משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק טו
א) כתבו התוס', בסוכה ד' ל' ד"ה וקרקע וז"ל וקרקע אינה נגזלת כלומר אינה קנויה לגזלן בשום יאוש דלעולם היא בחזקת בעלים דמקראי נפקא לן בהגוזל בתרא (ב"ק ד' קי"ז) כדפירש בקונטרס והדין עמו דאי יאוש מועיל בקרקע מאי נפקא ליה מינה במאי דאינה נגזלת אי קודם יאוש אפילו היתה נגזלת לא קני ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש עכ"ל התוס' ודבריהם תמוהים איך כתבו התוס' שאם יאוש מועיל בקרקע אין שום נפקא מינה מה שלמד מקרא להא דאין קרקע נגזלת ולא צריך קרא להכי והלא חלוק גדול יש בזה אפילו קודם יאוש כגון אם עשה שינוי מעשה דבמטלטלין קנאה הגזלן בשינוי מעשה וכאן בקרקע כיון שאינה נגזלת אינו אלא כשאר מזיק בעלמא שמשלם מה שהזיק ואינו קונה וכן אם גזל קרקע ושטפה נהר אומר לו הרי שלך לפניך כדאיתא בב"ק ד' קי"ז משום שאינה נגזלת וברשות הבעלים עומדת משא"כ במטלטלין דחייב באונסין משום שנגזלים אלמא שיש נפקותות הרבה אף בלא יאוש וא"כ איכא למימר דיאוש קני וקרא שלמדנו שהקרקע אינה נגזלת איירי לפני יאוש ועיין בספר פ"י בסוכה שם שהקשה ג"כ קושיא זאת וע"ש מה שתירץ הפ"י.
ב) ולי נראה דפירוש התוס' כן הוא דהנה אמרינן בב"ק ד' ע"ט היה מושכו ויוצא ומת ברשות הבעלים פטור הגביהו או הוציאו מרשות הבעלים ומת חייב אלמא דלא מקרי גזלן עד שיוציאנה מרשות הבעלים וכשלא הוציא מרשות הבעלים לא מקרי גזלן אפילו במטלטלים לכן הקשו התוס' שפיר מאי נפקא מינה במאי דאינה נגזלת דאפילו היתה נגזלת לא קני פירוש דאם אפילו הקרקע נגזלת כמו מטלטלין אפילו הכי לא שייך גזלה כיון שלא עשה שום משיכה או הגבהה ולא הוציא את הקרקע מרשות הבעלים וא"כ למה לי קרא למעט קרקע מדין מלה כיון שאין שם שום קנין גזלה ולא משיכה או הגבהה, וס"ל להתוס' דקנין נעל גדר ופרץ לא שייך רק במקח או במתנה או בהפקר דקניא ליה גופא דארעא אבל לקנותו להיות בו קנין הגנב והגזלן שאינו קנין גמור זהו ליכא בנעל גדר ופרץ ובגזילה וגנבה לא קניא ליה להיות גנב או גזלן רק בהגבהה או משיכה שהוציא מרשות הבעלים או בקנין חצר דרבינהו קרא המצא תמצא אבל קנין דנעל גדר ופרץ ליכא בגזלה וגנבה, ומה שכתבו התוס' ואי לאחר יאוש הא קנה ביאוש אין לומר דעת התוס' דקנה את גוף הגזלה ביאוש לבד דאיך יקנה כיון דהגזלה עדיין אינה ברשותו אלא כונת התוס' דקנה לאחר יאוש אם ג"כ עשה מעשה דנעל גדר ופרץ וס"ל להתוס' שאם נימא דיאוש קנה בגזלת קרקעות צריך לומר דקנה שפיר בקנין דנעל גדר ופרץ, וטעמא דכיון דקניא ליה לגופא דארעא בקנין גמור לכן הוי כמו הפקר ומתנה שמועיל הקנין של נעל גדר ופרץ דדוקא קודם יאוש שאין לו קנין גמור רק קנין גזלה וגנבה לכן אינו מועיל אבל לקנות גופא דארעא שפיר מועיל הקנין דנעל גדר ופרץ כמו בהפקר דאם לא מהניא הקנין דנעל גדר ופרץ אפילו כשנתיאשו הבעלים א"כ לא משכחת כלל שיקנה יאוש בגזלה לפי הס"ד דיאוש קונה כי במה יקנה אם לא בקנין דנעל גדר ופרץ.
