משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק ו
א) ובזה שכתבנו נראה ליישב את דברי הרמב"ם פ"ד מהלכות תרומות הלכה ט' שכתב וז"ל האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה עכ"ל והטור בסימן של"א כתב עליו וז"ל ואיני מבין דבריו כיון שביטל השליחות קודם שתרם למה לי שינה אפילו בלא שינוי אין תרומתו תרומה, ואם שינה אפילו לא ביטל השליחות אינה תרומה עכ"ל הטור ובאמת דברי הרמב"ם תמוהים ודברי הטור נכונים מאד, ומרן בשו"ע יו"ד סימן של"א סע' ל"ו פסק כהרמב"ם והרמ"א כתב שם ויש חולקין והוא דעת הטור, ועיין במפרשים מה שדחקו ליישב את דברי הרמב"ם וכן הראב"ד השיגו ועיין בביאורי הגר"א
ב) והנה במס' קידושין ד' נ"ט נחלקו ר' יוחנן ור"ל לענין שאם האשה עשתה שליח לקבל קידושיה וביטלה את השליח ר' יוחנן אמר חוזרת אתי דבור ומבטל דבור ר"ל אמר אינה חוזרת לא אתי דבור ומבטל דבור ובגמ' מקשה על ר"ל מהא דקתני ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה, ומתרץ רבא הכא במאי עסקינן כגון שקדם בעל הבית ותרם את כריו דהוה ליה מעשה, ובירושלמי פ"ג דתרומות הקשה ג"כ על ר"ל מהאי מתניתא דקתני אם הרשה את בן ביתו או את עבדו או שפחתו לתרום אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה וז"ל הירושלמי שם ולית הדא פליגי על דריש לקיש דר"ל אמר אין אדם מבטל שליחותו בדברים תפתר כגון שאמר ליה לך וקבע בצפון וקבע בדרום עכ"ל הירושלמי, נמצא שהתירוץ הזה מה דבעינן תרתי היינו שיבטל שליחתו וגם שישנה שליחותו אינו אלא לר"ל דס"ל דלא אתי דבור ומבטל דבור, אבל לר' יוחנן דקי"ל כוותיה לגבי ר"ל ועוד דבפירוש איפסקא בגמ' בקידושין נ"ט דהלכתא כוותיה דר"י דאתי דבור ומבטל דבור א"כ אין אנו צריכין שישנה את שליחותו רק כיון שביטל המשלח את שליחותו אין תרומתו תרומה כן השיגו על הרמב"ם, עיין בהראב"ד ובביאורי הגר"א ז"ל.
ג) ונראה דהרמב"ם לא קאמר רק באומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו ושפחתו שיתרומו אשר עליהם אינו מקפיד כמו שפסק הרמב"ם שם הל' ח' וז"ל והשותפין אינן צריכין ליטול רשות זה מזה עכ"ל רק שאם ימחו זה על זה אז אין תרומתן תרומה ע"ש וכן לענין בן בית ועבד ושפחה פסיק שם הרמב"ם וז"ל הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרומו על הכל עכ"ל וכיון שנתן להם רשות לתרום הרי גלי דעתיה שאינו מקפיד עליהם כלל, והרמב"ם איירי שביטל שליחותו שלא בפניהם כמו שמדויק הלשון האומר לשותפו וכו' לתרום והלכו לתרום וביטל השליחות קודם שיתרומו א"כ משמע שהלכו לתרום במקום אחר וביטל השליחות קודם שיתרומו שלא בפניהם שהרי איירי שהלכו למקום אחר לתרום שלא במקום המשלח, וכיון שלא ביטל בפניהם עדיין מקרי דבר שאינו מקפיד ואין כאן חשש גזל במעשיהם, והוי כאומר לחבירו לך ואכול מפירות שיש לי במקום פלוני והלך לאכול ואח"כ ביטל בעל הבית את הרשאתו בודאי אין האוכל עובר בלא תגזול כיון שלא שמע את ביטולו מה שביטל בעל הבית את הרשאתו א"כ יש לו רשות לאכול פירותיו ואינו חושש משום גזל, וכלל הוא בידי דכל דבר שאינו מקפיד בעל הבית שאינו חושש משום גזל תרומתו תרומה, לכן כשביטל בעל הבית את שליחותו אין כאן רק ביטול השליחות ולא הוי ביטול לענין דבר שאינו מקפיד כיון שלא ביטל בפניהם לכן הוי תרומתו תרומה, דדוקא לענין גיטין וקידושין וכדומה דבעינן שליחות לכן כל שביטל המשלח את שליחותו אין כאן קידושין וגיטין, אבל כאן בתרומה אף שביטל שליחותו של שותפו ועבדו ולא הוי עוד שלוחו, מ"מ כיון דשלא בפניהם ביטל לכן הוי דבר שאינו מקפיד דתרומתו תרומה ואפילו אם ביטל את השליחות בפניו מ"מ כיון שלא הזכיר בביטולו רק ביטול השליחות ולא הזכיר בפירוש שהוא מוחה בו שלא יתרום לכן לא הוי ביטולו רק ביטול השליחות לבד ומ"מ נשאר עליו הכח שיש לשאר שותף ולבן בית ולעבד דעלמא שיכולים לתרום בלא רשות הבעלים משום שנקרא אצלם דבר שאינו מקפיד כנ"ל ולפי זה יש לומר שאין חילוק אם ביטל בפניו או שלא בפניו. ד) וכל זה הוא כשנותן רשות לשותפו או לעבדו ולשפחתו דגם בלא שום שליחות כלל אין הבעלים מקפידין עליהם כלל כמו שותפין או אינם מקפידים במקצת כמו בן ביתו ועבדו ושפחתו לכן אמרינן שפיר דאע"ג שביטל הבעל הבית את שליחותו מ"מ נשאר דבר שאינו מקפיד אבל כשעושה שליח לאינש דעלמא וביטל שליחותו אפילו שלא בפניו מ"מ אין תרומתו תרומה, כיון דסתמא קפיד עליה רק משום שליחות אתינן עליה לכן כיון שביטל המשלח את שליחותו אין תרומתו תרומה, לכן דקדק הרמב"ם וכתב שם פ"ד הל' ט' האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו או לשפחתו לתרום וכו' וביטל שליחותו וכו' משום דדוקא הני אינו מועיל ביטול השליחות אבל דעלמא דקפיד עליה בודאי מועיל ביטול השליחות דידיה ואין תרומתו תרומה.
ה) ואין לומר דאפילו בשליח דעלמא ג"כ יהא תרומתו תרומה לדברינו דאמרינן דבדבר שאינו מקפיד תרומתו תרומה, וכאן כיון שעשאו שליח לתרום הרי לא קפיד המשלח על השליח וכיון שביטל שליחותו שלא בפני השליח לעולם מקרי דבר שאינו מקפיד כיון שלא ביטל בפניו כמו שכתבנו לעיל בדברי הרמב"ם דמשו"ה מקרי השותף והעבד והשפחה שאין בעליהם מקפידין עליהם אע"ג שביטלו שליחותם כיון שביטלו שלא בפניהם א"כ כאן לענין שליח נמי כיון שנתן לו רשות לתרום ועשאו שליח לזה, הרי יש בכלל מאתים מנה היינו דבמה שעשאו שליח לתרום נכלל בזה סילוק קפידתו והרי אין הבעלים מקפידין עליו ונהי שחזר המשלח וביטל שליחותו מ"מ עדיין נשאר דבר שאינו מקפיד כיון שביטל שליחותו שלא בפניו כמו שכתבנו לענין השותף והעבד והשפחה שגם לאחר הביטול מקרי דבר שאינו מקפיד משום שביטל שליחותם שלא בפניהם א"כ לענין שליח דעלמא נמי נימא הכי ואמאי נקט הרמב"ם דוקא הני השותף ובן בית והעבד והשפחה ולא נקיט סתמא האומר לחברו או האומר לשלוחו.
ו) ונראה דדבר שאינו מקפיד שאמרנו שאין צריך שליחות הוא דוקא באחד משני האופנים א) כשאין הבעלים מקפידים על תבואתם כלל ב) אם אפי' הבעלים מקפידים על תבואתם עד כל העולם מ"מ אם אין הבעלים מקפידים לענין אחד ולא איכפת להם כלל מה שיעשה איש פלוני בתבואתם זה נמי מקרי דבר שאינו מקפיד, ובעינן שהבעלים לא יקפידו נגד התורם גם בשאר דברים כגון אם יאכל את תבואתו וכיוצא בזה אז מקרי דבר שאינו מקפיד ויש רשות לאיש פלוני לתרום תרומת חבירו שלא ברשות חבירו כיון שאין הבעלים מקפידין כלום על התורם בכל דבר שיעשה בתבואותיהם, אבל אם בכל הדברים הבעלים מקפידים על התורם שלא יעשה מאומה בתבואתם רק בענין הפרשה אינן מקפידים זהו לא מקרי עדיין דבר שאינו מקפיד רק מטעם שליחות אתינן עליה ובמקום שנתבטלה השליחות אין תרומתו תרומה, דאי לא תימא הכי נתבטלו כל דיני שליחות לענין תרומה ולא נצטרך שום שליחות בתרומה ואנן קי"ל דשליחות דעלמא מתרומה ילפינן, אלמא דבעינן שליחות בתרומה, ואמאי צריך לדיני שליחות בתרומה תיפוק ליה שיועיל מטעם דבר שאינו מקפיד, ולא נצטרך תו שליחות בתרומה, אלא ודאי כדאמרן דבעשייתו שליח לתרום בזה לבד עדיין לא נקרא דבר שאינו מקפיד רק בעינן שלא יקפיד עליהם גם לענין שאר דברים, כמו השותף ובן בית ועבדו ושפחתו או כשאמר לו כלך אצל יפות כמו שכתבנו לעיל דאמירת כלך אצל יפות הוי הוכחה שאינו מקפיד עליו מאומה כיון שנמצאו יפות מהם אבל במה שעשאו שליח לתרום תרומתו בזה לבד עדיין לא הוי דבר שאינו מקפיד, ובפרט לפי מה שכתבנו לעיל סוף אות ג' שאין חילוק כלל בין אם ביטל בפניו או שלא בפניו רק הטעם הוא משום דכיון שלא הזכיר בביטולו רק שמבטל את השליחות אבל לא הזכיר שהוא מוחה בו שלא לתרום לכן נשאר עליו הכח שיש לשותף או לבן בית ולעבד בעלמא א"כ בשליח דעלמא שאינו שותפו ובין ביתו ועבדו כיון שביטל שליחותו אפילו שלא בפניו אין לו עוד שום כח לתרום.
ז) ואולי גם במנין הפרשת תרומה אם יתן לו כח יפה משאר שלוחים כגון אם יתן לו רשות לתרום כרצונו אפילו מן היפה ויותר מארבעים נמי מקרי דבר שאינו מקפיד ואינו צריך לדין שליחות, לכן בהההיא דנדרים ד' ל"ו כשאמר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום כיון שתלה את הדבר ברצון התורם לתרום כרצונו לכן הוי דבר שאינו מקפיד ואין אנו צריכין לדין שליחות אבל היכא שלא נתן לו כח יפה יותר משאר שלוחים שם בעינן לדין שליחות וליכא התם טעמא דדבר שאינו מקפיד.
ח) ואולי מזה הטעם קי"ל במס' גיטין ד' נ"ב יתומים שסמכו אצל בעל הבית וכו' חייב לעשר פירותיהם, ותניא אפוטרופסין תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח והוא לכאורא תימא איך הכהנים והלוים רשאים לאכול התרומה והמעשר והלא אין שליחות לקטן וזכיה נמי אין לקטן מדאורייתא לשיטת רוב הפוסקים עיין מפרשים שתירצו שהוא מדרבנן ויש כח בידם לתקן כן משום דהפקר ב"ד הפקר, ולפי דברינו אין אנו צריכין לזה אלא אליבא דאביי דס"ל דלענין דבר שאינו מקפיד בעינן שיחשוב בפירוש שאינו מקפיד וכיון שהם יתומים קטנים ואין דעתם ומחשבתם כלום לכן אין תורמין פירותיהם מדאורייתא לא מטעם שליחות ולא מטעם שאינו מקפיד שאינן ביתומים קטנים, אבל אליבא דאמימר ורב אשי דס"ל דאמרינן לענין דבר שאינו מקפיד איגלאי מילתא למפרע מדהשתא לא קפיד וניחא ליה מעיקרא נמי לא קפיד וניחא ליה משום דלא בעינן דעתו בפירוש שיחשוב שאינו מקפיד, א"כ איכא למימר נמי לענין יתומים אע"ג שאין להם דעת מ"מ הוי הפירות דבר שאינו מקפיד כמו שכתבנו אליבא דרבא שמועיל יאוש שלא מדעת בקטנים כמו שכתבו התוס' כיון דלכי גדלי מיאשי מהשתא נמי הוי יאוש משום דלא בעינן דעתו בפירוש אליבא דרבא כן איכא למימר לענין תרומה כיון דלכי גדלי לא יקפידו ויתרצו בהפרשת האפוטרופסין שהרי אם יקפידו לא יוכלו לאכול פירותיהם א"כ אנן סהדי דלכי גדלי היתומים לא יקפידו בדבר בענין ההפרשה לכן מהשתא הוו הפירות דבר שאינו מקפיד לכן יוכלו האפוטרופסין להפריש תרומה דהוי דבר שאינו מקפיד ואין אט צריכין בזה לדינא דהפקר ב"ד הפקר.
ט) היוצא מזה דאם אדם עושה שליח לשותפו או לבן ביתו או לעבדו לתרום תרומתו כיון דאם אפילו לא עשה להם שליח לתרום הא ג"כ יכולים לתרום לכן בזה שעשה להם שלוחים לתרום הרי יש להם שתי כחות א' מה שיש בכחם לתרום מפני שהם שותפו ועבדו ובן ביתו, ב' מה שעשה אותם שלוחים לתרום. לכן גם לבטל את שתי הכחות האלה בעינן ג"כ שני דברים א' שיבטל את שליחותיהם ב' בעינן שישנה את דברי בעה"ב כגון שאמר לו לתרום מן הצפון והלך ותרם מן הדרום אז דוקא נתבטלה לגמרי שליחותו ואין תרומתו תרומה אבל בחדא מינייהו לא סגי ותרומתו תרומה.
י) ונהי דבשאר שלוחים דעלמא מתבטלת שליחותם לגמרי בחדא מילתא או אם ביטל המשלח שליחותו או אם שינה השליח את שליחותו ואין תרומתו תרומה, שאני התם שאין להם להשלוחים רק כח אחד היינו כח השליחות לבד לכן אם ביטל המשלח שליחותו או ששינה השליח שליחותו נתבטלה השליחות. אבל כאן כיון שיש לו שתי כחות וארכביה אתרי ריכשי, לא מיבעיא דבבטול שליחותיה לחוד לא סגי דכיון שלא מיחה בו בפירוש שלא יתרום יש לנו לומר שלא ביטל רק שליחותיה לבד ועדיין נשאר עליו הכח שיש לשאר שותף או בן בית או עבד דעלמא ובפרט כיון שביטל שליחותו שלא בפניו כמו שכתבנו לעיל בודאי יש לט לומר שעדיין נשאר עליו הכח של עבד או שותף או בן בית.
יא) אלא אפילו בשינוי השליחות לבד ג"כ אינו מועיל לבטל מעשיהם, דנהי דבשאר שלוחים דעלמא אם שינה שליחותו נתבטלה השליחות. מ"מ לגבי שותפו ועבדו ובן ביתו דלא קפיד עליהם כ"כ לא נתבטלה שליחותם בשינוי לחוד לכן בעינן תרתי ביטול השליחות ושינוי שישנה שליחותו ומשום זה כתב הרמב"ם האומר לשותפו או לבן ביתו או לעבדו ושפחתו לתרום והלכו לתרום וביטל שליחותו קודם שיתרומו אם לא שינה השליח תרומתו תרומה ואם שינה כגון שאמר לו תרום מן הצפון ותרם מן הדרום הואיל וביטל שליחותו מקודם אינה תרומה עכ"ל הרמב"ם פ"ד מה' תרומות הל' ט' וכמו שהבאנו דבריו לעיל אות א' והוא משום דכיון שיש לו להשותף ולבן ביתו ועבדו שתי כחות לכן בעינן שיבטל אותם בשני דברים כנ"ל.
יב) ומקורו של הרמב"ם הוא מדברי הירושלמי פ"ג דתרומות שהביאנו לעיל אות ב' דהך מתניתין דקתני אם הרשה את בן ביתו או את עבדו ושפחתו לתרום אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה מוקים לה בירושלמי דאיירי כגון שאמר לו לך וקבע בצפון וקבע בדרום. אלמא דס"ל להירושלמי דבשותף ועבד ובן בית לא נתבטלה שליחותם בחדא מילתא רק תרתי מילי בעינן חדא בביטול השליחות והשנית בעינן שישנה השליח את שליחותו שאמר לו לתרום מן הצפון ותרם מן הדרום אבל בחדא מילתא לא נתבטלה השליחות בבן ביתו ועבדו ושותפו.
יג) אע"ג דקושיית הירושלמי והאוקימתא הנ"ל אליבא דר"ל הם, אבל לר' יוחנן משמע שאין אנו צריכים לתרץ ולומר כגון ששינה השליח את שליחותו וכמו שכתבנו לעיל אות ב' דהמפרשים הקשו כן על הרמב"ם. מ"מ יש לומר דס"ל שגם ר' יוחנן לא פליג בזה על ר"ל שהרי לא שממנו שר' יוחנן ור"ל יחלוקו בדבר זה. רק בזה נחלקו ר"י ור"ל כשאדם עושה שליח ואח"כ ביטל שליחותו דר"י ס"ל דיכול לבטל דאתי דבור ומבטל דבור ור"ל ס"ל שאינו יכול לבטל דלא אתי דבור ומבטל דבור כדאיתא בקידושין דף נ"ט אבל אם השליח שינה שליחותו בזה לא שמענו שיחלוקו ר"י ור"ל דבזה מודים כו"ע שאם השליח שינה מדעת המשלח נתבטלה השליחות כדאיתא במס' מעילה ד' כ' וכ"א ובמס' גיטין ד' ס"ה ובכמה דוכתי ובכל זאת אמרינן כאן לר"ל לענין בן ביתו ועבדו ושותפו דאפילו אם שינו שליחותם ג"כ הוי תרומתם תרומה אם המשלח לא ביטל שליחותם, א"כ ע"כ צריך לומר דבן ביתו ועבדו ושותפו עדיפי משאר שלוחים לר"ל לכן אם אפילו שינו שליחותם ג"כ הוי תרומתם תרומה בשותף ועבד ובן בית משא"כ בשאר שלוחים דעלמא נתבטלה שליחותם אם שינו מדעת המשלח וכיון דחזינן לר"ל דשותף ובן בית ועבד עדיפי משאר שלוחים דעלמא בודאי מסתברא לומר שגם ר"י ס"ל כן כיון דלא חזינן שום פלוגתא בזה בין ר"י לר"ל אם בן ביתו ועבדו עדיפי משאר שלוחים דעלמא או לא לענין אם שינו מדעת הבעה"ב, א"כ כמו דלר"ל הוי תרומה אפילו אם שינו מדעת בעה"ב משום דבן בית ועבד עדיפי משאר שלוחים דעלמא א"כ גם לר"י הוי תרומה מהאי טעמא משום דעבד ובן בית עדיפי משאר שלוחים דעלמא שהרי בזה לא פליגי ר"י ור"ל
יד) וס"ל להרמב"ם דכמו שמודה ר"י לר"ל דשינוי השליחות לבד אינו מועיל לבטל מעשיהם של העבד ובין בית ושותף משום דשותפו ועבדו ובן ביתו עדיפי משאר שלוחים דעלמא, כן ביטול השליחות לבד ג"כ אינו מועיל בבן ביתו ועבדו ושותפו, שהרי אם מיחה בפירוש בבן ביתו ועבדו ושותפו שלא יתרומו מודה גם ר"ל שאין תרומתן תרומה דנהי דס"ל לר"ל דלא אתי דבור ומבטל דבור היינו דוקא אם המשלח מינה בפירוש את השליח אז אמרינן לא אתי דבור ומבטל דבור אבל בבן ביתו ועבדו ושותפו כיון שלא עשה אותם בפירוש לשלוחים לתרום בודאי יכול למחות בידם שלא יתרמו אפילו לר"ל. א"כ כשעשה שליח לבן ביתו ועבדו ושותפו שילכו ויתרמו תרומתו ואח"כ ביטל המשלח את שליחותם בפניהם או שלא בפניהם דס"ל לר"ל דתרומתן תרומה צריך לומר ע"כ דס"ל לר"ל שאין מחאה בכלל הביטול כי רק ביטול השליחות יש בביטולו ומאי דעביד שקלה אבל אין בכלל הביטול לומר שהוא מוחה בו שלא יתרום כלל אפילו כשאר שותף ובן ביתו נמי, וכיון שאין מחאה בכלל הביטול לכן נשאר כשאר שותף ובן בית ועבד דעלמא שיכולים לתרום, וכיון דס"ל לר"ל דאין מחאה בכלל הביטול ולא מצינו לר"י שיחלוק על ר"ל בזה לכן פסק הרמב"ם כהירושלמי הזה דבביטול לחוד או בשינוי לחוד עדיין תרומתו תרומה בבן ביתו או עבדו או שותפו רק אם היו שניהם ביחד ביטולו של המשלח והשינוי של השליח אז דוקא אין תרומתו תרומה.