אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק כז

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק כז

פרק כו

א) איתא בגיטין דף ל' המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהם מחלקם מפריש עליהם בחזקת שהן קיימין ופריך בגמ' והא לא אתא לידיה של כהן ואיך יצאו הבעלים ידי נתינה, ומתרץ רב דאיירי במכירי כהונה ולויה לכן יצאו הבעלים ידי נתינה וכן פסק הרמב"ם פ"ז מהל' מעשר הל' ו' שאם היו רגילים ליטול ממון והוא רגיל שלא ליתן אלא להם אינו צריך לזכות ע"י אחר, היוצא מזה דבמכירי כהונה נחשב כאלו כבר באה התבואה ליד הבעלים, וכן אמרינן בב"ב דף קכ"ג דמכירי כהונה נחשבים מוחזקים לענין בכור, והבכור נוטל פי שנים כשנשחטה הבהמה בחיי האב ואע"ג שעדיין לא בא ליד האב בחייו ולכן יש לנו לומר שלא יטול הבכור פי שנים משום דהוי ראוי ואין הבכור נוטל פי שנים בראוי רק במוחזק מ"מ אמרינן שהבכור נועל פי שנים משום דכיון שנשחטה הבהמה בחיי האב והאב הזה הוא מכירו של השוחט הזה לכן מקרי מוחזק והבכור נוטל בו פי שנים וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן רע"ח סעיף ה' ז"ל שחט א' ממכירי אביו בהמה ואח"כ מת אביו נוטל פי שנים במתנות של אותה בהמה עכ"ל וכן אמרינן בחולין דף קל"ג שיש כח לכהן להקנות ולמכור את מתנותיו אפילו קודם שבא לידו אם הוא מכירו ורגיל ליתן לו וע"ש מימרא דרב יוסף האי כהנא דאית ליה צורבא מרבנן בשיבבותיה וכו' וכן הוא בשו"ע יו"ד סימן ס"א סעי' י"ד, היוצא מכל זה דמכירי כהונה נחשב כשלו לכל דבר הן לענין שהכהן יכול ליתן מתנותיו לאיש אחר אפילו קודם שבא לידו הן לענין זה שמתנות כהונה נחשבים מוחזקים אפילו קודם שבאו ליד כהן והבכור נוטל בהם פי שנים, הן לענין שהבעלים יוצאין ידי נתינה אפילו קודם שבא ליד כהן, כדאמרינן במלוה מעות את הכהן וכו' וצריך להבין טעמו של הדבר דבודאי צריך ביאור כי הוא תמוה דבמאי זכה הכהן שהמתנות יהיו קרויין שלו ממש, וכי בשביל שרגילים הבעלים ליתן לו לזה יהא קרוי שלו אפילו קודם שבא לידו וכי היכן מצינו דוגמת זה שהרגילות יהא קנין גמור למי שרגיל לקבל שיוכל להקנותו לאיש אחר וכל הדברים שאמרנו לעיל היינו שהבעלים יוצאין בזה ידי נתינה וגם יהא נחשב מוחזק לענין בכור והנה התוס' בב"ב דף קכ"ג ד"ה הכא במכירי כהונה כתבו וז״ל והיינו טעמא שזהו מתנה מועטת ואסור לחזור בו ואפילו בדברים בעלמא עכ"ל וגם זה אינו מובן דסוף סוף יקשה איך קנה הכהן בקנין גמור ע"י זה שאסור לחזור בהם, ועוד שהרי התוס' סיימו לענין מכירי כהונה וז"ל ואע"פ שאם רצה יכול לחזור בו מכל מקום כל כמה דלא הדר הוי כמוחזק עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דאע"ג שאין הבעלים רשאין לחזור בהם מ"מ אי חזרו בהם הוי חזרה ולא הוי קנין גמור א"כ יקשה איך יצאו הבעלים ידי נתינה ואיך יכול הכהן ליתן לאיש אחר קודם שבא לידו כיון שאין הכהן קונה בקנין גמור ועיין ב"י יו"ד סימן רס"ד ד"ה כתב המרדכי שהביא ג"כ בשם המרדכי ובשם שאר מפרשים שהטעם של מכירי כהונה הוא משום דהוי כמו מתנה מועטת שאסור לחזור בו ודבריהם צריכין ביאור כמו שכתבנו לעיל דאכתי תקשה במה קנה הכהן והלא לא עשה שום קנין וזכיה במתנותיו

ב) והנה לעיל הבאנו קושית הקצוה"ח שהקשה על הא דאמרינן ב"מ דף מ"ט ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר והקשה הקצוה"ח סימן ר"ד ס"ק ג' וז"ל וקשה נהי שמובטח לו שבודאי יתננה לו אכתי במאי קנה לעשותו עכשיו תרומת מעשר כיון דעכשיו עדיין אינו שלו ולא זכה בו עכ"ל ותרצו לעיל דכיון שיש ביד הישראל להפריש תרומת מעשר כדאיתא בגיטין דף ל' אבא אלעזר בן גמלא היא דתניא וכו' לכן שפיר יכול ליתן רשות לבן לוי להפריש תרומת מעשר או משום שליחות או משום דהוי דבר שאינו מקפיד וכמו שהארכנו בזה לעיל בשם הירושלמי, אבל כאן לא שייך לתרץ זאת שהרי אין כח ביד הבעלים למכור את התרומה לאיש אחר שהרי אין להבעלים בהם רק טובת הנאה לבד וכיון שאין ביד הבעלים למכור את התרומה מאי מהני מה שדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה ואין הבעלים רשאים לחזור ממה שהם רגילים ליתן לכהן זה מ"מ כיון דעכ"פ לא קנה הכהן בקנין גמור איך יכול ליתן לאיש אחר ולא שייך כאן לומר שהבעלים נתנים רשות לכהן למכור כיון דדברים יש בהם מחוסרי אמנה, דסוף סוף יקשה כיון שגם הבעלים אינם יכולים למכור הלא אינם יכולים ליתן רשות לכהן שימכור ויתן הוא לאחרים א"כ נשאר הקושיא מאיזה טעם אמרינן דבמכירי כהונה מקרי שהתרומה הוא של הכהן שיכול ליתן תרומתו לאחרים קודם שבא לידו והבעלים יוצאין ידי נתינה ומקרי מוחזק והבכור נוטל פי שנים.

ג) והנה רש"י בגיטין דף ל' כתב וז"ל במכירי כהונה כמו איש מאת מכרו (מ"ב י"ב) שהם מכיריו ואוהביו דאינו רגיל לתת תרומות ומעשרות אלא לכהן זה הלכך כיון דמילתא דפשיטא היא דלדידהו יהיב להו אסחי להו שאר כהנים דעתייהו והוי כמאן דמפי לידייהו דהני עכ"ל רש"י היוצא מזה דטעם של מכירי כהונה לפירש"י הוא משום דשאר כל הכהנים נתיאשו מזה ואסחו דעתייהו, אבל גם דברי רש"י צריכין ביאור דמה מועיל מה ששאר כל הכהנים נתיאשו מזה ואסחו דעתייהו כיון שהכהן הזה המכירו לא עשה שום קנין א"כ נשארה הקושיא במקומה במה זכה הכהן הזה ובמה יצאו הבעלים ידי נתינה, ואיך יכול הכהן הזה המכירו ליתן המתנות לכהן אחר קודם שבא לידו ואמאי הבכור נוטל פי שנים והלא יאוש של הבעלים לא שמענו בשום מקום שיועיל רק להוציא מרשות הבעלים אבל לא שמעט מעולם שהיאוש וההפקר יועילו להכניס את החפץ ברשות אדם שלא זכה בה ולא עשה בה שום קנין, א"כ תימה אמאי מועיל היאוש של שאר כל הכהנים להכניס את המתנות לרשות הכהן הזה המכירו והלא היאוש וההפקר אינם מועילים רק להוציא ולא להכנים.

ד) ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל שהיאוש אינו מוציא מרשות הבעלים עד דאתא לרשות זוכה, א"כ כיון שהכהן המכירו לא עשה שום קנין ולא באו המתנות לרשות זוכה יש לנו לומר שהיאוש הזה מה שנתיאשו שאר כל הכהנים ממנו לא יועיל כלל אפילו להוציא מרשות כל הכהנים וישאר א"כ התרומה ברשותם של כל הכהנים כמו מעיקרא דכיון שלא בא לרשות זוכה ולא נפיק מרשות הבעלים.

ה) ונראה שאין האדם צריך קנין לקנות רק כשהתורה נותנת לו דבר שאינו בעין כגון נזקין וערכין ופדיון הבן וכיוצא בהם שלא ביררה התורה לומר שהחמש סלעים האלו הם של הכהן רק שהתורה הטילה חיוב על האב לפדות את בנו לכן שייך שפיר לומר שכל זמן שלא באו החמש סלעים ליד הכהן אין לו בהם קנין רק החיוב הוא על הבעלים כמעיקרא, וכן בנזקין וערכין אין דבר בעין אשר עליו תאמר התורה שיהא של הניזק רק חיובא רמיא עליה לשלם לכן קודם שקבל הניזק את דמי נזקו עדיין רמיא על המזיק לשלם לו ואין הניזק קונה כלום, כן בערכין וכיוצא בהם, אבל כשהתורה נותנת לאדם דבר הבעין אין המקבל צריך לעשות שום קנין בזה כגון אם התורה תתן לאדם בית ותאמר שהבית הזה יהא של ראובן בודאי מסתברא שראובן המקבל אין צריך לעשות שום קנין רק ממילא הבית הוא שלו משום דזכיא ליה במימריה דרחמנא, ובודאי הדעת נותנת כן כי כל הקנינים בקרקעות ובמטלטלין ובשאר דברים לא ידעינן שיועיל אלא ממימרא דרחמנא וכשראובן קנה בית משמעון והלך ראובן והחזיק בה אין אנו יודעין שיועיל חזקתו של ראובן להוציא את הבית משמעון ויכניסנה לרשות ראובן אלא מפני שהתורה לימדה אותנו שהחזקה יש בכחה להוציא את ביתו של שמעון מרשותו ולהכניסו ברשות ראובן, א"כ מכ"ש אם יכתב בקרא בפירוש שהבית הזה הוא של ראובן בדאי אין לך קנין גדול מזה וקנה ראובן את הבית הזה בקנין גמור.

ו) וראיה לדבר דבב"ק דף ל"ג נחלקו ר' ישמעאל ור' עקיבא פירושא דקרא שנאמר גבי שור תם וחצו את כספו דר' עקיבא ס"ל לניזק ומזיק קמזה רחמנא לכן נחשבין כשותפין גמורין ואין הניזק צריך שום קנין שיהא שלו לגמרי להקדיש ולהפקיר, רק גם בלא שום קנין כלל יש ביד הניזק להקדיש ולהפקיר כדאמרינן שם הקדישו ניזק איכא בינייהו, והטעם הוא כדאמרינן דכיון שהתורה נתנה בפירוש את מחצית השור לניזק אין לך קנין גדול מזה לכן אין הניזק צריך שום קנין וכן משמע בב"ק דף קט"ו בסוגיא דאמר לו מכור לי בני מעיה של פרה והיו בהן מתנות וכן משמע בסוגיא דריש פרק הגוזל עצים לא הספיק וכו' פטור משום דקני ליה בשינוי מעשה ולא קרינן והשיב את הגזלה אשר גזל שהרי כבר נשתנה א"כ משמע שהכהן קנאו משעת הגזיזה לכן נעשה גזלן כשנטלו וצבעו אבל אם הכהן לא קנאו כלל לא שייך ביה דין גזלה ושינוי מעשה, וכן אמרינן לענין פאה שם מצות פאה להפריש מן הקמה וכו' אבל אינו מפריש מן העיסה אלמא דשייך במתנות כהונה דין גזילה ושינוי מעשה ומשמע שהכהנים קנו בקנין גמור קודם שבא לידם.

ז) א"כ גבי מתנות כהונה נמי כיון שהתורה נתנה לכהנים דבר בעין אין הכהנים צריכים שום קנין רק שלהם הם כל מתנות כהונה בלא שום קנין כלל ומשעת הפרשת תרומות ומעשרות מקרי דבר בעין וכן הזרוע והלחיים והקיבה מקרי דבר בעין עיין תוס' ב"ב דף קכ"ג ד"ה הכא במכירי וכו' וכיון שכתוב בפירוש בקרא שהמתנות הם של הכהנים לכן כל הכהנים בכלל אינם צריכים שום קנין שאין לך קנין גדול ממימרא דרחמנא, ואלו לא היה ח"ו רק כהן אחד בודאי לא היה צריך לא שום קנין ולא שום יאוש כלל רק דממילא היו כל המתנות של כל העולם לכהן הזה דזכיא ליה רחמנא דבר הבעין, רק מפני שיש הרבה כהנים והקנין הבעין יש לכל הכהנים בכלל, לכן צריך שיתיאשו שאר כהנים ממנו וכיון שהוא מכירו ואוהבו ורגיל ליתן לו מתנותיו לכן נתיאשו שאר כל הכהנים מכל המתנות כמו שפירש"י ונשאר ממילא לכהן זה המכירו והוא יכול תיכף ליתן לאיש אחר כדאיתא בחולין והבעלים יוצאין ידי נתינה כדאיתא בגיטין ובבכור נוטל פי שנים כדאיתא בב"ב והכל הוא מטעם הזה דכיון שהתורה נותנת לאדם דבר בעין אין צריך שום קנין רק צריך יאוש לסלק את זכותם של שאר כל הכהנים וכיון שנתיאשו הכהנים הנשארים ממילא נשאר לכהן זה המכירו ואין צריך שום קנין אחר.

ח) ויוכל היות שגם התוס' בב"ב שהבאנו לעיל ושאר מפרשים שהביאם מרן הב"י ביו"ד סימן רס"ד שכתבו הטעם דמכירי כהונה הוא משום דהוי כמו מתנה מועטת שאסור לחזור בו יוכל היות שאינם חולקים על פירש"י דגיטין הנ"ל שכתב שהטעם של מכירי כהונה מטעם יאוש שאר כהנים מינה כי שני הטעמים צריכים כי יען שדברים יש בעם משום מחוסרי אמנה ואסור לחזור בו מה שהוא רגיל ליתן לכהן הזה לכן נתיאשו שאר כהנים מיניה דבודאי אם היה הדין שמותר לחזור וליתן לכהן אחר בודאי לא היו מתיאשים שאר הכהנים מיניה, ובזה הטעם לחוד שכתבו התוס' בודאי לא סגי לעשותו כשלו, דנהי דאסור לחזור בו מ"מ קנין לא הוי ובלא יאוש לא ניתקו זכותם של שאר כהנים מיניה ולא הוי שלו לגמרי לכן צריך שני הטעמים דאסור לחזור בו ומשום יאוש ולא פליגי אהדדי רש"י ותוס' ושאר מפרשים.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה