משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק טז
א) והקצוה"ח סימן שע"א הקשה על זה דאמרינן ששטרות נתמעטו מדין יאוש מב"ב פ' הספינה ד' ע"ו שכתבו התוס' שם ד"ה קני לך דמכירת שטרות לאו דאורייתא והא דאיצטריך קרא למעט שטרות מאונאה היינו שמצא שטר לאחר יאוש ומוכרו לבעליו ביוקר אלמא דיאוש מהני בשטרות ותירץ הקצוה"ח וז"ל מיהו נראה דהא יאוש תליא בגזלה וכו' אבל יאוש דאבדה שפיר מהני בעבדים וה"ה בשטרות ובתוס' פ' הספינה מיירי ביאוש דאבדה עכ"ל, ולפי דברינו יש לתרץ בפשיטות דהתוס' דב"ב אזלי לשיטתייהו בב"ב ד' מ"ד שהיאוש מועיל לקרקעות שלא נתמעטו קרקעות רק מדין גזילה ולא מדין יאוש וכיון שהיאוש מועיל לקרקעות מועיל היאוש גם לשטרות, וכמו שהקשה הקצוה"ח על דברי התוס' כן יש להקשות ג"כ על דברי הרא"ש שכתב בב"מ פרק א' ד' כ' שכתב וז"ל ותכריך ואגודה היינו כדי שיוכל ליתן סימן במנין דאי לא הכי שמא לא נפיל אהדדי ומתיאש כי לא יוכל ליתן סימן במנין עכ"ל הרא"ש שם סימן נ"ב אלמא דס"ל להרא"ש שיאוש מועיל בשטרות, והוא ג"כ לשיטתו אזיל בב"ב ד' מ"ד דס"ל שיאוש מועיל בקרקעות וכמו שהיאוש מועיל בקרקעות כך מועיל היאוש בעבדים ושטרות דשלשתן מקרא אחד אתיין.
ב) והנה תירוצו של הקצוה"ח שכתב לחלק בין יאוש דאבדה ליאוש דגזלה היינו שבקרקעות ועבדים ושטרות יאוש דגזלה אין בהם כיון שנתמעטו מדין גזלה נתמעטו ג"כ מדין יאוש דגזלה אבל יאוש דאבדה יש בהם כיון שלא נתמעטו קרקעות ושטרות ועבדים מדין אבדה לכן יש בהם כל דיני אבדה ומועיל בהו יאוש דאבדה כמו כל שאר מטלטלין שמועיל בהו יאוש דאבידה, דברי הקצוה"ח אלו צריכים עיון דכיון שקרקעות ועבדים ושטרות נתמעטו מדין גזל א"כ לעולם לא שייך בהם יאוש של גזל כיון שאינם נגזלים כלל רק יאוש של אבדה שייך בהם ולא של גזלה ובפרט בקרקעות שמלבד שנתמעטו מקרא שאינן נגזלים אף גם זאת יש בהם שאי אפשר להזיזם ממקומם ואינן נגזלים כלל שאינן יוצאים מרשות הבעלים א"כ לא שייך, כלל ענין הגזל בקרקעות ובעבדים ושטרות ואינם רק כאבדה בעלמא שנאבדו מרשות הבעלים א"כ אם אח"כ נתיאשו הבעלים יש לומר שיועיל היאוש שפיר מטעם יאוש דאבדה לדברי הקצוה"ח דס"ל דיאוש דאבדה מהני שפיר בקרקעות ועבדים ושטרות ולא משכחת כלל יאוש דגזלה בקרקעות ועבדים ושטרות כיון שאינם נגזלים כלל, דבשלמא בשאר מטלטלין הנגזלים שייך שפיר לחלק בין גזלה לאבדה יען שהגזלן קונה את החפץ הגזול להתחייב באונסין ולהתחייב בכל דיני גזלה משא"כ אבדה שלא גזל אותו אדם ושום אדם אין לו שום קנין בהחפץ האבוד ואינו מחויב באחריותו, משא"כ בעבדים ושטרות וקרקעות כיון שאינם נגזלים ואין אדם מחויב באחריותן ואין לשום אדם קנין בהם רק שהם נאבדים מרשות בעליהם, א"כ אין להם רק דין אבדה ולא דין גזל וגזלה ואבדה שוין הם בזה א"כ מה שייך לומר לענין עבדים ושטרות וקרקעות שאין בהם יאוש דגזלה ויש בהם יאוש דאבדה כיון דשניהם שוין בהם אבדה וגזלה ואין חלוק ביניהם ובין יאוש דגזלה ובין יאוש דאבדה יאוש דאבדה מקרי וליהוי בשניהם יאוש.
נ) אך נראה כי דברי הקצוה"ח נכונים מאוד, כי מלבד שמוכח כדברי הקצוה"ח מדברי התוס' דב"ב ד' ע"ו דס"ל שיאוש מועיל בשטרות דאבדה וגם מדברי הרא"ש שהבאנו לעיל שמוכח מדבריו דיאוש מועיל בשטרות דאבדה מלבד כל אלו מסתברא ג"כ מאוד כדברי הקצוה"ח שיאוש מועיל בעבדים ושטרות וקרקעות של אבדה דכיון שהעבדים והשטרות והקרקעות לא נתמעטו מדין אבדה א"כ הם בכלל כל אבדת אחיך ודינם בכל פרטיהם וסעיפיהם כמו שאר מטלטלין, וכשם שבכל מטלטלין רבינהו רחמנא למצות השבה, ולדין יאוש כך הדין בעבדים ושטרות וקרקעות דינם כמו כל שאר מטלטלין לכל משפטי וחוקי האבדה כי מהיכי תיתי לחלק בין שאר מטלטלין לבין עבדים ושטרות וקרקעות וא"כ בודאי היאוש מועיל בקרקעות ועבדים ושטרות כמו כל אבידת אחיך, ואם יעלה על הדעת כי גזלה ואבידה שוים הם בקרקעות ועבדים ושטרות יען שאינן נגזלות יש לנו לומר שיועיל היאוש גם בגזילה של עבדים ושטרות וקרקעות כיון דרבי רחמנא שהיאוש מועיל בעבדים ושטרות וקרקעות של אבידה וכיון שהגזלה שלהם אבדה היא ולא גזלה יש לנו לומר שיועיל שפיר היאוש אפילו בגזלה, ומה חזית לומר איפכא היינו כיון שמיעטה רחמנא לקרקעות ועבדים ושטרות מדין גזלה לכן נתמעטו ג"כ מדין יאוש דידהו וכיון שנתמעטו מדין יאוש דגזלה לכן נתמעטו ג"כ מדין יאוש דאבדה, כיון דגזלה ואבדה שוין הם אדרבה אית לנו לומר כיון דרבי רחמנא לקרקעות ועבדים ושטרות בדין יאוש דאבדה נתרבו ג"כ בדין יאוש דגזלה כיון דזה וזה שוין הם.
ד) אלא על כרחך צריך לומר דבאמת שני דברים הם יאוש דאבדה ויאוש דגזלה ולענין גזלה נתמעטו העבדים והשטרות והקרקעות מדין גזלה ומדין יאושו של גזלה, ולענין אבדה נתרבו העבדים והשטרות והקרקעות לכל דיני האבדה ולענין יאוש של האבדה וא"כ נשארה קושיתנו והלא שוין, הם גזלה ואבדה לענין עבדים ושטרות וקרקעות כיון שאינן נגזלים והכל אבידה היא ואין כאן גזלה כלל וא"כ ליהני יאוש גם בגזלה שלהן. ה) לכן נראה דאע"ג שקרקעות ועבדים ושטרות אינן נגזלים ואין בהם דין גזל כלל לכל דבר בכל זאת לענין דבר זה חלוקים הם גזל מאבדה כי כל דבר אשר בא יאושו ע"י אדם היינו שבני אדם לקחו ממנו את עבדיו ושטרותיו זהו מקרי גזל ואין היאוש מועיל בהם, וכל דבר אשר בא יאושו בלא גרמא דאדם זהו יאוש של אבדה אשר היאוש מועיל בהם, וטעמו של דבר זה נראה ע"פ מה שכתבנו לעיל שהיאוש אינו דומה לגמרי להפקר כי בהפקר הוא מפקיר את חפציו מדעתו ומרצונו לכן יוצא החפץ מרשותו, משא"כ היאוש הוא בע"כ של האדם שהרי הוא צועק ווי לחסרון כיס והרי אנו רואין שהוא מיצר ודואג על אבודו של חפציו רק דרחמנא שרייה בע"כ של האדם, א"כ לא התירה התורה רק היכא שגם האובד פשע קצת שלא שמר חפציו כמו דקי"ל דאבדה היא קרובה לפשיעה לכן התורה התירתה אבל בגנבה וגזלה שהיא קרובה לאונס כדקי"ל דגנבה היא קרובה לאונס ומכ"ש גזלה שהיא אונס גמור לכן לא התירה התורה מה שמתיאש מחפציו ע"י אונס גמור או ע"י קרוב לאונס, עוד יש לומר טעם אחר בזה כדאמרינן בב"ב ד' מ"ז שאני אונסא דנפשיה מאונסא דאחריני דהיינו כי ע"י אונסא של אחרים אשר אונסים אותו לא גמר ומקני משא"כ באונסא דנפשיה גמר ומקני, לכן כשמתיאש ע"י זה שנאבד החפץ ממנו כיון שזהו אונסא דנפשיה היינו שאין אדם מכריחו להתיאש לכן גמר בלבו ובדעתו להסיח דעתו מחפציו, ואע"פ שהוא בע"כ דהיינו שאינו מתיאש רק מפני שנאבד ממנו מ"מ התירתה התורה יען שאינו אונס גמור רק אונסא דנפשיה וזהו יאוש דאבדה שמועיל אפילו בעבדים ושטרות וקרקעות משא"כ יאוש דגניבה וגזלה אע"פ שאינן נגזלים ואין בהם דין גזל כלל, מ"מ כיון שאינו מתיאש רק מפני שהגזלן גזל ממנו לכן הוי אונסא דאחריני ואין היאוש מועיל כי אונסא דאחריני לא התירתה התורה וזהו יאוש של גזלה שמיעטה רחמנא את העבדים והשטרות והקרקעות מהם, ומיושבים שפיר דברי הקצוה"ח כי יאוש של גזלה ליכא בעבדים ושטרות וקרקעות ויאוש דאבידה יש בהם, ואע"ג דבאמת הכל מקרי יאוש דאבדה כיון שאינן נגזלין ואע"ג שבא ע"י אדם מ"מ יאוש דאבדה הוא כדאמרינן לעיל ולא יאוש דגזלה מ"מ עכ"פ חלוקים בדיניהם בין היכא שהיאוש בא ע"י אדם שגזל גנב או שבא ע"י עצמו שאבד ממנו.
ו) נמצא לפי זה דבעבדים ושטרות דשייך בהו גזלה ואבדה שהרי אפשר להזיזם ממקומם ולגזול אותם וגם אפשר לאבד אותם כבר כתבנו שיש בהם יאוש של אבדה ואין בהם יאוש של גזלה, אך בקרקעות שאי אפשר להזיזם ממקומם צריד ביאור ענין גזלתם ואבדתם, ונראה שיאוש דגזלה שייך בקרקעות רק שאין היאוש מועיל בהם שהרי מיעט הכתוב את הקרקעות מדין יאוש אבל יאוש דאבדה לא שייך בקרקעות מפני שלא שייך אבדה בקרקעות כלל, ביאור הדברים כי ביאוש של גזלת קרקעות ועבדים ושטרות לא בעינן שיהא הגזלן גזלן גמור שיהיו כל דיני גזלה עליו שהרי כיון שנתמעטו מדין גזלה הרי אין עליהם שום דין גזל כמו שכתבנו לעיל רק דיאוש גזלתם מקרי מה שהוא מתיאש מקרקעותיו ועבדיו ושטרותיו ע"י אדם דהוי אונסא דאחריני ושלא פשע הנגזל כלל כמו שכתבנו לעיל וזהו שייך ג"כ ביאושו של גזרת קרקעות דנהי שאי אפשר להזיזם ממקומו ואינן נגזלים מ"מ עכ"פ יאושו בא לו ע"י אדם שהוא גרם לו להתיאש דזהו יאוש דגזלה שמיעטה קרא, אך יאוש של אבדה ליכא בקרקעות אפילו למאן דס"ל יאוש ברשותו מועיל מ"מ בעינן עכ"פ שהחפץ יהא נאבד ונעלם מעיני הבעלים ואינן יודעים מקומו איה לכן אע"פ שהחפץ נעול בתיבה ברשות הבעלים מ"מ כיון שהבעלים לא ידעו את מקומו איפה הוא לכן ס"ל דמקרי אבדה ומועיל היאוש, משא"כ בקרקעות לא שייך כל זה דבודאי יודעים הבעלים איו איפה הם קרקעותיהם ולא נאבד מהם ולא נעלמו מעיני הבעלים וזה כו"ע מודים דבעינן שיהא החפץ מתחלה אבוד מהבעלים ובזה מהני יאוש אבל כשאין החפץ אבוד כלל לא שייך יאוש לכולי עלמא אפילו למאן דס"ל דיאוש ברשותו מהני וכיון דבקרקעות לא שייך אבדה לא שייך יאוש דאבדת קרקעות, וגם בההיא דאבדה לו דרך שדהו אע"ג שאבדה לו קרקעו מ"מ אין זה אבדת קרקעות רק גזלה מקרי שהרי יאוש בא לו ע"י גרמת בני האדם שהחזיקו בדרכו כי אלמלא לא החזיק שום אדם בדרכו לא היה נאבד ממנו שהרי היה יכול לברור לו דרך לאיזה צד שירצה נמצא כי היאוש בא לו משום שבני אדם החזיקו בדרכו וזהו יאוש דגזלה ולא יאוש דאבדה ואינו מועיל כלום שהרי נתמעטו הקרקעות מדין יאוש דגזלה.
ז) והיכא שנשתקעו שם הבעלים פליגי בזה הפוסקים אי מהני יאוש בקרקעות או לא דעת התוס' בסוכה דף ל' דהיכא שנשתקעו שם הבעלים מהני יאוש בקרקעות ודעת מרן בשו"ע סימן שע"א וכן הוא דעת הרבה פוסקים שאין חלוק בין נשתקעו או לא ובשום אופן אין מועיל יאוש בקרקעות, והדבר צריך ביאור איזה חלוק בין נשתקעו או לא כיון שהקרקעות נתמעטו מדין גזלה ומדין יאוש של גזלה אף שלא נתמעטו מדין יאוש דאבדה מ"מ יש לנו לומר שלא יועיל היאוש כיון שאין אבידה בקרקעות כמו שכתבנו.
ח) ונראה דהנה לפי מה שכתבנו לעיל דיאוש דאבדה מקרי היכא שלא בא היאוש ע"י אדם אחר רק ע"י הבעלים בעצמם ע"י פשיעתם או ממילא בא היאוש שלא ע"י אדם כלל, ויאוש דגזלה מקרי היכא שבא היאוש ע"י אדם אחר, א"כ בההיא דנשתקעו שם הבעלים יש מקום לחקור איך לידון בה אם לדונו כמו יאוש דגזלה או לדונו כיאוש דאבדה, שהרי תחלת היאוש בא ע"י אדם אחר שהוא הגזלן שגזל קרקעו של זה והוי יאוש דגזלה אך לבסוף פשעו הבעלים מה שלא מיחו והניחו את הדבר שישתקעו שם הבעלים ולא בא היאוש ע"י גזלת הגזלן לבד רק היאוש דהשתא הוא גם שלא ע"י הגזלן רק ע"י שלא מיחו הבעלים ונשתקעו שם הבעלים מהם, ועוד יוכל היות כי נשתקעו שם הבעלים מקרי שהבעלים הראשונים אשר הגזלן גזל מהם כבר מתו ורק בניהם ובני בני הבעלים הראשונים הם בחיים עודנה ונוכל למצוא אצלם אבידת קרקעות כמו אבדת מטלטלין יען כי בניהם ובני בניהם אינם יודעים עכשיו איו איפה מקומם של קרקעות אבותם ואפילו אם הגזלנים יזניחו עכשיו את גזלתם ויעזבו את הקרקעות הגזולות אשר בידם בכל זאת לא תבוא הקרקע ליד בני הבעלים הראשונים כי אינם יודעים מאומה שהיה הקרקע של אבות אבותיהם, נמצא כי עכשיו הוי הקרקעות האלה אבדה גמורה כמו כל מטלטלין ואין היאוש קיים ע"י גרמת אדם כלל, רק שמתחלה בעת שגזלו את הקרקע מאבותם בא היאוש ע"י גרמא של אדם לכן יש מקום לחקור אי אזלינן בתר מעיקרא היינו שבא היאוש מתחלה ע"י גזלה וגרמת אדם והוי יאוש דגזלה שהתורה מיעטה את הקרקעות מדין גזלה או דילמא בתר בסוף אזלינן היינו מה שעכשיו נשתקעו שם הבעלים ואין היאוש קיים ע"י גרמת אדם רק ממילא עומד היאוש ע"י זה שנשתקעו שם הבעלים ממנה
ט) ויוכל היות שבזה נחלקו הפוסקים כי התוס' דסוכה דף ל' דס"ל דהיכא שנשתקעו שם הבעלים מועיל יאוש בקרקע מדאורייתא הוא משום דס"ל דבתר בסוף אזלינן וכיון שעכשיו אין היאוש עומד ע"י גרמת הגזלן לכן מקרי יאוש דאבדה והוי יאוש אפילו בקרקעות ודעת הרמב"ם ומרן המחבר בסימן שע"א דס"ל דאפילו היכא שנשתקעו שם הבעלים ג"כ אין יאוש מועיל בקרקעות הוא משום דס"ל דבתר מעיקרא אזלינן וכיון דמעיקרא בא היאוש ע"י גזלת הגזלן וע"י גרמת אדם לכן הוי יאוש דגזלה ואינו מועיל היאוש לעולם אפילו אם נשתקעו שם הבעלים לגמרי ובני הבעלים אינם יודעים מאומה אם היה קרקע שלהם והיאוש קיים היום שלא ע"י אדם שהרי גם אם יעזבו הגזלנים את קרקעותיהם בכל זאת לא יבואו בני הבעלים אל נחלת אבותיהם, והיאוש קיים שלא ע"י בני אדם, מ"מ כיון דמעיקרא בא היאוש ע"י גרמת אדם לכן הוי יאוש דגזלה שאין היאוש מועיל בהם.