משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דיאוש ומתנות כהונה · פרק ד
א) ובזה שכתבנו דבדבר שאינו מקפיד יש רשות לכל אדם להפריש תרומתו ומעשרו של חבירו יש ליישב בזה הא דאמרינן בב"מ דף מ"ט ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר ודייק הגמ' מזה דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאי לאו הכי אמאי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר, והקצוה"ח סימן ר"ד ס"ק ג' הקשה וז"ל וקשה נהי שמובטח לו שבודאי יתננה לו אכתי במאי קנה לעשותו עכשיו תרומת מעשר כיון דעכשיו עדיין אינו שלו ולא זכה בו וראיתי בשיטה מקובצת שהרגיש בזה עכ"ל הקצוה"ח, ובדברינו ניחא דלענין להפריש תרומות ומעשרות אין אנו צריכין שיהא שלו לגמרי רק בהקדש ובמכירה וכיוצא בהם אנו צריכים שיהא שלו לגמרי אבל להפריש תרומות ומעשרות יכול גם איש אחר להפריש רק אם אין הבעלים מקפידין עליו לכן כיון שאמר לו הישראל לבן לוי כור מעשר יש לך בידי מעתה אין הישראל מקפיד עוד על הכור הזה אם הבן לוי יאכלנו או יעשה בו ענין אחר וכיון שאין הישראל מקפיד עליו לכן רשאי לעשותו תרומת מעשר והגמ' דייק מזה דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה מהא שרשאי הבן לוי לסמוך על זה ולאכול פירותיו דאם דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה יש לחוש שמא כבר חזר בו הישראל ונתן ללוי אחר ואכל טבלים. ועוד יש לפרש דבשלמא אי אמרינן דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה שייך לומר דבאמירתו שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי מוכחא מילתא שפיר שאינו מקפיד עוד על תבואתו כיון שאינו רשאי לחזור בו עוד, אבל אי אמרינן דדברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ורשאי לחזור בו א"כ עדיין אינו נחשב כדבר שאינו מקפיד ע"י אמירת הישראל לבן לוי כור מעשר לך יש לך בידי כיון שאין אמירתו נחשב כלום הוי כמו שלא אמר כלל והוי דבר המקפיד ואינו רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר. ונראה דזהו כונת השיטה מקובצת שהביא הקצוה"ח שם שתירץ על הקושיא הנ"ל וז"ל דלא גרע מנותן רשות לחבירו שיתרום מכריו על תבואה שלו עכ"ל דאין לומר שכונתו מטעם שליחות היינו דהוי כמו שעשהו שליח לתרום, דאי משום שליחות הוא איך דייק מזה דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה דאי אין בהם משום מחוסרי אמנה אמאי לא חיישינן לשמא יבטל השליחות וקאכיל טבלים, והלא בשליחות דכל התורה קי"ל דלא חיישינן שמא יבטל השליחות, כגון השולח גט לאשתו מותרת האשה להנשא ולא חיישינן שמא ביטל הבעל שליחותו ובריש פ' השולח משמע דאפילו קודם תקנת רבן גמליאל שתיקן שאסור לבטל שלא בפניו ג"כ מותרת להנשא ואין אנו חוששין שמא ביטל הבעל שליחותו ובודאי אפילו למ"ד דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה אפילו הכי לא חיישינן בשליחות שמא ביטל שליחותו, א"כ לא תליא כלל בזה ואיך דייק הגמ' מזה דדברים יש בהם משום מחוסרי אמנה אלא ודאי כדאמרן משום דהוי דבר שאינו מקפיד ויכול גם איש אחר להפריש תרומה ומעשר מכריו של חבירו, ודוקא אי דברים יש בהם משום מחוסרי אמנה נקרא הכור מעשר דבר שאינו מקפיד עליו ויכול הבן לוי להפרישו תרומת מעשר על מקום אחר אבל אי דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה ויכול הישראל לחזור בו א"כ אין אמירתו כלום ועדיין נקרא הכור מעשר דבר שמקפיד עליו. הישראל והלוי אין יכול להפריש ממנו תרומת מעשר.
ב) והנה הקצוה"ח שם סימן ר"ד ס"ק ג' הקשה על זה מה יועיל נתינת רשות שנותן הישראל והלא אין המעשר שלו ואין לו בהן רק טובת הנאה יעו"ש בקצוה"ח ודבריו תמוהין והלא גמ' ערוכה היא בגיטין דף ל' דפריך הגמ' וכי יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר ומשני הגמ' אין אבא אלעזר בן גמלא היא דתניא ונחשב לכם תרומתכם בשתי תרומות הכתוב מדבר אחת תרומה גדולה ואחת תרומת מעשר וכו' וכשם שיש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומה גדולה כך יש לו רשות לבעל הבית לתרום תרומת מעשר עכ"ל הגמ' שם אלמא שיש רשות להישראל לתרום תרומת מעשר לכן שפיר יכול ליתן רשות לבן לוי להפריש תרומת מעשר או משום שליחות או משום דהוי דבר שאינו מקפיד, וא"כ דברי הקצוה"ח תמוהים, ואפשר שאין רשות להישראל לתרום רק לפי חלקו היינו חלק עשירי של המעשר זהו יש ביד הישראל ליתן לכהן אבל אין לו רשות להישראל ליתן את כל מעשרו לכהן לעשותו תרומת מעשר על המעשר שיש ביד הלוי ובברייתא קתני ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר יש לך בידי רשאי לעשותו תרומת מעשר וכו' דמשמע שיש רשות ביד הבן לוי לעשות תרומת מעשר את כל הכור מעשר, אך אין דברי הקצוה"ח מוכרחים דאיכא למימר שיש כח ביד הישראל להפריש תרומת מעשר גם על המעשר שביד הבן לוי ברשותו של הבן לוי עיין לקמן אות ד' פרק זה.