ג) לכן דייקו התוס' שפיר דאם נימא שיאוש מועיל בקרקע והוא מחמת האי טעמא שכתבנו דכיון שהוא קונה את גוף הקרקע לאחר יאוש כמו בהפקר לכן מהניא ליה שפיר הקנין דנעל גדר ופרץ, א"כ מאי נפקא לן מינה מקרא שלמדנו שהקרקע נתמעט מדין גזל ממה נפשך אי קודם יאוש אפילו אם היה דין הקרקע כמטלטלין שנגזלים אפילו הכי לא קני משום דליכא קנין גזלה ולא הוצא מרשות הבעלים דהרי ליכא הגבהה או משיכה מרשות הבעלים בקרקע וקנין אחר ס"ל להתוס' שאין מועיל בגזלה, ואי לאחר יאוש הרי קונה ביאוש היינו בקנין דנעל גדר ופרץ, דבאופן אחר לא משכחת שיקנה הגזלן ביאוש, ולפי זה צריך לומר דלר' אליעזר דס"ל קרקע נגזלת בב"ק ד' קי"ז איירי שכבר נתיאשו הבעלים דאז קונה הגזלן בקנין דנעל גדר ופרץ אבל קודם יאוש לא קני אפילו לר' אליעזר דנהי דלית ליה קרא למעט קרקעות מדין גזלה מ"מ אינה נגזלת משום שלא יצא מרשות הבעלים דאם נימא דלר' אליעזר מהני גזלה בקרקעות אפילו קודם יאוש מנא להו להתוס' דרבנן לא ס"ל כר"א בהא.
ד) ובזה שכתבתי יש לבאר דברי התוס' בב"מ דף ס"א ד"ה אלא לאו שכתבו דהא דקרקע אינה נגזלת אינה מן המקרא אלא משום דאי אפשר להזיזה ממקומה אבל עבדי דניידי אע"ג דהוקשו לקרקעות יעבור בלא תגזול עכ"ל התוס' ודבריהם תמוהים חדא מה שכתבו דהא דקרקע אינה נגזלת אינה מן המקרא רק מסברא דאי אפשר להזיזה ממקומה והלא בב"ק דף קי"ז דרשינן לה מכללא ופרטא שהקרקע אינה נגזלת אלמא דמקרא ידעינן שהקרקע אינה נגזלת ולא מסברא עיין במהרש"א שהקשה קושיא זאת, ועוד תמוה דבריהם שסיימו אבל עבדי דניידי אע"ג שהוקשו לקרקעות יעבור בלא תגזול, והלא שם בב"ק דף קי"ז מהקרא דממעטיק קרקעות שאינן נגזלים ממעטינן ג"כ עבדים ושטרות מדין גזלה ואמאי חלקו התוס' בין קרקעות לעבדים, ובדברינו ניחא דס"ל להתוס' דהאי כללא ופרטא דממעטינן קרקעות ועבדים ושטרות מדין גזלה לא בא ללמדנו שלא יהיו נגזלים כלל ולא יהיו עוברים עליהם בלא תגזול דהרי ס"ל להתוס' דבקרקעות אין צריך קרא לזה מפני שאי אפשר להזיזם ממקומם ולהוציאם מרשות הבעלים וקרא לא אתא אלא ללמדנו לענין יאוש היינו שאין יאוש מועיל בקרקעות ועבדים ושטרות, דזה בודאי אין סברא לחלק ולומר דלענין קרקעות בא הכתוב ללמדנו שאין יאוש מועיל ולענין עבדים ושטרות בא הכתוב ללמדנו שאין בהם דין גזל ואינן נגזלים ואין עוברים עליהם בלא תגזול שהרי מחד קרא ילפינן קרקעות ועבדים ושטרות א"כ משמע דלענין דבר אחד בא הכתוב ללמדנו בעבדים ושטרות כמו בקרקעות והיינו ללמדנו שאין יאוש מועיל בגזלת קרקעות וגזלת עבדים ושטרות אבל לענין דין גזלה ולעבור בלא תגזול לא שמעינן שום דבר מקרא בזה וממילא חלוקים הם עבדים ושטרות מקרקעות כי קרקעות יען שאי אפשר להזיז?ם ממקומם, ואי אפשר להוציאם מרשות הבעלים לכן אין בהם דין גזל ואינן עוברים בלא תגזול דלא עדיפי קרקעות ממטלטלין שלא הוציאם מרשות הבעלים דאין בהם דין גזל ואינן עוברים בלא תגזול משא"כ בעבדים ושטרות יען שאפשר להזיזה ממקומם לכן שפיר יש בהם דין גזל ועוברים בלא תגזול כיון שאין לנו קרא למעט שטרות ועבדים מדין גזל.
ה) והנה השיך בסימן שפ"ו ס״ק יג הביא בשם מהרש"ל דהא דאמר רבה בב"ק דף צ"א השורף שטרותיו של חבירו פטור משום דלא דאין דינא דגרמי ולמאן דדאין דינא דגרמי אינו חייב אלא מטעם גרמי דהוא קנס דרבנן להרבה פוסקים אבל מדינא הוא פטור איירי דוקא דלא שקליה בידיה דלא הוי גזלן או שהיה בידו כבר בפקדון אבל אי שקליה בידיה ואגביה הוי גזלן לכולי עלמא והשבה בעי למיעבד, וכן כתבו התוס' בשבועות דף ל"ז ד"ה מיעט שטרות וז"ל אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי ופטר שורף שטרותיו של חבירו וכו' מה שייך למעוטי שטרות הא אפילו שרפן פטור כ"ש נשתנו וכו' אי נמי כי פטרינן היינו כי קלינהו באתרייהו אבל נטלן ושרפן חייב עכ"ל התוס' שם וכן הוא שם בפסקי תוס' וז"ל נטל שטרות חברו בידו ושרפן לכולי עלמא חייב עכ"ל והש"ך שם האריך לחלוק על זה וטענתו הוא דכיון שנתמעטו עבדים ושטרות וקרקעות מדין גזל, הלכך הוי דין העבדים והשטרות כדין הקרקעות מה קרקעות אינן נגזלים כלל לכן כששטפה נהר או נשרפו פטור כך דין השטרות והעבדים אין בהם דין גזל כלל ואינו מחויב בהשבה כלל לכן אפילו אם לקח שטרותיו של חבירו בידיה ושרפן ג"כ פטור וכן הוא בעבדים דכיון שנתמעטו מדין גזלה לכן אינו מחויב בהשבה כלל וכשגוזל עבדים ונשרפו או מתו הוא פטור מלשלם וכן האריך הש"ך בסימן שס"ג ס"ק ג' לחלוק על הראב"ד ע"ש וכן הקצוה"ח סימן שפ"ו ס"ק ו' הסכים לדברי הש"ך דשטרות אינם נגזלים כלל ע"ש שהקשה על דברי הרשב"א בתשובה שכתב שבשטרות נשבע שבועה שלא שלחתי בה יד והקשה כיון דשטרות נתמעטו מדין גזלה א"כ אם שלח בהם יד מאי הוי כיון דשטרות אינם נגזלים.
ו) ולפי מה שכתבנו בשם התוס' דב"מ ודסוכה הנ"ל אין זה תימה כלל דאדרבה ס"ל להתוס' דעיקר קרא לא אתא למעטם אלא מדין יאוש היינו שלא יועיל היאוש בקרקעות ועבדים ושטרות אבל למעטם מדין גזלה אין לט שום קרא, רק שהקרקעות יען שאי אפשר להזיזם ממקומם ואין יכול להוציאם מרשות בעליהם לכן אין להם דין גזל אבל עבדים ושטרות שאפשר להזיזם ממקומם שפיר יש להם דין גזל ועובר בלא תגזול כמו שכתבו התוס' בפירוש בב"מ דף ס"א הנ"ל לענין עבדים, א"כ בשטרות ג"כ כשנטלם בידו ושרפם שפיר יש לחייב מדין גזל לכולי עלמא אפילו למאן דלא דאין דינא דגרמי כמו שכתבו התוס' בשבועות דף ל"ז שהבאנו לעיל וכמו שכתב מהרש"ל שהביאם הש"ך לכן שפיר כתב הרשב"א שמחויב לישבע בשטרות שלא שלח בהם יד הא אם שלח בהם חייב לשלם דלא איתמעטו מדין גזלה רק מדין יאוש.
ז) ונראה דאע"ג שכתבנו לעיל שגם דעת הרשב"ם בב"ב ד' מ"ד כפירוש רש"י ותוס' דהא דאמרינן שאין יאוש מועיל בקרקע הוא מדאורייתא מדכתב הטעם שאין יאוש מועיל לקרקע משום שאינה נגזלת [ואם איתא דלא מקרא ילפינן לה להאי דינא אלא מסברא כיון דלא נפקא הקרקע מרשות בעלים לכן לא מהני יאוש דהוי כדין יאוש ברשות בעלים דלא מהני כפי שהבאנו לעיל דברי הנתיבות בפרק י"ד אות ב' וע"ש טעמא דמילתא הו"ל להרשב"ם למימר הטעם משום דקרקע ברשות בעלים עומדת ומדקאמר דקרקע אינה נגזלת משמע דגזרת הכתוב הוא] מ"מ נראה דלא ס"ל לגמרי כשיטת התוס' דס"ל דכל המקרא לא בא ללמדנו רק לענין יאוש לחוד ולא לענין גזלה כלל, רק ס"ל להרשב"ם שהמקרא בא ללמדנו שקרקע אינה נגזלת וממילא איתמעטה קרקע מכל דיני גזלה האמורים בפרשה לענין מטלטלים דהיינו שהמטלטלים שנגזלים מועיל בהו שינוי מעשה ויאוש ושינוי רשות משא"כ קרקמות דכיון שנתמעטו מדין גזלה נתמעטו נמי מכל הדינים השייכים לדיני גזלה דהיינו יאוש ושינוי רשות ושינוי מעשה לכן כתב הרשב"ם שם וז"ל דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע דקרקע אינה נגזלת ובמטלטלין מעיד דקנה לה לוקח ביאוש ושינוי רשות עכ"ל דמפשטות לשונו משמע שדין היאוש ושינוי רשות נכללים בדין הגזל דהיינו דכיון שנתמעטה הקרקע מדין גזל לכן נתמעטה נמי מדין יאוש ושינוי רשות שהיאוש ושינוי רשות הם ג"כ מהלכות גזלה אשר הקרקע נתמעטה מהם, וכן משמע ברש"י שבועות ד' ל"ז דלרבנן איתמעטה קרקע מכלל ופרט לענין מצות השבה היינו שאין הקרקע בחיוב מצות והשיב את הגזלה משום שאינן נגזלים ע"ש, אלמא דס"ל ג"כ כמו שכתבנו לפירוש הרשב"ם היינו דעיקר קרא בא ללמדנו שהקרקע אינה בדין גזלה ובדין השבה וממילא שמעינן שאין היאוש ושינוי רשות מועיל לקרקע משום שהקרקע נתמעטה מכל דיני גזלה היינו מדין גזלה והשבה ומדין יאוש ושינוי רשות ושינוי מעשה, ולפי זה נתמעטו גם עבדים ושטרות מדין גזלה והשבה ומדין יאוש והוא כמו שכתב הש"ך בסימן שס"ג ס"ק ג' ובסימן שפ"ו ס"ק י"ג שעבדים ושטרות אין בהם דין גזלה כלל וכן הסכים הקצוה"ח לדברי הש"ך שאין דין גזלה כלל בקרקעות ועבדים ושטרות והוא משום דס"ל כמו שכתבנו לפירוש רש"י דשבועות והרשב"ם דמכל מילי דגזלה איתמעטו קרקעות ועבדים ושטרות הן מדין גזלה והשבה הן מדין יאוש כמו שהסכים הש"ך בסימן שע"א ולא ס"ל כמו שכתבנו לעיל לשיטת התוס' דסוכה וב"מ וסיעתם דס"ל שלא נתמעטו קרקעות ועבדים ושטרות רק מדין יאוש ועיקר קרא ליאוש אתא אבל מדין גזלה לא נתמעטו לכן דוקא בקרקע ליכא גזל לפי שאי אפשר להזיזה ממקומה אבל בעבדים ושטרות כיון שאפשר להזיזם ממקומם שפיר יש להם דין גזל אבל שיטת הש"ך וסיעתם הוא דמכל מילי נתמעטו עבדים ושטרות וקרקעות הן מדין גזל הן מדין יאוש לכן ס"ל שאין דין גזל גם בשטרות ועבדים כמו בקרקעות.
ח) ודע שהתוס' בפ' חזקת הבתים ד' מ"ד והרא"ש שם ס"ל שיאוש מועיל לקרקע וכן הוא בפירוש בירושלמי דפריך וכי יש קרקע נגזלת ומתרץ אעפ"כ יש להם יאוש ולדבריהם צריך לומר שקרקעות ועבדים ושטרות לא נתמעטו רק מדין מל ולא מדין יאוש, לכן ס"ל דיאוש מועיל בקרקעות ומובן ממילא שהיאוש מועיל גם בעבדים ושטרות דדמיין לקרקע, נמצא לפי זה כי שלש מחלוקות בדבר א) דעת התוס' בסוכה דף ל' ובב"מ ד' ס"א שקרקעות ועבדים ושטרות לא נתמעטו כלל מדין גזלה רק מדין יאוש לבד לכן ס"ל שיש גזלה והשבה בעבדים ושטרות שאפשר להזיזם ממקומם משא"כ בקרקעות דאי אפשר להזיזם ממקומם אין בהם דין גזלה, וכתבנו שכן הוא מתישב דעת מהרש"ל ודעת התוס' בשבועות דף ל"ז ודעת הפסקי תוס' ודעת הרשב"א. ב) דעת הרשב"ם ורש"י ושאר מפרשים דס"ל דמכל דיני גזל נתמעטו הקרקעות והעבדים והשטרות הן מדין גזל הן מיאוש ושינוי רשות ושינוי מעשה לכן ס"ל שאין דין גזל גם בעבדים ושטרות ג) דעת התוס' והרא"ש בב"ב ד' מ"ד דס"ל שהקרקעות ועבדים ושטרות לא נתמעטו רק מדין גזלה ולא מדין יאוש, לכן ס"ל שהיאוש מועיל בקרקעות וממילא מועיל היאוש גם בעבדים ושטרות