משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות ומילי · פרק ב
א) ונראה דאפילו לפי תירוץ הרא"ש והרשב"א בתירוצם הראשון שכתבו שאין אדם יכול למנות שליח על השמיעה משום דהוי מידי דממילא אין הטעם כמו שכתב הקצוה"ח משום שהגוף של השליח אינו כגוף של המשלח דזה בודאי לא איכפת לן כלל כמו שכתבנו לעיל דנהי דגופו של כשליח אינו כגוף המשלח מ"מ כיון דהפעולה הרוחנית שפעלה שמיעת השליח זהו נחשב על המשלח כמו שכתבנו לעיל יש לנו לומר שיועיל שפיר שמיעת השליח כשמיעת המשלח.
ב) אלא נראה שהטעם הוא דס"ל כמו שכתבו התוס' ושאר מפרשים שאין אדם יכול למנות שליח שישבע בעדו או ידור נדר בעדו או יקבל נזירות בעדו משום דהוי מילי ולא מימסרין לשליח, וס"ל דהא דאמרינן מילי לא מימסרין לשליח אין פירושו דוקא משליח א' לשליח ב' אלא אפילו בשליח א' ג"כ לא מימסרן מילי לשליח עיין תוס' נזיר ד' י"א דיה דהוה מתנה ע"מ שכתוב בתורה שכתבו פשיטות דנזירות אי אפשר לקיים ע"י שליח וכן הביאו האחרונים בשם הרמב"ן בב"ב ד' קכ"ו שאין מועיל נזירות ע"י שליח עיין חתם סופר חלק יו"ד סימן שכ"א וכ"כ מר"ן הב"י בא"ח סימן תל"ד דנדר אינו מועיל ע"י שליח וכתב מר"ן כב"י דזהו טעמו של הר"ן דס"ל דהפקר אינו מועיל ע"י שליח משום דס"ל דהפקר דין נדר יש לו וכמו שאינו מועיל נדר ע"י שליח כך אינו מועיל הפקר ע"י שליח וכ"כ הפני יהושע בכתובות ד' ע"ד ובגיטין ד' ע"ה דנדרים ושבועות אינם מועילים ע״י שליח ועיין בזה בשדי חמד אסיפת דינים מערכת חמץ ומצה סימן ה' אות כ"ז ושם בכללים מערכת ה' אות צ"ג ובפסקי מהרא"י סימן רנ"ד ומביאו הנו"ב חלק יו"ד ס' קמ"ז מהדורא תנינא והכ"נ סוף כלל שליחות אות ל"ה ועיין יד אברהם ביו"ד בהגהות סימן רל"ד ויש מחלוקת בזה אי מהני נזיר ושבועה ונזירות ע"י שליח או לא וטעם האומרים שאין השליחות מועילה בנדרים ושבועות ונזירות כתב החתם סופר חלק יו"ד סימן שכ"א וז"ל וראיתי בלשון הר"ן פרק התקבל בגיטין שכתב מילי לא מימסרן לשליח שאין בדברים כח להיות חוזרים ונמסרים עכ"ל הר"ן וכו' והנה בכל התורה שלוחו של אדם כמותו ושליח עושה שליח ועל כרחך היא דמילי לא מימסרן לשליח משום דלא ילפינן שליחות אלא מקדשים וגירושין ותרומה ובטלו איכא מעשה אבל מילי גרידא לא אשכחן עכ"ל הח"ס ועיין רש"י בגיטין ד' ע"א ע"ב ד"ה דאמר מילי מימסרן לשליח שכתב וז"ל דרך ארץ הוא לעשות שליח דברים והוי נמי בדברים שלוחו של אדם כמותו עכ"ל רש"י אלמא דלמאן דאמר מילי מימסרן משליח א' לשליח שני הוא משום דס"ל שיש תורת שליחות בדברים ושליח הראשון הוא כמו המשלח לכן יוכל השליח הראשון למסור הדברים לשליח השני א"כ שמעינן ממילא דמאן דס"ל מילי לא מימסרן משליח א' לשליח שני הוא משום דס"ל שאין תורת שליחות בדברים ועל השליח הראשון אין שם שליחות עליו ולא אמרינן גביה שלוחו של אדם כמותו יען שאין בו מעשה רק דברים בעלמא ובדברים בלא מעשה לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו כמו שכתב הח"ס דשלוחו של אדם כמותו ילפינן מקדשים וגירושין ותרומה ובכולהו יש בהם מעשה אבל למנות שליח בדברים לבד בלא מעשה לא מצינו לכן אין אדם עושה שליח לישבע בעדו או לקבל נזירות בעדו מפני שאין בהם מעשה ולא הוה רק דברים ובדברים לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו.
ג) וז"ל הר"ן ס"פ התקבל ד"ה והקשה הרמב"ן שכתב שם דאם איתא דמילי מימסרן לשליח כיון ששלוחו של אדם כמותו כשהסופר והעדים שומעין מפי השליח הרי הן כאלו שומעין מפי הבעל עכ"ל הר"ן אלמא דקאי על שליח ראשון דמילי לא מימסרן מהמשלח לשליח הראשון ולא קאי דוקא משליח ראשון לשליח שני.