ג) והנה איתא בגמ' שאם חזר בו הישראל ונתן הכור מעשר ללוי אחר מה שעשה עשוי ואין לו עליו אלא תרעומות, ולפי דברינו דאמרינן דמשו"ה יכול לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר משום דהוי דבר שאינו מקפיד צריך לומר דדוקא אם חזר בו הישראל קודם שעשה הבן לוי תרומת מעשר אז יכול לחזור בו אבל לאחר שעשה הבן לוי תרומת מעשר על מקום אחר שוב אין הישראל יכול לחזור בו ולבטל את תרומתו כיון שהיה לו רשות לתרום בשעת הפרשה הוי כמו שליח שתרם שאחר שתרם השליח אין לו רשות להמשלח לבטל את מעשה השליח, ומה דדייק הגמ' אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה אמאי רשאי אשתכח דקאכיל טבלים אין פירושו שאם יחזור בו נמצא שנתבטלה הפרשתו וקאכיל טבלים למפרע, אלא פירושו הוא שאם נאמר שיכול לחזור בו יש לחוש שמא כבר חזר בו הישראל קודם שעשה הבן לוי תרומת מעשר אבל לאחר שעשה הבן לוי תרומת מעשר בודאי שוב לא יכול הישראל לחזור בו.
ד) שוב מצאתי להירושלמי פ"א דתרומות הל' א' בפירוש כמו שכתבו וז"ל שם ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לך בידי והלך אותו בן לוי ועשאן תרומת מעשר על מקום אחר והלך ישראל ונתן לבן לוי אחר אין לו עליו אלא תרעומות הדא דתימא בשנותו זה עד שלא משאו זה אבל אם עשאו זה עד שלא נתנו זה לא כהדא מתניתין ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם ביטל תרומתו תרומה עכ"ל הירושלמי אלמא כי כדברינו כן הוא שאין ביד הישראל לחזור בו רק קודם שתרם הבן לוי אבל משתרם הבן לוי אין בידו לבטלו, עוד איתא שם בירושלמי בפירושא דמילתא דר' יוחנן הנ"ל דאמר ישראל שאמר ללוי כור מעשר יש לי בידך רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר אתיא כר' יוסי דאמר שיש רשות ביד בעל הבית להפריש תרומת מעשר יעו"ש והוא כמו שכתבנו מגמ' דגיטין הנ"ל ד' ל' אלמא שהרשות שנתנה תורה לבעל הבית לתרום תרומת מעשר אין הכונה דוקא בחלק העשירי של המעשר יש בכחו להפריש תרומה, אלא גם כל מעשרו יכול לעשות תרומה על המעשר שיש ביד הבן לוי, ודלא כמו שכתבנו לעיל בשם הקצוה"ח שהקשה והלא אין לישראל רק טובת הנאה ואיך יכול ליתן רשות להפריש תרומה ממעשרו, ואולי דוקא ברשות הבן לוי יוכל לעשות ממעשרו כולו תרומת מעשר אבל שלא ברשות הבן לוי אין לו להישראל רשות לעשות תרומת מעשר את כל מעשרו, מ"מ קושית הקצוה"ח הנ"ל מתורץ שפיר בדברי הירושלמי האלה, שהרי כאן הבן לוי מפריש ברשות הישראל ואין לך רשות הבן לוי גדול מזה כיון שהוא בעצמו מפריש.
ה) עוד איתא שם בירושלמי פ"א דתרומות הלכה א' וז"ל בא אביו ואימן על ידו למפרע נעשית תרומה או מכאן ולבא אמר רב שימי נשמענה מן הדא הרי שבא בעל הבית ומצאו עומד בתוך שלו א"ל לקוט לך מן היפים האלו אם היו יפים אינו חושש משום גזל ואם לאו חושש משום גזל וכו' אית למימר למפרע נעשית תרומה לא מכאן ולבא ואוף הכא מכאן ולבא נעשית תרומה עכ"ל הירושלמי, וכן כתב המ"ל בפ"ד מתרומות הלכה ג' בשם הירושלמי הזה דמכאן ולהבא נעשית תרומה וכן פירש את דברי הרמב"ם דבאמירת כלך אצל יפות לא נעשית תרומה למפרע רק מכאן ולהבא, אך מדברי הגמ' דידן לא משמע כן רק משמע דכלן אצל יפות מהני לעשותו תרומה למפרע וכמו שפירשו כל המפרשים את דברי הרמב"ם דלמפרע נעשית תרומה ולאו דוקא מכאן ולהבא.