אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק כד

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק כד

פרק כג

א) ולענין יאוש בשטרות כתבנו לעיל שיש יאוש בשטרות לכו"ע דכיון דחזינן שהשטרות לא נתמעטו מדין אבידה כדאיתא בכמה משניות וסוגיות בש"ס עיין ב"מ מן דף י"ב במשנה מצא שטרי חוב עד סוף הפרק דף כ"א המדברים בענין אבדת שטרות וכיון שהשערות הם בכלל כל אבדת אחיך א"כ נכללים השטרות בכל משפטי וחוקי האבדה וכמו שמועיל יאוש בכל מטלטלין כמו כן מהני היאוש בשטרות, וכן כתבו התוס' בב"ב דף ע"ו ד"ה קני לך וכן כתב הרא"ש בפ' שנים אוחזין סימן נ"ב בסוגיא דמצא תכריך של שטרות וכ"כ הסמ"ע בסימן ס"ה בשם הרא"ש והנ"י והד"מ, והאחרונים כתבו בשם הסמ"ג שגם הוא כתב כן ואף שאין ספר הסמ"ג ת"י בכל זאת כפי שמביאים דבריו ז"ל הסמ"ג הא דאיצטריך למעוטי שטרות מאונאה היינו במוצא שטרות לאחר יאוש שזכה בהן המוצאן וחזר ומכרן לבעלים הראשונים דהמכירה היא דאורייתא כיון שהשטר נכתב על שמו עכ"ל, והקצוה"ח סימן ס"ו ס"ק א' כתב על זה וצריך להבין במה זכה המוצא אם בגוף החוב הכתוב בשטר א"כ הא טפי זכה בהן הלוה עצמו ואי נימא דלא מהני יאוש בחוב כמו שהעלה החכם צבי סימן קכ"ג א"כ גם המוצא איך זוכה בו הא החוב של המלוה ואי נימא לענין גוף הנייר וכמו שפירש הגאון חכם צבי את דברי התוס' אבל דברי הסמ"ג לא משמע כפירושו מדכתב ומכרו לבעליו דהמכירה היא דאורייתא כיון שהשטר נכתב על שמו ע"ש ואי נימא דבגוף החוב לא שייך יאוש ואין המוצא זוכה אלא בנייר ודאי כשחזר ומכרו לבעליו הוי דאורייתא כיון דהוא שלו רק שחסר לו הראיה, והראיה אינה במכירה דממילא שלו היא ולמה צריך לומר כיון שהשטר נכתב על שמו, ועוד קשה דהא הנייר של הלוה הוא לפי דעת כמה פוסקים כמבואר בסעיף כ"ג סימן ס"ו וא"כ מאי מהני יאוש דמלוה לנייר של לוה, ולכן נראה דהמוצא זוכה בגוף החוב כיון דהבעלים נתיאשו והלוה לא מצי זכי בחוב משום דבאיסורא אתא לידיה וכבר נתחייב בהשבה אבל המוצא בהיתירא אתא לידיה שפיר זוכה בחוב מדין יאוש ומוכרו לבעליו הראשונים דהוי דאורייתא כיון שהשטר נכתב על שמו עכ"ל הקצוה"ח שכ' לחלק בין המוצא את השטר ללוקח שהלוקח לא מצי קני מדאורייתא משום שהחוב הוי דבר שאינו ברשותו אבל יאוש שפיר מועיל על דבר שאינו ברשותו, מ"ש בקצוה"ח.

ב) והנתיבות שם סימן ס"ו ס"ק א' הקשה על הקצוה"ח וז"ל דנהי שהיאוש מועיל לדבר שאינו ברשותו מ"מ הא אין המוצא יכול לזכות בדבר שאינו ברשותו עכ"ל, ולי תמוהים עוד דברי הקצוה"ח התינח הפקר או מכירה איכא למימר ולחלק דדוקא הפקר או מכירה ליתא בשטרות מדאורייתא משום שאין אדם יכול לזכות ולהפקיר דבר שאינו ברשותו אבל יאוש שמועיל גם בדבר שאינו ברשותו לכן שפיר יכול המוצא לזכות בו, אבל מה נאמר ומה נחלק בין יאוש לנכסי הגר כי גם בנכסי הגר כתבו הפוסקים והסמ"ג עמהם שאין אדם יכול לזכות בשטרותיו של הגר שמת משום דבעינן מסירה מיד ליד והתם בודאי יצא השטר מרשות הגר כמו ביאוש אע"ג שאין הפקר מועיל בדבר שאנו ברשותו מ"מ הפקר של נכסי הגר ע"כ מועיל גם בדבר שאינו ברשותו שהרי מת הגר ופקע קנינו אפילו הכי כתבו הסמ"ג ושאר פוסקים והש"ך סימן ס"ו ס"ק א' וס"ק כ"ה שאין שום אדם יכול לזכות בשטרותיו אלמא דאפילו לאחר שיצא השטר מרשות הלוה אפילו הכ' אין שום אדם יכול לזכות בו א"כ תימה אמאי יוכל המוצא לזכות בשטר שמצא לאחר יאוש כיון שלא היה מסירה מיד ליד.

ג) עוד יש להקשות על דברי הקצוה"ח שכתב לחלק בין הלוה לאיש אחר ולאחר יאוש והוא שהלוה כיון שכבר נתחייב בהשבה לכן אין היאוש מועיל לו שיזכה בו הוא אבל איש אחר בהתירא אתא לידיה ולא נתחייב בהשבה מעולם, גם זה תימה הלא הלוה לא נתחייב בהשבה רק נגד המלוה אשר נתן לו את מעותיו אליו מחויב הלוה לפרוע חובו ומצוה רמיא עליה אבל נגד איש אחר לא נתחייב הלוה מעולם לפרוע לו שהרי לא לקח ממנו שום מעות בעולם. א"כ איכא לאקשויי ממה נפשך אם יש בכח היאוש לפטור את האדם מן המצוה אשר כבר נתחייב בה א"כ תיכף זכה בה הלוה והוא קודם לכל אדם ואיך יהיו בכח המוצא לזכות בהחוב אשר כבר זכה בה הלוה, ואם נימא שאין שכח היאוש לפטור את האדם מן המצוה דרמיא עליה שאין בכח היאוש רק לנתק את קנין חפץ של האדם ממנו אבל אין בכחו של היאוש לפטור את האדם מן המצוות א"כ הרי הלוה מחויב עדיין לשלם למלוה את מעותיו אחר היאוש כמו מקודם

*) א) על התירוץ הזה יש לגמגם ולומר דלא מקרי גמר יאוש כלבא לרשות הזוכה רק אם זכה מחמת יאוש וכן באבידה ששטפה נהר רק אם הזוכה מהפקירא זכה אבל במתנות כהונה אם נחשוב ההפרשה דהוי כמו שכבר זכו כהה הכהנים מ"מ אין זכיותם גומר היאוש וההפקר כיון שזכו מעשה נתינת הבעלים ולא מהפקירא והקושיא הנ"ל יש לתרץ בפשיטות דמשו"ה אינו יכול לעשות תרומה או לחלל כשהם אבודים משום דהוי דבר שאינו ברשותו וכן משמש מדברי הרמב"ם פ"ד מה' מעשר שני ה' י"א וי"ב ע"ש המחבר, היאוש א"כ איך יזכה בו המוצא כיון שהיאוש לא עקר את חיובו של הלוה מיניה.

ד) עוד הקשה הקצוה"ח עצמו על דבריו מסוגית הגמ' דב"מ דף י"ב במצא שטר חוב שאם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר ואם אין בהם אחריות נכסים יחזיר ואם כן יקשה ממה נפשך אם יש בהם סימן הרי גובה בו ויחזיר אפילו כשיש בו אחריות נכסים כדאיתא בחו"מ סימן ס"ה ס"ט וס"י לענין תכריך ואגודה של שטרות ואם אין בהם סימן אמאי אמרינן כשאין בהם אחריות נכסים יחזיר אמאי יחזיר ליהוי של מוצאו דכיון שאין בו סימן הרי נתיאשו הבעלים ע"ש ועיין קצוה"ח סימן ס"ה ס"ק יוד מה שדחק לתרץ את הדבר הזה.

ה) והנתיבות בסימן ס"ו ס"ק א' ובסימן ס"ה ס"ק י"ח חולק על הקצוה"ח וס"ל שאין המוצאו יכול לזכות בחוב הכתוב בשטר ובשיעבוד ואינו זוכה רק בגוף הנייר ובכל זאת יוכל המוצא לאחר יאוש לעכב את השטר בידו עד שהמלוה יתן לו דמים רבים שהרי המלוה צריך להשטר לזכות בו ע"ש.

ו) וגם דבריו לא נהירין חדא שהרי הנייר הוא של הלוה לפי דעת רוב פוסקים כמו שהאריך הש"ך בסימן ס"ו סעי' כ"ג ואיך יועיל יאושו של המלוה להוציא מרשות הלוה את החפץ כיון שהלוה לא נתיאש משטרו כמו שהקשה התומים בסימן ס"ה ס"ק י"ג והקצוה"ח סימן ס"ו ס"ק א', ועוד דלשון הסמ"ג מוכיח שלא כדברי הנתיבות שהרי כתב הסמ"ג דהא דאיצטריך למעט שטרות מאונאה היינו במוצא שטרות לאחר יאוש שזכה בהן המוצאן וחזר ומכרן לבעלים הראשונים דהמכירה היא דאורייתא כיון שהשטר נכתב על שמו, א"כ משמע שזכה המוצאן בשיעבוד הכתוב בשטר ולא בנייר לחוד והשיעבוד הזה יכול למכור לבעלים הראשונים מדאורייתא משום שהשטר נכתב על שמם, אבל אם נימא שמעולם לא זכה המוצא בשיעבוד הכתוב בשטר רק בנייר לחוד וא"כ אין צורך שימכרו את השיעבוד לבעלים הראשונים כי מעולם היה השיעבוד שלהם גם אחר זכית המוצא כמו קודם זכיתו רק שהמוצא עכב את זכות חבירו בידו ולא רצה להראותו לבד א"כ לא שייך על זה מכירה ואין צריך להטעם משום שהשטר נכתב על שמם של הבעלים לכן הוי מכירתו דאורייתא כיון שאין כאן שום מכירה כלל בהשיעבוד הכתוב בשטר רק בגוף הנייר אלא ודאי משמע שגם בהשיעבוד הכתוב בשטר שייך זכות המוצא ושייך מכירה דלא כהנתיבות, ועיין עוד בדברי התומים סימן ס"ה י"ג ובנתיבות שם ס"ק י"ח ובקצוה"ח סימן ס"ה ס"ק יוד שדחקו מאוד לישב איך יהיו כח ביד המוצא לעכב בידו זכות אחרים ושלא להראות לב"ד והלא מחויב הוא להראותו לב"ד כדאיתא בחו"מ סימן ט"ז ס"ד וז"ל האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו אם הלה מודה שיש לזה בו זכות חייב להוציאו בב"ד וב"ד יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו עכ"ל ואם נימא שאין לו להמוצא שום זכות וקנין בהשיעבוד רק בגוף הניר בודאי אינו רשאי לעכב את זכות חבירו בידו רק מחויב להראותו לב"ד א"כ משמע ג"כ דלא כהנתיבות.

ז) לכן נראה לתרץ כל הקושיות הנ"ל בע"ה, והוא דבגוף החוב לא מהני יאוש כמו שהסכימו האחרונים וכמו שכתבנו לעיל מפני שכבר נתחייב בהשבה, לכן לא שייך גם כן זכיית המוצא כיון שלא נפקעה זכותו של המלוה מגוף החוב איך יזכה בו המוצא, בכל זאת שייך יאוש בשיעבודו של השטר וגם זכית המוצא שייך בו דהיינו בכחו של השטר מה שהמלוה היא מלוה בשטר ולא מלוה ע"פ בזה מהני יאושו של המלוה ושייך בזה גם כן זכיתו של המוצא, שהרי השטר הזה לא גרע משאר חפצים ומכונות אשר יש בהם כח לפעול ולמשוך אבירים בכחם, כן יש בכח השטר הזה לטרוף ממשועבדים ואין הלוה נאמן לומר פרעתי זהו חפץ כמו שאר חפצים ומועיל בהם יאושו של המלוה וגם זכיתו של המוצא ומשיכתו מועיל בזה ואין צריך כתיבה ומסירה דדוקא במכירת שטרות שהקונה רוצה לגבות מן הלוה וזכותו ושיעבורו של השטר נתרוקן מיד המלוה ליד הלוקח לכן צריך כתיבה ומסירה אבל כאן שהלוה נשאר חייב למלוה כמו קודם רק שמקודם היה למלוה על הלוה מלוה בשטר ועכשיו שנאבד שטרו ונתיאש ממנו המלוה והמוצא מצא את השטר הזה זכה המוצא בהשטר ויש בידו של המוצא זכותו של שטר לבד ולא זכותו של כל החוב לכן אין צריך כתיבה ומסירה רק במשיכה לבד קני המוצא ושיימינן הכי מלוה בשטר כמה שוה ומלוה בעל פה כמה שוה ונותן לו המלוה להמוצא את השטר אחר יאוש דביני וביני, וכן אמרינן בב"מ דף ז' לענין שנים אדוקין בשטר שאם אחד מהם אדוק בטופס ואחד אדוק בתורף זה נוטל טופס וזה נוטל תורף דשיימינן הכי שטר שיש בו זמן כמה שוה ודלית ביה זמן כמה שוה בשטרא דאית ביה זמן גובה ממשעבדי ודלית ביה זמן אינו גובה ממשעבדי יהיב ליה היאך דביני ביני וכן הוא בחו"מ סימן ס"ה סעיף ע"ז אלמא שהשטר הוא כמו שאר חפץ דעלמא דזה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת.

ח) ובזה מתורצים כל הקושיות, הקושיא הראשונה איך יכול לזכות בדבר שאינו ברשותו לא קשה כאן דדוקא כשרוצה המוצא לזכות בגוף החוב התם אינו יכול משום דהוי דבר שאינו ברשותו אבל כאן אין המוצא זוכה בגוף החוב רק שהוא זוכה בהשטר ובכחו של השטר וזהו דבר שברשותו, הקושיא הב' דבשטר בעינן כתיבה ומסירה מיד ליד ג"כ מתורץ בזה דדוקא כשהלוקח רוצה לזכות בגוף החוב התם בעינן כתיבה ומסירה אבל כאן כיון שהמוצא אינו זוכה בגוף החוב כי הלוה מחויב לשלם למלוה את מעותיו כמו קודם רק כל זכיתו של המוצא אינו אלא בגוף השטר שיש בידו לכן לא בעינן כתיבה ומסירה רק זוכה במשיכה כמו שכתבנו לעיל, וכן קושיא השלישית מתורצת בזה דבאמת אין היאוש מועיל לפטור את הלוה מן המצוה מפני שכבר נתחייב בהשבה ואין אדם יכול לזכות בגוף החוב רק בשטר זוכה המוצא מפני דזה תליא בשטרו ולא תליא במצות השבה דלענין לגבות ממשעבדי או לא ואם יכול לטעון פרעתי א"ל לא תליא בחיוב מצות פריעת חוב של הלוה רק תליא בשטרא לכן מועיל היאוש.

ט) וכן מתורץ בזה הקושיא שהקשה הקצוה"ח על דבריו מהא דאמרינן מצא שטר חוב שאם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר ואם אין בהם אחריות נכסים יחזיר, ועל זה הקשה הקצוה"ח ממה נפשך במאי איירי אם איירי שיש בהם סימן הרי גובה בו ויחזיר אפילו כשיש בהם אחריות נכסים כדאיתא בחו"מ סימן ס"ה לענין תכריך ואגודה של שטרות ואם אין בהם סימן אמאי אמרינן כשאין בהם אחריות נכסים יחזיר אמאי יחזיר ליהוי של מוצאו דכיון שאין בהם סימן הרי נתיאשו הבעלים כן הקשה הקצוה"ח ובדברינו ניחא דלעולם איירי שאין בו סימן ואיירי אפילו כשנתיאשו הבעלים בפירוש מ"מ לא שייך לומר שיהא של המוצא דכיון שאין יאוש מועיל בחוב א"כ אין המוצא יכול לזכות בגוף החוב, וגם לזכות בשטר לא שייך כאן דכיון דסוף סוף אינו גובה בו ממשעבדי כיון שאין בו אחריות נכסים, א"ש שטרא מאי מהני ליה ואין כאן אלא מלוה על פה, מאי אמרת שמהני ליה שטרא לענין שלא יכול לטעון פרעתי, אך גם זה אינו דכיון שהלוה מודה בשטרו אם ירצה הלוה יכתוב לו שטרא מהשתא כיון דממשעבדי לא טריף המלוה ואינו מפסיד כלום במה שמתאחר זמן שטרו עד עכשיו א"כ אין לו להמוצא שום שטר שיזכה בו לכן יחזיר למלוה ואפילו בגוף הנייר אין המוצא זוכה בו משום שאין הנייר של המלוה רק של הלוה ואין היאוש של המלוה מועיל כלום לכן יחזירו את השטר למלוה כציוויו של הלוה אשר הוא מודה ומצוה שיתנו את השטר למלוה, דדוקא בשאר שטרות שיש בהם אחריות נכסים לגבות ממשעבדי, ואין הלוה יכול לכתוב לו שטר מוקדם לכן שייך לומר שיש להמוצא במה לזכות בו כיון שגובין בו ממשעבדי משא"כ בשטר שאין בו אחריות נכסים.

י) אך לשיטת הפוסקים דס"ל דיאוש מהני בחוב וכן לשיטת הפוסקים דס"ל שהנייר הוא של המלוה צריך לומר במתניתין דמצא שטר חוב דאע"ג דאיירי שאין בו סימן בהשטר מ"מ אין הבעלים מתיאשים מהם כמו שכתבו התומים והנתיבות סימן ס"ה וסימן ס"ו שאין הבעלים מתיאשים דסברי שהלוה אינו גזלן ויודה על האמת שהשטר נפל מיד המלוה כמו במצא אבדה ברוב ישראל שאין הבעלים מתיאשים מהם דסברי שימצא ישראל ויחזיר להם, א"כ מכ"ש במלוה ולוה אשר שם המלוה והלוה כתובים בשטר ואין היאוש רק לענין הלוה שמא לא יודה שמהמלוה לכן אינו מתיאש ומשום הכי יחזירו למלוה ואין הלוה זוכה בו בגוף החוב למ"ד יאוש מועיל בחוב ואין המוצא זכה בהנייר למאן דס"ל שהנייר הוא של המלוה לפי שהמלוה לא נתיאש מעולם אבל אם המלוה היה מתיאש בו אז היה הלוה זוכה בחובו והמוצא זוכה בנייר.

יא) כן הקושיא החמישית שהקשינו והלא הנייר הוא של הלוה ואיך יועיל יאושו של המלוה להוציא מרשות הלוה את הנייר שלו, גם זה ניחא לדברינו, דבאמת גוף הנייר ישאר ללוה לאחר שיפרע חובו למלוה, אך כל זמן שלא פרע הלוה למלוה את חובו אזי יש לו להמוצא קנין בשטרו של זה כמו שהיה השטר ביד המלוה שהיה לו למלוה תועלת משטרו שהמלוה נעשית מלוה בשטר הזכות הזה והקנין הזה יש לו למוצא בהשטר הזה אבל אין לו להמוצא בגוף הנייר קנין וזכות יותר ממה שהיה לו למלוה בהשטר הזה כשהיה בידו, אך לדברי הנתיבות ליכא לתרץ כן שהרי לדבריו אין לו להמוצא שום קנין וזכות במה שכתוב בשטר ואם נימא שגם בגוף הנייר אין לו להמוצא שום קנין בו א"כ מאיזה טעם יוכל לעכב ממון חבירו בידיו כיון שאין לו שום זכות לא בהנייר ולא במה שכתוב בו א"כ ע"כ מוכרח לומר לדבריו שגוף הנייר זוכה בו המוצאו.

יב) גם הקושיא הששית מלשון הסמ"ג מיושב ג"כ לדברינו דבאמת זוכה המוצא במה שכתוב בשטר רק מפני שהשטר נכתב על שם הבעלים הראשונים לכן יוכל למוכרו ואין כאן חזרת משכון או התרת עכוב בעלמא רק כי מכירה גמורה וחלוטה יש כאן אשר זה מחדש מוכר המוצא לבעלים הראשונים. יג) וגם הקושיא שהקשו התומים והנתיבות והקצוה"ח איך יש כח ביד המוצא לעכב בידו זכותו של אחרים שלא להראותו לשום אדם והלא מחויב להראות לב"ד, ג"כ מתורץ בזה שהרי אין זה זכות אחרים רק זהו זכותו של המוצא שכבר זכה בו המוצא בהאי שטרא ביאושן של הבעלים מדין אבדה כמו שזוכין שאר אבידות שבעולם ודבר שהוא שלו בודאי יכול לעכב שלא ליתנו לאדם אחר.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה