אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק כח

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק כח

פרק כז

א) ויש לעיין ולחקור איזה זכות וקנין יש להכהנים בתרומה ובשאר מתנות קודם שבא לידם, לדברינו שאמרנו דכשהתורה נותנת דבר בעין לאדם אינו צריך לשום קנין והתרומה ושאר מתנות מקרי דבר בעין כמו שאמרנו לעיל א"כ יש לעיין בהזכות שיש להם להכהנים במתנות כהונה איזה זכות יש להם, ולכאורה יש לומר שכל הכהנים הם שותפין גמורים בכל התרומות שכל ישראל תורמין אותם, כיון שאמרה תורה שכל התרומות אשר כל ישראל תורמין הם של כל הכהנים שבכל העולם א"כ כל הכהנים הם שותפים גמורים לפי דברינו דאמרינן דכשהתורה נותנת דבר בעין לאדם אחד אין צריך שום קנין א"כ כשהתורה נותנת חפץ הבעין למאה אנשים הרי כולם שותפין גמורים הם כמו מאה אנשים שקנו חפץ בשותפות אשר יש לכל אחד מהשותפים קנין גמור בהחפץ כן יש קנין גמור לכל הכהנים בכל התרומות ובשאר מתנות כהונה אפילו קודם שבא לידם רק תיכף משעת הפרשה הם שותפים גמורים כשאר שותפין דעלמא.

ב) אך לא אפשר לומר כן דאם כן שכל הכהנים הם שותפים משעת הרמה א"כ כשיש לו לאדם כור תבואה של תרומה יהא צריך לחלקו לכל הכהנים שבכל העולם כיון שכל הכהנים שותפין גמורים הם משעת הפרשה כמו שאר שותפין דעלמא, ואמאי קי"ל שיש כח ורשות ביד הישראל ליתן תרומתו ומעשרו ושאר מתנותיו לכל כהן שירצה אלמא שאין הכהנים נחשבים כשותפים גמורים משעת הפרשה רק שהישראל יכול ליתן לכל כהן שירצה.

ג) ועוד דאם נימא שכל הכהנים נחשבים כשותפים גמורים, א"כ אם כהן אחד מתיאש או מפקיר חלקו קודם שהגיע לידו יש לנו לומר שהישראל אשר מונחת התרומה בידו הוא יזכה בחלקו של הכהן הזה המתיאש או המפקיר, או ראוי לומר כי כל הקודם בו זכה אם התרומה מונחת במקום אחר, אבל אין מהראוי שיהא מחויב ליתן לכהן אחר את תרומתו ומעשרו של הכהן הזה שמתיאש *) כמו בשאר שותפים דעלמא אם אחד מהשותפים מתיאש מחלקו או מפקיר את חלקו בודאי

*) א) וראיתי בספר שער המשפט סי' הע"ר שנסתפק לענין שותפים שהפקיר אחד מהם את חלקו כי היה גר ומת ונכסיו נשארו הפקר אם זכה השותף השני או כל המחזיק בו זכה בו ע"ש שמביא ראיה מב"ק דף מ"ט מסוגית הגמ' דאמרינן לענין שבת ולדות כיון דגם בחיי הגר היה לה פלגא לכן כשמת הגר זכתה בכולה אלמא שהשותף זוכה בחציו של המפקיר ולא אמרינן כל הקודם בו זכה ע"ש שהניח הדבר בצ"ע, ואם נימא שהשותף זוכה ולא כל המחזיק בו זכה יש ליישב קצת הקושיא הנ"ל שהקשינו על מכירי כהונה מפני מה מחויב ליתן לכהן המכירו ואין הישראל יכול לזכות בו דהוי כמו שאר שותפין דעלמא דאם אחד מהם מתיאש או מפקיר חלקו זכה השותף השני ולא יכול לזכות כל הקודם בו, אך דברי שער המשפט צ"ע כמו שכתב הוא בעצמו וכן מהגמ' דעירובין דף מ' ושו"ע או"ח סימן שע"א סעיף ה' בענין ישראל וגר שדרים בחצר אחד ומת הגר וכו' משמע ג"כ שכל הקודם בו לזכות זכה בו ואין הישראל שותפו יכול לזכות בו ע"ש ודו"ק.

ב) ונראה דכל זה הוא דוקא בדבר הבעין כגון בעירובין ובנידון השער המשפט, אבל כשיש שני שותפים שאין להם דבר בעין לכל אחד ואחד רק מגרמתה בא דבר אחר בזה צדקו דברי שער המשפט שאם שותף אחד מפקיר או מתיאש מחלקו חבירו השותף אינו צריך שום קנין כיון שלא היה לו להמפקיר דבר בעין ואדם מן השוק לא יוכל לזכות בו בדבר שאין בו ממש כגון בההיא דסוף ב"מ בענין שתי גנות זו על גב זו והירק בינתים דקי"ל בחו"מ סימן קס"ז כר"ש דאמר כל שהעליון יכול לפשוט את ידו וליטול הרי הוא שלו והשאר של תחתיו ופירש"י וז"ל והשאר של תחתון והעליון הוא גופיה אפקורי מפקיר להו לגביה שגנאי הוא לו ליטול רשות ליכנס לתוך שדה חבירו וללקוט עכ"ל, עיין בנתיבות סימן קס"ז שהביא בשם ספר יערת דבש שהקשה במה זכה בעל התחתון נהי שהעליון הפקירו מ"מ הרי התחתון לא עשה שום קנין כי לא בא הירק רק באויר חצרו וקי"ל בחו"מ סימן רמ"ג סכ"ד כ"ה דאויר שאין סופו לנוח הוי ספיקא דדינא או כמונח דמי או לא א"כ כל זמן שלא עשה התחתון קנין אחר יכול העליון לחזור בו ע"ש מה שתירץ, ולפי דברינו ניחא דבאמת הם שותפים בהירק, העליון נותן בו יניקת קרקעו והתחתון נותן בו אוירו כי מאיוריו גדלי, וכן אמרינן בב"ב דף כ"ו ובב"ק דף פ"ב כי אחד מהתנאים שהתנה יהושע הוא שאחד אילן הסמוך למצר חבירו ואחד אילן הדין הוא שכל הקודם בו זכה א"כ ראוי לומר ג"כ בתרומה ומעשרות שיהא כל הקודם בו לזכות בחלק הכהן המתיאש זכה א"כ במכירי כהונה שכתב רש"י שנתיאשו שאר הכהנים מיניה אמאי מחויב ליתן לכהן הזה המכירו והלא כיון שכל הכהנים נתיאשו מזה יש לנו לומר שיזכה בו הישראל אשר ישנו בידו וברשותו את חלקם של כל הכהנים ולא יהא צריך ליתן להכהן הזה המכירו אלא לפי חלקו המגיע לו, א"כ מוכח מזה שאין כל הכהנים נחשבין כשותפין גמורים דעלמא, ויש לבאר איזה קנין יש להכהנים בתרומה קודם שבא לידם.

ד) ולכן נראה דהענין של מתנות כהונה דמיא להא לעשרה אנשים שקנו מאה כורין תבואה בשותפות ופירשו בשעת הקנין שלא יהא חלוקתם כשאר שותפין דעלמא שכל אחד ואחד נוטל חלק השוה לחבירו רק התנו שיהא חלוקתם כרצון ראובן שהוא איש מן השוק ואינו שותף בהתבואה הזאת וברצונו תליא מילתא שאם ירצה יוכל ליתן את כל המאה כורין לאיש אחד מהשותפין ואם ירצה יוכל ליתן צ"ט לאחד מהם והכור האחד יחלוק ויתן לתשעה השותפים הנשארים וכן בכל אופן וענין שירצה ראובן לחלוק ביניהם תליא הכל בחפצו של ראובן ורצונו, ובמעשה הזה אם נשאל מה שיש להם להעשרה שותפים בכלל בהמאה כורים האלה אז נאמר שיש להם קנין גמור שהרי קנו העשרה שותפין הנ"ל את התבואה הזאת בקנין גמור, אך אם נשאל על השותפים האלה בפרטות מה יש לשותף זה בהתבואה הנ"ל ומה יש לשותף זה בהתבואה הנ"ל אז נאמר שיש לכל אחד ואחד מהם קנין על תנאי היינו שאם ראובן המחלק יתן לו אז נאמר איגלאי מילתא למפרע דשלו היה משעת הקנין ואם ראובן לא יתן לו אז נאמר איגלאי מילתא למפרע שלא היה שלו שהרי אדעתא דחלוקת ראובן קנו מתחלה נמצא כי להעשרה השותפים בכלל יש להם קנין גמר ובפרט יש להם קנין על תנאי.

ה) וכדין השותפים האלה כך דין מתנות הכהונה דכיון שבארנו לעיל דכשהתורה נותנת לאדם דבר בעין אינו צריך שום קנין אחר כי זהו קנינו נמצא שכל הכהנים שבכל העולם יש להם קנין גמור בכל מתנות הכהונה משעת הפרשה, אך כיון שנתנה התורה טובת הנאה לבעלים שיוכלו ליתן לכל כהן שירצו ואין הבעלים מחויבים לחלק את מתנותיהם לחלקם לכל הכהנים שבעולם שיהא לכל כהן וכהן חלק שוה רק ביד הבעלים תליא מילתא נמצא דדמיא הא מילתא דמתנות כהונה לנידון העשרה שותפים שכתבנו לעיל שאין לכל כהן בפרט רק קנין על תנאי היינו שאם הבעלים יתנו לו לכהן את מתנותיו נאמר איגלאי מילתא למפרע דשלו היו משעת הפרשה, ואם הבעלים לא יתנו לו אז נאמר איגלאי מילתא למפרע דמעולם לא היה שלו, נמצא שכל הכהנים בכלל יש קנין גמור בכל מתנות כהונה שיש לכל ישראל אך לכל כהן וכהן בפרט אין לו רק קנין על תנאי היינו שאם הבעלים יתנום לו הוי שלו למפרע ואי לא לא כמו בהעשרה שותפין הנ"ל.

ו) ולענין העשרה שותפין הנ"ל אם ראובן המחלק רוצה ליתן לאחד מהם אך הוא אינו רוצה לקבל ממנו בודאי מקרי שלא נתקיים התנאי כיון דסוף סוף לא קבל אותו ולא

*) הנוטה לשדה חבירו מביא וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ אלמא כי מצד הדין הוא שאילן הנוטה לשדה חבירו לא יביא בכורים משום שלא יכול לומר מן האדמה אשר נתתה לי משום שהאילן גדל מארעא דלאו דידיה הוא, עיין חו"מ סימן קנ"ה סעיף כ"ט וסימן קס"ז ס"ב, אלמא דאוירא מילתא היא לכן היה ראוי שיחלוקו את הירק שבין שתי הגנות כי שניהם שותפין הם ומה שאין חולקין בשוה את הירק הוא או משום תקנת יהושע שבני אדם לא יקפידו על האויר, או הוא מטעם זה נהנה וזה לא חסר כי התחתון לא חסר כלום מחמת אוירו אבל העליון חסר טובא מה שיונק מן הארץ שהרי מכחשי בארעיה לכן התחתון אינו מקפיד ושייך לעליון ואין העליון צריך שום קנין שהרי הוא שותף בהירק מחמת יניקת קרקעו ולהתחתון אין לו בהירק דבר בעין רק דבר שאינו בעין יש לו והוא האויר של גנתו כי האויר דבר שאינו בעין הוא לכן כיון שאין התחתון מקפיד באוירא ממילא זכי בה שותף השני והוא העליון שהוא שותף בהירק מחמת היניקה, וכן בהיפוך היינו הירקות הגדלים לצד התחתון שאין העליון יכול לפשוט את ידו וליטלם שייכים הם להתחתון ממילא בלא שום קנין כלל דכיון שגם התחתון הוא שותף בהירקות האלה מחמת האויר ולעליון אין לו דבר בעין בהירקות האלה שנוכל לומר שיבוא איש מן השוק ויזכה בהם שהרי אין לו רק היניקה מהירקות ולא האויר וזה מקרי דבר שאינו בעין דלא תפסי ביה קנין לכן כיון שהפקיר העליון את חלק יניקתו נשאר ממילא של התחתון, כי כן הדין בשני שותפים שיש להם דבר שאינו בעין שאם אחד מהם מפקיר את חלקו או שמתיאש שהשני קונה ממילא ואין צריך שום קנין כלל יען כי איש אחר אינו יכול לזכות בדבר שאינו בעין לכן זוכה שותף השני. אבל שני שותפים שיש לכל אחד מהם דבר בעין בשותפות כגון חצר או בית או מטלטלין כיון שיש לכל אחד מהם דבר בעין אשר יכול איש אחר לזכות בו דשייך בו קנין בדבר הבעין לכן כל המחזיק בו זכה בו ואין השותף השני זוכה בו ממילא בלא קנין כההיא דעירובין דף ע' ושו"ע או"ח סימן שע"ח ס"ה שהבאנו לעיל.

ג) ובזה ניחא ג"כ ההיא דב"ק דף מ"ט לענין שבח ולדות שמביא השער המשפט דאמרינן דכיון שבחיי הגר יש לה מחצה לכן כשמת הגר זכתה בכולה והוא ג"כ מזה הטעם דכיון דשבח ולדות הוי דבר שאינו בעין ולא שייך לומר שיזכה בו איש אחר מן השוק לכן כיון שהוא שותף בזה זכתה בכולה משא"כ בדמי ולדות אע"ג דהוי נמי דבר שאינו בעין ולא שייך לומר שיבוא אחר מן השוק לזכות בה מ"מ כיון שדמי ולדות הכל לבעל ואיננה שותף בה לכן לא זכתה בה היא דתרווייהו בעינן היינו א) שיהא דבר שאינו בעין ב) בעינן שיהא שותף בהחפץ הזה, אבל בדבר בעין אע"ג שהם שותפים בהם או בדבר שאינו בעין רק שאינו שותף לא אמרינן כן.

ד) ולמה הדבר דומה לאדם שיש לו שדה רחוקה מביתו ואיננה משתמרת לדעתו וגדלו צמחים ירקות ועשבים ובא איש אחר והחזיק בהצמחים והירקות ההם קודם שידע מהם בעל השדה, בודאי אין חזקתו כלום ומחויב הוא להחזיר הכל לבעל השדה יען כי גדלו הצמחים והירקות בשדהו, ואם נימא דבדבר שאינו בעין נמי אין השותף השני זוכה בה ממילא כי גם השותף צריך קנין כקושית היערת דבש הנ"ל שמביאו הנתיבות סימן קס"ז, א"כ תימה והלא הצמחים שגדלו בשדה ראובן אין לו לראובן בהם רק מה שינקו מקרקעו אבל המטר והחמה לאו דיליה הם, א"כ ראובן בעל השדה הוא שותף עם ההפקר ואמאי יהא הזוכה צריך להחזיר לו הכלי, הלא מהראוי שלא יחזיר לו רק מקצת הירקות או מחציתן כנגד יניקת קרקעו אבל כנגד המטר והחמה דלאו דראובן הם במאי זכה בהם ראובן, ואין לומר דזכתה לו חצרו לראובן בהמטר והוי הכל שלו והלא הוי חצר שאינה משתמרת לדעתו ולא ידע בהם כלל ואלו נפל חפץ בעין בתוך שדהו של ראובן בולאי לא היה זוכה בו, דחצר שאינה משתמרת לא קניא ליה א"כ צריך לומר כמו שכתבנו דכיון שראובן הוא שותף בהירקות הוא וההפקר ואין להם לכל אחד ואחד מהם רק דבר שאינו בעין ובדבר שאינו בעין כהאי גונא כשהם שותפים זוכה השותף מן ההפקר ממילא בלא שום קנין כלל וכלל, אבל בדבר הבעין אין השותף זוכה ממילא מן ההפקר רק כל המחזיק בהם זכה בהם.

ה) וכן כל כיוצא בזה כגון ראובן שיש לו בהמה קטנה עגל או טלה ונתגדלו כל ימיהם בשדה הפקר והטלה נעשה איל והעגל נעשה שור גדול משדה הפקר ונמצא כי ראובן וההפקר הם שותפים בהאיל והשור מ"מ אין שום ספק שהשור והאיל הם של זכה בו בודאי אמרינן איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא היה שלו, כי מה לי אם לא זכה בו מחמת שראובן לא נתן לו או א"ל זכה בו מחמת שאין רצונו לקבל ממנו והלא סוף סוף לא זכה בו ולא קיים את התנאי ואמרינן איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא היה שלו.

ז) ונראה לחדש דבר מעתה לענין העשרה שותפין הנ"ל שאם אחד מהם הפקיר את חלקו או שנתיאש ממנו אין דינו כשאר הפקר ויאוש שכל הקודם וזכה בו זכה דדוקא כשיש לו לאדם חפץ אשר הוא שלו בקנין גמור בזה דוקא אמרינן שאם הבעלים הפקירוהו או שנתיאשו ממנו יצא החפץ מרשותם לגמרי וכל הקודם בו זכה, אבל כאן לענין העשרה שותפין הנ"ל שאין להם קנין גמור רק בכלל היינו כי לכל העשרה שותפים הנ"ל יש להם קנין גמור אבל לכל שותף ושותף בפרט אין להם רק קנין על תנאי והתנאי הוא שאם יבואו אח"כ לידי זכיה היינו שראובן המחלק יתן לו וגם הוא ירצה לקבל אזי נימא איגלאי מילתא למפרע שמעולם היה שלו, ואם לא יבואו לידי זכיה היינו או שראובן המחלק לא נתן לו או שהוא אינו רוצה לקבל אזי אמרינן איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא היה שלו ונשאר להשותפים האחרים א"כ אם הפקיר אחד מהם או שנתיאש ממנו הרי אנו יודעים בודאי שלא יבא עוד לעולם לידי זכיה ולעולם לא יהא שלו, א"כ נשאר ממילא להשותפים האחרים אבל איש אחר מן השוק לא יוכל לזכות בו כשאר הפקר דעלמא וההפקר של אחד מהשותפין הנ"ל אינו עושה רק בירור לברר את הדבר שמעולם לא היה שלו, משא"כ בשאר הפקר דעלמא שההפקר מנתק את זכות הבעלים מהחפץ שלהם.

ח) ומובן מזה שאם תשעה שותפים מהעשרה שותפים הנ"ל הפקירו את חלקם נשאר ממילא כל התבואה להשותף העשירי בלא שום קנין כלל, דכיון שכל העשרה שותפים הנ"ל יש להם קנין גמור רק בכלל אבל בפרט אין להם רק קנין על תנאי והתנאי שאם יבוא לידי זכיה בסוף נאמר איגלאי מילתא למפרע שהיה שלו ואם לא יבוא לידי זכיה בסוף, נאמר איגלאי מילתא למפרע שמעולם לא היה שלו, וכיון שתשעה מהם נתיאשו איגלאי מילתא למפרע שלא היה שלהם מעולם, א"כ נשאר ממילא להשותף העשירי שלא נתיאש בלא שום קנין כלל, דכיון דכולם בכלל יש להם קנין גמור ואין צריך קנין אלא לברר של מי הוא וכאן אין לך בירור גדול מזה שכל התבואה של השותף העשירי הוא כיון דתשעה מהם נתיאשו, זאת חקרנוה כן הוא לענין העשרה שותפים הנ"ל ועתה שמענה

ט) ודע לך כי כדין השותפין הנ"ל כך דינו של מתנת כהונה שכל הכהנים בכלל יש להם קנין גמור ולכל כהן וכהן בפרט יש להם קנין על תנאי, ואם אחד מן הכהנים מפקיר או מתיאש מחלקו אין דינו כשאר הפקר או יאוש שכל הקודם בו זכה רק דינו כדין ההפקר והיאוש של אחד מהשותפים הנ"ל שנשאר ממילא לכל שאר השותפים הנ"ל, וכן אם כל הכהנים מפקירים או מתיאשים מחלקם ולא נשאר רק אחד מהם שלא הפקיר ולא נתיאש מחלקו נשאר ממילא להכהן הזה שלא נתיאש ולא הפקיר ואינו צריך שום קנין ולא אמרינן כל הקודם בו זכה כדין השותפין הנ"ל כאשר ביארנו דכיון שלכל הכהנים בכלל יש להם קנין גמור ממילא בלא שום קנין רק כיון שיש הרבה כהנים אשר יש לכל אחד מהם בפרט קנין על תנאי לכן צריך קנין לברר של מי היא התרומה וכל מי אשר יברר כי התרומה שלו היא נאמר איגלאי מילתא למפרע דשלו היתה מעיקרא וכיון שנתיאשו כל הכהנים מהתרומה חוץ מאחד מהם הרי נתברר הדבר שכל שאר הכהנים לא יקיימו עוד את התנאי א"כ נשאר ממילא להכהן הזה שלא נתיאש ממנה כמו שכתבנו לענין השותפין הנ"ל.

י) ובזה יובן היטיב דברי רש"י בגיטין ד' ל' שהבאנו לעיל שכתב דטעמא דמכירי כהונה הוא דבשביל שרגיל ליתן לכהן הזה המכירו לכן נתיאשו כל שאר הכהנים מזה ובזה קיימו הבעלים מצות נתינה אע"ג שלא בא ליד כהן והוא דכיון שדין התרומה כדין השותפים הנ"ל שיש לכל הכהנים בכלל קנין גמור ולכל כהן וכהן בפרט קנין על תנאי, וכיון שרגיל ליתן תרומתו לכהן המכירו וכל שאר הכהנים נתיאשו מזה לכן נשאר ממילא כל תרומותיו לכהן זה המכירו ואע"ג שלא עשה שום קנין מ"מ יצאו הבעלים ידי נתינה שהרי נשאר שלו ממילא בקנין גמור.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה