משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק לב
א) אמרינן ביבמות דף צ"ט ת"ר עשרה אין חולקים להם תרומה בבית הגרנות ואלו הן חרש שוטה וקטן וכו' וכולן משגרים להם לבתיהם חוץ מטמא וכו' ושם בגמרא מקשה בשלמא חרש שוטה וקטן לאו בני דיעה נינהו ופרש"י דלאו בני דיעה נינהו וזילותא דתרומה לחלק להם בגורן לעין כל עכ"ל, והנה הקצוה"ח סימן רמ"ג ס"ק ד' הקשה על זה והלא אין זכיה לשוטה אפילו מדרבנן כדאיתא בחו"מ סימן רל"ה סעיף כ' ובסימן רמ"ג סעיף ע"ז, א"כ אמאי משגרין להם לבתיהם והלא הבעלים לא יצאו ידי נתינה כיון שהכהן השוטה אינו זוכה, וכן אמאי צריך רש"י לומר הטעם דמשו"ה אין חולקין להם תרומה בבית הגרנות משום דאיכא זילותא דתרומה לחלק להם תרומה בפהרסיא לעין כל, תיפוק ליה שאין זכיה לשוטה כלל אפילו מדרבנן וכיון שאין לו זכיה אין הבעלים יוצאים ידי נתינה, ועוד הקשה הקצוה"ח מקטן והלא הקטן אין לו זכיה אלא היכא דאיכא דעת אחרת מקנה וכאן בתרומה לא מקרי דעת אחרת מקנה שהרי אין לבעלים בהם רק טובא הנאה ליתן לכל מי שירצה ואמאי משגרים להם לבתיהם ואמאי צריך לומר הטעם שאין חולקים לקטן משום זילותא דתרומה תיפוק ליה שהבעלים אינן יוצאין ידי נתינה ע"ש בקצוה"ח ובנתיבות מה שתרצו בזה.
ב) ובדברינו ניחא כמו שכתבנו לעיל דמתנות כהונה אין צריך שום קנין דבכל מקום שהתורה ניתנת חפץ מבורר ודבר בעין אין צריך שום קנין כמו בשור תם למאן דס"ל שותפין נינהו אין הניזק צריך שום קנין כלל כמו שכתבנו לעיל ואינו מחוסר רק בירור לברר של איזה כהן הוא יען כי לכל כהן וכהן בפרט ליכא אלא קנין על תנאי, וכששאר הכהנים מתיאשים נשאר ממילא לכהן הזה המכירו או אשר הבטיחו, לכן מועיל ג"כ הנתינה כשנותן לחרש שוטה וקטן דאע"ג שאין להם זכיה מ"מ מהני דלא גרע ממכירי כהונה שלא עשו שום קנין כלל ואפילו הכי מועיל משום שנתיאשו שאר כל הכהנים ומועיל בלא שום קנין כלל, אף כאן מועיל בחשו"ק היאוש של שאר הכהנים דלא גרע מהיכא שלא עשה קנין כלל.
ג) ומובן מזה דלא שייך לומר כן אלא גבי תרומות ומעשרות וכיוצא בהם שהוא דבר בעין וחפץ מבורר אבל גבי פדיון הבן אם נותן לכהן שהוא חרש שוטה וקטן אין בנו פדוי דכאן ליכא דבר מבורר וחפץ בעין שיקנה בלא קנין שהרי לא כתיב באורייתא כי החמש סלעים האלה של הכהן הם רק חיובא רמיא על האב לפדות את בנו בחמש סלעים והחיוב הוא כמו נזקין וערכין ושאר החיובים שהטילה התורה על האדם, אשר בלא קנין בגוף הכסף אי אפשר לקנות שיהא שלו לגמרי, לכן הנותן חמש סלעים של פדיון הבן ביד כהן חרש שוטה וקטן לאו כלום הוא והבעלים לא קיימו בזה מצות פדיה, משא"כ תרומות ומעשרות ושאר מתנות כהונה שהמה דבר בעין שהרי המתנות הם בתוך התבואה ולא מצי להפריש ממקום אחר מן הפטור על החיוב ומכ"ש לאחר הפרשה דבודאי מקריין דבר בעין שהטבל יצא מטבלו על ידם והם יש להם דין תרומה ומעשר ואין הבעלים חייבים באחריותם אם אבדו משא"כ בפדיון הבן שאפילו הפריש חמש סלעים אין הפרשתו כלום, וכן אמרינן בבכורות דף נ"א המפריש פדיון בנו ואבד חייב באחריותו שנאמר יהיה לך ופדה תפדה עכ"ל המשנה ופירש"י כשיהיה לך הפדיון אז יהיה פדוי והאי קרא לאהרן אמר ליה רחמנא עכ"ל רש"י וכן פסקו הפוסקים עיין יו"ד סימן ש"ה אלמא דבפדיון הבן מקרי דבר שאינו בעין שהרי חייב באחריותו, ואלמא שאין הפדיון חל רק משעה שזכה בו הכהן אבל כשאין הכהן זוכה בו לא חל הפדיה, אע"ג שהפריש פדיונו מ"מ לאו כלום הוא, א"כ כשנותן לכהן חרש שוטה וקטן דלאו בני זכיה נינהו אין פדיונו כלום שהרי אין הכסף של הכהן ולא קרינן ביה יהיה לך ופדה תפדה שהרי בעינן כשיהיה הכסף של הכהן אז דוקא יהיה הבן פדוי ולא באופן אחר והיינו כשאין הכהן זוכה בו ואין הכסף שלו יען שהוא חרש שוטה וקטן שאינו בר זכיה לכן אין בנו פדוי, כן נראה פשוט לדעתי.