אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דשליחות ומילי › פרק ד

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשליחות ומילי · פרק ד

פרק ג

א) והנה הטיב שם סימן קמ"ז הקשה על דברי מהרי"ט הנ"ל דפשיטא ליה דמילי לא מימסרן לשליח וז"ל והלא בחו"מ סימן רמ"ד יש פוסקים דאומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו כשר אלמא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא היכא שאינו מפרש שעושה שליח למילי אבל אם אמר בפירוש שיהיה שלוחו למילי שפיר הוי שליחות אף למילי וא"כ כשעושה השליח בפירוש שישבע בעבורו לא שייך לומר להני פוסקים דלא חל השליחות עכ"ד.

ב) אך המעיין בדברי הפוסקים יראה שאין זה קושיא כלל על דברי מהרי"ט שהרי שיטת המכשירין באומר אמרו בחו"מ סימן רמ"ד הוא דעת הרמב"ן שמביאו הר"ן בגיטין סוף פרק התקבל ע"ש בטור ודעת הרמב"ן הוא דבאומר אמרו לא מיפסל משום מילי דלא מימסרן לשליח שאין זה מילי רק הוי כמו שממנה שלוחים שלא בפניהם דמהני ולא מיבעיא אם המשלח פירש ואמר אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולפלוני ופלוני עדים ויחתמו דבודאי זה מקרי שהמשלח הבעל או הנותן ממנים שלוחים את הסופר פלוני והעדים פלוני ופלוני רק שהמינוי הוא שלא בפניהם ואין זה מילי רק שליחות גמור שלא בפניהם אלא אפילו כשאומר הבעל או הנותן סתם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו וכן עשו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו לא הוי מילי רק הוי מינוי שליחות שלא בפניהם והיה לנו לומר שיועיל בין בגיטין בין בשאר שטרות ומ"מ אינו מועיל בגיטין לאו משום דהוי מילי אלא משום גזירת הכתוב וז"ל הרמב"ן דשאני גט דכיון דבעינן לשמה ובעינן נמי וכתב לה כלומר שיכתבנו הבעל אין הסופר והעדים במקום הבעל אלא כששמעו הם מפיו אבל בשאר הדברים עושה אדם שליח שלא בפניו וכו' וההיא דאמרינן מתנה הרי היא כגט לענין מילי לא מימסרן לשליח איתמר אבל באומר אמרו לא שייך אלא בגיטי שים וכו' אפילו באומר אמרו סתם עכ"ל הרמב"ן המובא בר"ן ס"פ התקבל וכ"כ הדרישה והפרי חדש באה"ע סימן ק"ד וכן משמעות הטור אה"ע סימן קמ"א דדעת הרמב"ן הוא דאומר אמרו לא הוי מילי רק הוי מיני שליחות אפילו אומר אמרו סתם נמי הוי מינוי שליחות שלא בפניו לכן מהני בשאר דברים מלבד בכתיבת וחתימת גיטי נשים שאינו מועיל מגזירת הכתוב אע"ג דלא הוי מילי א"כ כשאומר אדם לשלוחו שישבע בעדו או יקבל נזירות בעדו בודאי מיקרי מילי ואינו מועיל אפילו לשיטת הרמב"ן בחו"מ סימן רמ"ד שהוא דעת היש מכשירין באומר אמרו דדוקא התם מהני אומר אמרו דכיון דהוי מינוי שליחות לכתוב ולחתום משו"ה לא הוי מילי רק מעשה גמור מקרי כיון שהבעל והנותן מינה בעצמו את הסופר והעדים לכתוב ולחתום לכן לא הוי מילי דמה לי אם מינה אותם בפניהם או שלא בפניהם משא"כ בשבועות ונזירות כיון דעכ"פ מילי הוי ומילי לא מימסרן לשליח לכן אינו מועיל שליחות בנזירות ושבועות שאין שום חילוק לענין מילי בין אם ממנה אותם ועושה אותם שלוחיה למילי או שאינו מפרש שעושה אותם שליח למילי אין שום חילוק בזה דלא כמו"ש הנו"ב ואין החילוק רק בזה דכיון דדעת הרמב"ן הוא דאומר אמרו הוי מינוי שליחות א"כ לא הוו מילי שהרי מינה אותם לעשות מעשה לכתוב ולחתום משא"כ בשבועות ונזירות דעכ"פ מינה אותם לדברים לבד ומילי לא מימסרן לשליח לכן לא מהני.

ג) ודעת הרא"ה והר"ן ס"פ התקבל הוא דבאומר אמרו גם כן הפסול הוא משום דהוה מילי ולא מימסרן לשליח, ולדידהו לא מיבעיא כשאומר סתם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו בודאי לא מקרי מינוי שליחות רק הוי מילי ולא מימסרן לשליח אלא אפילו כשאומר הבעל או הנותן אמרו לסופר פלוני ויכתוב ולעדים פלוני ופלוני ויחתמו ג"כ מקרי מילי ולא מקרי מינוי שליחות ולא מימסרן לשליח ופסול בין בגיטין בין בשאר שטרות רק כשאומר בפירוש בלשון מינוי היינו שאומר הנני ממנה את פלוני סופר ויכתוב ולפלוני ופלוני עדים ויחתמו אז מקרי מינוי שליחות ולא מילי וכשר בין בגיטין בין בשאר שטרות דהוי מינוי שליחות שלא בפניהם, וסברא הראשונה בחו"מ סימן רמ"ד דס"ל דאפילו אומר אמרו פסול בשאר שטרות ס"ל ג"כ כדעת הרא"ה והר"ן וסייעתם.

ד) והנה לענין אומר אמרו איתא בגמ' ד' ס"ו דלרבי יוסי פסול אפילו באומר אמרו ואיתא שם דשמואל ס"ל כר"י בחדא ופליג עליה בחדא היינו כשאומר לשלשה תנו גט לאשתי ולא אמר אמרו ס"ל לשמואל דפסול משום דמילי לא מימסרן לשליח אבל כשאומר אמרו ס"ל לשמואל דכשר והרי"ף והרא"ש פסקו כר"י דאפילו באומר אמרו ג"כ אינו גט ולא פסקו כשמואל דמכשיר באומר אמרו משום דרב אשי בד' ע"ב ס"ל כן דהרי זה גט בטל עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתמו וכתב מרן הב"י בשם הר"ן שכן הוא גם דעת בה"ג ור"ח ז"ל אבל פוסקים אחרים ס"ל דאומר אמרו הוה ספק כיון דשמואל מכשיר באומר אמרו ולא חזינן אמורא דפליג עליה בהדיא לכן הוי ספק וכתב מרן הב"י שכן הוא דעת הר"ן והר"י והרמב"ן וכן דעת בעל התרומות והמרדכי, וסמ"ג וסמ"ק והכלבו והרמ"ה דהוה ספק מגורשת באומר אמרו משום שחששו להא דשמואל דמכשיר באומר אמרו.

ה) ולשיטת הרמב"ן ניחא דאע"ג דלענין גיטין קי"ל דאומר אמרו הוי ספק מגורשת א"כ לכאורא יש לנו לומר ג"כ לענין שבועות ונזירות דהוי ספק אי מילי מימסרן לשליח או לא, מ"מ אין זה קושיא לשיטת הרמב"ן כמו שכתבנו לעיל דאומר אמרו הוי מינוי שליחות שלא בפניהם ולא הוי מילי שהרי הבעל ממנה לסופר ולעדים לעשות מעשה ול הוי מילי משא"כ בנזירות ושבועות הרי ממנה את השליח לדברים בעלמא לישבע או לנזור בעדו והוי מילי ולא מימסרן לשליח, והספק הוא אם הלכה כר"י דפסול באומר אמרו משום גזירת הכתוב כנ"ל להרמב"ן או הלכה כשמואל דמכשיר באומר אמרו ולית ליה האי קרא למיפסליה אבל עכ"פ מילי לא הוי משו"ה יש להסתפק להכשירו אבל במקום דהוי מילי בודאי לא מימסרן לשליח לכן בשבועות אינו מועיל.

ו) אך יש להקשות לשיטת הרא״ה וסיעתו דס"ל דאומר אמרו הוי נמי מילי ומשו"ה ס"ל לר"י דפסול אפילו באומר אמרו משום דהוי מילי ולא מימסרן לשליח ולא ס"ל לר"י דהוי מינוי שליחות שלא בפניהם רק ס"ל לר"י דהוי מילי א"כ לדידן דמספקא לן אם הלכה כר"י או כשמואל דפליג עליה בחדא ומכשיר באומר אמרו ע"כ לכאורא הספק הוא אם מילי מימסרן לשליח או לא, וכיון דמספקא לן אם מילי מימסרן לשליח או לא א"כ לענין נזירות ושבועות נמי אית לנו לומר כן דהוי ספיקא דדינא אם מועיל נזירות ושבעות ע"י שליח או לא, ואמאי משמע מדבריהם דבודאי אינו מועיל נזירות ושבועות ע"י שליח והלא אית לן לומר דהוי ספק.