ד) וכיון דחזינן דלא אמרינן שלוחו של אדם כמותו אלא היכא דאיכא מעשה דהוי דומיא דגירושין וקדשים ותרומה אבל היכא דליכא מעשה רק דברים לבד כגון נדרים ושבועות ונזירות או האומר לשלוחו אמרו לפלוני ופלוני ויכתוב לפלוני ופלוני ויחתום לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו, א"כ מכ"ש לענין שמיעה דליכא שם לא שום מעשה ולא דבור א"כ בודאי לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו לכן כתבו הרא"ש והרשב"א בתירוצם הראשון שאין לעשות שליח על השמיעה ושמיעתו של השליח אינו כשמיעת הבעל משום שאין שם מעשה כלל דשמיעה גרעה מדבור דבדבור איכא למ"ד דעקימת שפתיו הוי מעשה עיין ב"מ ד' צ' אבל בשמיעה דליכא מעשה כלל בודאי מיגרע גרע ולא שייך שם שליחות, ואין הטעם כמו"ש הקצוה"ח משום שהגוף של השליח אינו כגופו של המשלח דזה לא איכפת לן כלל משום דהפעולה הרוחנית שפעלה שמיעת השליח יש לחשבו ויש להועיל כאלו הבעל שהוא המשלח שמע כמו בכל מקום דקי"ל שלוחו של אדם דהפירוש הוא כך דהפעולה הרוחנית שפעל השליח יש לחשבו על המשלח אלא הטעם הוא דכיון דליכא מעשה לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו כמו בשבועות ונדרים ונזירות משום דלא הוי דומיא דגירושין ותרומה וקדשים ואפילו למאן דס"ל דבשבועות ונדרים יכול לעשות שליח היינו משום דעכ"פ דבור איכא ויש לומר דעקימת שפתיו הוי מעשה אבל בשמיעה דהוי מידי דממילא כו"ע מודים דלא מצי משוי שליח.
ה) ומ"ש הח"ס דתרומה מקרי מעשה אע"ג דתרומה סגי במחשבה ולכל הפחות בדבור צריך לומר דכיון שעל ידי דבורו או מחשבתו חייל תיכף שם תרומה ושיריים נאכלין מקרי מעשה וכן הקדש מקרי מעשה כיון דבדבורו חייל הקדש על החפץ והנהנה מעל תיכף א"כ הוה מעשה כדאיתא בתמורה ד' ג' דא"ל ר"י לתנא לא תתני ומימר משום דבדבורו עשה מעשה ופירש"י שעושה מחולין קדשים לכן הוה מעשה ולוקה אפילו למ"ד לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו א"כ הקדש נמי בדבוריה נעשית מעשה לכן משכחת הקדש ע"י שליח כדאיתא בג"מ נדרים ל"ו דמדעת בעלים יוכלו להפריש פסח וחטאת וכן בפסחים ד' פ"ח בסוגיא דהאומר לעבדי משמע ג"כ שיש שליחות בהקדש [וליכא למימר דעבד עדיף דידו כיד רבו כמו שכתבנו לעיל בשם התוס' קידושין ד' מ"ב וס' ב"א דדוקא במידי דממונא עבד עדיף משא"כ במצוה שליח עדיף], אבל הפקר לא מקרי מעשה כמו שכתב הר"ן בפסחים שאינו יכול להפקיר ע"י שליח, אבל כשאדם עושה שליח לישבע בעדו או לקבל נזירות בעדו דכיון שלא נעשית שום מעשה בדבורו של השליח כמו בהקדש ותרומה שנכנסו תיכף ההקדש והתרומה ברשות הכהנים וברשות ההקדש לכן אין שליחות מועיל בשבועות ונזירות משום דהוי דברים לבד בלא שום מעשה כלל, וכן בהפקר, והטעם כיון שלא נכנס החפץ לרשות הבעלים מקרי מילי ולא מעשה ואינו דומה להקדש ותרומה שתיכף בעת אמירת השליח יצא מרשות בעלים ובא לרשות הכהנים וברשות ההקדש לכן מקרי מעשה ולא דבור משא"כ בהפקר דאע"ג שיצא מרשות הבעלים תיכף בדבורו כיון שלא בא לרשות הזוכה תיכף לכן לא הוי רק מילי עיין קצוה"ח סימן רמ"ג ס"ק א' בענין הפקר אם הוא מדין נדר או לא ואם תיכף כשהפקיר יוצא מרשות הבעלים או לא ועיין שדי חמד בכללים מערכת ה' סימן ק' מה שכתב בזה ועיין בדברינו לקחן פרק ו' מה שכתבנו בזה בס"ד.
ו) ולכאורא יש להקשות מ"ש דהעושה שליח להפקיר מיקרי מילי ולא מימסרן לשליח משום דע"י דבורו של השליח עדיין לא נכנס החפץ לרשות אחר ולכן מיקרי מילי ומ"ש דהעושה שליח למכור חפציו קרקע או מטלטלין לא מיקרי מילי ויכול שפיר לעשות שליח והלא לכאורא שניהם שוין דהלא על השליח אין לעשות שום מעשה רק לומר להלוקח לך משוך וקני או לך חזק וקני ובדבורו של השליח עדיין לא יצא החפץ מרשות הבעלים ומכ"ש שלא נכנסו לרשות הלוקח בדבורו של השליח נמצא שהשליח לא נתמנה רק על דבור לבד ולא על שום מעשה א"כ יש לנו לומר דהוי מילי ולא מימסרן לשליח כמו בהפקר, מ"מ נראה דלא דמיין להדדי דהעושה שליח למכור נהי שלא נתמנה השליח לעשות שום מעשה בידו מ"מ השליח נתמנה להוציא החפץ מרשות הבעלים ולהכניסו לרשות הלוקח וזה מיקרי מעשה בתרומה והקדש מה שהחפץ יוצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות הגבוה ולרשות הכהנים א"כ גם כאן מיקרי מעשה מה שהחפץ יצא מרשות המוכר לרשות הלוקח אע"ג דלא דמיין אהדדי דבתרומה והקדש יוצא מרשות הבעלים ונכנס לרשות הגבוה ולרשות הכהנים תיכף בדבורו של השליח לכן מיקרי מעשה משא"כ בעושה שליח למכור דנהי שיש רשוות להשליח להוציא החפץ מרשות הבעלים ולהכניסו ברשות הלוקח מ"מ לא ע״י דבורו של השליח לבד יצא החפץ מרשות הבעלים לרשות הלוקח רק ע״י מעשיו של הלוקח שמשך והחזיק יוצא החפץ מרשות לרשות, מ"מ כיון דעכ"פ נתמנה השליח להוציא את החפץ מרשות הבעלים ולהכניסו לרשות הלוקח לכן לא מקרי מילי רק מעשה מיקרי מה שהשליח נותן רשות להלוקח לילך ולמשוך ולהחזיק ולהוציא החפץ מרשות הבעלים משא"כ בהפקר שלא נתמנה השליח להכניס את החפץ לרשות אחר והמחזיק והמושך אח החפץ לאו בהרשאת השליח קעביד רק ממילא ומדעת עצמו קעביד אבל השליח לא נתמנה להכניס את החפץ לרשות הקונה רק להוציא את החפץ מרשות הבעלים נתמנה השליח ולא להכניס לרשות הזוכה רק שהזוכה זכי ביה בדעת עצמו ולא בהרשאת השליח לכן הפקר לא מיקרי מעשה ולא נקרא רק מילי ולא מימסרן לשליח.
ז) ולכאורא היה נראה לחלק בין הפקר למכירה בזה דהעישה שליח למכור נהי שלא נתמנה השליח לעשות שום מעשה בידיו מ"מ נתמנה השליח ליתן רשות להלוקח לעשות מעשה למשוך או להחזיק א"כ נתמנה השליח על מעשה החזקה או המשיכה של הלוקח משא"כ בהפקר דליכא שם שים מעשה כלל, שהרי הזוכה שעשה מעשה המשיכה או החזקה לאו הרשאת השליח קעביד רק מדעת עצמו קעביד לכן לא מקרי מעשה כלל זה אי אפשר לומר רק אליבא דשמואל (ד' ס"ו בגיטין) דאומר אמרו כשר אבל לדידן דקי"ל כר' יוסי אי אפשר לומר כן דכיון שהשליח בעצמו לא נתמנה לעשות שים מעשה בעצמו לא מיקרי מעשה בזה שנתמנה לצוות ולומר לעשות מעשה והא למה זה דומה לאומר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתמו דקי"ל כר' יוסי בגיטין ד' ס"ו דהוה מילי ולא מימסרן לשליח משום שהשליח הראשון לא נתמנה לעשות מעשה רק על ענין דברים ובדברים לא אמרינן שלוחו של אדם כמותו כמו שכתבנו לעיל בשם רש"י והר"ן אלמא דאע"ג שהשליח ניתן רשות לסופר ולמדים לעשות מעשה היינו לכתוב ולחתום מ"מ מקרי מילי כיון שהשליח בעצמו אינו עושה שום מעשה רק שנותן רשות לאחרים לעשות מעשה א"כ במוכר נמי כיון שהשליח אינו עושה שום מעשה רק שנותן רשות להלוקח לעשות מעשה אית לן לומר שזה מיקרי מילי ולא מימסרן לשליח, אלא ע"כ צריך לומר כדאמרן דמה שהשליח נתמנה להוציא החפץ מרשות הבעלים ולהכניסו לרשות הלוקח זה מיקרי מעשה ולא מילי.