אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק ל

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק ל

פרק כט

א) אך יש להקשות על דברינו הנ"ל מהא דמקשה הגמ' בב"מ דף כ"א לאביי דס"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מקשה הגמ' מהא דתנן מאימתי כל אדם מותרין בלקט משילכו בה הנמושות ואמאי יהיו מותרים בלקט נהי דעניים דהכא מייאשי איכא עניים בדוכתי אחריתי דלא מיאשי, ולפי דברינו לאו קושיא היא כלל לאביי דעד כאן לא קאמר אביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אלא היכי שיש לו להאדם קנין גמור בהחפץ ואנו צריכים שהיאוש ינתק את קנין האדם מחפציו התם דוקא ס"ל לאביי דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש דכיון שלא חשב בפירוש מחשבת היאוש במה יצא החפץ מרשות הבעלים, אבל גבי לקט כיון שמעולם לא זכו העניים בהלקט ואין אנו צריכים את היאוש שינתק את קנין הבעלים מהם, רק אנו צריכים את היאוש לידע ולגלות שלעולם לא יזכו בו העניים ולא יקיימו את התנאי ולזה מהני אף שאין חושבים בפירוש מחשבת היאוש דהוי יאוש שלא מדעת מ"מ מהני כמו שכתבנו לענין תרומה.

ב) אך באמת אין זה קושיא כלל דדוקא כשהכהנים מתיאשים מן התרומה בשביל כהן אחר מכירו של בע"ה או אם העני מתיאש מן הלקט בשביל עניים אחרים התם שייך לומר שלא נצטרך יאוש גמור רק סגי ביאוש שלא מדעת שהרי אין עושים ביאוש שלהם רק בירור לברר שמעולם לא היתה שלהם התרומה והלקט ואינן מנתקים שום קנין מן היאוש שלהם לכן סגי גם ביאוש שלא מדעת, אבל אם בעו כל הכהנים ליאש את עצמן מן התרומה שיהא רשות וכח להישראל ליתן למי שירצה אפילו לישראל או אם באו כל העניים ליאש את עצמן מן הלקט להתיר את הלקט לכל אדם ואפילו להעשירים הלא מנתקים כל עניי העולם את קנינם הגמור שהיה לסם להעניים בהלקט ומשאירים אותם לאחרים היינו להעשירים אשר להם לא היה חלק כלל בהלקט אפילו על תנאי בודאי אז בעינן יאוש גמור ולא סגי ביאוש שלא מדעת, לכן מקשה הגמ' שפיר כיון דקתני מאימתי כל אדם מותרין בלקט דמשמע דאפילו העשירים מותרים משום שהעניים מתיאשים ואמאי יהיו מותרים והלא הוי יאוש שלא מדעת דבשלמא אם העניים היו מתייאשים לעניים אחרים בודאי היה סגי גם ביאוש שלא מדעת כיון שאינן עושין ביאוש שלהם רק בירור לברר שמעולם לא היה שלהם כנ"ל, אבל כיון שהיאוש מועיל כאן לנתק את הקנין שיש לכל העניים בכלל ומתיר את הלקט גם לעשירים בודאי בזה בעינן יאוש גמור כמו כל יאוש דעלמא שבא לנתק את הקנין שיש להבעלים בהחפץ ובעינן מחשבת היאוש בפירוש ולא סגי ביאוש שלא מדעת.

ג) ויש לחקור לענין העשרה שותפים הנ"ל וכן לענין מתנות כהונה ולקט דאמרינן דאם מקצתן מתיאשים סגי גם ביאוש גרוע היינו יאוש שלא מדעת, אבל אם כולם מתיאשים בעינן יאוש גמור, א"כ יש להסתפק אם נתיאשו כלם ברגע אחד אך מקצתן נתיאשו ביאוש שלא מדעת ומקצתן או אחד מהם נתיאש ביאוש גמור אי מהני או לא, מי אמרינן כיון שברגע הזה מתנתק הקנין לגמרי מכל הכהנים או מכל העניים והשותפין לכן בעינן יאוש גמור אצל כולם ולא סגי ביאוש שלא מדעת כדין יאוש דעלמא שבא לנתק את קנין הבעלים מהם, או דלמא כיון שאחד מהם התיאש ביאוש גמור מהני היאוש אף שכולם התיאשו ביאוש שלא מדעת כיון דעכ"פ אחד מהם התיאש ביאוש גמור מהני משום דחשבינן את כולם שהתיאשו ביאוש שלא מדעת שהם מבררים שמעולם לא היה שלהם כי לא יקיימו עוד את את התנאי שאמרנו לעיל לעולם ומהני היאוש שלהם לברר כאלו התיאשו מקודם וכיון שעכ"פ אחד מהם התיאש ביאוש גמור לכן מהני היאוש שלו לנתק את הקנין שיש לכולם בכלל.

ד) ואם נאמר כן שאין אנו צריכים ליאוש גמור אצל כולם רק סגי ביאוש גמור אצל אחד מהם או אצל מקצתן והשאר דיו שיתיאשו ביאוש שלא מדעת, נוכל לתרץ בזה קושית הגאון ר"ע איגר זצ"ל (בגליון הש"ס ב"מ דף כ"א) על הא דמתרץ הגמ' שם הנך מעיקרא איאושי מיאשי ואמרי עניים דהתם מלקטי ליה והקשה הגאון הנ"ל וז"ל ק"ל הא גם לעניים קטנים יש חלק ומקרי יאוש שלא מדעת כדלקמן דף כ"ב ע"ב עכ"ל, ובדברינו ניחא דהרי יש כאן ארבעה מיני בני אדם עניים:

א) עניים גדולים של עיירות אחרות, ב) עניים קטנים של עיירות אחרות דמיאשי מעיקרא, ג) עניים גדולים של העיר הזאת שראו שהלכו בה הנמושות, ד) קטנים של העיר הזאת שהלכו בו הנמושות, והנה הגדולים של העיר הזאת ושל עיירות אחרות המה מתיאשים ביאוש גמור ובודאי מועיל היאוש שלהם, והקטנים של עיירות אחרות אע"ג שהם מתיאשים ביאוש שלא מדעת מ"מ מועיל היאוש שלהם דכיון שהם מתיאשים מעיקרא היינו קודם שהלכו בו הנמושות וסברי עניים דהתם מלקטי ליה, א"כ היאוש שלהם לא באו לנתק את הקנין של כל העניים שהרי הם מתיאשים מעיקרא להעיר הזאת של הלקט והיאוש שלהם אינו עושה רק בירור לברר שמעולם לא היה שלהם ובזה סגי ביאוש גרוע היינו ביאוש שלא מדעת ולא בעינן יאוש גמור כמו שכתבנו ולא נשאר קושיתו רק על הקטנים של העיר הזאת של הלקט דכיון שהיאוש שלהם בא משהלכו בו הנמושות ואז ניתר הלקט לכל אדם אפילו לעשירים נמצא כי היאוש שלהם הועיל לנתק את קנינם של כל העניים והותר הלקט גם לעשירים ובמקום שהיאוש בא לנתק את הקנין ולא לברר בעינן יאוש גמור ולא סגי ביאוש שלא מדעת, אך אם נימא שאין אנו צריכים ליאוש גמור אצל כולם רק סגי אם אחד מהם מתיאש ביאוש גמור ומועיל אפילו אם הנשארים כולם מתיאשים ביאוש שלא מדעת יש לתרץ גם הקושיא הזאת לענין הקטנים של העיר הזאת שהלכו בה הנמושות דכיון שבאותו הרגע שהתיאשו הקטנים ביאוש גרוע אז באותו הרגע בעצמו התיאשו הגדולים ביאוש גמור לכן מהני, שהרי היאוש של הקטנים והגדולים ברגע אחד באו מעת שהלכו בו הנמושות ובאותו הרגע יש שם יאוש גמור ויאוש גרוע היינו יאוש שלא מדעת לכן מהני היאוש דלא בעינן יאוש גמור אצל כולם רק סגי ביאוש גמור אצל מקצתן והשאר סגי ביאוש שלא מדעת.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה