משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשליחות ומילי · פרק א
א) והנה הקצוה"ח סימן קפ"ב ס"ק א' כתב וז"ל דשליח של אדם כמותו לא אמרינן אלא במידי דעשיה דאז הוה ליה מעשה שלוחו כמותו אבל במידי דליכא עשיה לא אמרינן שליח של אדם כמותו וכמו"ש הרא"ש בפירושו לנדרים (ד' ע"ב) בהא דעושה שליח להפר נדרי אשתו דפריך בגמ' והא לא שמיע ליה וכתב שם וז"ל ושמיעת אפוטרופוס אינו כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר במידי דממילא לא שייך מינוי שליחות עכ"ל הקצוה"ח שם ומזה דייק הקצוה"ח דהגוף של השליח אינו נעשה כגופו של המשלח דאם נעשה גופו של השליח כגופו של המשלח אמאי לא יכול לעשות שליח על השמיעה דנחשב שמיעתו של השליח כשמיעתו של המשלח אלא ודאי דהגוף של השליח אינו נעשה כגופו של המשלח רק מעשיו של השליח נחשבו כמעשה המשלח לכן אינו יכול לעשות שליח להניח תפילין בעדו וללבוש ציצית ע"ש בקצוה"ח.
אך לדברינו שכתבנו בענין שליחות פרק א' שהגוף וגם המעשה אינו נחשב על המשלח היינו שגופו של השליח אינו נעשה כגופו של המשלח וכן מעשיו של השליח אינן כמעשיו של המשלח רק הפעולה הרוחנית שפעל מעשה השליח זהו נחשב על המשלח וכמו שהארכנו בזה לעיל א"כ יש תימה אמאי לא יכול הבעל למנות שליח על השמיעה היינו שתפעול שמיעת השליח כאלו הבעל בעצמו שמע כמו שפועלים כתיבת הגט ונתינתו וכל מעשיו של השליח כאלו המשלח עשאם א"כ מדוע לא תפעול גם שמיעת השליח כאלו המשלח שמע.
ב) והנה באמת אין הדבר מוסכם ששמיעת השליח אינה מועילה וז"ל הר"ן שם בנדרים ד' ע"ב על קושית הגמ' והא לא שמיע ליה כתב על זה הר"ן וז"ל וכי תימה לעולם אימא לך דבעי שמיעה ושאני הכא דאיכא שמיעה דאפוטרופוס וכיון דשלוחו של אדם כמותו הוה ליה כאלו שמע הבעל תירצו בתוס' בשם הרב ר' יוסף ז"ל דליתא דאם איתא דבעיא שמיעה מי איכא מידי דבעל לא מצי מיפר ושליח מצי משוי דהא מהאי טעמא גופיה אוקים לה להך ברייתא במס' נזיר (ד' י"ב) כר"א דס"ל דאדם מפר נדרי אשתו קודם שתדור דאי לרבנן וכו' מי איכא מידי דאיהו לא מצי מיפר כיון דאכתי לא נדרה אשתו ושליח מצי משוי הלכך שפיר מוכח דלא בעי שמיעה דכי שמע אפוטרופוס מאי הוה כיון דבעל לא מצי מיפר דהא לא שמע שליח נמי לא מצי מיפר עכ"ל הר"ן.
ג) אלמא דס"ל להר"ן דשייך דין שליחות לענין שמיעה דדוקא משום טעמא דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח לכן אין הבעל יכול למנות שליח לשמיעה קודם ששמע הבעל משו"ה אינו מועיל הפרת השליח אבל אי היה ס"ל דיכול אדם למנות שליח אפילו במידי דלא מצי עביד מהני שפיר שמיעת השליח אלמא דאפילו בלא מעשה רק מידי דממילא יכול ג"כ למנות שליח והוא או משום דגוף השליח הוה כמו גוף המשלח או משום דהפעולה הרוחניית שפעלה שמיעת השליח פועלת על המשלח א"כ מדברי הר"ן יש תיובתא על דברי הקצוה"ח הנ"ל דהקצוה"ח דייק דגוף השליח אינו כגוף המשלח מזה שאין יכול למנות שליח על השמיעה ומדברי הר"ן שמענו שמועיל שליחות על השמיעה דלא כהקצוה"ח.
ד) ודברי הרא"ש שמביא הקצוה"ח בשמו דבמידי דלית בה מעשה ליכא דין שליחות תמוהין וז"ל הרא"ש שם בנדרים (ד' ע"ב) והא לא שמע ליה ושמיעת האפוטרופוס אינה כשמיעת הבעל ואע"פ שעשאו שליח להפר דבמידי דממילא לא שייך מינוי שליחות ובנזיר מוקים לה כר"א דאמר בעל מיפר עד שלא נדרה וכיון דאיהו מצי מיפר מצי נמי משוי שליח להפר נדרים של עתיד וכבר שנינו לעיל דלר"א אין הפרה מועלת עד ששמע הילכך פריך מי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי עביד דמכח הך פירכא מוקי לה הש"ס בנזיר כר"א עכ"ל הרא"ש, ודברי הרא"ש סתרי אהדדי דמסוף דבריו משמע דס"ל כהר"ן דפירכת הש"ס והא לא שמיע ליה הוא משום האי טעמא דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וכיון דהבעל לא שמע ואינו יכול להפר לכן אינו יכול לעשות שליח אבל אי לאו האי טעמא יכול למנות שליח אפילו על השמיעה אע"ג דהוי מידי דממילא ובתחלת דברי הרא"ש משמע דקושית הש"ס היא משום דשמיעה הוי מידי דממילא ואין אדם יכול למנות שליח במידי דממילא אפילו בלאו האי טעמא דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח.
ה) וז"ל הרשב"א בנדרים שם ד' ע"ב ואיכא למידק אשמעתין מאי קא קשיא ליה אפוטרופוס ואיצטריך לאוקמיה בדאמר לכי שמענא הפר, והא איכא שמיעת אפוטרופוס דשמיעתו כשמיעת הבעל דשלוחו של אדם כמותו ותירצו בתוס' בשם הקונטרס דלענין שמיעה אינו נעשה שליח, ובשם הרב ר' יוסף תירצו דבנזיר פ"ד מוקי לה להך פלוגתא כר"א וכו' וכיון דאיהו לא מצי מיפר מהשתא אלא לכשישמע א"כ אף הוא לא משוי שליח להכי דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד השתא לא משוי שליח עליה עכ"ל הרשב"א הרי חזינן שהרשב"א תירץ בזה שני התירוצים חדא כהר"ן משום דכיון שלא שמע הבעל ולא מצי להפר לכן אינו יכול לעשות שליח, עוד תירץ משום דלענין שמיעה אינו יכול למנות שליח והוא כמו"ש הרא"ש בתחלת דבריו, א"כ יש להעמיס ג"כ בהרא"ש שנתכוין לשני התירוצים כהרשב"א חדא משום דהוה מידי דממילא ואינו יכול למנות שליח על השמיעה משום דהוי מידי דממילא ועוד תירץ הרא"ש תירוץ ב' ובנזיר מוקים לה כר"א וכו' והוא כמו שתירצו הרשב"א והר"ן משום דכיון דהבעל לא שמע עדיין ואינו יכול להפר לכן אינו יכול לעשות שליח משום דכל מילתא דאיהו לא מצי עביד אינו יכול למנות שליח.
ו) עכ"פ חזינן דהר"ן וכן הרשב"א בתירוצו השני וכן הרא"ש ס"ל דאדם יכול למנות שליח על השמיעה אע"ג דהוי מידי דממילא א"כ יש תימה על הקצוה"ח שתפס בפשיטות כאלו לא היה שום חולק בזה רק הדבר פשוט שאין אדם יכול למנות שליח על מידי דממילא, ועל זה בנה הקצוה"ח את בנינו דגופו של השליח אינו כגוף המשלח, ובאמת הדבר אינו כן שהרי הר"ן פשיטא ליה שאדם יכול למנות שליח אפילו במידי דממילא וכן הרא"ש והרשב"א בתירוצם השני ס"ל כן דאדם יכול למנות שליח על השמיעה אע"ג דהוי מידי דממילא, ואם מדברי הרא"ש בתירוץ הראשון יש הוכחה דגופו של השליח אינו כגופו של המשלח ולכן אינו מועיל שליח במידי דממילא א"כ יש הוכחה איפכא מדברי הר"ן ומתירוצו השני של הרא"ש וכן מדברי הרשב"א שתירוצו השני דס"ל שאדם יכול למנות שליח אפילו במידי דממילא א"כ מוכח מדבריהם שגופו של השליח הוא כגופו של המשלח ואמאי שבק הקצוה"ח דברי הר"ן ותירוצם השני של הרא"ש והרשב"א שידוע בדברי הפוסקים כי התירוץ השני הוא העיקר ותפס הקצוה"ח לעיקר את תירוץ הראשון של הרא"ש דר"ל שאדם אינו יכול למנות במידי דממילא והוכיח מזה דגופו של השליח אינו כגופו של המשלח והוא תימה על הקצו"ה.
ז) עכ"פ חזינן דהר"ן והרשב"א בתירוצו השני והרא"ש בתירוץ השני כולהו ס"ל דאדם יכול למנות שליח כל השמיעה וע"פ דברינו שכתבנו לעיל אין הטעם משום דגופו של השליח הוא כגופו של המשלח רק הטעם הוא משום דהפעולה הרוחנית שפעלה השמיעה זהו נחשבת על המשלח כמו בכל מקום דקי"ל שלוחו של אדם כמותו דהפירוש הוא לדברינו שהפעולה הרוחנית שפעל השליח זה מחשבינן על המשלח וגם השמיעה אע"ג דהוי מידי דממילא לא גרע משאר כל הדברים דקי"ל שלוחו של אדם כמותו.