיים מצות ה'. וכיון שבהנחת תפלין ולולב וציצית אין פעולה טובה בעצם המעשה בלא דביקות השליח לכן איננו יכול לעשות שליח בתפלין ולולב וציצית רק בפדיון שבוים ופקוח נפשות שיש מצוה בתוכיות הענין בזה יכול אדם לעשות שליח, א"כ במצות מילה בודאי יכול אדם לעשות שליח שהרי יש מצוה בתוכיות הענין שרצה ה' שבני ישראל לא יהיו ערלים שהרי הערלה היא חרפה לישראל, א"כ יכול אדם לעשות שליח שהרי אם אפילו מדלגינן ליה לשליח ג"כ נוכל לחשוב את פעולת הענין שכרוכה בתוכיות הענין על המשלח כמו פקוח נפש ופדיון שבוים, ואפילו במצות כיסוי הדם ג"כ אנו רואים שיש בזה שני דברים א) מה שרצתה התורה שאנחנו נכסה את הדם ב) שהקפידה התורה ג"כ על הדם שיהא מכוסה כמו שהקפידה התורה על השבוי שיהא נפדה ועל המסוכן שיתרפא וטל בני ישראל שיהיו חתומים באות ברית קדש כן הקפידה התורה על דם חיה ועוף שיהיו מכוסים שהרי אם כסהו הרוח הוא פטור מלכסות, וכן אם השוחט היה קטן מומחה ואחרים עומדין על גביו ג"כ מחויב הקטן לכסות כדדרשינן ושפך וכסה מי ששפך יכסה וכיון שהשוחט הוא קטן הרי הוא מכסה את הדם עיין בזה בתבואת שור סימן כ"ח ס"ק ד' ועיין דרכי תשובה סימן כ"ח ס"ק ס"ב.

יב) ואי נימא שלא הקפידה התורה על הדם שיהא מכוסה רק על האדם הקפידה התורה שבני ישראל יכסו את הדם כמו בתפלין וציצית ולולב, א"כ איך יהא הקטן מחויב לכסות והלא התורה לא נתנה רק לבני דעת ולא לשוטים ותינוקות ומעשיהם של חרש שוטה וקטן לא מעלין ולא מורידין ואיך מחויב הקטן בכיסוי הדם אלא ודאי צריך לומר שהקפידה התורה ג"כ על הדם שיהא מכוסה לכן שייך לומר שהקטן יכסנו כמו אם הקטן פדה את השבוי או פקח את הנפש בודאי אמרינן ג"כ שנעשתה מצוה מצד המעשה בעצמו שהמסוכן נתרפא והשבוי נפדה ונהי שאין בזה קיום המצוה מצד העושה יען שהעושה הוא קטן מ"מ יש בזה קיום המצוה מצד עצם המעשה מה שהדם הוא מכוסה שהרי גם על זה הקפידה התורה שיהא הדם מכוסה לכן אם כסהו הרוח הוא פטור מלכסות כמו שאם נתרפא החולה ממילא או שהשבוי יצא לחפשי ממילא שוב אין על שום ישראל מצות פקוח נפש ומצות פדיון שבוים שהרי אין כאן שבי ואין כאן מסוכן, אבל אי נימא שאין קפידא בהדם אם הוא מכוסה או מגולה אמאי יפטר מלכסות אם כסהו ההוא היה לנו לומר שיגלה את הדם ויקיים מצות כיסוי הדם, כמו אם הרוח יכסה, את התפלין והלולב בודאי הוא מחויב לגלות את התפלין והלולב ולהוציאן מן העפר אשר כסה אותם ולקיים מצות ה' וכיון שיש בכיסוי הדם קיום מצות ד' בתוכיות הענין בלא דביקות השליח שפיר יש עשות שליח, היוצא מזה כי לפי כל שלשת הטעמים הנ"ל שפיר יכול האדם למנות שליח למול את בנו ולכסות את הדם הן לפי טעם התוס' רי"ד הן לפי טעם הקצוה"ק הן לפי הטעם אשר כתבנו לעיל.

יג) ויוכל להיות שגם הש"ך בחו"מ סימן שפ"ב והא"ז שמביא הד"מ ביו"ד סימן רס"ד שהבאנו לעיל מודים לזה שכתבנו שיכול לעשות שליח למול את בנו ולכסות את הדם, ומה שכתבו הש"ך והא"ז הנ"ל שאינו רשאי ליתן לאיש אחר לא אמרו רק כשנותן לחבירו בתורת מתנה או בתורת כיבוד אבל כשנותן לו בתורת שליחות בזה מודים כולי עלמא שיכול לעשות שליח, שהרי בודאי חילוק גדול יש בין תורת שליחות לתורת מתנה וכיבוד, שהרי בכל הדברים דקי"ל שלוחו של אדם כמותו שיש בכחו לעשות שליח, מ"מ בעינן שהשליח יתכוין לזכות בעד המשלח אבל אם השליח נתכוין לזכות לעצמו בהחפץ של הפקר או בשאר דברים בודאי לא קנה המשלח כיון שהשליח לא נתכוין לזכות בעדו וכן אפילו במצוות שיכול אדם לעשות שליח מ"מ בעינן שהשליח יתכוין שהוא עושה את המצוה בשביל המשלח, אבל אם השליח לא נתכוין לכך שהמשלח יקיים את המצוה בעשייתו של השליח הרי לא מקרי שלוחו של המשלח רק מקרי שהוא עושה המצוה לעצמו ועקר שליח שליחותיה אבל ע"י שליחות מודים גם הש"ך והא"ז שיכול לעשות שליח במילה ובכסוי, הדם, לכן דייקו הש"ך והא״ז בדבריהם וכתבו שאינו רשאי ליתן את בנו לאחר למולו אלמא דלא מיירי מדין שליחות כלל רק מדין מתנה איירי והש"ך סיים שם וז"ל וכתבתי זה לפי שראיתי כמה אנשים מכבדים לאחרים למול את בניהם אף שהם בעצמם יכולים למול ולדעתי הם מבטלים מצות עשה ומצוה גדולה של מילה עכ"ל הש"ך אלמא דמדין מתנה וכיבוד איירי הש"ך שהשליח נתכוין לזכות לעצמו אבל מדין שליחות לא איירי הש״ך כלל כי בזה מודים כולי עלמא שיכול אדם לעשות שליח למול את בנו ולכסות את הדם דשלוחו של אדם כמותו.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה