אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה › פרק כב

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק כב

פרק כא

א) ולפי דברינו שכתבנו לעיל דבכל דבר שדמי החפץ הם האבודים ג"כ כמו החפץ בעצמו זה דמיא לאבידה ששטפה נהר שהתורה התירתה נראה לפי זה דשן ברשות הרבים שהתורה פטרתה אם בהמת ראובן לקחה בפיה תבואתו של שמעון ברשות הרבים ובא לוי והציל לעצמו הרי הוא שלו כמו במציל מפי הארי דקי"ל שהרי אלו שלו, אע"ג שהבהמה יש לה בעלים מי שישלמו את דמיה מ"מ כיון שהתורה פטרה שן ברשות הרבים הוי כמו שאין לה בעלים להבהמה לכן הרי אלו של המציל כמו במציל מפי הארי ומן הדליקה ומן זוטו של ים שהרי אלו שלו.

ב) ואם בא לוי והזיק את התבואה של שמעון בשעה שהיא בפי בהמת ראובן נראה ג"כ שהוא פטור מלשלם, ואע"ג דאכתי התבואה כל שמעון היא שהרי קודם שבא לרשות זוכה לא יצא מרשות בעלים הראשונים נמצא שלוי הזיק לתבואתו של שמעון ואית לן לומר שיתחייב לשלם מ"מ נראה שלוי פטור מלשלם מטעם דהוי זה נהנה וזה לא חסר דהרי כאן לא מקרי חפץ בעין דכיון שהתבואה היא בפי הפרה הרי זה כזורק כלי מראש הגג שנעשתה מעשה בגוף הכלי ולא מקרי עוד חפץ בעין דכמו בזורק כלי אמרינן מנא תבירא תבר אף כאן שייך לומר חטין מעוכלים קלקל והזיק לכן שפיר מיפטר לוי מטעם דהוי זה נהנה וזה לא חסר.

ג) אך יש מקום לחקור הן בבא לוי וזכה הן בבא לוי והזיק דפטרינן ליה מלשלם לשמעון דמי תבואתו יש לחקור אם הוא פטור לגמרי ואפילו בדמי מה שנהנית ג"כ יוכל לזכות בה ופטור מלשלם או דלמא אינו פטור מלשלם כשהזיק ואינו יכול לזכות רק את העודף על דמי מה שנהנית אבל בדמי מה שנהנית אינו יכול לזכות בו ואינו פטור מלשלם כשהזיק, ולכאורא הדבר פשוט שאין לוי יכול לזכות בדמי מה שנהנית ואינו פטור מלשלם בדמי מה שנהנית דכיון דמה שלוי בא לזכות בתבואתו של שמעון כשהיא בפי בבמת ראובן לא בא לזכות אלא מטעם דכיון שהתורה פטרה שן ברשות הרבים הוי כאבדה ששטפה נהר שהיא אבודה ממנו וכן דמיה אבודים ממנו והוי כמציל מפי הארי ומזוטו של ים שהרי אלו שלו, וכיון שמחויב לשלם דמי מה שנהנית א"כ לנגד דמי הנאתה אין זה אבוד, ואינו דומה לאבדה ששטפה נהר כיון שמחויב לשלם דמי מה שנהנית לכן לא יכול לוי לזכות בה בתבואת שמעון נגד דמי מה שנהנית כיון שאינו דומה לאבדה ששטפה נהר, וכן אם בא לוי והזיק דפטרינן ליה נמי משום דדמי לזורק כלי מראש הגג דמנא תבירא תבר וכן כאן תבואה מעוכלת ומקולקלת הזיק לוי לכן הוא פטור מלשלם משום דהוי זה לא נהנה וזה לא חסר א"כ לא שייך האי טעמא רק כנגד ההיזק ולא נגד דמי הנאתה דכיון שבעל הבהמה מחויב לשלם דמי מה שנהנית א"כ הרי חסרו הרבה בזה שהזיק והוי זה חסר טובא א"כ מחויב לשלם לו נגד דמי הנאתו וכן מסתברא ואין להסתפק לכאורא.

ד) ומ"מ יש מקום לומר שלוי אשר קדם וחטף מפי בהמתו של ראובן את תבואתו של שמעון וזכה בו לגמרי ואפילו דמי מה שנהנית אינו מחויב לוי להחזיר דאיכא למימר דדוקא אם הבהמה אכלה ונהנית אזי מחויב בעל הבהמה לשלם דמי מה שנהנית שהרי אט רואין שנהנה ויש לאמוד הנאתה וכזה ישלם, אבל אם קדם לוי וחטף תבואתו של שמעון מפי בהמתו של ראובן אשר באמת לא נהנית בהמתו של ראובן מאומה רק באנו לחייב את לוי בדמי הנאתה היינו לומר שאלמלא לא קדם וחטף את התבואה מפי הבהמה של ראובן אזי היתה הבהמה נהנית והיה בעל הבהמה מחויב לשלם דמי הנאתה, א"כ נגד דמי הנאתה אינו דומה לאבדה ששטפה נהר, בודאי יש מקום לפטור את לוי לגמרי כי לוי יוכל לומר מי יאמר שהבהמה היתה נהנית באכילת תבואתו אולי כבר אכלה די שבעה והתבואה הזאת מזיק לה ולא הביא לה שום תועלת, ואפילו אם אנו יודעים שהבהמה היא רעבה ולא אכלה היום מאומה בכל זאת לא ברירא לן הנאתה כי אולי תוסיף על אכילתה עד שתחלה או תמות כמו הנהו עובדי דמייתא הגמ' בב"ק דף מ"ח ההיא איתתא דעלתה למיפא בההוא ביתא אתא ברחא דמרי דביתא אכלה ללישה חביל ומית חייבה רבא לשלומי דמי ברחא וכן שם בכולי סוגיא משמע דזהו מילתא דשכיחא טובא שחוזק הבהמה ע"י אכילתה דאם היה מילתא דלא שכיחא כלל היה השומר פטור מלשלם, וכיון דזהו מילתא דשכיחא אין לנו כח להוציא מיד לוי שחטף מפי בהמתו של ראובן בטענה שאלמלא לא חטף מפיה היתה הבהמה נהנית ונמצא שנגד דמי הנאתה אינו דומה לאבדה ששטפה נהר דכיון שאין הנאתה ברורה לנו לכן אכתי הוי כאבדה ששטפה נהר, וכן כשבא לוי והזיק את המאכל שהיה בפי בהמתו של ראובן ג"כ יש לט לפוטרו לגמרי מהאי טעמא ואפילו נגד דמי הנאתה ג"כ אינו מחויב לשלם דנהי שאם הבהמה היתה נהנית היה בעל הבהמה מחויב לשלם לו מ"מ לא מקרי זה חסר רק מקרי זה לא נהנה וזה לא חסר שהוא פטור כיון דלא ברירא מילתא שהבהמה היתה נהנית אם לא בא לוי והזיק את התבואה שבפיה לכן אין לנו כח להוציא מיד המוחזק הזוכה או מיד המזיק, ויש מקום לומר איפכא דכיון שכל הטעם שהוא פטור אינו אלא משום דדמיא לאבידה ששטפה נהר שהיא אבודה ממנו או מרני שלא חסר כלום לכן בעינן שיהא בודאי אבודה ממנו כזוטו של ים וכדומה ובעינן שיהא בודאי לא חסר כלום וכל זמן שאין אנו יודעים בודאי שהחפץ ודמיו הם אבדים אינן בכלל אבדה ששטפה נהר, וכל זמן שאין אנו יודעים בודאי שהבעלים לא חסרו כלום אין זה בכלל לא חסר רק מקרי זה חסר וחייב לשלם נגד דמי הנאתו.

ה) ונראה דבזה יש לבאר מה דאיתא בסוגיא דף כ' דקא מיבעי התם הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אי צריך להעלות לו שכר או לא ומפרש הגמ' דהאיבעיא הוא בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דהוי זה נהנה וזה לא חסר ומיבעיא ליה אי חייב לשלם או לא ופשיט רמי בר חמא ממתניתין דקתני לענין שן בר"ה שאם נהנית משלמת מה שנהנית אלמא דזה נהנה וזה לא חסר חייב ופריך רבא והא זה חסר הוא ומשני ורמי בר חמא ס"ל לסתם פירות בר"ה אפקורי מפקר להו ע"ש בתוס' שכתבו וז"ל לא לגמרי (מפקיר להו) דא"כ אפילו מה שנהנית לא ישלם אלא מתיאש מהם שסבור שיתקלקלו מחמת שרבים דורסים עליהם עד שלא יבאו לדמי מה שנהנית עכ"ל התוס', והוא תמוה דכיון שמתיאש שלא יבואו אפילו לדמי מה שנהנית א"כ הדרא קושיא לדוכתה אמאי משלם מה שנהנית ויש גורסים בתוס' שמתיאש שלא יבואו אלא לדמי מה שנהנית א"כ מתורץ בזה הקושיא הנ"ל דכיון שאינו מתיאש מדמי הנאתו משו"ה מחויב לשלם מה שנהנית אבל קושית הגמ' ישאר והא זה נהנה וזה חסר הוא כיון שאינו מתיאש מדמי הנאתו ואיך מייתי ראיה מזה על זה נהנה וזה לא חסר, עוד יש להקשות דלפי זה יהא הדין שהמניח פירות בר"ה יש רשות לכל אדם לזכות בו כיון דס"ל סתם פירות בר"ה אפקורי מפקר להו עוד רבו הדקדוקים בסוגיא זו עיין במפרשים ועיין בשמעתתא דזה נהנה וזה לא חסר שהארכנו בזה.

ו) ונראה דרמי בר חמא ורבא תרווייהו ס"ל ככל מה שכתבנו ולא נחלקו אלא בהספק אשר חקרנו לעיל א) ס"ל לתרווייהו דשן בר"ה כיון שהתורה פטרה לשן בר"ה לכן הוי כמו אבדה ששטפה נהר וכזוטו של ים וכפי הארי שהתורה התירתו לכל אדם ליקח לעצמו. ב) ס"ל לתרווייהו דאע"ג שהתורה התירה לאבדה ששטפה נהר ליקח לעצמו מ"מ עדיין לא יצא החפץ מרשות בעלים הראשונים עד דאתא לרשות זוכה אבל קודם שבא החפץ לרשות הזוכה עדיין החפץ הוא של הבעלים, א"כ אם בא אדם והזיק את החפץ ושברו קודם שבא לרשות זוכה מחויב המשבר לשלם לבעלים הראשונים כמו שכתבנו לעיל לענין זורק חץ אל הכלי דאע"ג שהכלי הוא כמו אבדה ששטפה נהר מ"מ מחויב המשבר לשלם דשל מרא קמא שיבר, וכן אם בא אדם ונהנה מן החפץ כשהוא בזוטו של ים או אצל הדליקה אך לא נתכוין לזכות בה מחויב הוא לשלם מה שנהנה, ג) ותרווייהו ס"ל שיש חלוק בין זורק חץ אל הכלי בין זורק כלי מראש הגג דבזורק חץ אל הכלי מקרי דבר וחפץ בעין וליכא למיפטריה משום זה לא נהנה וזה לא חסר דמקרי חסר כיון שהוא חפץ בעין אבל בזורק כלי מראש הגג מקרי שאין החפץ בעין ושפיר יש לנו לפטור את המשבר משום דהוי זה לא נהנה וזה לא חסר, ד) ותרווייהו ס"ל דכיון שהבהמה לקחה את התבואה בתוך פיה הוי כמו זורק כלי מראש הגג כיון שנעשה מעשה בגוף התבואה והבהמה אכלה בר"ה אשר התורה פטרה שן בר"ה, ואינו דומה לזורק חץ אל הכלי דבזורק חץ לא נעשה שום מעשה בגוף הכלי משא"כ כשלקחה הבהמה את האוכלין לתוך פיה שנעשתה מעשה בגוף התבואה כמו בזורק כלי מראש הגג, ולא נחלקו אלא בהא אי דמיא לאבדה ששטפה נהר כל התבואה אפילו כנגד הנאתה נמי או אינו דומה לאבדה ששטפה נהר רק שיווי התבואה העודפת על דמי הנאתה אבל כנגד הנאתה כיון שבעל הבהמה מחויב לשלם אינו דומה לאבדה ששטפה נהר כמו שכתבנו לעיל.

ז) לכן מייתי רמי בר חמא סייעתא ממתניתין דזה נהנה וזה לא חסר חייב מדקתני שאם אכלה מתוך הרחבה ונהנית משלמת מה שנהנית וס"ל לרמי בר חמא סתם פירות בר"ה אפקורי מפקיר להו כמו שמסיק הגמ' ואין פירושו כי מיד שמניח אדם פירות בר"ה תיכף מפקיר להו כי זהו בודאי ליתא ומעולם לא שמענו כזאת שיהיו כל אדם מותרין ליקח את הפירות שהניח חבירו בר"ה אלא פירושו הוא סתם פירות בר"ה אפקורי מפקיר להו היינו כיון שבאו הפירות לפיה של הבהמה מיד הוי כמו אבדה ששטפה נהר שהיא מותרת דכיון שהתורה פטרה שן בר"ה לכן הוי כמו אבדה ששטפה נהר שהיא מותרת לכל אדם ליקח כמו הפקר, ודוקא בר"ה הוי כאבדה ששטפה נהר יען שהתורה פטרה שן ברה"ר אבל פירות ברשות הניזק לא הוי כאבדה ששטפה נהר שהרי אין דמיהם אבודים שהרי הבעלים מחויבים לשלם לכן אע"ג שהפירות המה בפי הבהמה מ"מ לא הוי כהפקר ולא הוי כאבדה ששטפה נהר.

ח) ורמי בר חמא ס"ל שכל הפירות המה כאבדה ששטפה נהר אפילו הפירות שהמה נגד הנאת הבהמה, לכן מייתי רמי בר חמא ראיה דזה נהנה וזה לא חסר חייב ממתניתין דקתני שאם אכלה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית דבשלמא אם נימא דזה נהנה וזה לא חסר חייב שפיר יש לחייב את בעל הבהמה שישלם דמי מה שנהנית דאע"ג שבעל הפירות לא חסר כלום דכיון שבאת התבואה לפיה של בהמת חבירו הרי היא כאבדה ששטפה נהר שהיא אבודה ממנו לגמרי, וגם מקרי שאין התבואה בעין כמו בזורק כלי מראש הגג דכיון שנעשה מעשה בגוף הכלי מקרי מנא תבירא ולכן אם בא איש אחר ושברה פטור, ואם בא איש אחר והזיק את התבואה של שמעון אשר היא בפי בהמת ראובן היה פטור משום דתבואה מקולקלת הזיק שהרי נעשה מעשה בגוף התבואה כמו בזורק כלי מראש הגג כשבא אחר ושברו פטור המשבר, מ"מ דוקא אם הזיק את התבואה הוא פטור אבל אם נהנה ממנה הוא מחויב לשלם דכיון דאכתי התבואה היא של הבעלים הראשונים דעד שלא אתא לרשות זוכה לא יצאה התבואה מרשות בעלים הראשונים ומשל בעלים הראשונים קמיתהני לכן מחויב הוא לשלם דמי מה שנהנית דכיון דזה נהנה וזה לא חסר חייב במקום שנהנה משל חבירו אע"ג שלא חסר כלום א"כ כאן נמי דכיון שנהנה משל בעלים הראשונים לכן הוא מחויב לשלם דמי מה שנהנית.

ט) אבל אם נימא דזה נהנה וזה לא חסר פטור א"כ תמיה אמאי יתחייב בעל הבהמה לשלם דמי מה שנהנית דנהי שהבהמה נהנית משל חבירו דעד שלא אתא לרשות זוכה לא נפיק מרשות הבעלים מ"מ אין טעם לחייב את בעל הבהמה לשלם מה שנהנית דכיון דזה נהנה וזה לא חסר פטור א"כ הנאתה לאו כלום היא לחייב אותה והוי דינה כמו שלא נהנית כלל והיכא שלא נהנה פטור מלשלם דהוי זה לא נהנה וזה לא חסר דפטור בדבר שאינו בעין וכאן מקרי דבר שאינו בעין שהרי נעשה מעשה בגוף התבואה ופטור המזיק כמו בזורק כלי מראש הגג ובא אחר ושברו שהוא פטור משום דהוי זה לא נהנה וזה לא חסר שהוא פטור בדבר שאינו בעין.

י) ורבא פליג על רמי בר חמא בזה לבד מה דס"ל לרמי בר חמא סתם פירות בר"ה אפקורי מפקיר לה היינו שכל הפירות נחשבים כאבדה ששטפה נהר אפילו הפירות שהם נגד הנאתה נמי, רק ס"ל לרבא דדוקא דמי הפירות היותר על דמי הנאתה זה לבד נחשב כאבדה ששטפה נהר לפי שהתורה פטרה שן בר"ה אבל הפירות שהם נגד דמי הנאתה זה לא מקרי אבודים ממנו שהרי הבעלים מחויבים לשלם דמיה א"כ אין אלו אבודים ממנו והוי זה נהנה וזה חסר כי הפירות שה נגד דמי הנאתה אינן דומים לאבידה ששטפה נהר והוי זה נהנה וזה חסר דחייב לכולי עלמא. עיין שמעתתא דזה נהנה וזה חסר פ"ב שבארנו הסוגיא הנ"ל באופן אחר בס"ד.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה