אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א שמעתתא דזה נהנה וזה לא חסר › פרק ו

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דזה נהנה וזה לא חסר · פרק ו

פרק ה

א) איתא בב"ב דף ה' כותל חצר שנפל מחייבין אותו לבנותו עד ד' אמות וכו' מד' אמות ולמעלה אין מחייבין אותו סמך לו כותל אחר אע"פ שלא סמך עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל, וכתבו התוס' אע"ג דזה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דגלי דעתיה דניחא ליה בהגבהה חייב וכן משמע נמי בכיצד הרגל וכו' אי נמי זה חסר הוא שגורם לו שהגביה הכותל למעלה מד' אמות כדי שלא יהיה לו היזק ראיה בשום אופן ממנו עכ"ל התוס' הרי אנו רואין שכתבו התוס' שני תירוצים בזה אם לחייבו משום גילוי דעת או לא ומשמע דלא פסיקא להו להתוס' לחייבו משום גילוי דעת וצריך ביאור מ"ש גילוי דעת הזה מהגילוי דעת שכתבו התוס' בב"ק לדבר פשוט דהיכא דגלה הניקף את דעתו חייב, ויותר יש לתמוה על דברי הנימוק"י שכתב כאן בב"ב על המשנה, הנ"ל וז"ל אבל אם בנה כותל כנגד כותל זה וכו' מגלגלין עליו את הכל שהרי גילה דעתו דניחא ליה במאי דבנה חבריה, ואם תאמר במאי קנאו דמחייבים ליה יש לומר דכיון דחצי כותל עומד הוא על חצרו קנתה לו חצרו ואע"פ שלא אמר לו אידך תקנה לך חצרך ברור לן שעל דעת כן בנאו שיהיה שלו כל זמן שירצה עכ"ל הנימוק"י, היוצא לן מדברי הנימוק"י כי משום הגילוי דעת לחוד עדיין לא רמיא חיובא על זה שסמך לו כותל אחר רק משום דזכתה לו חצרו בחצי הכותל לכן הוא מחויב לשלם להמגביה, והדבר תימא דלענין מקיף וניקף מחויב הניקף לשלם חלקו משום הגילוי דעת לחוד אע"ג דלא זכתה לו חצרו שהרי התוס' בב"ק דף כ' ד"ה את גרמת פירשו דאיירי שהקיף מבחוץ ולא הקיף בו לבין הניקף וכן כתב הנימוק"י בב"י דאיירי בהכי וכיון אכן אין הגדר עומד על קרקעו של הניקף שיזכה לו חצרו, ואפילו הכי מחויב הניקף לשלם להמקיף בשביל הגילוי דעת לחוד דגלי דעתיה דניחא ליה ומ"ש כאן דאמרינן שאע"פ דגלי דעתיה דליתא ליה במאי שהגביה חברו את כותלו בכל זאת אינו חייב לשלם לו עד שיזכה לו חצרו במחצית כותלו של חברו

ב) ונראה לתרץ ע"פ מה שכתבנו לעיל דמשום גילוי דעת יש לחייבו על שני אופנים. א) כשדר בחצר חבירו שלא מדעתו על דעת לשלם שכרו אז הוא מחויב לשלם שכרו משום שנשתעבד גופו ונתחייב לשלם משום שעבוד והתחייבות ב כשעמד ניקף וגדר את הרביעית אע"ג דלא שייך שם שיעבוד הגוף שהרי הניקף אינו רוצה לשלם כלום ולא התחייב א"ע בשום חיוב ממון מ"מ חייב הוא לשלם מטעם שליחות היינו דאמרינן דכיון דגלי הניקף דעתו דניחא ליה בהקפה הוי כאלו עשה שליח להמקיף למפרע שיקיפו בשותפות, והנה ענין התחייבות בודאי לא שייך בנידון זה כשסמך לו כותל אחר שהרי כשסמך הכותל לא סמך אדעתא לשלם שכרו שהוא אינו רוצה בזה רק שאנו כופין אותו לשלם אבל הוא רוצה להשתמש בכותל חבירו בחנם, אך הגילוי דעת של שליחות שייך כאן כמו במקיף וניקף, שהרי גם כאן יש לומר דבזה שסמך כותל אחר גלה דעתו דניחא ליה במה שהגביה חבריה והוי כאלו עשאו שליח להגביה את הכותל למפרע ושלוחו הוא כמו במקיף וניקף.

ג) ונראה דס"ל להנימוק"י ולהתוס' בתירוץ השני דלא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה והוי שלוחו, רק היכא שלא נתחדש ענין חדש כגון בההיא דעמד ניקף וגדר את הרביעית או בההיא דב"מ דף ק"א ביורד לתוך שדה חברו ונטעה שלא ברשות דאמרינן דכיון דגלי דעתיה דהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה והוי שלוחו למפרע, והוא יען שאין שום טעם לחלק ולומר דדוקא השתא ניחא ליה ולא מעיקרא כיון שלא נתחדש עתה שום ענין חדש ממה שהיה מתחלה, דהא מעיקרא נצרכת היתה השדה להקיפה מד' רוחות ומה שעמד ניקף וגדר את הרביעית אין זה ענין חדש, משא"כ בההיא דסמך לו כותל אחר שאנו רואים בפירוש ענין חדש היינו הכותל שסמך א"כ בודאי איכא למימר דדוקא עכשיו ניחא ליה במה שהגביה חברו אבל מעיקרא לא היה ניחא ליה, וכיון דלא ידעינן ניחותא דידיה רק מכאן ולהבא ולא למפרע לכן שפיר הקשה הנימוק"י במאי נתחייב לשלם לו חלקו מה שהגביה כותלו דדוקא במקיף וניקף דלא נתחדש עכשיו דבר חדש ממה שהיה בתחלה דהא השדה נצרכת היתה להקיפה בכולו ועמדה השדה להכי, אמרינן איגלאי מילתא למפרע דבשעה שהקיף המקיף שלוחו של הניקף היה לכן נתחייב הניקף לשלם חלקו בלא שום קנין וזכיה משא"כ בההיא דסמך לו כותל אחר דלא ידעינן דניחא ליה מעיקרא בשעה שהגביה הכותל ולא נעשה שלוחו למפרע רק עכשיו ניחא ליה א"כ צריך קנין לחייבו ובלא קנין אינו מתחייב כלל, ותירץ הנימוק"י משום דזכתה לו חצרו במחצית כותלו לכן נתחייב לשלם לו חלקו משעה שסמך כותלו וגלי דעתיה דניחא ליה השתא ולא למפרע, ומטעם הזה דאמרינן דביותר מד' אמות נתחדש ענין חדש לכן תירצו התוס' בתירוץ השני דמשו"ה חייב משום דהוי זה נהנה וזה חסר וחייב אפילו בלא גילוי דעתא כמו דקי"ל באמת דאפילו עמד הקיף חייב הניקף לשלם הכל משום דגרם לה הקיפה יתירה כדאיתא בב"ק ד' כ' אך התוס' בתירוץ הראשון ס"ל דאפילו כשנשתנה הענין אפילו הכי אמרינן איגלאי מילתא למפרע והוי שלוחו למפרע ואין צורך שיעשה עכשיו שום קנין ואין צריך שיהא חסר.

ד) ולכאורה יש להקשות על דברינו מפ' אלו מציאות דף כ"א ודף כ"ב בסוגיא דיאוש שלא מדעת דמשמע התם דקי"ל כאביי דלא אמרינן מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה כגון ביאוש ובהכשר זרעים וכדומה, ועוד משמע מסוגיא דשם דלענין שליחות מודים כולי עלמא דלא אמרינן מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה משום דכתיב אתם גם אתם, ואיך אמרינן כאן שיועיל הגילוי דעת של הניקף לומר מדהשתא ניחא ליה איגלאי מילתא למפרע דמעיקרא נמי ניחא ליה והמקיף הוא שלוחו של הניקף לכן מחויב הניקף לשלם להמקיף תיכף בלא שום קנין רק משום שליחותו של המקיף, והלא לענין שליחות כולי עלמא מודים דלא אמרינן כן.

ה) אך אין זה תימה כלל דהא טעמא דלא אמרינן בשליחות איגלאי מילתא למפרע מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה הוא משום דכתיב אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, פירוש ולאפוקי היכא דליכא דעת בעליו בפירוש אז לא הוי שליחות, כגון היורד לתוך שדה חבירו ותרם שלא ברשות ובא בעליו ואמר לו כלך אצל יפות אז אין תרומתו תרומה אף שנמצאו יפות מהן וידעינן דהשתא ניחא ליה מ"מ לא מהני כלום לעשותו תרומה משום דגבי שליחות בעינן דעתו היינו שיעשה אותו שליח בפירוש משום דכתיב אתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם וכאן ליכא דעת המשלח שהרי לא ידע כלל שזה ירד לתוך שדהו לתרום משו"ה אינו מועיל משא"כ כאן לענין מקיף וניקף שהניקף יודע שחבירו מקיפו רק שהוא אומר שאינו רוצה בזה, לכן קודם שראינו שעמד ניקף וגדר את הרביעית מהימנינן ליה מה שאומר שאינו עושה שליח להמקיף שאינו רוצה בהקיפו, אך אחרי שראינו שעמד ניקף וגדר את הרביעית תו אינו נאמן כלל במה שאומר שאינו רוצה בהקיפו ומתחלה עשה שליח להמקיף שיקיפהו רק שלא הודה את האמת במה שאמר עד עכשיו שלא עשאו שליח להמקיף, וכיון דאיכא דעת הניקף בפירוש לכן מועיל שפיר דהרי הוי לדעתו כריבויא דקרא דאתם גם אתם מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם, וצריך ביאור ועיון בכמה מקומות בש"ס במאי אמרי' איגלאי מילתא למפרע כי כמה סוגיות סותרות לכאורה בענין זה ואין כאן מקומו.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה