משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות ומילי · פרק י
א) והנה על דברי מהרי"ט והמפרשים דס"ל דמילי לא מימסרן לשליח הוא אפילו בשליח א' מהמשלח ולאו דוקא משליח א' לשני הקשו האחרונים על זה מהא דאיתא בשבועות ד' ל"ה לענין שבועת העדות ת"ר שלח ביד עבדו או שאמר הנתבע משביעני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות שתבואו ותעידוהו יכול יהו חייבים ת"ל אם לוא יגיד ונשא עונו מאי תלמודא אמר ר"א אם לוא יגיד כתיב אם לו לא יגיד ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור עכ"ל הגמ', ואם נימא דמילי לא מימסרן לשליח א' מהמשלח א"כ למאי צריך קרא למעט עבדו כיון דמילי לא מימסרן לשליח ואין לומר דעבד שאני ובעבד הוה אמינא דמהני אפילו במילי והלא בספרא ויקרא ה' אות רצ"ה איתא שלח ביד עבדו ביד בנו ביד שלוחו או שאמר להם הנתבע וכו' יכול יהא חייבים ת"ל ושמעה קול אלה עכ"ל הספרא אלמא דשליח ג"כ ממעטינן מקרא ואמאי צריך קרא למעט שליח כיון דמילי לא מימסרן לשליח א' אפילו מהמשלח.
ב) ונראה לתרץ דלא שנוך לומר שנדע מסברא בלא קרא למעט שליח משום מילי אלא היכא דידעינן מתחלה מי שצריך לעשות המעשה כגון גבי הפרה דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרט או דכתיב והניא אביה אותה הרי ידעינן מתחלה כי להבעל או להאב ניתנה כח ורשות של ההקמה וההפרה או גבי כתיבת הגט ונתינת הגט דכתיב וכתב לה וכו' ונתן בידה ועל הבעל קאי לכן אם נבוא לומר שיהא בכחם לעשות שליח אז אמרינן כיון דהפרה והקמה מילי הויין לכן לא מימסרן לשליח דכיון דזה ידעינן מתחלה דדוקא האב והבעל יש בכחם להפר ולקיים ולא איש זר מן השוק א"כ כשנאמר שיש בכחם לעשות שליח הוא מטעם דכיון דשלוחו של אדם כמותו לכן הוה הפרת השליח כמו הפרת הבעל והאב לכן אמרינן כיון דמילי לא מימסרן לשליח א"כ לא הוי השליח כמו הבעל והאב ואינן כמותו.
אבל לענין שבועות העדים כיון דכתיב ושמעה קול אלה והוא עד או ראה או ידע וכו' ואינו מפורש בקרא ממי ישמע העד אם צריך דוקא שישמע מפי התובע או סגי שישמע מאיש אחר מן השוק לכן אשמעינן קרא דבעינן שישמע דוקא מפי התובע וממילא ידעינן דאם שלח ביד שלוחו שאינו מועיל משום דמילי לא מימסרן לשליח.
ג) תדע שכן הוא דעיקר קרא לא אשמעינן רק דבעינן שישמעו העדים מפי התובע ולא למעט שליח אתא קרא רק מסברא ידעינן דבזה לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו משום דהוי מילי ולא מימסרן לשליח, דאם נימא איפכא דזה ידעינן דבעינן שישמעו מפי התובע אבל אם לא שמעו רק מאיש זר ומאדם מן השוק זהו ידעינן שאין העדים חייבים בשבועת העדות ומה שצריך קרא למעט כששלח ביד עבדו או ביד שלוחו הוא כדי שלא נאמר כיון דשלוחו של אדם כמותו א"כ הוה כאלו שמעו מפי התובע משום דמילי מימסרן לשליח אם נימא כן אמאי תני בברייתא בגמ' ובספרי הנ"ל או שאמר להם הנתבע משביעני עליכם שאם אתם יודעים לו עדות שתבואו ותעידוהו יכול יהו חייבים ת"ל וכו' והלא תימה הוא איך יעלה על הדעת לחייב את העדים ע"י תביעת הנתבע כשלא שלחו התובע כיון דבעינן שישמעו מפי התובע והא תינח בשליח ובעבד של התובע יש מקום לטעות ולומר דאע"ג דבעינן שישמעו העדים מפי התובע מ"מ כיון דשלוחו של אדם כמותו מקרי שפיר מפי התובע אבל איך יעלה על הדעת לחייב את העדים כשלא שמעו לא מפי התובע ולא מפי שלוחו ועבדו רק מפי הנתבע שמעו אמאי יחייבו העדים, אלא ודאי כדאמרן דקרא לא בא למעט רק כשלא שמעו מפי התובע הוא פטור משום דבלאו קרא לא ידעינן דניבעי שומע מפי התובע ויכול להיות דאפילו אם שמעו מאדם מן השוק ג"כ יתחייבו כדכתיב ושמע קול אלה ולא נאמר בקרא ממי ישמע לכן ילפינן מדכתיב אם לוא יגיד ונשא עונו דמשמע אם לו לא יגיד חייבים אבל אם לאחר לא יגיד פטור הרי ידעינן דכששמעו מפי הנתבע פטור וכן כששמעו מפי השליח פטור משום דמילי לא מימסרן לשליח וזה ידעינן מסברא דמילי לא מימסרן לשליח
ד) נמצא דמהגמרא דשבועות הנ"ל ראיה ברורה היא דמילי לא מימסרן לשליח אפילו בשליח א' נמי וכשיטת מהרי"ט הנ"ל וסיעתו דאם נימא דמילי לא מימסרן לשליח לא אמרינן רק משליח ראשון לשליח שני אבל מהמשלח להשליח אמרינן שפיר מילי מימסרן לשליח א"כ יקשה מנא לן למעט עבדו ושלוחו כיון דמקרא לא ילפינן רק דבעינן שישמעו מפי התובע א"כ יש לנו לומר שאם שלח ביד שלוחו חייב כמו בכל התורה כולה דקי"ל שלוחו של אדם כמותו א"כ גם כאן יתחייבו העדים כששלח ביד שלוחו דזה מקרי שפיר ששמעו מפי התובע כיון דשלוחו של אדם כמותו אלא ודאי כדאמרן דכיון דמילי לא מימסרן לשליח לכן ידעינן מסברא דשלוחו של התובע לא מיקרי מפי התובע כיון דאין שלוחו כמותו לענין מילי, וכן מההיא דתורת כהנים פרשת מצורע סימן ע"ח יש ג"כ להביא ראיה כנ"ל דמילי לא מימסרן לשליח אפילו בשליח א' מהמשלח דאיתא התם ובא אשר לו הבית שלא ישלח ביד שליח יכול אפילו זקן או חולה ת"ל ובא עכ"ל התו"כ ומשמע דליכא רק חד קרא להודיענו שצריך שיבוא האיש אשר לו הבית ואיש זר מן השוק לא יבא לאמר לכהן כנגע נראה לפלוני בבית א"כ תימה מנלן למעט שליח דילמא השליח הוא כמו הבעל הבית דשלוחו של אדם כמותו ודוקא איש מן השוק שאינו שליח לא יבוא אבל שליח אמאי לא כיון דשלוחו של אדם כמותו אלא ודאי משום דמילי לא מימסרן לשליח לכן ידעינן מסברא דשליח אינו כמותו.
ה) ראיתי מקשים על דברי מהרי"ט מהא דאיתא ביבמות ד' מ"ד וד' ק"א וקראו לו זקני עירו ולא שלוחם ודברו אליו מלמד שמשיאין לו עצה ההוגנת לו עכ"ל הגמ' ואם נימא דמילי לא מימסרן לשליח אפילו בשליח א' מהמשלח למה לן קרא למעט שליח לענין קריאה היינו שב"ד בעצמם יקראו לו ולא שלוחם והלא כיון דמילי לא מימסרן לשליח ממילא ידעינן שאי אפשר לקיים הקריאה ע"י שליח רק שהב"ד בעצמם יקראו לא ולא שלוחם.
ו) ונראה לתרץ דהנה במו"ק ד' ט"ז ילפינן שהב"ד שולחים שלוחם לקרות לבעלי דינים ואין ב"ד הולכים בעצמם אצל הבעל דינים לקרות להם דהכי איתא התם במו"ק אמר רבא מנלן דמשדרין שלוחא דבי דינא ומזמנינן ליה לדינא, דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם בני אליאב וכו' א"כ הוה אמינא דקריאת ב״ד לענין חליצה יהא ככל קריאות ב"ד ע"י שליח ולא ע"י עצמם לכן כתב קרא וקרא לו דבעינן דוקא שיקראו לו בעצמם ולא ע"י שלוחם.