ז) ונראה לתרץ חדא דהפוסקים המחמירין באומר אמרו וס"ל דהוי ספק גירושין יוכל היות שלא החמירו רק לענין גט משום חומרא דאשת איש אבל בעלמא פשיטא להו דהלכה כר' יוסי שרב אשי דהוא בתרא ס"ל כותיה דמילי לא מימסרן לשליח אפילו באומר אמרו, וכן משמע מדברי הרמב"ם שהרי בפ"ב מה"ל גירושין מספקא ליה להרמב"ם באומר אמרו אם נתבטל הגט או לא כמו"ש בשמו מר"ן הב"י באה"ע סימן ק"כ ואלו בפ"ד מה' זכיה פסיקא ליה להרמב"ם דאומר אמרו לאו כלום הוא לענין מתנה ע"ש ועיין בטור וב"י בחו"מ סימן רמ"ד ומשמע דאפילו אם נתן עבדו במתנה לאחר בהאי שטרא דאומר אמרו ואח"כ תפס המקבל את העבד ג"כ לאו כלום הוא אלמא דפשיטא ליה להרמב"ם דהלכה כר' יוסי דמילי לא מימסרן לשליח אפילו באומר אמרו א"כ ע"כ צריך לומר דמה שהחמיר הרמב"ם בה"ל גירושין לחוש להא דשמואל דמילי מימסרן לשליח באומר אמרו אין זה רק משום חומרת אשת איש ולא בעלמא א"כ לכל הפוסקים הנ"ל שחששו להחמיר כשמואל דמילי מימסרן לשליח באומר אמרו איכא למימר ג"כ דדוקא משום חומרת אשת איש החמירו כן אבל בעלמא מודים כולי עלמא דהלכה כר' יוסי וכרב אשי דמילי לא מימסרן לשליח אפילו באומר אמרו א"כ בנזירות ושבועות שפיר פסקו הפוסקים הנ"ל דמילי לא מימסרן לשליח ולא חששו להא דשמואל.

ח) עוד יוכל היות דהרא"ה תלמידו של הרמב"ן לא פליג על רבו הרמב"ן אלא בפירוש דברי ר' יוסי ולא בדברי שמואל, דר' יוסי ס"ל דאומר אמרו אינו גט ובגמ' איתא דר' יוסי ס"ל דמילי לא מימסרן לשליח א"כ ס"ל להרא"ה דמשו"ה פוסל ר' יוסי באומר אמרו משום דהוי מילי וס"ל דלא הוי מינוי שליחות שלא בפניו, ולא ניחא ליה להרא"ה לומר כהרמב"ן רבו דס"ל דאומר אמרו הוי מינוי שליחות שלא בפניו ומה דפסל ר"י באומר אמרו הוא מטעם אחר שכתב הרמב"ן מדעתו דכתיב כתב ונתן כנ"ל כי זה לא נראה לו להרא"ה לחדש טעמים חדשים מדעתנו מה שלא הוזכר בגמ', וכיון דבגמ' הוזכר הטעם דפוסל ר"י משום דמילי לא מימסרן לשליח ור"י פוסל אפילו באומר אמרו לכן אע"ג דדעתו של הרמב"ן רבו הוא דאומר אמרו לא הוי מילי רק הוי מינוי שליחות שלא בפניהם מ"מ ס"ל להרא"ה תלמידו דר"י לא ס"ל כן רק דאומר אמרו ג"כ הוי מילי כדי שלא נצטרך לחדש טעמים מדעתנו רק דאומר אמרו הוי מילי ומשום זה פסל ר' יוסי.

ט) אבל בדברי שמואל שמכשיר באומר אמרו וס"ל לשמואל ג"כ דמילי לא מימסרן לשליח בלא אומר אמרו כדאיתא בגיטין דף כ"ט ודף ס"ו יוכל היות שגם הרא"ה מודה לדברי רבו הרמב"ן דטעמא דשמואל דמכשיר באומר אמרו הוא משום דלא הוי מילי רק הוי מינוי שליחות שלא בפניהם, ובזה פליג שמואל על ר"י דר"י ס"ל דאומר אמרו הוי מילי ולא מינוי שליחות ושמואל ס"ל דאומר אמרו הוי מינוי שליחות ולא הוי מילי, ובדברי שמואל דמכשיר באומר אמרו אם נימא שהטעם הוא משום דהוי מינוי שליחות לא נצטרך לחדש מדעתנו שום טעמים חדשים, א"כ הפוסקים הנ"ל דמספקא להו אם הלכה כשמואל דמכשיר באומר אמרו או כר"י דפוסל באומר אמרו אין הספק אם מילי מימסרן לשליח או לא דזה בודאי ס"ל גם לשמואל דמילי לא מימסרן לשליח כדאיתא בגמ' ד' כ"ט וד' ס"ו אלא הספק הוא אם אומר אמרו הוי מינוי שליחות שלא בפניו או הוה מילי, אבל בנזירות ושבועות דבודאי הוה מילי לכן לא מימסרן לשליח דדוקא באומר אמרו דיש מקום לומר דהוי מינוי שליחות לעשות מעשה ולאו מילי נינהו אבל נזירות ושבועות בודאי הוה מילי ולא מימסרן לשליח כנ"ל.

ו) עוד יוכל היות דאפילו אם נימא דטעמא דשמואל דמכשיר באומר אמרו הוא משום דס"ל דבאופן זה היכא שאמר להם אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו מילי מימסרן לשליח, דדוקא אם אמר להם סתם תנו גט לאשתי אז דוקא אינם רשאים לומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום משום דמילי לא מימסרן לשליח באופן זה שלא אמר להם בפירוש אמרו, וכן הפוסקים דמספקא להו אם הלכה כר"י או כשמואל הוא ג"כ מהאי טעמא דמספקא להו אולי מילי מימסרן לשליח באופן זה שאמר להם בפירוש אמרו, ולאו משום מינוי שליחות שלא בפניו, מ"מ בנזירות ושבועות יוכל היות דמודים כולי עלמא דמילי לא מימסרן לשליח דלא כהנו"ב שהבאנו לעיל שהוכיח מזה לענין נזירות ושבועות דכיון דמהני אומר אמרו אלמא דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא היכא שאינו מפרש שעושה השליח למילי אבל אם אמר בפירוש שיהא שלוחו למילי שפיר הוה שליחות אף למילי א"כ כשעושה שליח בפירוש שישבע בעבורו לא שייך לומר דלא חל השליחות כן הבאנו לעיל בשם הנו"ב שמוכיח שמועיל שליחות לנזירות ושבועות ממה שמועיל שליחות באומר אמרו, ויוכל היות דלא כדבריו דעד כאן לא ס"ל לשמואל דמועיל שליחות באומר אמרו משום דנהי שלא עשה אותם שלוחים לעשות מעשה בעצמם מ"מ כיון דעכ"פ עשה אותם שלוחים לצוות לאחרים לעשות מעשה לכן מועיל שפיר, והא למה זה דומה לעשה שליח למכור חפציו קרקע ומטלטלין שלו דמועיל השליחות אע"ג שאין על השליח לעשות שום מעשה רק ליתן רשות להלוקח לילך למשוך ולהחזיק לכן מועיל השליחות אלמא אע"ג דהשליח אינו עושה שום מעשה בעצמו מ"מ כיון שמצוה לאחרים לעשות מעשה מהני כיון שהמשלח מינה אותו לשליח על זה לא מיקרי מילי רק מעשה גמור מקרי, א"כ באומר אמרו נמי כיון שהמשלח מינה אותו שליח על זה שיאמר לאחרים לעשות מעשה מקרי מעשה ולא מילי, משא"כ בשבועות ונזירות דליכא שם שום מעשה כלל רק דברים בעלמא לכן אע"ג שמינה אותו בפירוש על זה מ"מ אינו מועיל דהוי מילי ולא מימסרן לשליח.

יא) עיין לעיל פ"ב אות ו' ואות ז' שכתבנו טעם אחר להא דאדם יכול לעשות שליח למכור ולא הוי מילי משום שיש רשות להשליח להוציא החפץ מרשות הבעלים לרשות הלוקח ולא משום שנותן רשות להלוקח לעשות מעשה, וזהו למאי דס"ל אומר אמרו הוי מילי אבל לשמואל דס"ל אומר אמרו לא הוי מילי שפיר יש לומר כמו שכתבנו דמשום הנתינת רשות להלוקח לעשות מעשה לכן לא הוי מילי.

יב) ועיין טור אה"ע סימן קמ"א שכתב וז"ל דלא אמרינן מילי לא מימסרן לשליח אלא כשמוסר לו דבר לעשותו אינו יכול למוסרו לאחר כגון מי שעשה שליח לחתום גט שאינו יכול לומר לאחר לחותמו אבל כשאמר לו בהדיא לומר לאחר לחותמו יכול לעשותו כדאמרינן לקמן באומר לשנים אמרו לפלוני ויכתוב ולפלוני ולפלוני ויחתמו דלא הוי מילי עכ"ל הטור שם, ולכאורה משמע דס"ל ג"כ כסברת הנו"ב הנ"ל דכשאמר לו בפירוש שיהא שלוחו למילי הוי שלוחו אף למילי, אך המעיין שם בדרישה אות י"א ובפרישה אות פ"ו יראה שהטעם הוא משום דס"ל כהרמב"ן דאומר אמרו הוי מינוי שליחות ולא מילי וכן פירשו המפרשים הפרי חדש ושאר המפרשים בטור סימן ק"כ דמשום מינוי שליחות נגעו בה אבל בנזירות ושבועות דלא שייך האי טעמא כמו שכתבנו לעיל לכן אין יכול לעשות שליח לשבועות ונזירות.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה