אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק לא

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק לא

פרק ל

א) ולפי זה יש לומר שהתוס' בב"ב דף קכ"ג שכתבו דטעמא דמכירי כהונה הוא משום דכיון דאסור לחזור בו דהוי כמו מתנה מועטת שיש בו משום מחוסרי אמנה וכן כתבנו לעיל בשם המרדכי ושאר מפרשים שמביאים מרן הב"י בשו"ע יו"ד שכתבו ג"כ הטעם הזה לענין מכירי כהונה משום שאסור לחזור בו, יוכל היות דלא ס"ל כפירש"י דגיטין דף ל' שהבאנו לעיל דס"ל דטעמא דמכירי כהונה הוא משום יאוש שאר כהנים מיניה כי באמת אין צריך להיאוש של שאר הכהנים, דכיון שיש לכל הכהנים בכלל קנין גמור במתנות כהונה ולכל כהן בפרט יש קנין על תנאי, והתנאי הוא שאם הכהן יזכה בהם אזי נימא איגלאי מילתא למפרע דשלו היו משעת הפרשה ואם לא יקיים את התנאי ולא יזכה בהם הכהן אזי נאמר איגלאי מילתא נמפרע דמעולם לא היו שלו, וכיון דבמכירי כהונה אין הבעלים רשאים לחזור בהם וליתן לכהן אחר, הרי אנו יודעים בבירור ששאר כל הכהנים לא יקיימו עוד את התנאי ולא יזכו לעולם במתנות כהונה, א"כ נשאר ממילא להכהן הזה המכירו ואין צריך שום קנין, ולמה לן הטעם שכתב רש"י שכבר נתיאשו שאר הכהנים מינה, ובאמת דברי רש"י תמוהים למה לנו לטעמא שנתיאשו שאר כל הכהנים מינה, והלא היאוש הזה אינו מנתק שום קנין רק שמברר שמעולם לא יזכו בו הבעלים ולא יקיימו לעולם את התנאי ולזה אין צריך שום יאוש רק די לנו כמו שכתבו התוס' דכיון שהוא אסור לחזור בו הרי אנו יודעים שמעולם לא יזכו הכהנים ואין לך בירור גדול מזה שהתרומה הוא של הכהן הזה המכירו ולמה לן לטעמא דיאוש.

ב) ואולי ס"ל לרש"י דבמכירי כהונה ליכא איסורא לחזור בו דאע"ג שהוא רגיל ליתן לכהן זה מ"מ כיון שלא הבטיחו בפיו אין בזה משום מחוסרי אמנה ומותר לחזור בו וליתן לכהן אחר ואם לאו הטעם דאמרינן ששאר הכהנים נתיאשו מחמת שרגיל ליתן לכהן זה המכירו אין שום מקום לומר שאנו יודעים בודאי ששאר הכהנים לא יקיימו עוד את התנאי וישאר התרומה לכהן זה המכירו כי מהיכן אנו יודעים ששאר הכהנים לא יבואו לידי זכיה ולא יקיימו עוד את התנאי כיון שהוא רשאי לחזור בו לכן צריך רש"י לומר דכיון שהוא רגיל ליתן לכהן זה המכירו לכן נתיאשו שאר כל הכהנים מינה וע"י היאוש הזה נתברר לט הדבר שכהן אחר לא יבא לעולם לידי זכיה ולא יקיים עוד את התנאי אבל התוס' ס"ל דבמכירי כהונה אסור לחזור בו וא"כ ע"י זה ידעינן בודאי ששאר כל הכהנים לא יזכו בו ולא יבאו לידי זכיה ולא יקיימו עוד את התנאי לכן אין צריך לטעמא דיאוש שאר כהנים.

ג) עוד יש לומר דרש"י בגיטין דף ל' קאי שם לפרש את דברי רב ורב לטעמיה ס"ל דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה לכן מוכרח רש"י לפרש שם שהטעם הוא משום יאוש שאר כהנים מינה, דאין לפרש משום איסור חזרה שהרי רב ס"ל דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ומותר לחזור בו, וא"כ אם אפילו נימא שהרגילות הזאת מה שהוא רגיל ליתן מתנותיו לכהן המכירו הוי כאלו הבטיחו בפיו מ"מ הרי גם הבטחה בפה אינו עושה איסור לחזור בו לכן צריכין לטעמא דיאוש, ולדברי התוס' צ"ל דס"ל דהרגילות הזה מה שהוא רגיל ליתן לכהן זה המכירו עדיף מדבור פיו ובזה מודה גם רב דיש בהם משום מחוסרי אמנה, עיין בנדרים דף ט"י דלא משמע כן אלא משמע דבשינוי המנהג אין כאן אלא משום בל יחל מדרבנן אבל כשנדר בפיו איכא בל יחל דאורייתא אלמא דדבור פיו חמיר טפי לעבור דהרי איכא איסורא דאורייתא ואלו לשטת דבר שרגיל לעשות ליכא איסורא אלא מדרבנן.

ד) עוד יש לומר דמחלוקת רש"י ותוס' תליא בזה שכתבנו לעיל פרק כ"ט אות י' דהתוס' בע"ז דף ל"ז בסוגיא דאם נתן לה גט מעכשיו אם לא באתי עד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דמספקא ליה להגמ' אי לאלתר שרינן ליה או לאחר י"ב חדש וכתבו שה התוס' בד"ה לאלתר והרא"ש בפ' מי שאאזו סימן י"ג דמדאורייתא אין שום ספק שמתירין אותה להנשא מיד רק מדרבנן מספקא ליה להגמ' משום דגזרינן מת אטו לא מת אלמא דס"ל להתוס' והרא"ש דבכל מקום דידעינן שבודאי לא יקיימו את התנאי הוה כאלו עברו על התנאי בפועל לכן שריא להנשא לאלתר תוך י"ב חדש משום שידעינן שבודאי לא יבא בתוך י"ב חדש ולא יקיים את התנאי אע"ג שעדיין לא עבר על התנאי בפועל מ"מ הוי כאלו עבר, א"כ כאן במכירי כהונה נמי כיון דידעינן ששאר כל הכהנים לא יקיימו עוד את התנאי משום שהבעלים אסורים לחזור בהם לכן הוי כאלו כבר עברו כל הכהנים על התנאי שלהם לכן נשאר התרומה להכהן המכירו דכל שידעינן שלא יקיימו את התנאי הוה כאלו עברו בפועל, לכן אין צריך לטעמא דיאוש.

ה) אבל הרמב"ם פליג על זה וס"ל דכל זמן שלא עברו על התנאי בפועל לא עמר הגט לכן אסורה להנשא בתוך י"ב חדש אע"ג דידעינן שבודאי לא יקיים עוד את התנאי שהרי מת בתוך י"ב חדש ובודאי לא יבוא לאחר י"ב חדש מ"מ כיון דעכ"פ לא עבר על תנאי בפועל לא הוי גט גמור, עיין אה"ע סימן קמ"ג סעיף ג' ובב"ש שם א"כ כאן נמי איכא למימר הכי דאע"ג דאנו יודעים ששאר הכהנים לא יזכו עוד בהתרומה ולא יקיימו עוד את התנאי משום דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מ"מ לא סגי בזה כיון דעכ"פ לא עברו הכהנים את התנאי בפועל לא הוי כאלו עברו א"כ אין לו לכהן הזה המכירו במה לזכות במתנות כהונה יותר משאר כהנים, דאיסורא דרמיא על הבעלים ליתן לכהן אחר בודאי לא עדיף ממיתת הבעל דאע"ג שבודאי לא יבוא עוד מ"מ כל זמן שלא עבר על התנאי בפועל לא מקרי עבר על התנאי א"כ כאן נמי אינו מועיל מה שאנו יודעים שלא יתן לכהן אחר כיון ששאר כל הכהנים לא עברו על התנאי, לכן צריך שיתיאשו שאר כל הכהנים מיניה ובזה מקרי שעברו כל הכהנים על התנאי בפועל ממש ואע"ג דהוי יאוש שלא מדעת ולא מהני לאביי שהרי איכא קטנים שאין יאושם יאוש, מ"מ כיון דעכ"פ אפילו ביאוש שלא מדעת מהני היאוש לסלק את מחשבת קפידתם ומחשבת תביעתם כמו שכתבנו לעיל שהטעות יש בכחו לבטל מעשה ומחשבה ולעשותם כאלו אינם וכיון דלכי גדלי מתיאשי מהשתא נמי מקרי יאוש אליבא דרבא, ונהי דאליבא דאביי דקי"ל כוותיה לא סגי לן בסלוק מחשבת הקפידה לבד לשיטת התוס' שם וכל זמן שלא חשב בפירוש שמתיאש או שאינו מקפיד אכתי איכא איסורא דלא תגזול ולא הוי יאוש, מ"מ לענין זה דאמרינן דבעינן שיעברו הכהנים על תנאם בפועל סגי במה שכל שאר הכהנים מסלקים מהתרומה מחשבת הקפידה א"כ עברו מעתה על תנאם כי מעתה אנו יודעים ברור שלא יזכו עוד בהתרומה ולא יבאו לידי זכיה לעולם דכיון שאינן מקפידים מאומה מהתרומה ולא איכפת להו כלל מהתרומה א"כ לא יזכו עוד לעולם בהאי תרומה ולא יקיימו שאר כל הכהנים את תנאם, נמצא כי דוקא ע"י זה ששאר כל הכהנים מתיאשים מקרי שכל הכהנים עברו על תנאם בפועל אבל בלא יאוש לא מקרי שהכהנים עברו על תנאם בפועל אלא מקרי שידעינן בודאי שהכהנים לא יקיימו עוד את תנאם וזה אינו מועיל רק לשיטת התוס' והרא"ש אבל לדעת הרמב"ם אינו מועיל, א"כ יוכל היות דרש"י כהרמב"ם ס"ל לכן צריך לומר הטעם משום יאוש שאר כהנים ואינו מפרש כפירוש התוס' ב"ב קכ"ג ושאר המפרשים שהבאנו לעיל שהטעם הוא משום דאסור לחזור בו.

ו) ובזה ניחא עוד מה דקשיא לי מה מועיל היאוש של שאר כל הכהנים לענין מכירי כהונה והלא קי"ל דיאוש אינו מועיל אלא היכא שהוא אבוד מרשות הבעלים אבל אם החפץ הוא ברשות הבעלים או ברשות הנפקד אין היאוש מועיל עיין בזה לעיל פרק יוד ופרק י"ג מה שכתבנו בזה וא"כ תימה איך יועיל היאוש של שאר כל הכהנים כיון שהתרומה אינה במקום האבוד רק היא ברשות הישראל שהוא הנפקד לגבי הכהן, וקי"ל דאין יאוש מועיל ברשות הנפקד, ובדברינו ניחא דדוקא היכא דבעינן שהיאוש ינתק את קנין הבעלים מהחפץ שלהם, התם הוא דאמרינן דבעינן שמתחלה יהא החפץ אבוד מרשות הבעלים, ואח"כ מועיל היאוש לנתק לגמרי את קנין הבעלים אבל כשאין החפץ אבוד מרשות הבעלים אין בכח היאוש לנתק את קנין הבעלים מהם, אבל כאן אין צריך היאוש לנתק את קנין הכהנים מהתרומה רק היאוש מועיל לסלק את קפידת הכהנים מהתרומה כדי שנדע ברור שהכהנים עברו על תנאם בפועל או שלא יקיימו עוד את התנאי לעולם וכיון שאין היאוש בא לנתק את קנין הבעלים מהם לכן גם ביאוש ברשות הבעלים סגי ולא בעינן שיהא אבוד מתחלה.

ז) היוצא מזה כי בדברינו שכתבנו מתורצים כל הקושיות הנ"ל שהקשינו על פירש"י איך מועיל היאוש במכירי כהונה א) והא היאוש אינו מועיל רק להוציא מרשות הבעלים ואיך מועיל היאוש כאן להכניס לרשות המכירו ב) והלא ביאוש לא נפיק מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה וכאן לא עשה המכירו שום קנין ג) והא הוי יאוש שלא מדעת בההיא דב"מ דף מ"ט ד) והאיכא קטנים שאין יאוש שלהם מועיל כלום, ה) והא יאוש אינו מועיל רק כשהוא אבוד ולא כשהוא ברשות הבעלים ובדברינו מתורץ הכל בס"ד בעזה"י.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה