אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק לו

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק לו

פרק לה

א) ודע דאע"ג דאמרינן שהמתנות כהונה הם של כל הכהנים וכל הכהנים בכלל יש להם קנין גמור בכל המתנות של כל העולם מ"מ אם בא אדם וגזל את המתנות ומכרן לאחר ועדיין המתנות הם בעין ברשות הלוקח, אין הלוקח מחויב להחזיר להכהנים רק רשאי לאוכלם לשיטת הרמב"ם פ"ט מהל' בכורים הי"ד ומרן בשו"ע יו"ד סימן ס"א סעיף ל"א ול"ב ע"ש אך דעת רש"י ותוס' אינו כן רק כל זמן שהגזילה היא בעין מחויב הלוקח להחזיר לכהנים כמו בשאר גזילה אם לא קנאה ביאוש ושינוי רשות שהלוקח מחויב להחזיר את הגזלה להבעלים עיין רש"י ותוס' ב"ק דף קט"ו וחולין דף קל"ד בתוס' ד"ה דמר אית ליה דר"ח וברש"י שם, ובאמת תמוהים דברי הרמב"ם הנ"ל פ"ט מהל' בכורים הי"ד ודברי מרן בשו"ע שם והלא מתנות כהונה לעולם נחשב קודם יאוש כדאיתא בב"ק דף קע"ו וז"ל הגמ' שם הא מתנות כהונה כלפני יאוש דמי עכ"ל הגמ' ופירש"י דכהן לא מייאש מינייהו עכ"ל וכיון שהמתנות הם בעין ביד הלוקח אמאי לא יתן להכהנים, ובאמת התוס' בחולין דף קל"ד הקשו הקושיא הזאת ע"ש ד"ה דמר אית ליה דר"ח וז"ל ואם הם בעין היכי קאמר דברב חסדא קמיפלגי הא משמע בריש הגוזל בתרא דהיכא דהם בעין ליכא מאן דפליג אדרב חסדא אלא דוקא כשאכלן וכו' אבל בגזילה קיימת חייבים לשלם וצ"ע עכ"ל התוס' שם.

ב) ונראה לתרץ בס"ד דהנה לעיל פרק ט' סוף אות א' דתקנו ליישב ולחלק בין גזל פחות משוה פרוטה שאין הגזלן צריך להשיב כלל לבעלים כיון שאין בו שיווי של פרוטה ואפילו אם החפץ הוא בעין ואפילו קודם יאוש בעלים נמי אין הגזלן מחויב במצות השבה כיון שאין בו שיווי של ממון, ומאי שנא שהלוקח מן הגזלן מחויב להחזיר להבעלים את החפץ שלהם אם לא נתייאשו הבעלים והחפץ הוא בעין בידו והלא יש לתמוה דלפי דברינו שכתבנו בפ' ח' וט' דא ודא אחת היא כיון שהגזלן מחויב לשלם להבעלים את דמי החפץ נמצא שיש ביד הלוקח גוף החפץ בלא שיווי א"כ הרי זה דומה לגוזל חפץ שאין בו שוה פרוטה שיש ג"כ ביד הגזלן גוף החפץ בלא שיווי ואין הגזלן מחויב להשיב לבעלים כלל אפילו אם החפץ הוא בעין והוא קודם יאוש מפני שאין בזה שיווי של פרוטה א"כ בלוקח מגזלן נמי נימא הכי לפי דברינו הנ"ל פרק ח' וט' דכיון שהגזלן מחויב לשלם להבעלים נמצא שיש ביד הלוקח גוף החפץ בלא שיווי כלל והוי כמו שאין בו שוה פרוטה ואמאי מחויב הלוקח להחזיר לבעלים והלא כיון שאין בו שיווי הוי כמו גזל פחות משוה פרוטה.

ג) ויש ליישב הקושיא הזאת ע"פ מה שכתבנו בכמה דוכתי, וכן כתבנו לעיל פרק ט' אות ז' דהגזלן כיון שהוא מחויב לשלם להנגזל את דמי הגזלה לכן אמרינן שיש לו להגזלן קנין בשיווי של החפץ והרי השיווי של הגזלן הוא תיכף משעה שגזל אפילו קודם יאוש נמי א"כ יש לחלק בזה ולומר דנהי דס"ל להריב"ש והרמ"א דהלוקח מן הגנב לא נפסל לעדות וכתבנו ג"כ דס"ל למרן המחבר שלא נקרא מצוה הבאה בעבירה לענין אתרוג וכתבנו ג"כ דלא מקרי באיסורא אתא לידיה הכל הוא מטעם דכיון שכבר קנה הגזלן את השינוי של החפץ הרי השיווי של הגזלן הוא לכן הגזלן כשמוכר להלוקח אפילו קודם יאוש אין ביד הלוקח דבר גזול רק גוף החפץ אבל השיווי של החפץ אין ביד הלוקח בתורת גזלה רק בתורת לקיחה דכיון שהגזלן קנה את השיווי תיכף בשעה שגזל הרי שלו מכר ולאו גזלה היא ביד הגזלן וביד הלוקח מן הגזלן לכן הלוקח מגזלן לא נפסל לעדות ולא מקרי מצוה הבאה בעבירה וגם מקרי בהיתירא אתא לידיה כיון דהשיווי של החפץ כבר קנו הגזלן והלוקח ממנו

ד) אבל מ"מ כיון דבאמת יש בחפץ שוה פרוטה גוף ושיווי לכן אם הבעלים לא נתייאשו כלל מחויב הלוקח להחזיר להם את החפץ שלהם כיון שהחפץ הוא בעין ביד הלוקח והבעלים לא נתייאשו כלל והרי זכיתם אגוד וקשור בחפץ שלהם א"כ במה יצא החפץ מרשותם כיון שהחפץ הוא שוה פרוטה ולא יצא החפץ מעולם מרשות הבעלים לכן מחויב הלוקח להחזיר לבעלים את החפץ שלהם, דנהי שהלוקח קנה מהגזלן את השיווי של החפץ שהוא של הגזלן מ"מ כיון שגוף החפץ אינו יכול לקנות מהגזלן כיון שהוא קודם יאוש וזכות הבעלים קשורה ואגודה בחפץ שלהם לכן מחויב הלוקח להחזיר להם כיון דבאמת החפץ שוה פרוטה, משא"כ בחפץ שאין בו ש"פ שגם הגוף וגם השיווי אינם נחשבים למאומה כיון שאין בו שוה פרוטה לכן אין הגזלן חייב להחזיר אפילו אם החפץ הוא בעין ואפילו קודם יאוש כיון שאין בו ש"פ אין כאן לא גוף החפץ ולא שיווי משא"כ בחפץ גמור ששוה פרוטה נהי שהשיווי שלה כבר קנו אותם הגזלן והלוקח מ"מ כיון שלא קנו את גוף החפץ לכן מחויב הלוקח להחזיר לבעלים אם החפץ בעין והוא קודם יאוש, דגופו של החפץ גם בלא שיווי הוא דבר חשוב ונחשב חפץ בעין כיון שהחפץ הוא שוה פרועה.

ה) דודאי אם היינו מפרשים טעמם של הריב"ש והרמ"א ומרן המחבר דס"ל שהקונה מן הגזלן אינו פסול לעדות ולא הוי מצוה הבאה בעבירה ולא מקרי באיסורא אתא לידיה הכל הוא מטעם זה לחוד דכיון שהגזלן הראשון מחויב לשלם ממון לבעלים מקרי שהלוקח מן הגזלן יש לו גוף החפץ בלא שיווי אם לא נצרף עם זה גם הטעם שכתבנו דמשום שכבר קנה הגזלן והלוקח את השיווי נגעו בה רק משום חיוב התשלומין לבד שהגזלן משלם נגעו בה אם נימא כן בודאי יש לדמותו לגזל פחות מש"פ שגם שם יש לו להגזלן חפץ בלא שיווי וגם כאן יש לו להלוקח חפץ בלא שיווי דכיון שהגזלן משלם לבעלים את השיווי של החפץ לכן יש לו להלוקח חפץ בלא שיווי ודמיא לפחות מש"פ, אך לפי מה שכתבנו עכשיו שטעמם של הריב"ש והרמ"א והמחבר הוא דאע"ג שהחפץ הוא חפץ גמור ביד הלוקח מ"מ לא מיפסיל לעדות ולא מקרי מצוה הבאה בעבירה משום דכיון שכבר קנה הגזלן את השיווי לכן הלוקח ממנו לא מקרי גזלן שהרי השיווי שלו הוא ודידיה מכר הגזלן להלוקח א"כ שפיר יש לחלק בין החפץ הזה לבין חפץ שאין בו ש"פ אין בו כלל לא גוף החפץ ולא שיווי כיון שאין בו ש"פ לכן אין הגזלן חייב להחזיר כלום אפילו אם החפץ הוא בעין ואפילו קודם יאוש כיון שאין שוה פרוטה אין בו גוף ולא שיווי משא"כ בחפץ גמור ששוה פרוטה אז גופו של החפץ נחשב דבר בעין ודבר חשוב אפילו בלא שיוויו, לכן נהי שהשיווי שלה כבר קנו אותם הגזלן והלוקח מ"מ כיון שלא קנו את גוף החפץ לכן מחויב הלוקח להחזיר את החפץ לבעלים אם החפץ הוא בעין והוא לפני יאוש.

ו) ונראה דכל זה הוא בחפץ כהאי גונא שיש בו גוף ושיווי רק שהלוקח כבר קנה השיווי מהגזלן דוקא באופן זה אמרינן שאם החפץ הוא בעין ביד הלוקח והוא קודם יאוש בעלים מחויב הלוקח להחזיר את החפץ לבעלים אבל במתנות כהונה אע"ג שיש להכהנים בהם קנין גמור כמו שנתבאר בס"ד לעיל מ"מ הגוזל מתנות כהונה ומכרן אין הלוקח מחויב להחזיר לכהנים אע"ג שהחפץ היינו המתנות הם עדיין בעין ולא נתייאשו הכהנים מהם מ"מ פטור הלוקח מלהחזיר המתנות לכהנים דכיון דקי"ל דהמזיק מתנות כהונה או אכלן פטור כדאיתא בחולין דף ק"ל משום דכתיב זה ומשום דהוי ממון שאין לו תובעים וכן הוא בשו"ע יו"ד סימן ס"א לכן דינו כדין גזלה פחות משוה פרוטה דכיון שאין בו ש"פ אין בו לא גוף החפץ ולא שיווי שגם גוף החפץ לא נחשב למאומה כיון שאין בו שיווי של פרוטה.

ז) א"כ במתנות כהונה נמי כיון שאין בו שום חיוב תשלומי ממון אם הזיק או אכלן לכן גם גוף החפץ לא נחשב למאומה כיון שאין בו שיווי של פרוטה, ונהי שכל זמן שלא מכר את המתנות כהונה מחויב הוא ליתן לכהן כל זמן שהמתנות הם בעין מ"מ אם גזל ומכרן לאחר אין הלוקח מחויב להחזיר המתנות לכהן אפילו אם המתנות הם בעין והוא קודם יאוש משום דהוי כמו גזל פחות משוה פרוטה, לכן ניחא דברי הרמב"ם הנ"ל ודברי מרן בשו"ע יו"ד סימן ס"א שפסקו דאפילו אם המתנות הם בעין ביד הלוקח אינו מחויב להחזיר להכהנים ומתורץ בזה קושיית התוס' בחולין דף קל"ד שהבאנו לעיל.

ח) והנה שם פ"ט מהל' בכורים הל' ט"ו וכן מרן המחבר ביו"ד סימן ס"א סעיף ל"ב כתבו אמר לטבח מכור לי בני מעיים של פרה והיו בה מתנות נותנם לכהן ואינו מנכה לו מן הדמים לקחם ממנו במשקל נותנם לכהן ומנכה לטבח מן הדמים עכ"ל ע"ש בכ"מ שהקשה אמאי לא חילק הרמב"ם בין ששקל לו הטבח בין ששקל לו הלוקח לעצמו כדאיתא בגמ' ע"ש בכ"מ ובפרט לפי מה שפסקו הרמב"ם ומרן דאפילו אם המתנות הם בעין ביד הלוקח מגזלן ג"כ פטור מלהחזיר א"כ בודאי יש לתמוה שאם שקל לו הטבח אמאי יהא הלוקח מחויב להחזיר לכהן והלא הטבח גזלן הוא והלוקח שלקח ממנו אמאי יתחייב ליתן לכהן ע"ש בכ"מ שתירץ וכתב וז"ל ויש לומר משים דאמרינן בגמ' איכא דמתני לה באפי נפשה רב אמר מתנות כהונה נגזלות ורב אסי אמר אינן נגזלות ולההוא לישנא לא מפלגינן בין שקל לעצמו ללא שקל לעצמו ופסק כההוא לישנא משום דלישנא בתרא הוא וגם משום דלההוא לישנא אתיא מתניתין כפשטיה עכ"ל הכ"מ.

ט) ותירוצו אינו מובן דסוף סוף יקשה כיון שהטבח גזל את המתנות ומכרן במשקל ללוקח אמאי יתחייב הלוקח להחזיר לכהן כיון שפסק דהלוקח מגזלן מותר לאכלן מפני שמתנות כהונה נגזלות א"כ אם שקל לו הטבח אמאי מחויב הלוקח להחזיר לכהן עיין ט"ז יו"ד סימן ס"א ס"ק ל"א שהעמיס בדברי השו"ע שיש חילוק בין אם שקל הלוקח או שקל הטבח ודבריו תמוהים כי לדברי הרמב"ם ומרן השו"ע אין שום חילוק בין אם שקל הלוקח או הטבח כמו"ש הב"י שהבאנו בסמוך.

י) ונראה דס"ל דהטבח לא מקרי גזלן כי יוכל היות שטעה או שכח ומשו"ה מכר המתנות וגזלן לא מקרי לענין זה רק אם ידעינן שנתכוין לגזול אזי מקרי גזלן והלוקח ממנו אינו מחויב להחזיר לכהן מפני שמתנות כהונה נגזלות אבל הטבח לא מקרי גזלן כיון שלא ידעינן בודאי שנתכוין לגזול ותלינן לומר ששכח או טעה לכן הלוקח ממנו לא מקרי לוקח מגזלן.

יא) ואע"פ שכתבנו לעיל דגזל בטעות מקרי ג"כ גזל לענין שהבעלים אינם יכולים להקדיש התם שאני דאע"ג שבטעות היה ואין לו להגזלן בהחפץ שום קנין גזלה לענין לקנות ביאוש ושינוי רשות וכל שאר דיני גזלה ליכא על הגזלן כיון דבטעות היה מ"מ כיון שברח הגזלן בטעות ואין החפץ ברשות הבעלים לעשות בהם כחפצם מקרי שפיר דבר שאינו ברשותו ולא הוי דומיא דביתו מה ביתו ברשותו אף כל ברשותו משא"כ לענין שאר דיני גזלה כגון לענין לקנות ביאוש ושינוי רשות וכיוצא בו או לענין לפטור את הלוקח מלהחזיר את המתנות לכהן אמרינן כיון שבטעות היה לא מקרי גזלה כמו בכל מקום שהטעות יש בכחו לבטל את המעשה ואת הקנין כן ג"כ נתבטלה גזלתו לכן מחויב הלוקח להחזיר לכהן.

וכדי שלא להוציא הנייר חלק אמרתי לכתוב פה שאלה אחת שנשאלתי מאחי הרב הגאון הגדול ר' אבא משה ראבינאוויץ זצ"ל אבד"ק פאפילאן.

וז"ל שלשה אוחזין בטלית זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וזה אומר שליש שלי היכי לידיינוה דייני להאי דינא ואיך תעשה בשבועתם ואיך נחלקם באמת אשר לדעתי לא אוכל לתווך איך לעשות בכזה ואולי מה בפיך תודיעני עכ"ל וזאת היתה תשובתי אליו בס"ד.

ע״ד שאלתך בענין ראובן ושמעון ולוי אוחזין בטלית ראובן אומר כולה שלי ושמעון אומר חציה שלי ולוי אומר שליש נראה דכך הוא סדר חלוקתם מתחלה נוטלים ראובן ושמעון שני שלישי הטלית שהרי לוי שאמר שליש שלי מודה להם לראובן ושמעון ששני שלישי הטלית הוא שלהם, וראובן ושמעון חולקים ביניהם השני שלישי באופן זה מתחלה נוטל ראובן רביע הטלית שהרי שמעון טוען חציה שלי ובזה מודה שמעון לראובן וללוי שחציה השניה הוא שלהם היינו רביע לראובן ורביע ללוי לכן נוטל ראובן מתחלה רביע הטלית מהשני שלישי הנ"ל שהרי שמעון הודה לו, והמותר מרביע הטלית עד שני שלישי הטלית על זה דנים ומכחישים עצמם ראובן ושמעון ראובן טוען שהוא שלו שהרי אומר כולה שלי ושמעון אומר שהוא שלו שהרי טוען חציה שלי ואין להם לראובן וללוי רק רביע לכל אחד ואחד ומה שראובן רוצה ליקח יותר מרביע הטלית עומד שמעון לנגדו ומכחישו ואומר שהוא שלו לכן חולקים ביניהם ראובן ושמעון אותו המותר מרביע עד שני שלישי הטלית, והיתרון מרביע הטלית עד שני שליש הוא חמשה חלקים אשר כל חלק הוא אחד מי"ב שבטלית, שהרי אם נחלק את הטלית לי"ב חלקים נמצא שהשני שליש שלקחו ראובן ושמעון הוא שמונה חלקים, ושלשה חלקים נטל ראובן שהוא רביע הטלית, נמצא יתרון חמשה חלקים שעל זה דנין ומכחישים זה את זה ראובן ושמעון לכן חולקים ראובן ושמעון החמשה חלקים האלה זה נוטל שני חלקים וחצי וזה נוטל שני חלקים וחצי, השני חלקים ביחד הם חלק ששית שבטלית ומחצית החלק הוא חלק אחד מכ"ד שבטלית

ועל דבר השליש השלישי שעדיין לא נתחלק ביניהם, מהשליש הזה כבר סילק שמעון את עצמו משלשה חלקיו שהוא רביע הטלית שהשליש הוא ארבעה חלקים אשר כל חלק הוא אחד מי"ב שבטלית ושמעון סלק את עצמו משלשה חלקיו שהוא רביע הטלית שהרי שמעון טוען חציה שלי וחציה השניה רביע לראובן ורביע ללוי א"כ יש לו ללוי ליטול רביע הטלית שהרי עדיין לא נטל לוי כלום, אך ראובן אינו מודה לו, ללוי בזה שהרי טוען כולה שלי לכן חולקין ביניהם ראובן ולוי את הרביע הזה דהטלית ונוטל ראובן חלק שמיני שבטלית ולוי נוטל חלק שמיני שבטלית, ונשאר עדיין חלק א' מי"ב שבטלית שלא חלקו עדיין והוא הנותר מרביע הטלית עד שליש הטלית שהשליש הוא ארבעה חלקים אשר כל חלק הוא א' מי"ב שבטלית והרביע שנטלו ראובן ולוי הוא שלשה חלקים ונשאר חלק א' מי"ב שבטלית שלא חלקו עדיין על החלק הזה כולם ראובן ושמעון ולוי טוענים כולה שלי כי ראובן טען בפירוש כולה שלי, ושמעון שטוען חציה שלי א"כ הודה להם לראובן ולוי לכל א' וא' ברביע א"כ לאחר שנטל ראובן את הרביע שלו ולוי את הרביע א) שלו הרי הנשאר של שמעון הוא לפי דברי שמעון וכן לוי טוען כולה שלי על החלק הזה שהרי לא הודה להם אלא בשני שליש, ושליש הזה טוען לוי שהוא כולה שלו נמצא דשלשתן ראובן ושמעון ולוי טוענים כולה שלי בהחלק הזה שהוא חלק א' מי"ב שבטלית לכן חולקים ביניהם החלק הזה ומגיע לכל אחד ואחד חלק שליש מהחלק הזה שהוא חלק ל"ו שבטלית, היוצא מכל זה שראובן שטוען כולה שלי נוטל חלק רביע שבטלית וששית וחלק כ"ד ושמינית וחלק ל"ו, ושמעון שטען חציה נוטל ששית שבטלית וחלק כ"ד ול"ו, ולוי שטוען שליש שלי נוטל חלק שמינית שבטלית וחלק אחד מל"ו שבטלית ואם נרצה לחבר את התשבורות האלה צריכים אנו לחלק את הטלית הזה לשבעים ושנים חלקים או למכור את הטלית ולחלק את הכסף לשבעים ושנים חלקים ומגיע לראובן בעד רביע שלו ח"י חלקים ובעד הששית י"ב חלקים ובעד החלק הכ"ד ג' חלקים ובעד השמינית ט' חלקים ובעד חלק הל"ו ב' חלקים ולשמעון מגיע בעד הששית י"ב חלקים ובעד החלק הכ"ד ג' חלקים ובעד החלק הל״ו ב' חלקים, וללוי מגיע בעד השמינית ט' חלקים ובעד החלק הל"ו ב' חלקים

ס"ה מגיע לחלקו של ראובן ח"י וי"ב וג' וט' וב' שהם ס"ה. מ"ד חלקים אשר כל חלק הוא חלק ע"ב מהטלית, וחלקו של שמעון י"ב וג' וב' חלקים ס"ה הם י"ז חלקים, חלקו של לוי הוא ט' וב' חלקים ס"ה י"א חלקים.

ונשבע ראובן שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מארבעי' וארבעה חלקים אשר כל חלק הוא א' מע"ב שבטלית, ושמעון נשבע כזאת על שבעה עשר חלקים ולוי נשבע על אחד עשר חלקים.

*) אף שבאמת לא נטל לוי רק חלק שמיני שבטלית והשמינית השניה נטל ראובן א"כ עדיין לא נטל לוי רביע הטלית, א"כ יש מקום לומר שכל זמן שאין רביע בשלימות ביד לוי מקרי הודאה מצד שמעון שהרי שמעון הודה ללוי ברביע מ"מ נראה שאין הדבר כן דכיון ששמעון סלק את עצמו לגמרי מהרביע הזה שנתן ללוי וכן מהרביע שנתן לראובן דשמעון מצדו נתן מחצה לראובן וללוי לכל אחד ואחד רביע כפי הודאתו שהודה להם, ולפי דברי שמעון בא ראובן בטענת שקר וגזל שמינית שבטלית בזה שטען כולה שלי וכיון דשמעון מצדו נתן ללוי את הרביע שהודה לו א"כ כל מה שלוי רוצה ליטול יותר מזה עומד שמעון נגדו ומכחישו ואומר שהוא שלו, וכן בהודאתו של לוי כיון שלוי סלק את עצמו מהשני שלישי הטלית ונותן אותם לראובן ושמעון את שלהם אף שלפי הודאתו של לוי מגיע לו לשמעון שליש הטלית ובאמת אין שמעון נוטל שליש שהרי ראובן דן עמו ומכחישו וחולק עמו מ"מ אין שמעון יכול לערער על לוי שישלם לו את המותר כיון דמצדו אין שום מניעה ועכוב רק כי ראובן גזלן הוא בטענת שקר ואין זה שייכות ללוי.

סוף הספר

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה