אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק לה

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק לה

פרק לד

א) ויש להקשות על דברינו שאמרנו דכשהתורה נותנת לאדם דבר בעין אין צריך קנין מהא דאמרינן בפ"ק דב"מ דף י"ב לענין לקט דתניא השוכר את הפועל אפילו למחצה לשליש ולרביע ילקט בנו אחריו אליבא דר' יוסי ושמואל פסק כוותיה ופריך הגמ' שם אי אמרת בשלמא קטן אית ליה זכיה לנפשיה כי מלקט לנפשיה קא מלקט ואבוה מיניה קא זכי אלא אי אמרת קטן לית ליה זכיה לנפשיה כי קא מלקט לאביו קא מלקט ואביו עשיר הוא אמאי אשתו ובניו מלקטים אחריו, ולדברינו אין כאן קושיא כלל דאע"ג שהקטן לית ליה זכיה לנפשיה היינו בשאר דברים שצריך קנין אבל לענין לקט שאין צריך קנין כמו שכתבנו לעיל כי דין הלקט הוא כדין מתנות כהונה לענין זה עיין לעיל פרק ל' ובדבר הבעין כגון מתנות כהונה קי"ל שיש זכיה אפילו לשוטה וקטן נמי דמשו"ה משגרין להם לבתיהם כמו שכתבנו לעיל לכן ילקט בנו אחריו משום דמעיקרא זכי הקטן ואח"כ זכי אביו מיניה דכאן אין צריך קנין רק יאוש של שאר עניים מיניה וזה מועיל אפילו בחרש שוטה וקטן נמי, עיין קצוה"ח מה שכתב בזה.

ב) אך באמת נראה שאין כאן קושיא כלל שהרי כל מתנות עניים מותרים גם הקטנים ליקח אותם כמו שנאמר לגר ליתום ולאלמנה יהיה, וכמו דאמרינן לענין מתנות כהונה שמותר לשגר להם לבתיהם לחרש שוטה וקטן כן הוא במתנות העניים כגון לקט שכחה ופאה מותרים ג"כ העניים שהם חרש שוטה וקטן ליקח אותם ואין שום חילוק ביניהם דלא כמו שכתב שם הקצוה"ח לחלק בין מתנות כהונה למתנות העניים, אך אין שם הבדל ביניהם, והטעם הוא כמו שכתבנו דכשהתורה נותנת דבר הבעין לאדם אין צריך שום קנין והבעלים יוצאים ידי נתינה במתנות כהונה כשנותנים לחרש שוטה וקטן והבעלים קיימו מצות עזיבה לעניים כשלוקח העני החרש שוטה וקטן את הלקט שכחה ופאה שלהם כמו שכתבנו לעיל, וההיא דפ' שנים אוחזין ב"מ דף י"ב שהבאנו לעיל דמשמע שצריך שהעני יזכה בו וכשהעני הוא קטן ואליבא דמ"ד שאין זכיה לקטן מדאורייתא לא קנה, התם טעמא אחרינא אית ביה כיון דמציאת הקטן הוא לאביו, א"כ אין זכיה לקטן נמצא שהיאוש של שאר העניים לא פעל שיקנה הקטן העני רק פעל שיקנה אביו העשיר ואליו מתיאשים העניים כולם, דודאי כשלוקט עני קטן שאין לו אב כלל או שיש לו אב עני רשאי ללקט והבעלים יוצאים בזה מצות עזיבה לעניים שהרי יש לכל העניים בכלל קנין גמור ולכל עני בפרט קנין על תנאי והתנאי הוה שאם יזכה בזה אז נימא איגלאי מילתא למפרע דשלו היה מעיקרא וכיון שאנו יודעים דבודאי לא יקיימו עוד שאר העניים את התנאי לכן נשאר ממילא הלקט להעני הקטן הזה היתום שאין לו אב כלל שהרי בשבילו נתיאשו כל העניים מהלקט, וכן אם יש לו אב להקטן הזה והאב ג"כ עני הוא אע"ג שהלקט זכי בו האב כמו כל מציאות הבן שמציאתו לאביי, ובשביל אביו נתיאשו כל העניים ולא בשביל הבן הקטן בכל זאת כיון שהאב ג"כ הוא עני לא איכפת לן בזה שנתיאשו כל העניים לאביו של הקטן ונשאר הלקט לאביו כיון שהאב הוא עני ורשאי ליקח לקט, משא"כ אם האב הוא עשיר או בעל השדה ובשבילו נתיאשו כל העניים בודאי לא ילקט בנו אחריו דבודאי אם היה זכיה לקטן לא איכפת לן כלל מה שאביו עשיר שכבר זכה הבן הקטן וקיים את התנאי ואביו מיניה קזכי כדאיתא בגמ' אבל אם אין זכיה לקטן קשיא כמו שהקשה בגמ' אמאי ילקט בנו אחריו.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה