משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק ה
א) עוד שם בירושלמי פ"א דתרומות הלכה א' מספקא ליה בהפקיר כריו ומירחו וחזר וזכה בו אין תעבדינה כתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה ואין תעבדיניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה עכ"ל הירושלמי ופירש המפרש וכן משמע שם מהירושלמי דהכי פירושו שמספקא ליה כשהפקיר כריו ומירחו ותרם את תרומתו ואחר כך חזר וזכה בו אם תרומתו תרומה מה שתרם כשהיה הכרי הפקר מי נימא דבעינן לו דוקא ואם אינו שלו אינו יכול להפריש אע"ג שאינו של חבירו רק של הפקר, או דילמא מה דאמרינן אתם ולא התורם את שאינו שלו פירושו הוא מפני שהוא של חבירו לכן אינו יכול להפריש של חבירו שלא מדעתו אבל בשל הפקר שפיר יכול לתרום כיון שאינו של חבירו אע"ג שהוא אינו שלו ע"ש שנשאר הדבר בספק, והוא כמו שכתבנו לעיל דבדבר שאינו מקפיד יכול אדם לתרום אפילו של חבירו אפילו בלא שליחות רק כיון שראובן מסלק את קפידתו מתבואתו או משמעון יכול שמעון שפיר לתרום שלא ברשות ראובן ואין צריך שליחות כלל.
ב) ויוכל היות דבדבר שאינו מקפיד לא מספקא ליה להירושלמי ופשיטא שיכול לתרום דבר שאינו מקפיד שלא ברשות בעליו, אע"ג דלענין הפקר מספקא ליה להירושלמי אם יכול להפריש תרומה מדבר ההפקר מ"מ יוכל היות דדבר שאינו מקפיד עדיף וטעם החילוק דאיכא למימר דבהפקר יש קצת זכיה לכל העולם שהרי אמרינן המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו בשביל דהוי תופס לבעל חוב במקום, שחב לאחרים אלמא דמקרי חב לאחרים ואם נימא שאין לכל אד שום זכיה בהפקר המונח על גבי קרקע א"כ לא מקרי זה חב לאחרים ואין זה רק מניעת הריוח לבד ולא חב לשום אדם בתפיסתו אלא משמע דהפקר מקרי שהוא של כל העולם, ואולי מזה הטעם איכא למ"ד הבטה בהפקר קנה אשר לכאורא הוא תמוה מאי שנא קנין ההפקר משאר הקנינים שאינו מועיל בהם הבטה. ובזה מיושב שפיר דכיון שיש לכל העולם כולו קנין בכל חפצי הפקר לכן נוח הדבר לקנות בקנין קל שהרי גם קודם שעשה הזוכה בו את הקנין הזה היה בו קצת קנין בחפצי הפקר לכן די לו בקנין הבטה שהוא קנין קל משא"כ בשאר כל הקנינים שלא היה בו להזוכה שום קנין קודם שזכה לכן צריכין קנין גמור להוציא מרשות לרשות, וכיון שיש לכל העולם קצת קנין בכל חפצי הפקר, א"כ בודאי יש מקום להסתפק ולומר שלא יהא לו רשות לתרום תרומה מחפצי הפקר, דאע"ג שאין התבואה של חבירו ואין איש מיוחד שהתבואה יהא שלו מ"מ כיון שיש לכל העולם קצת קנין וכל העולם לא נתנו לו רשות לתרום עדיין מקרי תורם את שאינו שלו, משא"כ בדבר שאין הבעלים מקפידין כיון שאין לשום אדם קנין בהחפץ הזה רק הבעלים לבד והם אינם מקפידים עליו לכן אין שום ספק שיש רשות לכל אדם להפריש תרומה מכריו של חבירו כשאין הבעלים מקפידים עליו.
ג) וכן משמע מדברי הירושלמי דשם פ"א דתרומות הלכה א' שרצה לפשוט הספק הזה שיש כח בידו לתרום תרומה מהפקר, מהא שיש כח ביד הגזבר לתרום תרומה מטבל של ההקדש אע"ג שאין התבואה של הגזבר ואפילו הכי יכול להפריש תרומה כיון שאינו של חבירו יכול לתרום כך יכול המפקיר לתרום תרומה מטבל של הפקר אע"ג שאין הטבל שלו כיון שאינו של חבירו יכול להפריש עיין שם בירושלמי והתם בגזבר והקדש בודאי אין הטבל בלא בעלים כלל שהרי בי מא דרחמנא הם ורשות הגבוה עליהם רק שאין להם איש אשר יהא הטבל שלו ולא מקרי של חבירו ורוצה הירושלמי לפשוט מזה גם לענין הפקר, א"כ שמעינן מזה דהפקר יש עליהם ג"כ בעלים דהיינו כל העולם כולו רק שאין עליהם בעלים מיוחדים ולא מקרי של חבירו אבל בעלים יש להם כמו בהקדש שהרי הירושלמי מדמה הפקר להקדש לענין זה, א"כ דוקא התם מספקא לה להירושלמי אם יכול לתרום תבואת הפקר אבל בדבר שאינו מקפיד לא מספקא ליה להירושלמי כלל כי בודאי יכול להפריש תבואתו של חבירו אם אין הבעלים מקפידים עליהם כי אין שום אדם ורשות אשר יעכב את הפרשתו.